תנ"ך על הפרק - מלכים ב א - מדוע היה אליה הנביא איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים ב א

310 / 929
היום

הפרק

וַיִּפְשַׁ֤ע מוֹאָב֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֖י מ֥וֹת אַחְאָֽב׃וַיִּפֹּ֨ל אֲחַזְיָ֜ה בְּעַ֣ד הַשְּׂבָכָ֗ה בַּעֲלִיָּת֛וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּשֹׁמְר֖וֹן וַיָּ֑חַל וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ לְכ֣וּ דִרְשׁ֗וּ בְּבַ֤עַל זְבוּב֙ אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֔וֹן אִם־אֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה׃וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה דִּבֶּר֙ אֶל־אֵלִיָּ֣ה הַתִּשְׁבִּ֔י ק֣וּם עֲלֵ֔ה לִקְרַ֖את מַלְאֲכֵ֣י מֶֽלֶךְ־שֹׁמְר֑וֹן וְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּם֙ הֹֽלְכִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן׃וְלָכֵן֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת וַיֵּ֖לֶךְ אֵלִיָּֽה׃וַיָּשׁ֥וּבוּ הַמַּלְאָכִ֖ים אֵלָ֑יו וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מַה־זֶּ֥ה שַׁבְתֶּֽם׃וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֮ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֮ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁלַ֣ח אֶתְכֶם֒ וְדִבַּרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה שֹׁלֵ֔חַ לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֑וֹן לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּֽי־מ֥וֹת תָּמֽוּת׃וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם מֶ֚ה מִשְׁפַּ֣ט הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר עָלָ֖ה לִקְרַאתְכֶ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיכֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו אִ֚ישׁ בַּ֣עַל שֵׂעָ֔ר וְאֵז֥וֹר ע֖וֹר אָז֣וּר בְּמָתְנָ֑יו וַיֹּאמַ֕ר אֵלִיָּ֥ה הַתִּשְׁבִּ֖י הֽוּא׃וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֣עַל אֵלָ֗יו וְהִנֵּה֙ יֹשֵׁב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֥לֶךְ דִּבֶּ֖ר רֵֽדָה׃וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו׃וַיָּ֜שָׁב וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֥ים אַחֵ֖ר וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֙עַן֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים כֹּֽה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ מְהֵרָ֥ה רֵֽדָה׃וַיַּ֣עַן אֵלִיָּה֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶם֒ אִם־אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ־אֱלֹהִים֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו׃וַיָּ֗שָׁב וַיִּשְׁלַ֛ח שַׂר־חֲמִשִּׁ֥ים שְׁלִשִׁ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֡עַל וַיָּבֹא֩ שַׂר־הַחֲמִשִּׁ֨ים הַשְּׁלִישִׁ֜י וַיִּכְרַ֥ע עַל־בִּרְכָּ֣יו ׀ לְנֶ֣גֶד אֵלִיָּ֗הוּ וַיִּתְחַנֵּ֤ן אֵלָיו֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים תִּֽיקַר־נָ֣א נַפְשִׁ֗י וְנֶ֨פֶשׁ עֲבָדֶ֥יךָֽ אֵ֛לֶּה חֲמִשִּׁ֖ים בְּעֵינֶֽיךָ׃הִ֠נֵּה יָ֤רְדָה אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַ֠תֹּאכַל אֶת־שְׁנֵ֞י שָׂרֵ֧י הַחֲמִשִּׁ֛ים הָרִאשֹׁנִ֖ים וְאֶת־חֲמִשֵּׁיהֶ֑ם וְעַתָּ֕ה תִּיקַ֥ר נַפְשִׁ֖י בְּעֵינֶֽיךָ׃וַיְדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ רֵ֣ד אוֹת֔וֹ אַל־תִּירָ֖א מִפָּנָ֑יו וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥רֶד אוֹת֖וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃וַיְדַבֵּ֨ר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֮ לִדְרֹשׁ֮ בְּבַ֣עַל זְבוּב֮ אֱלֹהֵ֣י עֶקְרוֹן֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִדְרֹ֖שׁ בִּדְבָר֑וֹ לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּֽי־מ֥וֹת תָּמֽוּת׃וַיָּ֜מָת כִּדְבַ֥ר יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר אֵלִיָּ֗הוּ וַיִּמְלֹ֤ךְ יְהוֹרָם֙ תַּחְתָּ֔יו בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לִיהוֹרָ֥ם בֶּן־יְהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה כִּ֛י לֹֽא־הָ֥יָה ל֖וֹ בֵּֽן׃וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אֲחַזְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע היה אליה הנביא איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו

הקדמה

נאמר בפרקנו:

ב. ויפל אחזיה בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון ויחל, וישלח מלאכים ויאמר אֲלֵהֶם: לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון אם אחיה מחלי זה.
ג. ומלאך ד' דבר אל אליה התשבי: קום עלה לקראת מלאכי מלך שמרון ודבר אֲלֵהֶם: המבלי אין אלקים בישראל אתם הֹלכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון.
ד. ולכן כה אמר ד': המִטָה אשר עלית שם לא תרד ממנה, כי מות תמות, וילך אליה.
ה. וישובו המלאכים אליו, ויאמר אליהם: מה זה שבתם.
ו. ויאמרו אליו: איש עלה לקראתנו ויאמר אלינו: לכו שובו אל המלך אשר שלח אתכם ודברתם אליו: כה אמר ד': המבלי אין אלקים בישראל אתה שֹלֵח לדרֹש בבעל זבוב אלהי עקרון, לכן המִטָה אשר עלית שם לא תרד ממנה, כי מות תמות.
ז. וידבר אֲלֵהֶם: מֶה משפט האיש אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם את הדברים האלה?
ח. ויאמרו אליו: איש בעל שֵׂעָר, ואזור עור אזור במתניו, ויאמר: אליה התשבי הוא.
ט. וישלח אליו שר חמִשים וחמִשיו, ויעל אליו, והנה יֹשֵׁב על ראש ההר, וידבר אליו: איש האלקים, המלך דבר רדה.
י. ויענה אליהו וידבר אל שר החמשים: ואם איש אלקים אני - תרד אש מן השמים, ותאכל אֹתך ואת חמִשיך. ותרד אש מן השמים, ותאכל אֹתו ואת חמִשיו.
יא. וישב וישלח אליו שר חמִשים אחר וחמִשיו, ויען וידבר אליו: איש האלקים, כה אמר המלך: מהרה רדה.
יב. ויען אליה וידבר אליהם: אם איש האלקים אני - תרד אש מן השמים, ותאכל אֹתך ואת חמִשיך. ותרד אש אלקים מן השמים, ותאכל אֹתו ואת חמִשיו.
יג. וישב וישלח שר חמשים שלשים וחמשיו, ויעל ויבא שר החמשים השלישי, ויכרע על ברכיו לנגד אליהו, ויתחנן אליו, וידבר אליו: איש האלקים, תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך.
יד. הנה ירדה אש מן השמים ותאכל את שני שרי החמשים הראשֹנים ואת חמשיהם, ועתה תיקר נפשי בעיניך.
טו. וידבר מלאך ד' אל אליהו: רד אותו, אל תירא מפניו. ויקם וירד אותו אל המלך.
טז. וידבר אליו: כה אמר ד': יען אשר שלחת מלאכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון, המבלי אין אלקים בישראל לדרש בדברו, לכן המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה, כי מות תמות.
יז. וימת כדבר ד' אשר דבר אליהו, וימלך יהורם תחתיו.

א. "אליה" חסר ארבע פעמים!

יש לשים לב שבפסוקים אלו נכתב "אליה" חסר ארבע פעמים (ג,ד,ז,יב)!

על הפסוק בפרשת בחקותי "וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכר" (ויקרא כו, מב), כתב רש"י:

וזכרתי את בריתי יעקוב - בחמישה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמישה מקומות. יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון, שיבא ויבשר גאולת בניו.

מהתבוננות בפסוקים בספר ירמיהו שבהם נזכר יעקוב מלא (ל, יח; לג, כו; מו, כז; נא, יט), עולה ששלושת הפסוקים הראשונים עוסקים בגאולתם של ישראל, והם ממשיכים את הפסוק בפרשת בחקותי, שעוסק בגאולתם של ישראל. גם הפסוק הרביעי מתאר את גדולת ד', והוא נמצא בתוך יחידה ארוכה המתארת את מפלת בבל, ואולי ניתן לקשר זאת גם כן לגאולה, שכן על ידי מפלת בבל תבוא גאולת עם ישראל.

ביחס לאליה - הפסוק המפורסם ביותר שבו נזכר אליה חסר, מופיע בסוף ספר מלאכי (ג, כג-כד): "הנה אנֹכי שֹלֵח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ד' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". גם פסוק זה עוסק כמובן בגאולה.

וכאמור, ארבעת הפסוקים הנוספים שבהם נזכר "אליה" חסר, נמצאים כולם בפרקנו!

יש לשאול: מדוע דווקא בפסוקים אלו נכתב "אליה" חסר? והרי לכאורה פסוקים אלו מראים את מידת הדין שבה התנהג אליהו הנביא כלפי חיילי המלך אחזיה, בניגוד לפסוק מספר מלאכי שנאמר על אליהו, שבו הוא משיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ובניגוד לפסוקים האמורים אצל יעקב, שכולם מדברים על הגאולה שנובעת מהרחמים!

כדי לענות על שאלה זו יש לשאול שאלה נוספת.

ב. מדוע אזר אליהו אזור עור?

שלוחי אחזיה מתארים את אליהו: "איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו" (ח). יש לשאול: מדוע גידל אליהו את שערו ומדוע אזר אזור עור?

נענה תחילה על אזור העור, כיון שלכך כבר התיחסו חז"ל.

נאמר בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) המובא בילקוט שמעוני כאן (רמז רכד):

ר' חנינא בן דוסא אומר: אותו איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה:
אפרו של איל - הוא יסוד של מזבח הפנימי.
גידים שלו היו לעשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בו.
עורו - הוא אזור עור במתניו של אליהו זכור לטוב.
קרנו של שמאל - הוא שתקע בו בהר סיני, שנאמר: 'ויהי קול השופר'.
קרנו של ימין, שהיא גדולה משל שמאל - שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא, שנאמר: 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול'.

הסביר החיד"א, בפירושו "חומת אנך" לספר מלכים:

ואזור עור אזור במתניו - רבותינו ז"ל אמרו: עור איל שהקריב אברהם אבינו עליו השלום תחת יצחק אבינו עליו השלום. ופירשו המפרשים דהכוונה דאליהו הנביא זכור לטוב אזור עור אזור במתניו לעורר הרחמים, שיזכור הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק והאיל שקרב.

נמצאנו למדים שדווקא בפרק זה, שבו אליהו הנביא מתנהג במידת הדין כלפי חיילי המלך אחזיה, והורג בהם - באמת הוא מעורר רחמים לפני הקב"ה על עם ישראל בהזכרת זכותו של יצחק, ובהדגשת זכותם של ישראל שיש בהם את תכונת מסירות הנפש על קידוש השם, שקיבלו מיצחק! גם התנהגותו התקיפה כלפי אחזיה וחייליו היא כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה! שהרי אחזיה הרשע, שהלך בדרכי אביו ובדרכי אמו (מל"א כב, נג) נענש על כך בחלי ובמרידת מואב (מל"ב א, א-ב). ובמקום שאחזיה יבין שד' מעניש אותו, ויחזור בתשובה, הוא שולח מלאכים אל בעל זבוב אלהי עקרון, לשאול האם יחיה מחליו. וכאשר אליהו אמר לחיילי אחזיה שיאמרו לו שהוא ימות - הוא שלח חיילים כדי לתפוס את אליהו ולהרגו. לכן פעל אליהו בדרך של מידת הדין כלפי הרשעים - כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה!

ואכן מוצאים אנו ששר החמישים השלישי כורע על ברכיו ומתחנן לפני אליהו, ואליהו אינו פוגע בו. ואחרי מות אחזיה - יהורם אחיו, שמלך אחריו, חזר בתשובה במידה מסוימת (עיין במל"א כב, נב-נד מול מל"ב ג, א-ג)!

יש להוסיף שבפסוק המפורסם בסוף ספר מלאכי (ג, כג-כד): "הנה אנֹכי שֹלֵח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ד' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", נאמר בסופו: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם". גם פסוק זה אומר שאליהו הנביא בא להחזיר את ישראל בתשובה, אבל מי שלא יחזור בתשובה יענש!

ג. מדוע גידל אליהו את שערו?

מדוע גידל אליהו את שערו?

נראה לענות על כך על פי מה שכתב האברבנאל בספר שופטים פרק י"ג ביחס לגידול שערו של שמשון:

וגם ציוה שינזר, כדי שלא יעלה מורה על ראשו, ויהיו שערותיו תלתלים שחורות כעורב, כאילו הוא מתאבל על שעבוד ישראל והיות הפלשתים גוברים עליהם, עד שתמיד מפני זה יכסוף להנקם מהם.

על פי זה נראה לומר שאליהו גידל את שער ראשו כדי להראות שהוא אבל על מצבו הרוחני של עם ישראל, וכוסף לתשובתם.

ד. מדוע דווקא בפסוקים אלו נכתב "אליה" חסר?

נשאלה השאלה: מדוע דווקא בפסוקים אלו נכתב "אליה" חסר? והרי לכאורה פסוקים אלו מראים את מידת הדין שבה התנהג אליהו הנביא כלפי עם ישראל!

לפי מה שלמדנו, דווקא בפרק זה, שבו רואים את דאגתו של אליהו למצבו הרוחני של עם ישראל, ואת הזכרתו את זכויותיהם, ואת התאמצותו להחזירם בתשובה, מופיע שמו חסר: "אליה", לרמוז על הגאולה עתידה, שהוא עתיד לבוא ולגאול את ישראל.

יהי רצון שנחזור בתשובה שלמה, ונזכה לראות בביאת אליהו הנביא, שיבשר את הגאולה השלמה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך