פסוק א:בֶּן־שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ. אמון אביו נשא אשה כשהיה כבן חמש-עשרה, ואולי מוקדם יותר, שכן אמון מת בגיל עשרים וארבע. וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ יאשיהו בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת־עֲדָיָה מִבָּצְקַת.
פסוק ב:וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְ בְּכָל־דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא־סָר יָמִין וּשְׂמֹאול כמו אבי סבו, חזקיהו.
פסוק ג:וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת־שָׁפָן בֶּן־אֲצַלְיָהוּ בֶן־מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר, שהוא ובני משפחתו החזיקו בתפקיד הסופרים, מעין שרי החוץ של המדינה – אל בֵּית ה' בשליחות רשמית לֵאמֹר׃
פסוק ד:עֲלֵה אֶל־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, ובקש ממנו וְיַתֵּם, שיוציא עד תום אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא אל בֵּית ה' ונמצא באוצרותיו, אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף, שקיבלו את הבאים למקדש, מֵאֵת הָעָם. גם בזמנים שישראל עבדו עבודה זרה, הם לא חדלו מלעלות גם לבית ה' ולתרום לו תרומות.
פסוק ה:וְיִתְּנֻהֻ, ושיתנו את הכסף עַל־יַד, בשביל עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים על בֵּית ה', וְהממונים על כך יִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית ה' כדי לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת. כיוון שתחזוקת הבית הוזנחה, יש להשתמש בכל הכסף הקיים לצורך שיפוצו.
פסוק ו:הכסף יינתן לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים, בוני הגדרות וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת־הַבָּיִת.
פסוק ז:אַךְ לֹא־יֵחָשֵׁב אִתָּם, לא ידרשו מהם את חשבון הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל־יָדָם, כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים. עושי המלאכה נחשבו כאנשים נאמנים. על כן יתנו להם את כל הכסף ויסמכו עליהם שישפצו ככל יכולתם.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל, אל שָׁפָן הַסֹּפֵר בזמן השיפוצים והבידוק: עותק רשמי של סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית ה'. ושמא ספר התורה המקורי שכתב משה רבנו הוא שנשמר בבית ה'. עותק זה שימש מקור לכל ספרי התורה שבישראל. וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ. חִלְקִיָּה אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ.
פסוק ט:וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר. הוא בא לדווח כיצד התמלאו הפקודות שקיבל. וַיֹּאמֶר: הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת – מטבעות או חתיכות כסף וזהב, וַיִּתְּנֻהוּ עַל־יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים על בֵּית ה' שישתמשו בו לצורכי המקדש.
פסוק י:נוסף על כך – וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן. וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. המלך לא קרא מן הספר בעצמו, אף שמן הסתם ידע לקרוא, אולי משום שכנראה מצב הספר היה גרוע, שכן הוסתר במקום נידח באוצרות המלך.
פסוק יא:וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה. שפן לא קרא באוזניו את ספר התורה מתחילתו, אלא אולי בחר – לאחר שהוא עצמו קרא את הספר – חלקים שנראו לו רלוונטיים יותר. יש להניח שקרא קטעים מתוך ספר דברים, ובהם הוראות ונבואות לגבי עתידם של ישראל בארצם וכן דברי תוכחה חריפים שנשמעו למלך נוקבים מאוד. לכן – וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו.
פסוק יב:וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, אולי בנו של הסופר וְאֶת־עַכְבּוֹר בֶּן־מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְ, בעל מעמד בכיר לֵאמֹר׃
פסוק יג:לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת־ה', חפשו דרך להתחנן, להתפלל או לברר מה עלינו לעשות בַּעֲדִי וּבְעַד־הָעָם וּבְעַד כָּל־יְהוּדָה עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, כִּי־גְדוֹלָה חֲמַת, כעס ה' אֲשֶׁר־הִיא נִצְּתָה, בוערת בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב עָלֵינוּ.
פסוק יד:וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל־חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה, אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן־תִּקְוָה בֶּן־חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים, השר האחראי על בגדי המלוכה. הנביאה לא הייתה פרושׁה ומתבודדת, אלא אשה נשואה שישבה בתוך עמה – וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה, אזור חשוב בעיר. וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ. סיפרו לה על מציאת הספר.
פסוק טו:וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי, למלך.
פסוק טז:כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו, אֵת כָּל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה,
פסוק יז:תַּחַת אֲשֶׁר, כי עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ, זבחו לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וְנִצְּתָה, בערה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה.
פסוק יח:וְאֶל־מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת־ה', כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בנוגע לכל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ:
פסוק יט:יַעַן רַךְ־לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי ה' בְּשָׁמְעֲךָ את אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה, לשממה וְלִקְלָלָה, וַתִּקְרַע אֶת־בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי – וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי, נְאֻם־ה',
פסוק כ:לָכֵן אתה תמשיך לחיות – הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל, אאסוף אותך אל אֲבֹתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תמות בכבוד, וְלֹא־תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר־אֲנִי מֵבִיא עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. וַיָּשִׁבוּ שליחיו של יאשיהו אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר. הם מסרו לו את דברי הנביאה.
