א הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ב שִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתָּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְעַל־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃ ג וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמַ֔ע אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֥ית הַזֹּֽאת׃ ד אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶ֡ם בְּי֣וֹם הוֹצִיאִֽי־אוֹתָ֣ם מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ מִכּ֨וּר הַבַּרְזֶ֜ל לֵאמֹ֗ר שִׁמְע֤וּ בְקוֹלִי֙ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אוֹתָ֔ם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּ֖ה אֶתְכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ ה לְמַעַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֤ת לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֛ב וּדְבַ֖שׁ כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאַ֥עַן וָאֹמַ֖ר אָמֵ֥ן ׀ יְהוָֽה׃ ו וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֨א אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃ ז כִּי֩ הָעֵ֨ד הַעִדֹ֜תִי בַּאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיוֹם֩ הַעֲלוֹתִ֨י אוֹתָ֜ם מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַשְׁכֵּ֥ם וְהָעֵ֖ד לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃ ח וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹֽא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ אִ֕ישׁ בִּשְׁרִיר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וָאָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֜ם אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֧י הַבְּרִית־הַזֹּ֛את אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי לַעֲשׂ֖וֹת וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃ ט וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י נִֽמְצָא־קֶ֙שֶׁר֙ בְּאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּבְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃ י שָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתָ֜ם הָרִֽאשֹׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מֵֽאֲנוּ֙ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֔י וְהֵ֣מָּה הָלְכ֗וּ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעָבְדָ֑ם הֵפֵ֤רוּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ וּבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה אֶת־בְּרִיתִ֕י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־אֲבוֹתָֽם׃ יא לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא אֲלֵיהֶם֙ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יוּכְל֖וּ לָצֵ֣את מִמֶּ֑נָּה וְזָעֲק֣וּ אֵלַ֔י וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃ יב וְהָֽלְכ֞וּ עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְיֹשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְזָֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מְקַטְּרִ֖ים לָהֶ֑ם וְהוֹשֵׁ֛עַ לֹֽא־יוֹשִׁ֥יעוּ לָהֶ֖ם בְּעֵ֥ת רָעָתָֽם׃ יג כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר חֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם שַׂמְתֶּ֤ם מִזְבְּחוֹת֙ לַבֹּ֔שֶׁת מִזְבְּח֖וֹת לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ יד וְאַתָּ֗ה אַל־תִּתְפַּלֵּל֙ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּשָּׂ֥א בַעֲדָ֖ם רִנָּ֣ה וּתְפִלָּ֑ה כִּ֣י אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֗עַ בְּעֵ֛ת קָרְאָ֥ם אֵלַ֖י בְּעַ֥ד רָעָתָֽם׃ טו מֶ֣ה לִֽידִידִ֞י בְּבֵיתִ֗י עֲשׂוֹתָ֤הּ הַֽמְזִמָּ֙תָה֙ הָֽרַבִּ֔ים וּבְשַׂר־קֹ֖דֶשׁ יַעַבְר֣וּ מֵֽעָלָ֑יִךְ כִּ֥י רָעָתֵ֖כִי אָ֥ז תַּעֲלֹֽזִי׃ טז זַ֤יִת רַֽעֲנָן֙ יְפֵ֣ה פְרִי־תֹ֔אַר קָרָ֥א יְהוָ֖ה שְׁמֵ֑ךְ לְק֣וֹל ׀ הֲמוּלָּ֣ה גְדֹלָ֗ה הִצִּ֥ית אֵשׁ֙ עָלֶ֔יהָ וְרָע֖וּ דָּלִיּוֹתָֽיו׃ יז וַיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה בִּ֠גְלַל רָעַ֨ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבֵ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָהֶ֛ם לְהַכְעִסֵ֖נִי לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ יח וַֽיהוָ֥ה הֽוֹדִיעַ֖נִי וָֽאֵדָ֑עָה אָ֖ז הִרְאִיתַ֥נִי מַעַלְלֵיהֶֽם׃ יט וַאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְב֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י ׀ חָשְׁב֣וּ מַחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֤ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֙נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹֽא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד׃ כ וַֽיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ כא לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ עַל־אַנְשֵׁ֣י עֲנָת֔וֹת הַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֖ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּבֵא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וְלֹ֥א תָמ֖וּת בְּיָדֵֽנוּ׃ כב לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י פֹקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם הַבַּֽחוּרִים֙ יָמֻ֣תוּ בַחֶ֔רֶב בְּנֵיהֶם֙ וּבְנ֣וֹתֵיהֶ֔ם יָמֻ֖תוּ בָּרָעָֽב׃ כג וּשְׁאֵרִ֕ית לֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה לָהֶ֑ם כִּֽי־אָבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־אַנְשֵׁ֥י עֲנָת֖וֹת שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר:
פסוק ב:
שִׁמְעוּ וקבלו אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, ולאחר מכן – וְדִבַּרְתֶּם אותה אֶל־אִישׁ יְהוּדָה וְעַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם,
פסוק ג:
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם את דברי הברית האלה: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת.
פסוק ד:
אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי־אוֹתָם מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם, מִכּוּר הַבַּרְזֶל, לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם – את מצוותי שעליהן כרתי את הברית, כְּכֹל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.
פסוק ה:
לְמַעַן הָקִים אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם, לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה. כיוון שירמיהו שמע מעין חזרה מחודשת של הברית שכרת ה' עם כלל ישראל – וָאַעַן וָאֹמַר: אָמֵן. אני מקבל את הברית על עצמי, ה'.
פסוק ו:
וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קְרָא אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם.
פסוק ז:
כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי, התריתי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר: "שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי". יסוד הברית אינו עומד על נקודה זו או אחרת אלא על ההסכמה העקרונית לקבל את דבר ה' ולציית לו.
פסוק ח:
וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע, וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי העונשים של הַבְּרִית־הַזֹּאת על כל הדברים אֲשֶׁר־צִוִּיתִי אותם לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ.
פסוק ט:
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: נִמְצָא־קֶשֶׁר, מרד מאורגן בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם.
פסוק י:
שָׁבוּ עַל־עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי, וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, הֵפֵרוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם.
פסוק יא:
לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה, וְזָעֲקוּ אֵלַי – וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם.
פסוק יב:
כיוון שכך – וְהָלְכוּ אנשי עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְכמובן, הוֹשֵׁעַ לֹא־יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם.
פסוק יג:
כִּי כמִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ, יְהוּדָה, וּכמִסְפַּר חֻצוֹת, רחובות יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת, ביטוי מגנה לעבודה זרה, אולי במיוחד לפולחן המולך, מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל.
פסוק יד:
וְאַתָּה, הנביא, אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה. אל תרם קולך בנעימה וּבתְפִלָּה, כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, נענה בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד, בגלל רָעָתָם. זוהי אמנם נבואה לעתיד, אבל היא עשויה להתממש בזמן שאינו רחוק.
פסוק טו:
ה' שואל את בן בריתו, ישראל: מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?! מה מעשיך במקדש?! בעֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה, את באה לביתי כדי לבצע את המזימות הרעות של הָרַבִּים, וּבמצב זה בְשַׂר־קֹדֶשׁ, בשר הקרבנות יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ, לא יביא לך כל תועלת. או: את באה למקדש כדי שתוכלי להמשיך ולהרשיע הרבה, מפני שאת סבורה שבאמצעות בשר הקודש יימחלו לך מעשייך. כִּי רָעָתֵכִיאָז תַּעֲלֹזִי. מעשייך הרעים הם מקור שמחתך. לכן אינני חפץ בבואך אל ביתי ובקרבנותייך.
פסוק טז:
אמנם זַיִת רַעֲנָן, יְפֵה פְרִי ותֹאַר, קָרָא ה' את שְׁמֵךְ. בשעת גדולתך ותפארתך שמך היה כזית שמן הטוב, אבל עכשיו לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה, שאון המלחמה, הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ – על אותו העץ, וְרָעוּ, יישברו דָּלִיּוֹתָיו, ענפיו.
פסוק יז:
וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ הוא עצמו דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה בִּגְלַל רָעַת בֵּית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי, לְקַטֵּר לַבָּעַל. הפרי המיוחל בגד והבאיש, ועל כן אין הצדקה לקיומו של העץ.
פסוק יח:
וַה' הוֹדִיעַנִי, הודיע לי וָאֵדָעָה, אָז הִרְאִיתַנִי, הראית לי את מַעַלְלֵיהֶם של יושבי עירי ענתות, שיוזכרו בהמשך. רק בשלב מסוים הבנתי ממך מה זממו לעשות לי. לא רק אנשי ירושלים לא קיבלו את נבואתי, אלא גם בקרב מקומי – ואפילו בתוך משפחתי שלי – דברי אינם רצויים.
פסוק יט:
וַאֲנִי הייתי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף, מאולף, המציית לכל מה שמצווים עליו, עד שימצא את עצמו יוּבַל לִטְבוֹחַ. וְכך אני לֹא־יָדַעְתִּי כִּי־עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת לאמור: "נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ, עם פֵּרותיו. נשים קץ לנביא ולזרעו, או: לו ולניב שפתיו – לנבואותיו השחורות, וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים, מהעולם, וּשְׁמוֹ לֹא־יִזָּכֵר עוֹד".
פסוק כ:
וַה' צְבָאוֹת, שאתה שֹׁפֵט צֶדֶק, בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב – אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי רק אֵלֶיךָ, לפניך גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי. אין מי ששומע לי מלבדך. דברים אלה אינם אלא מזימות, ולכן אי אפשר לטעון כנגד חורשי רעתו בפני בית משפט בארץ, אבל ה' יודע את עצמת השנאה והמשטמה סביב ירמיהו.
פסוק כא:
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' עַל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת: הַמְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשְׁךָ ומאיימים עליך לֵאמֹר: "לֹא תִנָּבֵא, הפסק להינבא בְּשֵׁם ה', וְאז לֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ. שהרי אתה מוציא לעירנו שם רע, פוגע בפרנסתה, בביטחונה" וכיוצא באלה.
פסוק כב:
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם – על אנשי ענתות את עונשם: הַבַּחוּרִים יָמוּתוּ בַחֶרֶב, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב,
פסוק כג:
וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם, כִּי־אָבִיא רָעָה אֶל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, את שְׁנַת פְּקֻדָּתָם, השנה שבה יקבלו את גמולם.