פסוק א:אחרי שנים שבהן מואב היו משלמים מסים למלך ישראל – וַיִּפְשַׁע, מרד מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב. פרטי הכרזת המרד והעצמאות המלאה של מואב יובאו בהמשך. כאן מובא הדבר בקצרה כדי לגנות את בניו של אחאב.
פסוק ב:וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בן אחאב בְּעַד הַשְּׂבָכָה, מחיצת הרשת בַּעֲלִיָּתוֹ, בקומה השנייה בביתו אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן. וַיָּחַל, חלה, נחבל. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, שליחים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: לְכוּ דִרְשׁוּ, שַׁאלו בשמי בְּבַעַל זְבוּב, האליל הממונה על השרצים והרמשים, אולי בתור מחוללי מחלות, או: כינוי גנאי שבו משפילים את העבודה הזרה ששמה האמתי היה בעל זבול, אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן, עיר פלשתית אִם־אֶחְיֶה ואחלים מֵחֳלִי זֶה. הוא הרגיש שחייו בסכנה.
פסוק ג:וּמַלְאַךְ ה' דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּה, אליהו הַתִּשְׁבִּי: קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ־שֹׁמְרוֹן, וְדַבֵּר אֲלֵהֶם: הֲמִבְּלִי, האם אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, שאַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?!
פסוק ד:וְלָכֵן כֹּה־אָמַר ה': הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם – לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה בחייך, כִּי מוֹת תָּמוּת. וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה להשמיע את שליחותו לנציגי אחזיה.
פסוק ה:וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו, אל המלך. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: מַה־זֶּה שַׁבְתֶּם? הם שבו מוקדם. לפי חשבונו, לא יכלו להספיק להגיע עד עקרון ולחזור.
פסוק ו:וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ: לְכוּ שׁוּבוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם, וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': הֲמִבְּלִי אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן? לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם – לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי־מוֹת תָּמוּת. כיוון שהתרשמנו מדבריו, חזרנו להודיע לך את אשר שמענו.
פסוק ז:וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם המלך: מֶה מִשְׁפַּט, מנהגו ומראהו של הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? תארו אותו.
פסוק ח:וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: היה זה אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר, מגודל שער, וְאֵזוֹר, חגוֹרת עוֹר אָזוּר, חגוּר בְּמָתְנָיו. וַיֹּאמַר: אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא, שהרי כך הוא נראה תמיד.
פסוק ט:וַיִּשְׁלַח המלך אחזיה אֵלָיו שַׂר־חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁיו, עם היחידה שלו שמנתה חמישים איש. וַיַּעַל אֵלָיו, וְהִנֵּה אליהו יֹשֵׁב עַל־רֹאשׁ הָהָר. וַיְדַבֵּר השר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹהִים, הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר: "רֵדָה". המלך ציווה שתרד ותבוא אליו.
פסוק י:וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל־שַׂר הַחֲמִשִּׁים: וְאִם אמנם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי כדבריך – תֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת־חֲמִשֶּׁיךָ, את חמישים אנשיך. וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת־חֲמִשָּׁיו והם נשרפו כולם.
פסוק יא:כאשר המלך שמע שהשליחות הראשונה לא עלתה יפה – וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר־חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו. וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹהִים, כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ: "מְהֵרָה רֵדָה". זוהי פקודה נמרצת יותר: המלך ציווה שתרד מהר.
פסוק יב:וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: אִם־אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי – תֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת־חֲמִשֶּׁיךָ. וַתֵּרֶד אֵשׁ־אֱלֹהִים מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת־חֲמִשָּׁיו, וגם הם נספו באותו אופן.
פסוק יג:וַיָּשָׁב המלך וַיִּשְׁלַח שַׂר־חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו. וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר־הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹהִים, תִּיקַר־נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ. אנא התייחס אל חיינו בכבוד.
פסוק יד:הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת־שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת־חֲמִשֵּׁיהֶם, וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ.
פסוק טו:וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ: רֵד אוֹתוֹ, אתו, אַל־תִּירָא מִפָּנָיו. וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ אֶל־הַמֶּלֶךְ.
פסוק טז:וַיְדַבֵּר אֵלָיו אליהו את אותה נבואה: כֹּה־אָמַר ה': יַעַן אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן – הֲמִבְּלִי אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ? לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם – לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי־מוֹת תָּמוּת.
פסוק יז:ואכן, וַיָּמָת כִּדְבַר־ה' אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם אחיו תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, כִּי לֹא־הָיָה לוֹ – לאחזיה בֵּן.
פסוק יח:וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה בשנתיים שמלך, הֲלוֹא־הֵמָּה כְתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.