האם הנבואה לטובה שאמרה חולדה הנביאה לא התקיימה?
הקדמה
בעקבות מציאת ספר התורה בבית ד' אמרה חולדה הנביאה ליאשיהו מלך יהודה:
כה אמר ד' אלקי ישראל: ...יען רך לבבך ותכנע מפני ד' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה... לכן הנני אֹסִפך על אבֹתיך, ונאספת אל קברֹתיך בשלום, ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה.
(מל"ב כב, יח-כ)
וקשה שהרי למדנו שיאשיהו מת במיתה נוראה! כיצד יתכן שנבואת חולדה לכאורה לא התקיימה? והרי נבואה לטובה חייבת להתקיים!
כך כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"י ה"ד):
דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר: 'פלוני ימות', או: 'שנה פלונית רעב' או: 'מלחמה', וכיוצא בדברים אלו, אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו. ואין אומרים: 'הנה דבר ולא בא'. שהקב"ה ארך אפים ורב חסד, ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה (יונה פ"ג), או שתלה להם כחזקיה (מל"ב כ, א-ו). אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר, בידוע שהוא נביא שקר. שכל דבר טובה שיגזור הא-ל אפילו על תנאי אינו חוזר. הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא. הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה, וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה: אם לא יעמדו דברי - אין בזה ראיה שאני נביא שקר, אבל אם לא יעמדו דבריך - יודע שאתה נביא שקר, שנאמר: 'אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום - בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ד' באמת' (ירמיהו כח, ז-ט).
א. הסבר הגמרא והראשונים
שאלה זו כבר שאלה הגמרא במסכת מועד קטן (כח ע"ב):
אמר רבא לרבה בר מרי: כתיב ביה ביאשיהו: 'לכן הנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום' (מל"ב כב, כ), וכתיב: 'ויורו היורים למלך יאשיהו' (דהי"ב לה, כג), ואמר רב יהודה אמר רב: שעשאוהו ככברה!
אמר ליה: הכי אמר ר' יוחנן: שלא חרב בית המקדש בימיו.
כן פירש גם רש"י (מל"ב כב, כ) בקיצור:
ונאספת אל קברותיך בשלום - ומהו השלום? 'ולא תראינה עיניך' בחורבן הבית.
כלומר שסוף הפסוק מסביר את אמצעיתו.
כן כתב גם הרד"ק (שם):
ונאספת אל קברותיך בשלום - והלא כתיב: 'וירו היורים למלך יאשיהו' (דהי"ב לה, כג)! מהו בשלום? שלא חרב בית המקדש בימיו. וכן הוא מפרש והולך: 'ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא אל המקום הזה'.
כעין זה כתב גם הרלב"ג שם, והוסיף:
לכן הנני אוסיפך אל אבותיך - רצונו לומר שבמותו יהיה נקבר אצל אבותיו, ולא תהיה הרעה בימיו.
ב. הסבר האברבנאל ו"דעת מקרא"
האברבנאל (מל"ב כב, כ) מצא בנבואת חולדה רמז לכך שיאשיהו לא ימות בשלום:
ונאספת אל קברותיך בשלום - רוצה לומר שעם היות שימות במלחמה חוץ לירושלים, הנה יביאו גופו ויזכה להיקבר בקברות אבותיו, והקבורה ההיא תהיה בשלום. כי יביאוהו בלי חרדה להיקבר בירושלים, וכבוד יעשו לו במותו. ולזה לא אמר: 'הנני אֹסִפך על אבֹתיך בשלום', לפי שלא תהיה מיתתו בשלום. ובמה שתלה השלום בקבורה, רמז לו שמיתתו לא תהיה בשלום, כי במלחמה תהיה, אבל קבורתו תהיה בשלום.
לפי זה חולדה רמזה ליאשיהו שהוא לא ימות בשלום, ולא קשה כלל שנבואתה הטובה לא התקיימה!
ב"דעת מקרא" שם הביא את דברי האברבנאל והוסיף:
לא יתקיים בך דבר הָאָלָה: 'יולך ד' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת' (דברים כח, לו), ולא תמות על אדמה טמאה, אלא בארץ תמות, ובקברי אבותיך תקבר.
כלומר: למרות שספר התורה שנמצא בבית המקדש היה פתוח בפסוק "יולך ד' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת", והיה בכך סימן שיאשיהו עצמו יגלה, ניבאה לו חולדה שלא תתקיים בו פורענות זו!
עוד כתב ב"דעת מקרא" שם:
יאשיהו הוא האחרון במלכי יהודה שנקבר עם אבותיו.
דהיינו: יהואחז נלקח למצרים ומת שם (מל"ב כג, לד).
על יהויקים נאמר: "קבורת חמור יקבר, סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים" (ירמיהו כב, יט), וכן נאמר עליו: "ונבלתו תהיה משלכת לחרב ביום ולקרח בלילה" (שם לו, ל).
יהויכין נלקח לבבל ומת שם (מל"ב כה, ל וירמיהו נב, לד), וכן צדקיהו (מל"ב כה, ז וירמיהו נב, יא).
כך שהזכות להיקבר בקברות האבות בתקופה זו של סוף ימי בית ראשון, כאשר מלכי הגויים שלטו ביהודה, וברצונם המליכו בה מלך, וברצונם לקחוהו והמליכו מלך אחר במקומו, אינה פשוטה כל כך, ויש מעלה גדולה בהבטחה זו!
עוד יש לציין שגם מנשה, סבו של יאשיהו, וגם אמון, אביו של יאשיהו, לא נקברו בקברות אבותם (עיין מל"ב כא, יח וכו וב"דעת מקרא" שם), כך שלפי זה עולה שיאשיהו היה היחיד מבין כל שבעת מלכי יהודה האחרונים שזכה להיקבר בקברות אבותיו!
סיכום
נאמרו שני הסברים כיצד יתכן שיאשיהו נהרג לאחר שנאמר לו שימות בשלום:
- הגמרא והראשונים הסבירו שהכוונה היתה שהוא לא יראה בחורבן בית המקדש.
- האברבנאל כתב שלא נאמר לו שימות בשלום, אלא שיקבר בשלום!
"דעת מקרא" הוסיף שהוא היחיד בין מלכי יהודה האחרונים שזכה להיקבר בקברות אבותיו.
סיום
"נאמן אתה הוא ד' אלקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך [=הטובים] אחור לא ישוב ריקם, כי א-ל מלך נאמן ורחמן אתה". יהי רצון שנזה לראות בהתקיימות כל נבואות הנחמה בקרוב.