פסוק א:לאמר הן ישלח וגו'. יש לי לומר שאין עוד את ראוי לי כי כן דרך המשלח את אשתו והלכה לה וגו':
פסוק א:ואת זנית רעים רבים. עם אוהבים רבים ואעפ"כ שובי אלי:
פסוק א:ושוב אלי. כמו עשות ולשוב אלי אני עוסק בך:
פסוק ב:לא שוגלת. ל' פלגש:
פסוק ב:ישבת להם. להיות נכונה לקראתם:
פסוק ב:כערבי. יושב אוהלים שהוא תמיד מצוי בחוץ במדברות ועל שם כך הוא קרוי ערבי ששוכן בערבה:
פסוק ג:ומלקוש. כמטר היורד בניסן על המלילות ועל הקשין ומלקוש טרדיו"א בלעז:
פסוק ד:הלוא מעתה. הלואי שבת מרעתך וקראת לי אבי ואם תעשי כך הינטור לך אדוניך לעולם את אשר חטאת לו אם ישמור לנצח לא ישמור:
פסוק ה:הנה דברת. בפיך לא נבוא עוד אליך ואותה הרעה תעשי ולא תתני לב לשוב:
פסוק ה:ותוכל. ונצחת למרוד:
פסוק ו:משובה. נצחת ומוכחת בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה אנבוזייא"ה בלעז:
פסוק ו:ישראל. עשרת השבטי':
פסוק ו:הולכה היא. בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה:
פסוק ו:הולכה. היתה הולכת על כל הר גבוה:
פסוק ו:ותזני שם. לעכו"ם, ותזני כמו ותזן יו"ד יתירה:
פסוק ז:ואמר. על ידי נביאי עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים אלי תשוב:
פסוק ז:ותרא בגודה אחותה יהודה. כל זה, בגודה קשה ממשובה ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קרויין משובה יהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרוין בגודה:
פסוק ח:וארא כי על כל אודות וגו'. נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו ישראל נקוד זקף מובדל משלחתיה שלחתיה נקוד זקף גדול לעצמו וזה פירושו וארא נסתכלתי בה ליפרע ממנה ולמה כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל ומה היתה נקמתי שלחתיה מעל פני ולא יראה בגדה יהודה שראתה בפורענות של שומרון לתת לבה לשוב:
פסוק ט:ותנאף את האבן. וטעת עם פלחי אבניא ואעיא, וי"ת מקל זנותה ל' קלות מדקלילא בעינהא טעוותהא:
פסוק י:וגם בכל זאת. שראו בקלקלת פורענות חבריהם:
פסוק י:כי אם בשקר. דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עכו"ם על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עכו"ם בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה:
פסוק יא:צדקה נפשה משובה ישראל. נקתה ופטרה עצמה מן הדין שלא היה לה ממי ללמוד:
פסוק יב:הלוך וקראת וגו'. הלוך כתרגומו אזיל ל' צווי כאן ציווהו לילך ולחזור עשרת השבטים בימי יאשיהו כמו שאמר למעלה שבימי יאשיהו נאמרה לו נבואה זו וחזרו מקצת מהן בשמונה עשרה ליאשיהו:
פסוק יב:צפונה. אל המקומות שגלו שם לאשור:
פסוק יב:פני. רוגזי כן ת"י:
פסוק יג:ותפזרי את דרכיך. ל' זנות פיסוק רגלים למשכבי אשה:
פסוק יד:שובבים. אנווישיי"ר בלעז ששובבתם דרככם מרוב כל שהייתם בשלוה ועונג כמו שהוא אומר הפורטים על פי הנבל (עמוס ז) השותים במזרקי יין (שם):
פסוק יד:כי אנכי בעלתי בכם. ונקראתם בשמי שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי:
פסוק טז:לא יאמרו עוד ארון. כי כל כניסתכם תהא קדושה ואשכון בה כאלו הוא ארון:
פסוק טז:יפקדו. כמו יזכרו:
פסוק טז:ולא יעשה עוד. מה שנעשה בו כבר בשילה שהביאוהו במלחמה עם פלשתים בימי עלי (ש"א ד):
פסוק יז:ונקוו. ונקבצו לשון מקוה מים:
פסוק יז:שרירות. ל' ראיה כמו אשורנו (מדבר כד):
פסוק יח:ילכו בית יהודה על בית ישראל. עמם יתחברו ויתוספו עליהם להיות ממלכה אחת:
פסוק יט:ואנכי אמרתי. בלבי ולכן הנחלתים לאבותיכם:
פסוק יט:איך אשיתך בבני'. את עדתי ואומתי בתוך שאר בנים לפיכך ביררתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה:
פסוק יט:צבי צבאות גוים. צביון כל צבאות גוים:
פסוק כ:אכן. אבל אתם לא עשיתם מחשבתי כ"א כמו אשה שבוגדה מריעה על שאינו יכול להספיק מזונותיה כן בגדתם בי המספיק לכם כל טוב כך מדרש אגדה:
פסוק כא:על שפיים נשמע. קרוב הוא להשמע:
פסוק כב:הננו אתנו לך. הנביא מלמדם להתוודות ולומר כן הננו אתנו לך אכן לשקר וגו' והבשת אכלה וגו' נשכבה בבשתנו כל זה לשון תפלה שהנביא מלמדם לומר:
פסוק כג:אכן לשקר. שמרנו מגבעות והמון הרים שעבדנו עכו"ם שם:
פסוק כד:והבושת. עכו"ם שעסקנו בה כד"א וינזרו לבשת:
פסוק כד:אכלה את יגיע אבותינו. בעון עבודתה היה יגיענו לבז: