מצפון תפתח הרעה
נושא פרקנו הוא הקדשת ירמיהו לנביא. עם הקדשתו הנביא רואה שני מחזות. הראשון הוא מקל שקד, ''כי שוקד אני על דברי לעשותו''. ברם מהו הדבר שה' שוקד לעשותו? זאת חוזה ירמיה במחזה של נבואתו, "סיר נפוח אנכי רואה ופניו מפני צפונה. ויאמר ה' אלי, מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ"(ירמיה א יג-יד). ה' מסביר לירמיהו את משמעות העבודה שפני הסיר מופנים לצפון. כנראה, העובדה שהסיר נפוח אינה זוקקת הסבר. רוב המפרשים הסבירו "נפוח – רותח", והכוונה לאש שתאחז בסיר, ובנמשל, כיליון שצפוי לעם. בדברים שלהלן ננסה להסיר במעט את הלוט מעל חלקו השני של החזון, צפונות ה"צפון", ולהסביר מדוע נפתחת הרעה דווקא מן הצפון (בנוסף להסבר הגיאוגרפי).
ראשית הדברים בפסוק שבפרשת הקרבנות, "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני י-הוה"(ויקרא א יא), ופירשו במשנה, "קדשי קדשים שחיטתן בצפון... וקיבול דמם בכלי שרת בצפון"(זבחים ה א) מה צפון בצפון שקדשי קדשים מוכשרים בו להיות עולות תמימות? בהרבה מדרשי חז"ל למדנו שהצפון הוא סמל לחושך שבעולם: "וסובב אל צפון - בלילה"(בבא בתרא כה:). "ברא הקב"ה ד' רוחות בעולם. צפון - משם החושך יוצא לעולם"(במדבר רבה ב ט). הביטוי המעשי של מאמרי חז"ל אלו טבוע הוא במהלך השמש, שלעולם אינה נראית בצפון, ועל כן דרשו "משם החשך יוצא לעולם". החושך מוליד מרעין בישין: "רוח פינת הצפון ברא ולא גמרו... ושם הוא מדור למזיקים ולזוועות, לרוחות ולשדים, ולברקים ולרעמים"(מדרש תדשא ב). ושוב: "תזל כטל אמרתי - זו רוח צפונית שמזלת את הזהב"(בבא בתרא כה.) ופירש רש"י "שמחממת ומביאה שרב, ורעבון בא, והזהב זל". החימום הוא גם אות לעונש הגיהנום ולדין יום ה': "הנה יום ה' בא בוער כתנור"(מלאכי ג יט).
הרמב"ן בפירושו לפרשת העגל (שמות לב א) מסביר את הזיקה שבין הצפון לרעה: "החורבן ושממות העולם יבואו מן הצפון, כדכתיב, מצפון תפתח הרעה ... כי מן השמאל תבוא מידת הדין לעולם להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם". וכן כתב רבינו בחיי (שמות לב ד): "ועל דרך הקבלה, צפונה היא מדת הגבורה". יסוד דבריהם מבוסס על ההנחה שאדם פניו קדימה מזרחה. ומכאן המילה קדימה לעבר השמש, לזריחה, לאור ולחיוב. במצב זה, ימינו המקרבת של האדם היא לצד דרום, ושמאלו הדוחה היא לצד צפון. ועל כן המנורה, סמל הרוחניות במקדש, בדרום [מימין]; ואילו השולחן, סמל הגשמיות, בצפון [בשמאל]. ומכאן דברי הגמרא: "אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין. וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום"(בבא בתרא כה:)
הצפון הוא שורש הרע והרעה, כי שם החשך, כי שם מידת השמאל, הגבורה והדינים. אשר על כן גם חטא העגל בא מצד הצפון השמאלי: "והנה במעשה המרכבה אמר פני השור מהשמאל לארבעתם"(רמב"ן שם). ואב נזיקין "שור" הוא בא מסיטרא של שמאל ושל דינים. והוא היה בצפונו של המראה שחזה יחזקאל, וממנו שורש עגל הזהב.
בתחילת פירושו לויקרא מרחיב רש"ר הירש מאוד בהסבר משמעות רוחות השמים:
משום כך תחילת עמידת הקרבן היא בצד צפון, המסמל את בחינת החומר והחושים, שם תסתיים הוויתו העצמאית ע"י שחיטה. ושם יכנס להוויה נעלה של המקדש ע"י קבלת הדם... ביטול הקיום החושני וכניסה לתחום שלטון המקדש, הם תנאי ראשון לתיקון כל חסרון מוסרי. משהומתה החושניות הרי היא מצפה לתחיה מוסרית, לשם כך היא תובא לדרום כדי ליאור באור הרוח.
על הפסוק "ואת הצפוני ארחיק מעליכם"(יואל ב כ), אמרו חז"ל: "זה יצר הרע שצפון ועומד בלבו של אדם"(סוכה נב.). אם נדע להתגבר על הצפוני הצפון בקרבנו, נמנע את "מצפון תפתח הרעה". וכך כתב ר' יעקב עמדין בסידור בית יעקב: "צפונה לפני ה' - שתהא מידת הדין כבושה לפני מידת הרחמים".