פסוק א:וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לאחר שיוסף קיבל תפקיד משמעותי בבית הסוהר, חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שר המשקים, האחראי על נתינת המשקה למלך, וְהָאֹפֶה, שר האופים של המלך, לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם.
פסוק ב:וַיִּקְצֹף, כעס פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו, עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים. התורה אינה מפרשת מדוע. המדרשים מספרים שכעס בשל עצמים זרים שמצא ביין ובלחם.
פסוק ג:וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, הממונה על ההוצאות להורג אֶל בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם. בית סוהר זה שימש כבית מעצר למכובדים.
פסוק ד:כיוון שמדובר באנשים רמי-מעלה, העשויים לשוב אל השלטון, הם זכו לתנאים מיוחדים – וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם, וַיְשָׁרֶת אֹתָם. פוטיפר הורה ליוסף לשרתם. וַיִּהְיוּ יָמִים, כשנה בְּמִשְׁמָר, במעצר.
פסוק ה:וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם, שר המשקים ושר האופים חלמו את חלומותיהם, אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חלומו של כל אחד דומה לפתרונו שיוברר בהמשך, הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר.
פסוק ו:וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר כדי לדאוג לצורכי הבוקר שלהם, וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים, מוטרדים ומודאגים.
פסוק ז:כמשרתם, הבחין יוסף בשינוי שחל בפניהם – וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו, לֵאמֹר: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?
פסוק ח:וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. איננו מסוגלים לפענח את חלומותינו הסתומים, אך אנו חשים שיש בהם מסר חשוב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים, הרי פתרון החלום ומימושו מצויים בידי ה׳ ולא יבואו מכוחם של הנוגעים בדבר. רק אלוקים הוא גם מי שיוכל להודיע הפתרון. על כן – סַפְּרוּ נָא לִי. אולי אצליח לפתרו.
פסוק ט:יוסף הצליח לשאת חן גם בעיני שני השרים הללו, והם נתנו בו אמון – וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לוֹ: בַּחֲלוֹמִי חלמתי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי.
פסוק י:וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, ענפים. וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, ראיתי את הגפן צומחת – מלבלבת ומעלה ניצנים, ולבסוף הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.
פסוק יא:וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי; וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים, וָאֶשְׂחַט, סחטתי אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה, הכנתי מן הענבים יין, וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף ידו של פַּרְעֹה.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף: זֶה פִּתְרֹנוֹ – שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים, שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.
פסוק יג:בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא, ירים פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ, ירומם את מעמדך, וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ, לתפקידך הקודם, ואז יתקיים החלום כפשוטו – וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.
פסוק יד:כעת מראה יוסף עד כמה הוא בטוח בפתרונו – כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד. זכור גם אותי כשחלומך יתגשם ותשוב לתפקידך הקודם, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, וכך תגרום להוציא אותי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, מבית האסורים.
פסוק טו:כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. לא נולדתי כעבד; אני אדם חופשי שנחטף. וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, לא חטאתי ואני חף מפשע, כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.
פסוק טז:וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר, הפתרון נראה לו יפה ונכון. היו שדרשו שכל אחד מהשרים חלם את חלומו שלו ואת פתרון החלום של חברו. וַיֹּאמֶר שר האופים אֶל יוֹסֵף: אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי, סלים קלועים כרשת, המיועדים לרוב למיני מאפה, שכן הם מאפשרים אוורור העוגות והלחמים, עַל רֹאשִׁי.
פסוק יז:הסלים היו מונחים על ראשי זה על גבי זה, וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן – מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה. וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי.
פסוק יח:וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר: זֶה פִּתְרֹנוֹ – שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים, שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.
פסוק יט:בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא, יסיר פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ, וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ. משהו מן החלום יתממש – העוף אמנם יאכל, אך לא את המאפים אלא אותך. בחלום הזה, שלא כבחלום הראשון, החזרה המיוחלת אינה מתממשת. העוף אוכל את המאפה במקום פרעה.
פסוק כ:וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה, היום שבו חגגו בפומבי את תאריך הולדת פרעה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו, ובמשתה הזה – וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. בשבתו בקרב פמלייתו נזכר פרעה בהיעדרם של שני השרים הללו. נראה שכשחטאו השליכם בכעסו לבית הסוהר, ולא דן אותם. עתה גזר את דינם.
פסוק כא:הוא הגיע למסקנה ששר המשקים ביצע את עבודתו כראוי, והוא חף מפשע, ואילו שר האופים לא נהג כשורה, ועל כן – וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ, וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה,
פסוק כב:וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה פרעה, כַּאֲשֶׁר, כמו שפָּתַר לָהֶם יוֹסֵף.
פסוק כג:למרות ששר המשקים נוכח שפתרונו של יוסף התממש באופן מדויק – וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת בקשת יוֹסֵף מיד, וגם לאחר זמן – וַיִּשְׁכָּחֵהוּ, שהרי לא נתקל עוד ביוסף.
