פסוק א:בַּקְבּוּק. צְלוֹחִית:
פסוק א:יוֹצֵר חָרֶשׂ. כְּלוֹמַר: שֶׁל יוֹצֵר, שֶׁהוּא שֶׁל חָרֶשׂ:
פסוק א:וּמִזִּקְנֵי הָעָם. הָלוֹךְ עִמָּךְ; וּמִזִּקְנֵי הָעָם מוּסָב עַל הָלוֹךְ :וּמִזִּקְנֵי הָעָם עִמָּךְ:
פסוק ב:שַׁעַר הַחַרְסִית. שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת (נחמיה ב:יג), שֶׁשָּׁם זוֹרְקִין חֲרָסִים הַנִּשְׁבָּרִים; וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״תְּרַע קִילְקִלְתָּא״:
פסוק ג:תִּצַּלְנָה. טִינְטִינִי״ר בְּלַעַ״ז; לְשׁוֹן ״מְצִלְתַּיִם״ (נחמיה יב:כז); ״בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע״ (תהלים קנ:ה):
פסוק ד:וַיְנַכְּרוּ. עֲשָׂאוּהוּ נָכְרִי לְפָנַי:
פסוק ז:וּבַקּוֹתִי. וְרוֹקַנְתִּי, לְשׁוֹן ״בּוּקָה וּמְבוּקָה״ (נחום ב:יא). וְעַל שֵׁם בַּקְבּוּק שֶׁהוּא מְדַבֵּר בּוֹ, לָקַח לְשׁוֹנוֹ כֵּן:
פסוק ט:וּבְמָצוֹק. לְשׁוֹן צָרָה, כְּמוֹ ״צוּקָה״ (ישעיה ל:ו):
פסוק יא:(אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵה. אַהָעָם קָאֵי, אֲבָל הָעִיר אֶעֱשֶׂה כְּתֹפֶת וַאֲטַהֵר לֶעָתִיד):
פסוק יב:הָעִיר הַזֹּאת כְּתֹפֶת. כֻּלָּהּ מְלֵאָה הֲרוּגִים, כְּמוֹ הַתֹּפֶת שֶׁהוֹרְגִין שָׁם אֶת הַיְלָדִים לַמֹּלֶךְ (מלכים ב כג:י):
