תנ"ך על הפרק - ירמיה י - "שְפֹך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ירמיה י

410 / 929
היום

הפרק

שִׁמְע֣וּ אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־דֶּ֤רֶךְ הַגּוֹיִם֙ אַל־תִּלְמָ֔דוּ וּמֵאֹת֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם אַל־תֵּחָ֑תּוּ כִּֽי־יֵחַ֥תּוּ הַגּוֹיִ֖ם מֵהֵֽמָּה׃כִּֽי־חֻקּ֥וֹת הָֽעַמִּ֖ים הֶ֣בֶל ה֑וּא כִּֽי־עֵץ֙ מִיַּ֣עַר כְּרָת֔וֹ מַעֲשֵׂ֥ה יְדֵ֥י־חָרָ֖שׁ בַּֽמַּעֲצָֽד׃בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב יְיַפֵּ֑הוּ בְּמַסְמְר֧וֹת וּבְמַקָּב֛וֹת יְחַזְּק֖וּם וְל֥וֹא יָפִֽיק׃כְּתֹ֨מֶר מִקְשָׁ֥ה הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְדַבֵּ֔רוּ נָשׂ֥וֹא יִנָּשׂ֖וּא כִּ֣י לֹ֣א יִצְעָ֑דוּ אַל־תִּֽירְא֤וּ מֵהֶם֙ כִּי־לֹ֣א יָרֵ֔עוּ וְגַם־הֵיטֵ֖יב אֵ֥ין אוֹתָֽם׃מֵאֵ֥ין כָּמ֖וֹךָ יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל אַתָּ֛ה וְגָד֥וֹל שִׁמְךָ֖ בִּגְבוּרָֽה׃מִ֣י לֹ֤א יִֽרָאֲךָ֙ מֶ֣לֶךְ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֥י לְךָ֖ יָאָ֑תָה כִּ֣י בְכָל־חַכְמֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם וּבְכָל־מַלְכוּתָ֖ם מֵאֵ֥ין כָּמֽוֹךָ׃וּבְאַחַ֖ת יִבְעֲר֣וּ וְיִכְסָ֑לוּ מוּסַ֥ר הֲבָלִ֖ים עֵ֥ץ הֽוּא׃כֶּ֣סֶף מְרֻקָּ֞ע מִתַּרְשִׁ֣ישׁ יוּבָ֗א וְזָהָב֙ מֵֽאוּפָ֔ז מַעֲשֵׂ֥ה חָרָ֖שׁ וִידֵ֣י צוֹרֵ֑ף תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ לְבוּשָׁ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה חֲכָמִ֖ים כֻּלָּֽם׃וַֽיהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ אֱמֶ֔ת הֽוּא־אֱלֹהִ֥ים חַיִּ֖ים וּמֶ֣לֶךְ עוֹלָ֑ם מִקִּצְפּוֹ֙ תִּרְעַ֣שׁ הָאָ֔רֶץ וְלֹֽא־יָכִ֥לוּ גוֹיִ֖ם זַעְמֽוֹ׃כִּדְנָה֙ תֵּאמְר֣וּן לְה֔וֹם אֱלָ֣הַיָּ֔א דִּֽי־שְׁמַיָּ֥א וְאַרְקָ֖א לָ֣א עֲבַ֑דוּ יֵאבַ֧דוּ מֵֽאַרְעָ֛א וּמִן־תְּח֥וֹת שְׁמַיָּ֖א אֵֽלֶּה׃עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחָכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּעֲלֶ֥ה נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵ֣הארץהָאָ֑רֶץבְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃נִבְעַ֤ר כָּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־צוֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃לֹֽא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲקֹ֗ב כִּֽי־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל שֵׁ֖בֶט נַֽחֲלָת֑וֹ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃אִסְפִּ֥י מֵאֶ֖רֶץ כִּנְעָתֵ֑ךְישבתייֹשֶׁ֖בֶתבַּמָּצֽוֹר׃כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י קוֹלֵ֛עַ אֶת־יוֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וַהֲצֵר֥וֹתִי לָהֶ֖ם לְמַ֥עַן יִמְצָֽאוּ׃א֥וֹי לִי֙ עַל־שִׁבְרִ֔י נַחְלָ֖ה מַכָּתִ֑י וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַ֛ךְ זֶ֥ה חֳלִ֖י וְאֶשָּׂאֶֽנּוּ׃אָהֳלִ֣י שֻׁדָּ֔ד וְכָל־מֵיתָרַ֖י נִתָּ֑קוּ בָּנַ֤י יְצָאֻ֙נִי֙ וְאֵינָ֔ם אֵין־נֹטֶ֥ה עוֹד֙ אָהֳלִ֔י וּמֵקִ֖ים יְרִיעוֹתָֽי׃כִּ֤י נִבְעֲרוּ֙ הָֽרֹעִ֔ים וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֣א דָרָ֑שׁוּ עַל־כֵּן֙ לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ וְכָל־מַרְעִיתָ֖ם נָפֽוֹצָה׃ק֤וֹל שְׁמוּעָה֙ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְרַ֥עַשׁ גָּד֖וֹל מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן לָשׂ֞וּם אֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה שְׁמָמָ֖ה מְע֥וֹן תַּנִּֽים׃יָדַ֣עְתִּי יְהוָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א לָאָדָ֖ם דַּרְכּ֑וֹ לֹֽא־לְאִ֣ישׁ הֹלֵ֔ךְ וְהָכִ֖ין אֶֽת־צַעֲדֽוֹ׃יַסְּרֵ֥נִי יְהוָ֖ה אַךְ־בְּמִשְׁפָּ֑ט אַל־בְּאַפְּךָ֖ פֶּן־תַּמְעִטֵֽנִי׃שְׁפֹ֣ךְ חֲמָתְךָ֗ עַל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּךָ וְעַל֙ מִשְׁפָּח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּשִׁמְךָ֖ לֹ֣א קָרָ֑אוּ כִּֽי־אָכְל֣וּ אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וַאֲכָלֻ֙הוּ֙ וַיְכַלֻּ֔הוּ וְאֶת־נָוֵ֖הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"שְפֹך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך"

הקדמה

נאמר בסוף פרקנו:

שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך, ועל משפחות אשר בשמך לא קראו, כי אכלו את יעקב וַאֲכָלֻהו וַיְכַלֻהו, ואת נָוֵהוּ הֵשַמוּ.
(כה)

יש לשאול: הרי הגויים הענישו את עם ישראל בגלל חטאיו, ואם כן כיצד מבקש הנביא שד' יעניש את הגויים? והרי הם עשו את רצון ד'!

א. מדוע מגיע לגויים להיענש? והרי הם עשו את רצון ד'!

כתב על כך הרד"ק: "כי אכלו - ואף על פי שהם שבט אפך על ישראל, אתה קצפת מעט, והם עזרו לרעה, וראויים הם להיענש, ועליהם שפוך חמתך".

יש לציין שמקור דברי הרד"ק "אתה קצפת מעט, והם עזרו לרעה" הוא בספר זכריה (א, יד-טו), שם נאמר: "ויאמר אלי המלאך הדֹבֵר בי: קרא לאמר: כה אמר ד' צב-אות: קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה. וקצף גדול אני קֹצֵף על הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה". עולה מכאן שיסוד זה שהסביר הרד"ק, מפורש בדברי הנביא זכריה.

האלשיך הקדוש הרחיב יותר בהסבר הפסוק בפרקנו:

ושמא תאמר: הלא עשו שליחותי הגוים ההם, כי הצרו את ישראל על עזבם את תורתי! לזה אמר: 'אשר בשמך לא קראו, כי אכלו' וכו', לומר, כי לא כיוונו למען הפרע ממנו על עוברנו רצונך, וזהו 'אשר בשמך לא קראו' כאשר אכלו את יעקב, והוא כי מלת 'כי' שמושה כמו 'כאשר', כדרכה במקומות אין מספר. ועוד ראיה כי לא מאהבת ד' עשו, כי אם אדרבא, משנאה, כי הלא 'ואת נוהו השמו', הוא היכל ד'.

ב. הפסוקים המקבילים בספר תהלים והסברם

בספר תהלים מזמור ע"ט נאמרו פסוקים דומים מאד לפסוקנו:

"שפֹך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו. כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו" (ו-ז).

ואחר כך נאמר שם: "אל תזכור לנו עונות ראשונים, מהר יקדמונו רחמיך, כי דלונו מאד" (ח).

בדרשות "משנה שכיר" על ההגדה של פסח הרחיב בביאור פסוקים אלו, בצירוף משל.

צריך להבין: איך אנו מתפללים שד' יתברך ישפוך חמתו על הגוים בכלל שמצערים אותנו? הלא אפשר שהמה כדין עושים בנו, משום חטאינו!
וגם איך מבקשים 'אל תזכור לנו עוונות ראשונים' רק ימהר לקדמנו ברחמים? הלא הדבר תלוי בתשובתנו אל ד'!
והענין יובן בעזרת ד' יתברך, במה שנאמר בפיוט של תפלת מוסף לפרשת החדש, בפיוט הראשון אנו אומרים: 'כאשר שמענו כן עוד נחזה', ובפיוט השני אנו אומרים: 'כאשר שמענו כן עוד חיש נא', וכן חוזר חלילה בשני לשונות הללו.
וביארתי הדברים, משום דלכאורה יש פתחון פה להשיב על בקשתנו 'כאשר שמענו כן עוד נחזה', היינו שאנו מבקשים מד' יתברך דכאשר שמענו מהנסים שעשית לאבותינו כן עוד נזכה לחזות בימינו, יכול ד' יתברך לומר: 'ילדים, ברצונכם לראות, גם אני ברצוני לראות משהו אצלכם', צעד אחד של הטבת מעשיכם בכם, אזי גם אתם תראו ממני דבר. על זה אנו מקדימים להשיב להקב"ה בפיוט לשון השני: 'כאשר שמענו כן עוד חיש נא'.
ויובן בדמיון לאב שהיה לו בן יחיד, ולא הלך בדרך הישרה כאשר היה ברצון אביו, וגרם לו שברי לב גדולים. פעם הלך הבן לרחוץ בנחל, ובא למקום סכנה, והתחיל לטבוע בנהר. ואסף כל כוחותיו להחזיק עצמו למעלה מן המים, וכמעט שאבדו כוחותיו, ובנפילה אחת תחת המים כבר היה אבוד. ופתאום בא אביו לשם וראה בסכנת בנו, ויש יכולת בידו להצילו. האם העת אז שאביו יוכיח את בנו על מעשיו הרעים, ולומר לו: 'ראה עד כמה מעשיך מקולקלים ואם תיטיב מעשיך אצילך'? זה לא הזמן, במעמד ומצב כזה אין לאביו לדבר דבר מן התוכחות, רק חיובו למהר בהצלתו כל מה דאפשר, ואחר כך כאשר כבר הצילו ושב רוחו בקרבו, המקום והעת לדבר תוכחות עם בנו, עד שיחזירו למוטב.
כן ממש אצלנו לגבי הקדוש ברוך הוא. אמת שחטאנו לפניו, ועל כן הגענו לצרות כאלה, אבל כבר כשל כח הסבל, ואנו מתאמצים בכל כחנו להחזיק את עצמנו שלא נטבע בים הצרות הזה, וכבר אפס כוחנו, וכמעט גווענו ואבדנו מן העולם ח"ו. ואין יכול להושיענו רק ישועה מהירה, ועל זה אנו מתפללים: 'כאשר שמענו מהנסים שעשית לאבותינו כן עוד נחזה בימינו'. אבל שלא יאמר הקדוש ברוך הוא שתחילה רוצה ד' יתברך לראות בנו איזה חזרה למוטב, על זה אנו מקדימין לומר: 'כאשר שמענו כן עוד חיש נא', רצוננו לומר: צריך אתה תחילה להחיש ולמהר בישועתנו, כי אין הזמן כעת בצרות כאלו להתווכח עמנו עם מי הצדק, אם אצלך או אצלנו, כי כבר באו מים עד נפש, רק תחילה תציל אותנו מצרה זו, ואז נשמע ממך תוכחה להיטיב מעשינו. אך כעת במצב כזה אין לך לעשות רבש"ע חשבונות, רק כאשר שמענו כן עוד נחזה, וא"ש בהבנת הפיוט בס"ד.
וזהו גם כן מה שאמר דוד המלך ע"ה: 'שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו'. אבל שמא תאמר לנו תוכחה, כי בדין הוא מה שבא עלינו עבור מעשינו עד שנטיב דרכינו, על זה אנו אומרים: 'אל תזכור לנו עוונות ראשונים, מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד', רצונו לומר: כעת, במצב כזה שבאנו במים עד נפש, וטבענו בים הצרות, אין לחשב עמנו עבור עונות ראשונים, כי דלונו מאד ואי אפשר לחכות, כי בכל רגע ורגע מרחפת עלינו הסכנה להאבד ח"ו, רק 'מהר יקדמונו רחמיך' להצילנו מיד, ואז כאשר ישוב רוחנו בקרבנו, נעשה עמך חשבון במעשינו, ובודאי נשוב אליך בלב שלם אם ירצה ד', אמן כן יהי רצון.

ג. לימוד זכות על ישראל

עוד כתב הרד"ק בפסוקנו:

שפוך חמתך - אם יש לך אף וחמה, שפוך אותה על הגוים אשר לא ידעוך, ועל משפחות הממלכות אשר בשמך לא קראו. כי ישראל, אף על פי שחטאו לפניך, לא יצאו מתחת רשותך מכל וכל, ולא נתערבו עִם עַם אחר, אלא הם נבדלים מכל העכו"ם, ומחזיקים ברוב המצוות, וקוראים בשמך, ומתפללין לפניך. ואף על פי שאין לבם נכון, ישובו עוד בתשובה. כי לא אבדה תקוה מהם, ועוד היום יש בהם חסידים.

יהי רצון שנראה תמיד את הטוב שבעם ישראל, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך