תנ"ך על הפרק - מלכים ב כג - מדוע נהרג יאשיהו המלך הצדיק בגיל צעיר? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים ב כג

332 / 929
היום

הפרק

וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּאַסְפ֣וּ אֵלָ֔יו כָּל־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית־יְהוָ֡ה וְכָל־אִ֣ישׁ יְהוּדָה֩ וְכָל־יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם אִתּ֗וֹ וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַנְּבִיאִ֔ים וְכָל־הָעָ֖ם לְמִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּלֶךְ עַֽל־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר יְהוָה֙ וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֜יו וְאֶת־עֵדְוֺתָ֤יו וְאֶת־חֻקֹּתָיו֙ בְּכָל־לֵ֣ב וּבְכָל־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית׃וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶת־כֹּהֲנֵ֣י הַמִּשְׁנֶה֮ וְאֶת־שֹׁמְרֵ֣י הַסַּף֒ לְהוֹצִיא֙ מֵהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה אֵ֣ת כָּל־הַכֵּלִ֗ים הָֽעֲשׂוּיִם֙ לַבַּ֣עַל וְלָֽאֲשֵׁרָ֔ה וּלְכֹ֖ל צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַֽיִּשְׂרְפֵ֞ם מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּשַׁדְמ֣וֹת קִדְר֔וֹן וְנָשָׂ֥א אֶת־עֲפָרָ֖ם בֵּֽית־אֵֽל׃וְהִשְׁבִּ֣ית אֶת־הַכְּמָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְקַטֵּ֤ר בַּבָּמוֹת֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְסִבֵּ֖י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־הַֽמְקַטְּרִ֣ים לַבַּ֗עַל לַשֶּׁ֤מֶשׁ וְלַיָּרֵ֙חַ֙ וְלַמַּזָּל֔וֹת וּלְכֹ֖ל צְבָ֥א הַשָּׁמָֽיִם׃וַיֹּצֵ֣א אֶת־הָאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית יְהוָ֜ה מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶל־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן וַיִּשְׂרֹ֥ף אֹתָ֛הּ בְּנַ֥חַל קִדְר֖וֹן וַיָּ֣דֶק לְעָפָ֑ר וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־עֲפָרָ֔הּ עַל־קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם׃וַיִּתֹּץ֙ אֶת־בָּתֵּ֣י הַקְּדֵשִׁ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הַנָּשִׁ֗ים אֹרְג֥וֹת שָׁ֛ם בָּתִּ֖ים לָאֲשֵׁרָֽה׃וַיָּבֵ֤א אֶת־כָּל־הַכֹּֽהֲנִים֙ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְטַמֵּ֣א אֶת־הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר קִטְּרוּ־שָׁ֙מָּה֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וְנָתַ֞ץ אֶת־בָּמ֣וֹת הַשְּׁעָרִ֗ים אֲשֶׁר־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שַׂר־הָעִ֔יר אֲשֶֽׁר־עַל־שְׂמֹ֥אול אִ֖ישׁ בְּשַׁ֥עַר הָעִֽיר׃אַ֗ךְ לֹ֤א יַֽעֲלוּ֙ כֹּהֲנֵ֣י הַבָּמ֔וֹת אֶל־מִזְבַּ֥ח יְהוָ֖ה בִּירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֛י אִם־אָכְל֥וּ מַצּ֖וֹת בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃וְטִמֵּ֣א אֶת־הַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֖ר בְּגֵ֣יבני־בֶן־הִנֹּ֑ם לְבִלְתִּ֗י לְהַעֲבִ֨יר אִ֜ישׁ אֶת־בְּנ֧וֹ וְאֶת־בִּתּ֛וֹ בָּאֵ֖שׁ לַמֹּֽלֶךְ׃וַיַּשְׁבֵּ֣ת אֶת־הַסּוּסִ֗ים אֲשֶׁ֣ר נָתְנוּ֩ מַלְכֵ֨י יְהוּדָ֤ה לַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ מִבֹּ֣א בֵית־יְהוָ֔ה אֶל־לִשְׁכַּת֙ נְתַן־מֶ֣לֶךְ הַסָּרִ֔יס אֲשֶׁ֖ר בַּפַּרְוָרִ֑ים וְאֶת־מַרְכְּב֥וֹת הַשֶּׁ֖מֶשׁ שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וְאֶֽת־הַֽמִּזְבְּח֡וֹת אֲשֶׁ֣ר עַל־הַגָּג֩ עֲלִיַּ֨ת אָחָ֜ז אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ ׀ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְאֶת־הַֽמִּזְבְּחוֹת֙ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה בִּשְׁתֵּ֛י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה נָתַ֣ץ הַמֶּ֑לֶךְ וַיָּ֣רָץ מִשָּׁ֔ם וְהִשְׁלִ֥יךְ אֶת־עֲפָרָ֖ם אֶל־נַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁר֮ מִימִ֣ין לְהַר־הַמַּשְׁחִית֒ אֲשֶׁ֣ר בָּ֠נָה שְׁלֹמֹ֨ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֜ל לְעַשְׁתֹּ֣רֶת ׀ שִׁקֻּ֣ץ צִידֹנִ֗ים וְלִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם תּוֹעֲבַ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֑וֹן טִמֵּ֖א הַמֶּֽלֶךְ׃וְשִׁבַּר֙ אֶת־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיִּכְרֹ֖ת אֶת־הָאֲשֵׁרִ֑ים וַיְמַלֵּ֥א אֶת־מְקוֹמָ֖ם עַצְמ֥וֹת אָדָֽם׃וְגַ֨ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית־אֵ֗ל הַבָּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יָרָבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל גַּ֣ם אֶת־הַמִּזְבֵּ֧חַ הַה֛וּא וְאֶת־הַבָּמָ֖ה נָתָ֑ץ וַיִּשְׂרֹ֧ף אֶת־הַבָּמָ֛ה הֵדַ֥ק לְעָפָ֖ר וְשָׂרַ֥ף אֲשֵׁרָֽה׃וַיִּ֣פֶן יֹאשִׁיָּ֗הוּ וַיַּ֨רְא אֶת־הַקְּבָרִ֤ים אֲשֶׁר־שָׁם֙ בָּהָ֔ר וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָֽעֲצָמוֹת֙ מִן־הַקְּבָרִ֔ים וַיִּשְׂרֹ֥ף עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַֽיְטַמְּאֵ֑הוּ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר קָרָ֔א אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הַצִּיּ֣וּן הַלָּ֔ז אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אַנְשֵׁ֣י הָעִ֗יר הַקֶּ֤בֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א מִֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְרָ֗א אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָ עַ֖ל הַמִּזְבַּ֥ח בֵּֽית־אֵֽל׃וַיֹּ֙אמֶר֙ הַנִּ֣יחוּ ל֔וֹ אִ֖ישׁ אַל־יָנַ֣ע עַצְמֹתָ֑יו וַֽיְמַלְּטוּ֙ עַצְמֹתָ֔יו אֵ֚ת עַצְמ֣וֹת הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר־בָּ֖א מִשֹּׁמְרֽוֹן׃וְגַם֩ אֶת־כָּל־בָּתֵּ֨י הַבָּמ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֗וֹן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְהַכְעִ֔יס הֵסִ֖יר יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּ֣עַשׂ לָהֶ֔ם כְּכָל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּבֵֽית־אֵֽל׃וַ֠יִּזְבַּח אֶת־כָּל־כֹּהֲנֵ֨י הַבָּמ֤וֹת אֲשֶׁר־שָׁם֙ עַל־הַֽמִּזְבְּח֔וֹת וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת־עַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּ֖שָׁב יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיְצַ֤ו הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־כָּל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר עֲשׂ֣וּ פֶ֔סַח לַֽיהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כַּכָּת֕וּב עַ֛ל סֵ֥פֶר הַבְּרִ֖ית הַזֶּֽה׃כִּ֣י לֹ֤א נַֽעֲשָׂה֙ כַּפֶּ֣סַח הַזֶּ֔ה מִימֵי֙ הַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁפְט֖וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֗ל יְמֵ֛י מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וּמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃כִּ֗י אִם־בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֞ה הַפֶּ֧סַח הַזֶּ֛ה לַיהוָ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם׃וְגַ֣ם אֶת־הָאֹב֣וֹת וְאֶת־הַ֠יִּדְּעֹנִים וְאֶת־הַתְּרָפִ֨ים וְאֶת־הַגִּלֻּלִ֜ים וְאֵ֣ת כָּל־הַשִּׁקֻּצִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִרְאוּ֙ בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בִּעֵ֖ר יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ לְ֠מַעַן הָקִ֞ים אֶת־דִּבְרֵ֤י הַתּוֹרָה֙ הַכְּתֻבִ֣ים עַל־הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר מָצָ֛א חִלְקִיָּ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְכָמֹהוּ֩ לֹֽא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְהוָה֙ בְּכָל־לְבָב֤וֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹֽא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ׃אַ֣ךְ ׀ לֹֽא־שָׁ֣ב יְהוָ֗ה מֵחֲר֤וֹן אַפּוֹ֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁר־חָרָ֥ה אַפּ֖וֹ בִּֽיהוּדָ֑ה עַ֚ל כָּל־הַכְּעָסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִכְעִיס֖וֹ מְנַשֶּֽׁה׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה גַּ֤ם אֶת־יְהוּדָה֙ אָסִיר֙ מֵעַ֣ל פָּנַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וּ֠מָאַסְתִּי אֶת־הָעִ֨יר הַזֹּ֤את אֲשֶׁר־בָּחַ֙רְתִּי֙ אֶת־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְאֶת־הַבַּ֔יִת אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתִּי יִהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָֽׁם׃וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃בְּיָמָ֡יו עָלָה֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֧ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֛יִם עַל־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר עַל־נְהַר־פְּרָ֑ת וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיְמִיתֵ֙הוּ֙ בִּמְגִדּ֔וֹ כִּרְאֹת֖וֹ אֹתֽוֹ׃וַיַּרְכִּבֻ֨הוּ עֲבָדָ֥יו מֵת֙ מִמְּגִדּ֔וֹ וַיְבִאֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בִּקְבֻֽרָת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח עַם־הָאָ֗רֶץ אֶת־יְהֽוֹאָחָז֙ בֶּן־יֹ֣אשִׁיָּ֔הוּ וַיִּמְשְׁח֥וּ אֹת֛וֹ וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ תַּ֥חַת אָבִֽיו׃בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְשָׁלֹ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חֲמוּטַ֥ל בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃וַיַּאַסְרֵהוּ֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֤ה בְרִבְלָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֔תבמלךמִמְּלֹ֖ךְבִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּתֶּן־עֹ֙נֶשׁ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב׃וַיַּמְלֵךְ֩ פַּרְעֹ֨ה נְכֹ֜ה אֶת־אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֗הוּ תַּ֚חַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ אָבִ֔יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יְהוֹאָחָ֣ז לָקָ֔ח וַיָּבֹ֥א מִצְרַ֖יִם וַיָּ֥מָת שָֽׁם׃וְהַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב נָתַ֤ן יְהוֹיָקִים֙ לְפַרְעֹ֔ה אַ֚ךְ הֶעֱרִ֣יךְ אֶת־הָאָ֔רֶץ לָתֵ֥ת אֶת־הַכֶּ֖סֶף עַל־פִּ֣י פַרְעֹ֑ה אִ֣ישׁ כְּעֶרְכּ֗וֹ נָגַ֞שׂ אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ לָתֵ֖ת לְפַרְעֹ֥ה נְכֹֽה׃בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָ֨ה יְהוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹזבידהזְבוּדָּ֥הבַת־פְּדָיָ֖ה מִן־רוּמָֽה׃וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

מדוע נהרג יאשיהו המלך הצדיק בגיל צעיר?

א. צדקותו של יאשיהו

יאשיהו מלך יהודה היה מהמלכים הצדיקים, אולי הצדיק שבכולם!

כך נאמר עליו בספר מלכים (ב פרק כ"ב):

א. בן שמֹנה שנה יאשיהו במלכו, ושלֹשים ואחת שנה מלך בירושלם, ושם אמו ידידָה בת עֲדָיָה מבָּצְקַת.
ב. ויעש הישר בעיני ד', וילך בכל דרך דוד אביו, ולא סר ימין ושמאול.

בהמשך מתאר הנביא באריכות שיאשיהו עשה תיקונים גדולים בכל מלכותו:

חיזק את בדק הבית (כב, ג-ז),

הביא את העם בברית עם ד' לעבוד את ד' בכל לבבם ובכל נפשם (כג, א-ג),

ביער את כל העבודה הזרה שהיתה בארץ יהודה ובארץ ישראל (שם, ד-כ),

עשה פסח שלא נעשה כמוהו מאז ימי השופטים (שם, כא-כג).

כך סיכם הרד"ק (מל"ב כג, כה) את צדקותו של יאשיהו:

שחרד לדברי תורה, ועשה ככל הכתוב בה, והסיר הבמות, לא השאיר אחד, ולא הקריבו בימיו כי אם בבית המקדש לבדו.
והמלכים אשר לפניו, אף על פי שהיו בהם טובים, לא הסירו הבמות, כמו שאמר: 'עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות' (מל"א כב, מד).
ונמצא באסא דברים אשר לא כן: שנשען על מלך ארם, והוציא כסף וזהב מאוצרות בית ד' ושלח לו (מל"א טו, יח-יט). ונאמר: 'וגם בחליו לא דרש את ד'' (דהי"ב טז, יב).
ויהושפט גם כן היה עוזר למלכי ישראל הרשעים (מל"א כב; מל"ב ג), ונתחתן עמהם.
וחזקיה גם כן נאמר עליו: 'ולא כגמול עליו השיב חזקיהו, כי גבה לבו, ויהי עליו קצף ועל יהודה ועל ירושלם' (דבהי"ב לב, כה).
אבל יאשיהו נאמר עליו: 'ככל תורת משה' (כג, כה)!

ב. האם היה יאשיהו צדיק מתחילתו או בעל תשובה?

לעומת האמור בפסוק ב' שהובא בתחילת הפרק הקודם, מפסוקים אחרים משמע שיאשיהו לא היה צדיק מתחילתו, אלא חזר בתשובה רק בשנה השמונה עשרה למלכותו (שם, ג-יא), לאחר מציאת ספר התורה בבית ד'.

כך אמרה חולדה הנביאה אל יאשיהו, בעקבות מציאת ספר התורה בבית ד':

יען רך לבבך, ותכנע מפני ד' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה ועל יֹשביו, להיות לשַמָּה ולקללה, ותקרע את בגדיך, ותבכה לפני, וגם אנֹכי שמעתי נְאֻם ד' (שם, יט).

משמע שעד אז לא נכנע לפני ד'!

כן משמע גם מהאמור בסיכום ימי מלכותו (כג, כה):

וכמֹהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאֹדו, ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמֹהו.

נשאלת השאלה: האם היה יאשיהו צדיק מתחילתו או בעל תשובה?

ג. מחלוקת האמוראים במסכת שבת

בתשובה לשאלה זו נחלקו האמוראים במסכת שבת (נו ע"ב):

אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל האומר: 'יאשיהו חטא', אינו אלא טועה, שנאמר: 'ויעש הישר בעיני ד', וילך בכל דרך דוד אביו' (מל"ב כב, ב).
אלא מה אני מקיים: 'וכמֹהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ד' בכל לבבו' (כג, כה)?
שכל דין שדן מבן שמונה עד שמונה עשרה - החזירן להן [רש"י: עד שמונה עשרה - שמצא חלקיה את הספר, ועיין ודקדק בתורה ובדיניה בכתב ובעל פה, והבין שמא טעה בדינא].
שמא תאמר: נטל מזה ונתן לזה? [רש"י: נטל מזה - ממי שנתן לו תחילה]
תלמוד לומר: 'בכל מאודו' (שם) - שנתן להם משלו.
ופליגא דרב, דאמר רב: אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו.

ד. הסבר המפרשים

המפרשים נקטו בשיטת ר' שמואל בר נחמני, שיאשיהו כלל לא חטא.

כך הסביר הרלב"ג את הפסוק "יען רך לבבך ותכנע מפני ד'":

אף על פי ששלחה לו חולדה הנביאה: 'יען רך לבבך ותכנע מפני ד'' (שם, יט), אין הרצון בזה שחטא יאשיהו קודם זה. אך הרצון בו שֶבְּעֵת שמעו את הרעה הזאת אשר נגזרה מאת ד' על ירושלים, השתדל על כל פנים לתקן את אשר עוותוהו הראשונים. כי קודם זה לא היה יודע הרע שנגזר עליהם, אך היה עושה הישר בעיני ד', וזה לא היה מספיק לו להשיב חרון אף ד' ממנו. אבל היה ראוי שיוסיף לו דבקות בד' יתברך, בדרך שיהיה מושגח השגחה, [ש]ימלטו בה מזה הרע הנגזר מאת ד' יתברך. ולזה תמצא שהשתדל יאשיה להשיב ישראל לעם לד', כדי שיסור מהם זה הרע, ולבער בשלמות את כל הנעשה לעבודת גילולים.

כעין זה כתב הרלב"ג גם על הפסוק: "וכמֹהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו" (כג, כה):

אין הרצון שלא יהיה יאשיהו בתחלת ענינו טוב עם ד' יתברך, כי כבר נזכר בדברי הימים (ב לד, ג) כי מקטנותו החל לעבוד ד' יתברך. אך לא ביער בשלמות האלילים ממלכותו, והיו חוטאים עדיין ישראל בהם. ומפני ראותו הכתוב בספר התורה שיבא מהרע למי שלא יקיים את התורה ויעבור על ברית ד' יתברך, התעורר בכל עוז להשיב ישראל לעבודתו, ובער האלילים שעשו ישראל מכל ארץ ישראל, כדי שיסור זכר עבודת גילולים מישראל, ולא יוסיפו לחטוא עוד.

בדבריו אלה הסביר הרלב"ג הסבר אחר מר' שמואל בר נחמני בפסוק "אשר שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו": השיב את כל ישראל לעבודת ד'.

מדברי הרלב"ג עולה שיאשיהו היה צדיק גמור מתחילתו מבחינה אישית, וחזרתו בתשובה היתה מבחינת הצד המלכותי: בתחילת מלכותו לא מספיק טרח להחזיר את העם בתשובה, ואחר כך התעורר בכל עוז להשיב את העם בתשובה.

כן נראה גם מדברי הרד"ק (שם):

אשר שב אל ד' - שחרד לדברי תורה ועשה ככל הכתוב בה, והסיר הבמות, לא השאיר אחד, ולא הקריבו בימיו כי אם בבית המקדש לבדו.

נראה מדבריו שיאשיהו היה צדיק גמור מתחילתו מבחינה אישית, ובעל תשובה מבחינת הצד המלכותי.

דברים מפורשים יותר כתב המלבי"ם (שם):

היתה התשובה בענין הכללי, שהדור ההוא על פי מלכם עשו תשובה מכל הכעסים שהכעיסו המלכים הקודמים. וביטל [יאשיהו] המזבחות והבמות מכל ערי ישראל, מה שלא עשה כן חזקיה, שהשאיר המזבח שבבית אל, והבמות שבערי שומרון, והמזבחות אשר על גג עליית אחז.

ה. תאור מותו של יאשיהו

בספר מלכים (ב כג, כט-ל) נאמר:

בימיו עלה פרעֹה נכֹה מלך מצרים על מלך אשור על נהר פרת, וילך המלך יאשיהו לקראתו, וימיתהו במגידו כראֹתו אֹתו. וירכִבֻהו עבדיו מת ממגידו, ויקברֻהו בקבֻרתו.

בספר דברי הימים (ב לה, כג) נאמר עוד:

ויֹרו היֹרים למלך יאשיהו, ויאמר המלך לעבדיו: העבירוני, כי הָחֳלֵיתִי מאד.

הסבירה הגמרא במסכת תענית (כב ע"ב):

מאי 'כי החליתי מאד'? אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שעשו כל גופו ככברה.

במדרש איכה רבה (א, נג) נאמר:

אמר ר' מני: שלש מאות חצים הורו בו, עד שנעשה גופו ככברה.

יש לשאול: מדוע נענש יאשיהו במוות נורא כל כך? ועוד בגיל צעיר כל כך: בן ל"ט שנים בלבד! שהרי: "בן שמנה שנה יאשיהו במלכו, ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם" (מל"ב כב, א). והרי היה צדיק עצום!

אמנם לשיטה שהיה בעל תשובה, השאלה קצת פחות קשה, שכן אם חטא בצעירותו אולי נענש בעולם הזה על מיעוט חטאיו, כדי להיות נקי לעולם הבא (עיין במסכת קידושין לט ע"ב). אך גם לפי זה קשה: מדוע נענש בעונש כה חמור!

אכן הסבירו המפרשים ששאלה זו כבר כתובה בספרי הנביאים!

על הפסוק בירמיהו (ד, ט):

והיה ביום ההוא, נאֻם ד', יֹאבד לב המלך ולב השרים, וְנָשַמּוּ הכהנים והנבִאים יתמהו.

הסביר רש"י:

והיה ביום ההוא - ביומו של יאשיהו יתמהו: למה עלתה בו כל כך?

גם על הפסוק:

הצדיק אבד, ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין.
(ישעיהו נז, א)

כתב רש"י:

הצדיק אבד - כגון יאשיהו. ואין איש שם על לב - למה נסתלק. באין מבין - אין בנותרים מבין מה ראה הקב"ה לסלקו.

בתשובה לשאלה זו נאמרו מספר הסברים בדברי חז"ל והמפרשים, וכאן יובא הסבר אחד. ועיין במאמרי הרחב "מדוע נענש יאשיהו המלך הצדיק בגיל צעיר?" בספרי "הדר הנביאים" מלכים ב' פרק כ"ג.

ו. הסבר הפרקי דרבי אליעזר: יאשיהו נהרג בעוון הדור

כתב הפרקי דרבי אליעזר (פרק י"ז):

יאשיהו מאס את האלילים, ושיבר את המצבות, וכרת את האשרים, וגדע את הפסילים, והיתה זכותו מבהקת לפני הקב"ה וכסא הכבוד. ובשביל הרעה שהיו עושים בסתר נאסף הצדיק.

בדברי הפרקי דרבי אליעזר מפורש שיאשיהו לא נהרג בגלל חטא שלו - שלא שמע לדברי נכו מפי אלקים, או שלא שמע לדברי ירמיהו - אלא בעוון הדור שהיה רשע!

הרד"ל שם בביאורו על הפרקי דרבי אליעזר (אות סב) כתב:

נראה מכוון לדרוש פרשת 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק' (ישעיהו נז, א) עליו (ועיין שם בפירוש רש"י שפירש: 'כגון יאשיהו'). שמפני רעת אנשי דורו אבד.

לפי זה עולה שהסבר זה, שיאשיהו נהרג בעוון הדור, כתוב בפסוק בספר ישעיהו!

כעין זה נראה גם מרש"י בספר ירמיהו (ד, ט):

והיה ביום ההוא - ביומו של יאשיהו יתמהו: למה עלתה בו כל כך? והם אין יודעין שאין דורו חוזר יפה. כשבא לבער את עכו"ם מה היו ליצני הדור עושין? חוקקין צורת עכו"ם על דלתותיהן, חציה בדלת זה וחציה בדלת זה, כשהיה פותחו לא היתה ניכֶּרֶת, וכשהלך משם סוגרה, והיא מתחברת.

גם מדברי רש"י משמע שיאשיהו מת לא בגלל חטא שלו - שלא שמע לדברי נכו מפי אלקים, או שלא שמע לדברי ירמיהו - אלא בעוון הדור שהיה רשע!

אמנם ניתן היה לומר שכוונת רש"י היא שמפני חטאי הדור לא היו יאשיהו ודורו ראויים שתתקיים בהם ההבטחה "וחרב לא תעבור בארצכם". אבל רש"י לא הזכיר זאת כאן. ועוד שעל כך לא היה מגיע ליאשיהו למות, כמו שכתב הרי"ף ב"עין יעקב" (בתענית כב ע"ב). ולכן נראה שכוונת רש"י היא שיאשיהו מת בעוון הדור שהיה רשע!

כעין זה כתב גם הרלב"ג על הפסוקים:

ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לד' אלקיכם, ככתוב על ספר הברית הזה. כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים אשר שפטו את ישראל, וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה. כי בשמֹנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לד' בירושלם.
(מל"ב כג, כב)

כתב הרלב"ג:

וידמה כי בזאת השנה לבד היה לב כל ישראל לד' יתברך. אך אחר זה חטאו בסתר, גם בימי יאשיהו. ולזה אמר: 'כי בשמֹנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לד''. והנה לזאת הסבה לא שב ד' יתברך מחרון אפו הגדול, כמו שסיפר. כי בלי ספק אם היו ישראל שבים לד' בכל נפשם היתה ההשגחה ההיא דבקה בהם, וישוב חרון ד' מהם. ולזה אמר: 'אך לא שב ד' מחרון אפו הגדול'. ולזאת הסיבה גם כן מת יאשיהו בעוון העם, כי הוא חשב שיהיו כל ישראל הולכים אחר מצות ד' יתברך, ויהיו ראויים מפני זה שידבקו בהם כל הברכות הכתובות בתורה, אשר כתוב בהם: 'וחרב לא תעבור בארצכם' (ויקרא כו, ו), אפילו חרב של שלום. ובחטא העם מת. ונענשו בשסר מהם מי שחיו בצלו בגוים, ועליו קונן ירמיהו, כמו שכתוב בספר הקינות, לפי מה שזכר בדברי הימים ממנו. ואמרו רבותינו ז"ל שמה שכתוב שם מזה הוא אמרו: 'רוח אפינו משיח ד' נלכד בשחיתותם' (איכה ד, כ), וזה מסכים למה שאמרנו.

לפי הרלב"ג הסבר זה שכתב, מפורש בקינת ירמיהו על יאשיהו באיכה (ד, כ): "רוח אפינו משיח ד' נלכד בשחיתותם"!

עולה אם כן שהסבר זה של הפרקי דרבי אליעזר והמפרשים מפורש גם בפסוק בספר ישעיהו, וגם בפסוק במגילת איכה!

לכאורה יש לשאול שבפסוק בדברי הימים נאמר הסבר אחר: שיאשיהו מת מפני שלא שמע לדברי נכה מפי אלקים!

יש ליישב שכנראה הפרקי דרבי אליעזר והמפרשים למדו שפירוש הפסוק בדברי הימים הוא כתרגום שם, כפי שיובא במאמר הבא בס"ד, ולא כרד"ק שהובא בפ"א, וגם לא כמדרש באיכה רבה שהובא בפ"ב.

עוד יש לשאול: כיצד יסבירו הפרקי דרבי אליעזר והמפרשים את הפסוק "צדיק הוא ד' כי פיהו מריתי"? והרי לפי הפרקי דרבי אליעזר יאשיהו כלל לא המרה את פי ד'!

יש ליישב בשתי דרכים:

  1. הצדיקים תמיד מצדיקים את דינו של ד', ותולים בעצמם שלא נזהרו מחטאים.
  2. אפשר שלפי הפרקי דרבי אליעזר והמפרשים הפסוק אינו אמור כלל על יאשיהו, אלא על עם ישראל בכללו, כפי שהסבירו הראב"ע ב"פירוש הטעמים", רבי יעקב מליסא ב"פלגי מים" ו"דעת מקרא" באיכה שם.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך