אחזיה בן אחאב מלך ישראל

לאחר מות אחאב מלך בנו אחזיה במשך שנתיים. אחזיה לא למד לקח מכל אשר עבר על אביו. הוא התעלם מתוצאות המלחמה האחרונה שהביאה למותו של אחאב ושמה לאל את נבואותיהם של נביאי הבעל. אחזיהו דבק בדרכי ירבעם בן נבט אך עבד גם כן את הבעל, למרות שאליהו הוכיח את אפסותם(כפי שהסברנו לעיל). כך דרכו של אדם רשע שאיננו מתרשם ממה שעיניו רואות ואזניו שומעות והוא ממשיך לנהל אורח חיים רגיל כאלו הכל זורם למישרים. הגמרא אומרת:

דרש רבא בר רב עולא, מאי דכתיב: "כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃"(תהילים עג ד)? אמר הקב"ה, לא דיים לרשעים שאינם חרדים ועצבים מיום המיתה, אלא שלבם בריא להם כאולם, והיינו דאמר רבה מאי דכתיב(=באופן דומה ביאר רבה פסוק אחר): "זֶ֣ה דַ֭רְכָּם כֵּ֣סֶל לָ֑מוֹ"(תהילים מט יד) - יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכחה היא מהן? תלמוד לומר "וְאַחֲרֵיהֶ֓ם ׀ בְּפִיהֶ֖ם יִרְצ֣וּ סֶֽלָה׃"(תהילים מט יד).
(שבת לא:)

מסביר רש"י:

כליותיהם מחופין בחלבם מהשיב כליותיהם מחשבת סופם. ושמא תאמר מחמת החלב שכחו והרי הם שוגגין? תלמוד לומר "ואחריהם", את העתיד לבא לנפשם אחרי אובדם, בפיהם ירצו ויספרו תמיד(על סופם הרע) ואף על פי כן אינן חוזרין.
(רש"י שבת לא:)

אחזיה חולה ופונה לכיוון הלא נכון

אחזיה לא התרשם משום דבר. הוא לא הסיק את המסקנות הדרושות להזניח את עבודת הבעל ולשוב אל ה' והמשיך ללכת אחר רצונותיו, לכן הקב"ה החליט להענישו. אחזיה נפל מעליתו אשר בשומרון, וחלה. בכל זאת לא שב בתשובה ולא חילה את פני ה' אלא הלך לבקש עזרה מבעל זבוב אלהי עקרון באמצעות שליחים.

אליהו נגלה אל שליחי אחזיה

בעקבות התנהגותו של אחזיה, ציווה אליהו על שליחי אחזיה שישובו למלך ויאמרו לו "הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱ-לֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּם֙ הֹֽלְכִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן׃ וְלָכֵן֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְ-הוָ֔ה הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת"(מלכים ב א ג-ד). השליחים שבו אל אחזיהו ואמרו: "אִ֣ישׁ ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֮ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֮ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁלַ֣ח אֶתְכֶם֒ וְדִבַּרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְ-הוָ֔ה הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱ-לֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה שֹׁלֵ֔חַ לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֑וֹן לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּי־מ֥וֹת תָּמֽוּת׃". שליחי המלך אמרו אל המלך את תוכן הנבואה הקשה ולא אמרו לו שהנביא הוכיחם על אשר שמעו למלך כי פחדו לומר לו זאת.

תמיהתו של אחזיה

אחזיהו לא הבין מדוע לא בא אליו הנביא ישירות ואמר לו תוכן הנבואה כי אין דרך הנביא לשלוח הודעות כאלו על ידי שליח. המלך חשב שאולי האיש שפגשוהו היה נביא לא מוחזק או לבוש בגדים פשוטים המונעים ממנו להתיצב אישית אל המלך ולומר לו את נבואתו. אחזיהו הגיב בחריפות לדברי שליחיו ושאל: מה משפט האיש? כלומר כיצד נראה, כיצד נראו בגדיו, וכן תמה המלך מדוע לא ניגש אליו ישירות ובזה זלזל הנביא במלך והתחייב מיתה. כמו כן אותו נביא עבר על שליחותו ומסר אותה לידי אנשים לא מוסמכים ובוודאי צפוי לעונש. לאחר שתיארו לפניו את האיש שהיה בעל שער וחגור באזור עור, הוסיפו השליחים כנראה שלא נכנס למלך בגלל שערו הארוך וחגורת העור שאין דרך להכנס למלך במצב כזה. אחזיה ידע כי מדובר באליהו הנביא, אשר איננו מתבייש להופיע בפני שרים בכל מצב שהוא, ובוודאי לא רצה לבוא אל המלך פנימה בגלל שנאתו לבית אחאב לאחר רצח נבות.

מלך ישראל רצה לעצור את אליהו, יתכן כדי להענישו. הכתוב אומר שהמלך שלח אליו שלשה שרי חמשים וחייליהם ובסך הכל מאה חמשים ושלשה אנשים. נסוח הפסוקים שונה אצל כל קבוצה:

אצל שר החמשים הראשון נאמר: "וַיַּ֣עַל אֵלָ֗יו"(מלכים ב א ט).
אצל השר השני נאמר: "וַיַּ֨עַן֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו"(מלכים ב א יא) ולא "ויעל".
ואצל השלישי שוב נאמר "וַיַּ֡עַל".

מה פשר השינוי? כמו כן:

הראשון אומר: "הַמֶּ֥לֶךְ דִּבֶּ֖ר רֵֽדָה׃".
ואצל השני אומר: "כֹּֽה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ מְהֵרָ֥ה רֵֽדָה:".

וכן:

אצל הראשון כתוב: "וַיַּֽעֲנֶ֣ה אֵֽלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַֽחֲמִשִּׁים֒".
ואילו אצל השני כתוב: "וַיַּ֣עַן אֵֽלִיָּה֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶם֒".

וכן:

אצל הראשון כתוב: "וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם"
ואילו אצל השני כתוב: "וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ־אֱלֹהִים֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם"

אומר המלבי"ם שהביטוי 'לְדַבֵּר', פירושו אמירה מפורטת ואילו לשון 'אמירה' מתייחס לפעמים אפילו למלה אחת. הבדל נוסף הוא, שדבור הינו לשון קשה ותקיפה, ואמירה הינה לשון רכה ועדינה.

שר החמשים הראשון לא פחד מאליהו אלא עלה אליו לראש ההר. השר אמר ש"הַמֶּ֥לֶךְ דִּבֶּ֖ר רֵֽדָה׃", כלומר שהמלך דִּבֶּ֖ר את דבר המלכות ואין להמרות פיו, והשר מפקד על אליהו שירד. אליהו אמר לשר החמשים: אם אתה מכנה אותי בשם "איש אלוקים"(מלכים ב א ט) כיצד העזת פניך לנגדי? לכן הענישו אליהו שתרד אש מהשמים ותשרוף אותו ואת חייליו.

השר השני לא העז לעלות להר ולדבר אל אליהו. הוא עמד למרגלות ההר וקרא בקול שנאמר: "ויען וידבר"(מלכים ב א יא), ו"ויען" הוא לשון הרמת קול(ראה שמות טו כא). לכן תגובתו של אליהו היא: "ויען אליהו וידבר אליהם"(שם יב) כי אליהו דיבר אל כל החיילים, ומלמעלה למטה, מה שאין כן אצל השר הראשון אשר אליו בלבד דיבר אליהו, כי הוא ניצב לידו על ראש ההר. כמו כן, דברי השר השני, בניגוד לראשון, היו "כֹּֽה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ מְהֵרָ֥ה רֵֽדָה", השר הדגיש כי את ההוראה לרדת לא הוא אומר אלא המלך אומר.

אליהו הנביא העניש את השר השני ושרף אותו ואת חמישיו והם כולם היו למטה, לכן ירדה אש גדולה יותר מאשר אצל השר הראשון שנאמר: "וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ־אֱלֹהִים֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם" ואילו אצל השר הראשון נאמר רק: "וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם".

השר השלישי לא עלה עם חייליו להר ולא דיבר אל אליהו בלשון תקיפה כקודמיו, לפיכך אומר השר שיחוס עליו ולא יהרגהו וגם לא יהרוג את חייליו. בנוסף לכך מבקש השר מאליהו לבוא איתו אל המלך כדי שלא יחייבו מיתה בגלל שלא הוריד את אליהו בכח. מלאך ה' אמר לאליהו לרדת איתו ולא להתירא מן המלך. כאשר שמע אליהו שה' צוהו ללכת למלך הלך בשמחה ובבטחון וידע שלא יאונה לו כל רע.

תם עידן מלכות אחזיהו

אליהו אמר למלך שהוא יענש בגלל ששלח שליחים ללכת לדרוש באלהי עקרון ולא בנביא ה', לכן לא יקום ממחלתו. בכך נסתיימה תקופת מלכותו הקצרה של אחזיהו ולאחר מותו העבירו את המלוכה לאחיו, כי מת אחזיה בלא להשאיר צאצאים. אחיו יהורם מלך על ישראל אך הוא הקהה את רשעותו כפי שנראה בהמשך.