חזרתו בתשובה של המלך יאשיהו לא הספיקה
בדור שאחרי המלך מנשה, זרחה בירושלים קרן אור אחרונה לפני החורבן הסופי. המלך יאשיהו מלך על יהודה במשך שלושים ואחת שנה. הוא היה גדול בעלי התשובה כנאמר: "אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה".
המלך יאשיהו ביער את העבודה הזרה שהשאיר מנשה, והתאמץ לתקן גם חטאי דורות קודמים. הוא הרס את הבמות שהכין שלמה לפולחן של נשיו הנוכריות, נתץ את המזבח שהכין ירבעם בן נבט בבית אל, ועשה מאמצים כבירים להשיב את העם אל תורת ה' ועבודתו.
לדאבון הלב, העמיק הריקבון כל כך עד שנמנעה כל אפשרות של הבראה. אמנם כלפי חוץ נראתה ארץ יהודה כארץ כשרה, אך במסתרים כשל הכח הרוחני. יאשיהו, שלא הבין זאת, יצא למלחמה כנגד פרעה מלך מצרים בבטחון לעזרת ה', שאותו עבד בכל לב. אמנם, לא היו ישראל ראויים לאותו סיוע, המובטח רק לעם כשר, ויאשיהו נהרג במלחמה. הוא זכה להספד על ידי ירמיה הנביא: "רוח אפנו משיח ה' נלכד בשחיתותם".