פסוק א:כי הנה אם ישלח איש את אשתו והיתה לאיש אחר עם היות שהוא שלח אותה כיון שהלכה והיתה לאיש אחר האם ראוי שישוב אליה בעלה הראשון עוד לא כי באמת חנוף תחנף הארץ בפועל המגונה הזה וכ"ש בנדון שלנו שאתה ישראל זנית רוצה לומר מעצמך ולא שלחך השם וגם לא זנית עם איש אחד כי אם עם רעים רבים הם אלהי הנכר אשר עבדת ואיך תשוב אלי נאם ה' ואצילך אנכי הלא חנפות גדולה בארץ, ואין הכוונה בזה המאמר שנעל מהם דרכי התשובה אלא שלא יחשבו שבהיותם זונים אחרי אלהי הנכר יהיו שבים אל ה' ויחזיקו בעבודתו ובעבודה הזרה והוא אומרו ואת זנית רעים רבים ושוב אלי רוצה לומר התוכל לעשות שני הדברים האלה יחד זנות רעים רבים ושוב אלי, (ב) ולזה אמר עוד שאי עיניך על שפיים וראי איפה לא שגלת רוצה לומר הביט' וראה על המקומות הגבוהים כמו ההרים והגבעות באי זה מקום לא שגלת כלומר באי זה מקום לא עשית זנותיך לע"ז, ומלבד ההרים הרמים הנה על דרכים ישבת להם כערבי במדבר שיושבים באהלים ותחניף את הארץ בזנותיך ורעתך. וכבר בא העונש על זה במניעת המטר וזהו (ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה כי הרביבים הוא המטר הרב היורד במרחשון ונקראו רביבים בעבור שהם מים רבים ולכן נקרא חודש בול מענין מבול ומלקוש הוא המטר היורד בניסן, וכן בדברי חז"ל (תענית ו, א) יורה במרחשון ומלקוש בניסן כי אלה השני זמנים הם הצריכים רבוי המטר לצורך התבואה, והנה נמנעו מהם בחטא הע"ז כמ"ש ועצר את השמים ולא יהיה מטר (דברים יא, יז), ואף על פי שראית העונש הזה עליך מצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם ואומרו הלא מעתה קראת לי אבי וכו' הנה דברת ותעשי וגו', והכתב קראתי ודברתי והקר"י קראת דברת ויש לדרוש שניהם אם הקריאה שהוא העיקר יאמר ואחרי שראית מניעת המטר שבת אלי בדברי כזב וחנפות (ד) כי מעתה אחר שראית העונש קראת לי אבי אלוף נעורי אתה שכן היה ישראל אומר שהיה הקדוש ברוך הוא אביו ואלוף נעוריו כי מנעוריהם עבדו אותו, (ה) והיו מתפללים ואומרים הינטור לעולם אם ישמור לנצח רוצה לומר האם ראוי שאבי ואלופי ינטור עברתו וישמור כעסו עלי לנצח, ועל כל זה אמר השם הנה הדברים האלה היו טובים אילו היית עוזב החטא כי אז תהיה תשובה השלימה אבל אין הדבר כן כי הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל רוצה לומר כל זה שאמרת היו דברים מהפה ולחוץ. ועכ"ז היית עושה הרעות כל מה שתוכל ואיך יועילו הדברים בהיות המעשה בהפך כמ"ש ואת זנית רעים רבים ושוב אלי שהיו דברים הפכיים, והנה אמר ותעשי הרעות בלשון נקבה ותוכל בלשון זכר כי כן הוא דרך המקרא במקומות רבים כמו שזכרתי כי כשידבר נגד כנסת ישראל ידבר בלשון נקבה וכשידבר כנגד העם יתארהו בלשון זכר, וכפי הכתוב שהוא קראתי דברתי יפורש כן שהיו ישראל אומרים הלא מעתה כדי שימטיר השם מטר על הארץ קראת לי אבי אלוף נעורי אתה האם יהיה נוקם ונוטר לעולם כיון שהנה דברתי בזה רוצה לומר שקראתיו אבי ואלוף נעורי, והנביא אומר להם ומה תועילו בדבור הזה והנה את תעשי הרעות ותוכל וברוב דברים לא יחדל פשע. והרד"ק פירש בשם אביו הלא מעתה קראתי לי אבי מעתה מקרוב כשחזר יאשיהו המלך בתשובה ושבו אנשי יהודה עמו מוכרחים כאשר הוא מפורש שאמר גם בכל זאת לא שבה אלי בגדה יהודה בכל לבה, ואיננו נכון בעיני:
פסוק ו:הנבואה השלישית תחילתה ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו וגומר עד הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר עמוד בשער בית ה'. ויש בנבואה הזאת י"ח פרשיות. האחד, ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו. הב', ויאמר ה' אלי צדקה נפשה. הג', בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל. הד', אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב. הה', כי כה אמר ה' לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר. השישית, והיה ביום ההוא נאם ה' יאבד לב המלך. הז', מעי מעי אוחילה. הח', כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ. הט', שוטטו בחוצות ירושלם. הי', עלו בשרותיה. הי"א, לכן כה אמר ה' אלהי צבאות יען דברכם. הי"ב, הגידו זאת בבית יעקב. הי"ג, שמה ושערורה. הי"ד, כי כה אמר ה' כרתו עצה. הט"ו, כה אמר ה' צבאות עולל יעוללו כגפן. הי"ו, כה אמר ה' עמדו על דרכים. הי"ז, לכן שמעו הגוים. הי"ח, כה אמר ה' הנה עם בא מצפון: ושאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות:
פסוק ו:השאלה הראשונה איך אמר שניבא הנבואה הזאת בימי יאשיהו והלא יאשיהו ביער ע"ז מן הארץ ואיך אמר אם כן על דורו בגודה אחותה יהודה ואמר ותנאף את האבן ואת העץ ואמר בגודה אחותה יהודה וגומר כי אם בשקר ואיך יצדק זה על דור יאשיהו:
פסוק ו:השאלה השנית באומרו ואתן את ספר כריתותיה אליה, כי הנה ישעיהו אמר סותר לזה שנאמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, והמפרשים אמרו שישעיהו דבר כנגד מלכות יהודה וירמיהו דיבר כנגד מלכות ישראל כי מלכות יהודה שב בבית שני ומלכות ישראל לא שב ואינו נכון כי ישעיהו כנגד כללות ישראל דבר וגם עשרת השבטים עתידים הם לחזור ואיך יאמר אם כן ואתן את ספר כריתותיה אליה שמורה על היאוש המוחלט:
פסוק ו:השאלה השלישית באומרו לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקודו ולא יעשה עוד כי הנה זה ייעוד רע ונתישת התורה ואיך זכרו הכתוב לטוב, וי"ת ולא יעשה עוד ולא יגיחון עוד ביה קרב וכן פירש הרד"ק שענין זה ייעוד שלא תהיה להם מלחמה יצטרכו להוציא ארון ברית ה' והנה לא נזכר דבר מהמלחמה בכתוב הזה, גם אומרו בארבע לשונות לא יאמרו ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקודו אינו מורה ענין מלחמה, וכן מה שפירש בשם אביו שלא ילכו לכהן מורה הוא בלתי נכון והנה יתבאר עוד הספק הזה בפירוש הפסוק:
פסוק ו:השאלה הרביעית מהענין אומרו בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי לאבותיכם, כי הנה חזרת השבטים מארצות הצפון שמענו מפי הנביאים אבל לא שילכו שם בית יהודה ושיבאו כלם יחדו מארץ צפון לכבוש את הארץ, ויותר קשה מזה אומרו מיד אכן בדקה אשה מרעה ומה ענין זה אצל זה:
פסוק ו:השאלה החמישית במאמר הנביא את השם יתב' השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש, כי הנה האל יתברך הורה פעמים רבות בהם שבפשעיהם יאבדו מעל פני האדמה ואיך אמר אם כן ירמיהו שהוא יתברך השיא אותם לאמר שלום יהיה לכם, והרד"ק כתב כיון שאתה מאריך אפים לנביאי השקר אתה גורם שיאמינו לדבריהם ובזה השא השאת ואינו נכון כי לא נזכר בכתוב הזה דבר מנביאי השקר אבל הוא ע"ד אנכי פתיתי את הנביא והוא זר מאד:
פסוק ו:השאלה השישית באומרו שוטטו בחוצות ירושל' אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה, כי איך אפשר שלא ימצא בירושלם אפילו אחד איש ירא את ה' והנה היו שמה כהני ה' ונביאיו ובני הנביאים, וא"כ שיהיו כלם עובדי עבודה זרה כ"ש שהמשורר אמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ (תהלים עט, ב) והוא המוכיח שחסידים היו ביניהם, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
פסוק ו:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את בני יהודה על העבודה זרה שהיו עובדים ועל שאר העבירות מש"ד וגלוי עריות שהיו ביניהם ועשה להם טענה ממה שקרה למלכות ישראל שבא עליהם החרבן והגלות מפני זה עצמו והיה ראוי לבית יהודה שבראותה מה שקרה לאחותה בית ישראל תקח מוסר ותזהר ממעשיה והיא לא עשתה כן אבל בגדה יהודה יותר מישראל וכאילו בית ישראל צדקה נפשה בערך אל בית יהודה הבוגדת, והתרה הנביא בבני יהודה שישובו בתשובה ושיתן להם השם רועים ומלכים טובים כלבבו ויהיה ירושלם בקדושתה כסא ה', והודיעם עוד שעכ"פ עתידים הם להתחרט ממעשיהם הרעים אבל יהיה זה אחרי היותם בגלות ושטוב הוא שיתחרטו וישובו קודם החרבן והגלות משיעשוהו אחריו, והודיע השם לנביא עם זה שכבר תחרב ירושלם פעם שניה על ידי הרומיים אחרי שתחרב ראשונה על ידי נבוכד נצר וביאר מרשעת אנשי ירושלם שלא היה ביניהם שופט ולא אדם מוכיח בשער ולפי שרשעי הדור היו מכחישים פנת ההשגחה האלהית עשה להם טענות וראיות על זה מהגלות היבשה וירידת המטר וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק ו:ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו וגו' עד שובו בנים שובבים כתב הרד"ק שהיתה הנבואה הזאת קודם שעשו תשובה יאשיהו המלך ואנשי יהודה, ואין צורך כי הנה אע"פ שיאשיהו שב לה' בכל לבבו ובכל נפשו הנה אנשי דורו רובם היו רעים וחטאים לה' מאד בלבם וע"צ ההכרח מהמלך היו עובדים את השם, והנה הודיע השם לנביא בימי יאשיהו שהיו ישראל עובדי ע"ז כי כן היו בימי יהויקים ובימי צדקיהו ובעבור זה שיגלו על יד מלך בבל ולזה אמר ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו כי עם היות בימיו הע"ז מבוערת מהארץ הנה הודיעו השם חטאת בני יהודה אשר יעשו בסתר והעונש שיקבלו עליו, והותרה בזה השאלה הא'.
פסוק ו:ואומרו הראית אשר עשתה משובה ישראל אין הכוונה שישאל השם לנביא אם ראה מה שעשה מלכות ישראל מהתועבות כי הנה כאשר ניבא ירמיה בי"ג שנה למלכות יאשיהו כבר היו גולים עשרת השבטים יותר מתשעים שנה, אבל ענינו באמור הראית מה עשת' ישראל השובבה ואשר עשתה היא שלמדה כמעשיה את בני יהודה לעבוד אלהים אחרים כאשר היא היתה עושה והוא אומרו הולכה היא על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן ותזני שם (ז) ועם היות שאמרתי אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב רוצה לומר אחרי החטא אולי תתחרט ותשוב אלי לא עשתה כן ולא שבה ותרא בגודה אחותה יהודה רוצה לומר למדה מזה אחותה יהודה הבוגדה במעשיה, וזהו מה שעשתה משובה ישראל שסבבה את מלכות יהודה ללמוד מעשיה ולעשות גם היא כמו ישראל, ולפי שהאדם בהיותו רואה הדבר ילמד ממנו לכן על הלמוד אמר ותרא בגודה אחותה יהודה. והרד"ק פירש זה על בני ישראל הנשארים מפוזרים בארץ מאפרים וממנשה מנפתלי ומשמעון שהיו שם בימי יאש' והם היו עובדים ע"ז ופירש ותרא בגודה אחותה יהודה שראה הצרות שראו על מלכות ישראל ולא לקחו מוסר, ואינו נכון כי יהיה העיקר חסר מן הספר, והסתכל אומרו וארא כי על כל אודות כי לפי שהיה הקב"ה מודיע לנביא העתיד להיות מפשע בני יהודה כמו שפי' לכן אמר לו (ח) וארא רוצה לומר ואני רואה כי עם היות שעל כל אודות אשר נאפה משובה ישראל בע"ז שלחתיה, רואה אני שלא יראה בוגדה יהודה רוצה לומר מלכות יהודה לא יראה ממני שתלך בגלות כמלכות ישראל כי היא תלך ותזנה ג"כ בזנות הע"ז, (ט) והיה מקלות זנותה שחנפה את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ בפסילים שהיה עובד, (י) וגם בכל זאת הרעה אשר ראתה שבאה על ישראל לא שבה אלי הבוגדה יהודה שהיא באמת אחותה של ישראל במעשיה בכל לבה, כי הנה אם עשו תשובה בימי יאשיהו לא היתה התשובה בכל לבה כי אם בשקר משפה ולחוץ לא מבפנים, (יא) ולכן אמר השם אלי צדקה נפשה משובה ישראל רוצה לומר על פי שישראל חטא ראשונה יהודה הכבידה בפשעה כ"כ עד שנחשבה צדקת ישראל מיהודה.
פסוק ו:ואמנם אומרו ואתן את ספר כריתותיה אליה ראיתי אני בפירושו ב' דברים. הראשונה, שישעיהו דיבר כנגד האומה בכללה ולכן אמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה להגיד שהש"י לא עזב עמו ונחלתו עזיבה מוחלטת נצחיית, אמנם ירמיהו דיבר כאן מעשרת השבטי' רוצה לומר מאותם הפרטים שהלכו בגלות שהמה בפרטיותם לרוב פשעיהם שלחם השם מעל פניו ונתן בידיהם ספר כריתות לשבמדבר הגלות ההוא יתמו ושם ימותו אבל זרעם לא נכלל באותה גזרה ולכן אמר ואתן את ספר כריתותיה אליה כי באומרו בכנוי ספר כריתותיה ביאר שעל אותם שהלכו בגולה אמרו, ולכן נאמר אחר זה (יב) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם שייעדם שאם ישובו בתשובה יגאלם כי לא היה ספר כריתות מוחלט אלא כריתותיה של אותה כנסיה שהלכו בגלות זהו הפן הא' מהפירוש. והפן השני, הוא שהנביא ישעיהו אמר אי זה ספר כריתו' אמכם אשר שלחתיה רוצה לומר הביטו וראו נוסח הגט שנתתי לאמכם כנסת ישראל ותראו שאינו גט פטורין בהחלט אבל הוא גט בתנאי שהוא כל זמן שיהיו פושעים וחטאים יהיו מגורשים לא עוד וז"ש ובפשעכם שולחה אמכם רוצה לומר כתנאי פשעיכם כל זמן שיתמידו שולחה אמכם כי הוא תנאי לא מוחלט ולכן התלונ' שם מדוע באתי אין איש ומסכים לזה אמר כאן ירמיהו שאמר לו השם הראית אשר עשתה משובה ישראל וגומר ואומר אחרי עשותה את כל אל' אלי תשוב ולא שבה כי הי' הרע כלו מה שהחזיקו בפשעיהם לבלתי סור מהם וזה ענין אומרו כאן וארא כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה רוצה לומר שלא היה ספר כריתותיה גט פטורין בהחלט אלא על כל אודות אשר נאפה שבכל זמן שיתמידו בחטאם יהיה ספר הכריתות קיים לא זולת זה, ועל כן היה מצוה אותו שיתרה בהם שובה משובה ישראל כי אם תעשו תשובה לא אפיל פני בכם והיא התמדת ספר הכריתות כי חסיד אני לא אטור לעולם, והותרה בזה השאלה השנית. ועם היות שאמר הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה אין הכוונה שילך ירמיהו למקומות שיגלו שם שבטי ישראל אלא שינבא זה בירושלם עליהם, והיה ייעוד זה שלא יתיאשו בגלותם אבל ישובו בתשובה כי אם יעשו כן לא יפול עליהם כעס השם וחרון אפו וזהו לא אפיל פני בכם כי חסיד אני רוצה לומר עושה חסד לאלפים (יג) אך בתנאי שתודה על חטאתיך ותתחר' מהם וזהו אך דעי עונך וגומר:
פסוק יד:שובו בנים שובבים נאם ה' וגומר עד ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים וגומר. פי' הרד"ק בשם אביו כי פירוש אנכי בעלתי בכם הוא קצתי לפי שהוא קשור בבי"ת ולדעתו פירש בעלתי בכם אבעל אתכם אחרי שגרשתי אתכם, ויותר נכון לפרש בעלתי מלשון בעל ושאמר על עשרת השבטים אשר זכר שובו בנים שובבים ומורדים כי אנכי בעלתי בכם כלומר בימים הראשונים הייתי בועליך עושיך וגם עתה באחרונה אקח אתכם בהיותכם בתכלית המיעוט ודלות אחד מעיר ושנים ממשפח' והבאתי ציון, אבל לא תחשבו שתמליכו עליכם מלכים רשעים כרצונכם כמו שעשיתם לירבעם ואחאב ושאר מלכי ישראל לא יהיה הדבר כן (טו) כי אני אתן לכם רועים ומלכים כלבי והם מזרע בית דוד שנאמר בו בקש ה' לו איש כלבבו ויצוהו ה' לנגיד על עמו (שמואל א' יג, יד), והם ירעו אתכם ועל זה נאמר כאן רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכל לא כמלכי ישראל שהיו מביאים את העם לעבוד ע"ז.
פסוק טז:ואמנם אומרו והיה כי תרבו ופריתם וגומר הוא מאמר זר מאד לפי שאם לא יזכרו ארון ברית ה' הוא ייעוד רע ולא טוב עד שמזה ילחמו עלינו הנוצרים לומר שלא ישוב עוד ארון ברית ה' אל מקומו, ועוד כי אין ענין לזה עם אומרו כי תרבו ופריתם, ועוד שאיך יסכים כי תרבו ופריתם עם מה שאמר סמוך לזה ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ומלבד זה כולו הנה הפסוק כפול ומכופל באומרו לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ושנית ולא יעלה על לב וג' ולא יזכרו בו ד' ולא יפקדו ה' ולא יעשה עוד ומה צורך בכל ההכפל הזה, ומה ענין העשייה הזאת שזכר מי יתן ואדע, והמפרשים פירשו אף על פי שתרבו ופריתם בארץ לא יקנאו בכם האומות ולא יבאו להלחם בכם לשתצטרכו לצאת למלחמה כנגדם ולהוציא ארון האלהים עמכם כי הנה בימים ההם לא תהיה לכם מלחמ' ולכן לא תצטרכו להוציא הארון כי בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונלוו אליה כל הגוים לשם ה' ולעבדו שכם אחד לא להלחם בישראל כי לא ילכו עוד הגוים אחרי שרירות לבם הרע, ואתה רואה שכל אלו הם דברים חצוניים אין בכתוב דבר לא מהמלחמה ולא משאר הדברים ולכן לא נחה דעתי עם הפירוש הזה עם היותו שנטה אליו יונתן. אבל ענין הכתוב אצלי הוא שבזמן בית המקדש הראשון בהיות ישראל נמשכי' אחרי שרירות לבם היתה כל קדושתם בבית המקדש ובארון האלקים אשר שם וזה אם בשמירת ישראל שבהיותם זכאים היה הארון שומר ומגין בעדם ובהיות' חוטאים היה הארון אשר בתוכם סבת חרבנם ואיבודם כי היה הארון ממשיך ההשגחה האלהית בעניני האומה עד שמפני זה נקרא ארון ברית ה' למה שהיה בו ספר התורה שהם דברי ברית הברכה והקללה וכמו שאמר מרע"ה (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם והיה שם בך לעד כי אני ידעתי את מריך וגומר, וגם היתה קדושת הארון לאזהרת הפרטים שבדעתם ששם ארון ברית ה' יפחדו מלפניו וייראו מלחטוא ויבאו להתפלל נגדו על סליחתם להיותו מעון השכינה, וגם היה שם הארון לאלה ולשבועה וכמ"ש שלמה בתפלתו (מלכים א' ח, לא; דברי הימים ב' ו, כב) אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדך וגומר וגם היה הארון אצלם להתפלל נגדו בעצור השמים ולא יהיה מטר או בבוא דבר או מגפה או מלחמה על הארץ ויפקדם האלקים בהתפללם שמה וכמו שנזכר בתפלת שלמה, והנה זכר הנביא שבזמן הגאולה העתידה תהיה הקדושה בקרב ישראל כ"כ שלא די שבזמן קבוצם בהיותם אחד מעיר ושנים ממשפחה יהיו צדיקים וטובי' וישרים בלבותם אבל גם אחרי שירבו ויפרו בארץ שברב עם תתמעט הקדושה ויראת אלהים הנה עכ"ז לא תזוז מהם הקדושה, עד שבימים ההם לא יאמרו האנשים ארון ברית ה' כמזכירים הברית שכרת ה' עמהם ושהוא בארון כדי שיפחדו מלפניו כי הם בקדושתם לא יצטרכו אל ברית ולא ידברו בו, וגם האנשים היחידי' לא יעלה על לבם שהקדוש' בלבד תמצא במקום הארון כי בכל מקום שהם יהיו מקודשים, וכן לא ילכו להשבע שבועה ואלה במקום הראשון במקדש כנגד הארון כי הנה בכל מקום יהיה מוקטר מוגש לשם ה' לא במקו' הארון בלבד ועל זה אמר ולא יזכרו כי הזכירה היא לענין השבועה, וכן לא יעשו תפלת צרכיהם כנגד הארון ולא יהיו נפקדים שם במטר ובבריאות ונצחון האויבי' כי בכל מקום יהיו עיני ה' עליהם לטובה ועל זה אמר ולא יפקדו מלשון פקד ה' את עמו לתת להם לחם (רות א, ו), ולפי שאמר שבזמן ההוא לא יצטרכו לזכרון ארון ברית ה' רוצה לומר הברית אשר כרת עם ישראל להיו' פחדו נגד עיניהם אמר עתה ולא יעשה עוד שחוזר לברית ה' אשר זכר יאמר שבימים ההם לא יזכרו הברית אשר כרת עמהם מימי קדם בברכה ובקללה וגם לא יעשה ברית אחר ביניהם לפי שכל ירושלם יהיה במדרגת הארון בקדושה וכבוד, (יז) עד שבעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ולא בלבד ישראל אבל גם משאר האומות יקוו אליה כל הגוים לא להלחם עליה ולא גם כן להתעדן במעדניה אלא לפי שיהיה ירושלם לשם ה' בקדושתה, ולא ילכו עוד רוצה לומר בני אדם כלם אחר שרירות לבם הרע, ומפני זה לא יאמרו ארון ברית ה' כי הנה יתבטל מהם היצר הרע, גם שתהיה הקדושה כל כך בארץ שכמו שהיה בימים הראשונים הארון במדרגת הקדושה לכל כן תהיה ירשלם כסא ה' שהוא רמז לגלגל העליון המקיף בכל שיניעהו הקדוש ברוך הוא בלי אמצעי כי כן השגיח בירושלם ולזה תקרא כסא ה' כמו שאמר השמים כסאי (ישעיה סו, א).
פסוק טז:ואפש' לפר' לא יאמרו עוד ארון ברי' ה' שחוז' אל הרועי' אשר זכר שירעו אותם דעה והשכל ולא יצטרכו לאיים את הבעלי דינים לומר להם גורו לכם מהארון אשר שם ברית ה' הברכה והקללה, ואמר ולא יעלה על לב הבעלי דינין עצמם ושלא יאמרו נירא נא את ארון ברית אלקים ולא נחטא, ואמר ולא יזכרו בו על השבועה והאלה כמו שפירשתי, ואמר ולא יפקדו שלא תהיה פקידתם לירושלם מפני ארון הברית אשר שם כמו שהיו עושים בזמן הרגל ולא יעש' עוד שם ביניהם רוצה לומר פועל מגונה, לפי שבימים ההם תרבה כ"כ הקדוש' ויראת חטא שלא בלבד בבית המקדש יבאו העמים לעלות ולראות כי הנה כל ירושלם יהיה מקום קדושה ויקראו לו כסא ה', ולכן יתקבצו אליה כל הגוים בשומע' קדושתה, ובני ישראל אשר זכר לא ילכו עוד אחרי שרירות לב' הרע ולכן לא יצטרכו לבקש מחילת חטאים לפני הארון ולא ללכת להשבע שמה על כל דבר פשע כמו שזכר, זהו פירוש הפסוקים האלה אצלי והותרה השאלה השלישית.
פסוק יח:ואמנם אומרו בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל הוא זר מאד והנה בימים האלה אשר כתבתי זה ראיתי בכתב אמתי שהביאו בני המערב ההולכים היום ממלכות פורט"וגאל לארץ הודו להביא הבשמים שהעידו שראו שמה יהודים הרבה והביאו כתב מיד חכם אחד מהם והם אומרים שהמה מבני יהודה ובנימן מאותם שגלה סנחריב מערי יהודה קודם חרבן ירושלם ע"י נבוכד נצר כמו שנזכר בסדר עולם ושהניח אותם אחרי הררי חשך ושהם לא שבו בבית שני, ואמרתי אני אל לבי שלהיותם שמה קרובים במושבותם לי' שבטים שהגלה סנחריב לכן ניבא פה ירמיהו ועליהם אמר שבשוב ה' את שיבת ציון יתחברו שמה אלו לאלו וזהו ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי וגומר, והותרה בזה השאלה הרביעית:
פסוק יט:ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים וגו' עד כי כה אמר ה' לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם וכו'. לא נתיישרו אצלי דברי המפר' בפירוש הפסוקים האלה, והנראה לי בענינם הוא שהנה השם יתברך זכר להם עתה ענינם במצרים כאומרו ואנכי אמרתי כשהיית במצרים בבית עבדים איך אשית' בבנים רוצה לומר איך אוציא אתכ' מעבדות קשה אשר כזה ואשיתך במעלה עליונה כאילו אתם בני אל חי ובני עליון כולכם וזהו איך אשיתך בבנים ואיך אתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים שהיא ארץ ישראל השלימה מכל המחוזות צבי היא לכל הארצות, ואומר אבי תקראי לי רוצה לומר ואמרתי אך העם הזה כיון שאוציא אותם מעבדות לחירות ומשפלות גדול להיות בני ולתת להם ארץ חמדה כזאת באמת יהיו נכנעים לפני ויקראוני תמיד אבי כיון שאני שמתי אותם במעלת בנים ומאחרי לא ישובו בעבור הארץ אשר נתתי להם, (כ) אבל אתם לא עשיתם כן כי כמו שבגדה אשה מאת רעה שהיא בעלה והלכה מאתו כן אתם בגדתם בי בית ישראל, ועם כל פשעיכם רואה אני שבאחרית הימים תשובו אלי ואגאל אתכם (כא) וזהו אומרו קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל, הגולים בצפון כאשר העוו את דרכם בדברים שבין אדם לחבירו ובמה שבין אדם למקום שכחו את ה' אלהיהם, (כב) וכאילו הקול ההוא קורא שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם רוצה לומר שהתעוררות האלהי יעירם לאמר אל תתיאשו מהרחמים שובו בנים מורדים כי יש רפואה למכתכם ואני ארפא משובותיכם, וכאילו אני שומע קול אחד מהם שמתחרטים ממעשיהם הרעים ואומרים הננו אתאנו לך כי אתה ה' אלקינו, או שיהיה הקול אחד והוא מאותם שמזכירים מה שאמר השם עליה' שובו בנים שובבים כאילו יאמר הקול ההוא הנשמע על שפיים רוצה לומר על ההרים הגבוהים אלקינו הלא אמרת שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ועתה הנה עשינו כמצותך כי הננו אתאנו לך כי אתה ה' אלקינו, (כג) וידענו באמת כי לשקר מגבעות המון הרים כלומר אכן לשקר עלה ההמון שלנו על הגבעות וההרי' לעבו' ע"ז ואין בה מועיל כי בה' אלהינו תשועת ישראל ולא באחר. והמפרשים פירשו אכן לשקר מגבעו' המון הרים לשקר היה העזר מן האומות שהיו מצפים מן הגבעות ומן ההרים כי הם והמונם שקר היה ובה' אלקינו תשועת ישראל לא בהם וגם נכון הוא.
פסוק כד:ושהבושת שהיא הע"ז שהיו עובדים כמו שאמר וינזרו לבושת (הושע ט, י) שהוא הבעל, ויקרא בשת לפי שהם בשת וכלמה להולכים אחריו אותו הבושת אכלה והביא לאבדון את יגיע אבותינו צאנם ובקרם בניהם ובנותיהם כי בסבת הבשת ההוא הלך הכל לאבדון, (כה) ואנחנו אחזנו מעשיהם הרעים בידינו ולכן נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו כי לה' חטאנו אנחנו ואבותינו ולא שמענו בקולו:
