פסוק א:הדבר. לאמר שיאמרו אותו לאיש יהודה ומהו הדבר שיאמר שמעו את דברי הברית הזאת ודברי הברית הם כתובים בתורת משה ברכות וקללות אם תשמעו אם לא תשמעו וכתב בסוף אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ובחורב אמר ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ואמר ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ונאמר ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה ודברי הברית הם שישמעו לקול ה' ויעשו מצותיו והוא יהיה להם לאלהים והם יהיו לו לעם ובאמרו הזאת כמו שכתוב בתורה:
פסוק ב:ודברתם. אתה ונביאי האמת האחרים עמך כי היה צפניה שנתנבא בימי יאשיהו ואולי היו אחרים אמר לו שיאמרו דברי הברית לאיש יהודה וליושבי ירושלם וזכר להם הברית לפי שהברית הוא דבר קיום אפילו בין אדם לחברו אם יעשו תנאים ביניהם יעשו ברית לקיים התנאים ביניהם כל שכן בין האל ובין בני האדם שראוי לקיים הברית:
פסוק ב:אל איש יהודה. כולל לכלם כאחד וכן הלשון לומר לשון יחיד על רבים דרך כלל כמו ויהי לי שור וחמור ואיש ישראל נגש ורבים כמוהם:
פסוק ב:ועל יושבי ירושלים. כמו ואל יושבי ירושלם וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו ותתפלל על ה' כמו אל ה' והדומים להם וי"ת ודברתם ותמללון נראה שהיה קורא ודברתם בקמץ התי"ו ואנחנו מצאנו בכל הספרים המדויקים ודברתם בסגול התי"ו:
פסוק ג:ואמרת. עוד תאמר אליהם הדברים בקללה בארור כמו שנאמרו בתורה בסיני ובערבות מואב תדבר להם עוד לשון ארור אולי יפחדו וישובו:
פסוק ד:אשר ביום הוציאי. בהר סיני בעת שהוצאתים מארץ מצרים כי לחמשים יום שיצאו ממצרים נעשה זה הברית:
פסוק ד:ביום. פי' במקום עת וזמן כמו והיה ביום ההוא שרש ישי וחרה אפי בו ביום ההוא:
פסוק ד:מכור הברזל. שהיו הם במצרף הצרוף כמו שצורפין הכסף והזהב בכור:
פסוק ד:ועשיתם אותם. המצות וזהו שמעו בקולי המצות שיצום:
פסוק ה:למען. ואען ואמר אמן ה', אמת יהיה זה שיהיה ארור מי שלא ישמע אל דברי הברית וה' לשון קריאה ותפלה כלומר ה' כן יהיה:
פסוק ו: ויאמר. הוסיף עוד והזהירו לקרא אליהם את כל הדברים ופירש לו כי מה שאמר אל איש יהודה שלא ימתין להם עד שיבאו לירושלם אלא שילך הוא בערי יהודה ויקרא באזניהם כל הדברים ויאמר להם בלשון ארור ויתרה בהם אולי ישובו וכן מה שיאמר ליושבי ירושלם יאמר להם בחוצות בפרהסיא כנגד כל העם:
פסוק ז:כי העד. באבותיכם התרתי כשהעלתי אותם מארץ מצרים וכן בכל דור ודור עד היום הזה השכם והעד ששלחתי להם הנביאים להתרות בכל בקר ובקר בכל יום ויום תמיד:
פסוק ח:ולא שמעו את כל דברי הברית. הקללות שהן תנאי הברית אם לא ישמעו זהו שאמר אשר צויתי לעשות ולא עשו צויתי להם לקיים דברי ולא קיימו ובכלל קיום הברית עשה ולא תעשה וקיום הברית קורא מעשה:
פסוק ט:ויאמר ה' אלי נמצא קשר. יראה מן הדומה כי נבואה זו נאמרה בימי יהויקים וזהו שאמר נמצא קשר כלומר מרדו בי אחר ששבו בימי יאשיהו:
פסוק י:שבו על עונות אבותם הראשונים. דור אמון ומנשה ואחז וכל הפסוקים עד מה לידידי מבוארים הם ופירוש והלכו ערי יהודה יושבי ערי יהודה וכן וכל הארץ באו מצרימה ופסוק ואתה אל תתפלל פירשנוהו למעלה ולמעלה אמר כי אינני שומע אותך והנה אמר כי אינני שומע בעת קראם אלי הוסיף לומר כי אפילו הם יקראו אלי לא אשמע אליהם אלא אנקם מהם כל כך הרבו לעשות הרע בעיני להכעיסני שלא אוכל למלט אותם מהפורענות:
פסוק יד:בעד רעתם. על רעתם וכן בעד השלח יפלו והדומים להם רבים:
פסוק טו:מה לידידי בביתי. אמר הנביא מה לידידי בביתי קרא האל ידידי לפי שהוא היה מאוהבי האל אמר מה לו עוד בביתי ר"ל בבית המקדש כלומר להשרות שכינתו שם:
פסוק טו:עשותם המזמתה הרבים. כעשות כנסת ישראל התועבה את רבים כלומר עם אלהים אחרים כמו שאמר למעלה כי מספר עריך היו אלהיך יהודה וכיון שהיא הניחה אל אחד ועשתה מזמה את הרבים ועבדה אותם מה לו לידידי בביתי ואמר בביתי כמו שאמר לידידי כי ידיד הנביא הוא ולא ידידם וכן בית המקדש בית הנביא הוא ולא ביתם:
פסוק טו:ובשר קדש יעברו מעליך. חוזר לכנסת ישראל ואומר לה את מקרבת קרבנות לרבים שהם אלהים אחרים, ובשר קדש, בשר מזבח ה' שהוא קדש אותן קרבנות הקדש עוברים מעליך כאילו אינם מוטלים עליך לעשותם:
פסוק טו:כי רעתכי אז תעלוזי. ולא שיש לך בשת ורוע לב מזה כי בעת שתעשי הרעות אז תעלוזי ותשמחי וי"מ ובשר קדש כמו ואנשי קדש וכמו יבא כל בשר להשתחות שפירושו בני אדם כלומר החסידים אנשי קדש עברו מעליך לפיכך את עושה הרעות:
פסוק טו:המזמתה. הכפל לחזק הענין וכן ישועתה עזרתה:
פסוק טו:רעתיכי. היו"ד נוספת כיו"ד נעוריכי תחלואיכי וי"ת הפסוק כן מה לעמא דהוה חביב וגו' כבעמוד, ובמדרש בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם עומד בבית המקדש ואמר לו מה לידידי בביתי אמר לו על עסקי בני באתי אמר לו בניך חטאו וגלו אמר לו שמא בשוגג חטאו אמר לו עשותה המזמתה אמר לו שמא מעוטם חטאו אמר לו הרבים אמר לו היה לך לזכור בשר המילה אמר לו ובשר קדש יעבור מעליך אמר לו שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה אמר לו כי רעתיכי אז תעלוזי אמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה אמר לו זית רענן וגו':
פסוק טז:זית רענן. המשילה לזית לפי שהוא רענן כל זמן וכל ימות השנה עליו לחים:
פסוק טז:יפה פרי תאר. פירש יפה פרי ויפה תואר ויפה שזכר עומד במקום שנים ר"ל שפריו יפה ותארו יפה אמר לכנסת ישראל מתחלה קרא ה' שמך זית רענן כשהיית עושה רצונו היית כמו זית רענן לא יבול עלהו ר"ל שההצלחה היתה תמידה עמך ואת היית עושה מעשים טובים ויפים דומים לפרי זית אשר בדשנו והוא שמנו יכבדו אלהים ואנשים:
פסוק טז:לקול המולה גדולה. ועתה גרמו עליך עוניך להביא גוים רבים ישמעו קול המולתם שהיא גדולה ועל ידם הצית אש עליה כאילו אמר עליך כי כן דרך המקרא לדבר בפסוק אחד לנכח ושלא לנכח כמו שמעו עמים כולם כי יבשו מאלים אשר חמדתם וה' הודיעני אז הראיתני והדומים להם רבים:
פסוק טז:ורעו דליותיו. ואותם הגוים ישברו דליות הזית שהיית נמשלת בו. ואדוני אבי ז"ל פירש עליה כמו עלה זית ר"ל הצית אש בעליה פי' בעלי הזית שהיו רעננים ולחים עתה יצית אש בהם וכנה הזית בלשון נקבה ואף על פי שהוא לשון זכר כמו שאמר רענן דליותיו והנה מצאנו גפן בלשון זכר גפן בוקק ומצאנוהו בלשון נקבה לגפן אדרת כן יהיה זית כמוהו ועוד לפי שהמשיל בו כנסת ישראל שהוא בלשון נקבה זכר הזית שהוא משל לה גם כן בלשון נקבה כאילו זכר הכנסה ואחר כך שב לדבר בלשון זכר בלשון עצמו ואמר דליותיו:
פסוק טז:המולה. כתוב בוי"ו עם הדגש וכמוהו מעטים נמצאו באותיות אהו"י עם הדגש זכרנום בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו ופי' המולה כמו מלה כמו אין מלה בלשוני וכן קול המולה כקול מחנה ופי' הצית הבעיר כמו ויצת אש בציון והדומים לו, ורעו פי' וישברו כמו ירעוך קדקד ורעו את ארץ אשור בפתחיה:
פסוק טז:דליותיו. פירוש ענפיו וקראו בזה הלשון ר"ל מלשון ארוממך ה' כי דליתני שפירושו רוממתני וזכר הענפים הנה בזה הלשון ר"ל שאפילו הענפים הרמים ישברו והוא משל על ירושלם ובית המקדש ויונתן תרגם הפסוק כן הא כאילן זיתא וגומר כבעמוד:
פסוק יז:וה' צבאות הנוטע אותך. לפי שהמשילה לזית אמר עליה לשון נטיעה כלומר שהשכינך בארץ טובה כמו שעשה לך טובה בעשותך טובה כן דבר עתה אליך על ידי הנביאים שעתיד לבא עליך בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה על בית ישראל דבר רעה ובאה להם ועליך גם כן דבר רעה ותבא לך:
פסוק יח:וה' הודיעני. פירש אדוני אבי ז"ל הודיעני שהיו חושבים להאכילני סם המות כמו שאמר בפסוק שאחר זה אמר הודיעני נא ואדעה אז ידעתי כי לא הייתי יודע כי לא היה עולה על לבי כי אני לא הרעותי להם אם אני מוכיח אותם לטובתם אני עושה:
פסוק יח:אז הראיתני מעלליהם. כי בזה הראיתני מעלליהם הרעים אם לי היו רוצים לעשות כן קל וחומר לאחרים ואמר הודיעני ואמר הראיתני שלא לנכח ולנכח כאחד וכמוהו רבים במקרא כמו שכתבנו למעלה:
פסוק יט:ואני ככבש אלוף. כמו ואלוף חסר וי"ו החבור וכן שמש ירח ראובן שמעון והדומים להם ואלוף הוא שור כמו אלופינו מסובלים וכן במשקל אחר שגר אלפיך וי"ת כאימר בחיר פירש אלוף תאר לכבש שהיה נבחר כמו אלוף תימן אמר הנביא אני הייתי עמהם קודם שהודיעני האל זה כמו הכבש או השור שיובילו אותו לבית המטבחים לטבח אותו והוא כשמוליכין אותו אינו יודע כי לשוחטו מוליכין אותו כן אני היו מוליכין אותי קרובי ומיודעי לאכול עמהם לא הייתי יודע כי להמיתני מוליכין אותי והנה אם לא הודיעני האל היו ממיתים אותי ומה היו חושבים עלי ואומרים נשחיתה עץ בלחמו ופי' כתרגום נרמי סמא דמותא במיכליה ואמר נשחיתה במקום נשימה כי התשומה הזאת היתה השחתה, ועץ פירוש עץ מות כלומר עץ שהוא סם המות וכן ויורהו ה' עץ אמרו שהוא עץ מר והיה נס בתוך נס:
פסוק יט:בלחמו. במאכלו כי לחם כלל לכל מאכל:
פסוק יט:מארץ חיים. מן העולם הזה וי"ת מארעא דישראל:
פסוק יט:לא יזכר עוד. פירש בחיים וכפל הענין במלות שונות:
פסוק כ: וה' צבאות שופט צדק. שפטני מהם כי אתה שופט בצדק:
פסוק כ:בוחן כליות ולב. כי אתה בחנת לבם וכליותם והודעתני מחשבותם כדי שאשמר מהם:
פסוק כ:אראה נקמתך. כלומר שלא אמות עד שאראה שתקח נקמה מהם:
פסוק כ:כי אליך גליתי את ריבי. אין לי אח וקרוב לגלות את ריבי כי הם חשבו להמיתני, אליך גליתי את ריבי ואתה תקח משפטי מהם ובאמרו גליתי דברה תורה כלשון בני אדם כי גלוי וידוע לפניו וכת"י גליתי אמרית:
פסוק כא:לכן, ולא תמות בידינו. ואיך אמר ירמיהו וה' הודיעני והרי היו אומרים לו על פניו כי ימיתוהו אם יתנבא אלא שירמיהו לא היה חושש למה שהיו אומרים בפניו כי חשב כי זה דרך הפחד והגזום כי לא יתכן שימיתוהו בגלוי ולא היה מפחד מזה אך שימיתוהו בסתר על ידי סם זה היה יכול להיות כי היה דבר שלא היה נודע כי יש סם שמאכיל אותו שלא ימות מיד אלא עד שמנה או עשרה ימים ואם ימות על הדרך הזה לא היו אומרים כי על ידי סם המות מת:
פסוק כב:לכן כה אמר ה', הבחורים ימותו בחרב. הבחורים שיבטחו בגבורתם ויצאו להלחם ימותו בחרב:
פסוק כב:בניהם ובנותיהם ימותו ברעב. בעיר וזכר הבנים ולא האבות כי האבות אם ישיגו דבר מאכל יאכלו הם כי חייהם קודמים לחיי בניהם ולא עוד אלא שיאכלו בשר בניהם ובנותיהם מפני הרעב:
פסוק כג:ושארית. אנשי ענתות ילקו יותר משאר ישראל לפי שהיה להם להחזיק יד ירמיהו שהם קרוביו ובני עירו והם היו אומרים להמיתו אם ינבא בשם ה':
פסוק כג:שנת פקדתם. שנת החרבן שהיתה שנת תשע עשרה לנבוכדנצר שפקד האל עליהם את עונם וחרבה הארץ וגלו הנשארים מן החרב ומן הרעב ואמר כי אנשי ענתות לא תהיה להם שארית ואף על פי שנגזרה עליהם גזרה שלא תהיה להם שארית בעת שחלה עליהם הגזרה ולכדו האויבים את העיר עשו תשובה והיתה להם שארית וכן אמרו רז"ל וכן מצאנו בשוב גלות בבל אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה:
