פסוק א:ויפשע מואב בישראל. ספר הכתוב שכמו שאחזיה בן אחאב פשע ומרד לפני האלקים, כך בימיו פשע מואב מתחת מלכי ישראל, שהיה מואב מקדם משועבד אליהם, (ב) וכן היה גם כן מענשו של אחזיהו שנפל בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון, והשבכה היא היתה כארובה שהיתה בעליתו ומונחים בה עצים והיו בה נקבים להאיר על הבית התחתון, ולכן נקרא שבכה שהוא מעין רשת, ומאותה נפילה חלה. והוא שלח את עבדיו שילכו לדרוש מבעל זבוב שהיה אלקי עקרון אם יעלה לו ארוכה מחליו? (ג) ומלאך השם דבר בנבואה אל אליהו שילך לקראת מלאכיו, ושידבר אליהם המבלי אין אלקים בישראל אתם הולכים לדרוש באלקי עקרון? (ד) לכן אעפ"י שאתם אינכם שואלים את פי' ה' אנכי אומר בשמו שלא יעלה המלך ממטתו כי מות ימות.
פסוק ה:והנה המלאכים האמינו בדבר האלקים ושבו אל אחזיהו והגידו לו הדבר, (ז-ח) והוא שאלם משפט האיש וסימניו, כדי לדעת מי הוא המלאך הדובר בם, ומאשר אמרו שהיה בעל שער ושהיה אזור על מתניו אזור עור, הכיר המלך כי אליהו התשבי הוא, ונראה שלא היה אז עמו אלישע, ולכן לא נזכר בספור הזה, כי אולי הניחו באחד מהמקומות ההם והיה הוא הולך מתבודד בנבואה:
פסוק ט:והנה אחזיהו שלח שר חמשים וחמישיו בעד אליהו וצוה אותם שיביאוהו בחזקה אם לא ירצה לבא בשמרון, כי ידע המלך שמפני איזבל אמו לא היה נכנס שמה זה ימים רבים, ולכן לא נזכר ענין אליהו במלחמות בן הדד ובמלחמת רמות גלעד. והנה שר החמשים אמר לו איש האלקים המלך דבר רדה, לא אמר המלך דבר שתלך לראותו כי חולה הוא על המטה כי אם המלך דבר רדה שתרד מראש ההר, כי אינו רוצה שתשב שם מתבודד. ולפי שראה אליהו שהיה שר החמשים מכין אנשיו להורידו בחזקה באף ובחמה וכדי בזיון וקצף, (י) אמר אם איש אלהים אני כמו שאתה אמרת, אינני משועבד למלך ואיני תחת ידו, כי עבד אלקים אנכי, ואם הענין כדברי תצא אש אלקים מן השמי' ותאכל אותך ואת חמישיך, כדי שתדע שיש אלקים שופטים בארץ.
פסוק יא:ולפי שבא שר חמשים אחר והוסיף על חטאתו פשע, באמרו כה אמר המלך מהרה רדה בזדון ובגובה לבו, השיבו כמו שהשיב לראשון ונשרפו כלם שם. והנה בחר אליהו להוריד האש עליהם ולשרפם, לפי שבהר הכרמל הוריד האש מן השמים לעיני אחאב ולעיני כל עבדיו, ואחרי שהמה ראו הנס האלקי ההוא בעיניהם ולא שתו לב אליו ובאו לפניו בזדון ובגובה לב, היה מענשם שישרפו באש, כי כל הקרב אל מקדש השם יומת, והנביא היה מקדש השם. ואין ספק שאליהו חשב שאחזיהו היה רוצה להרגו, ולכן התאמץ לנקום נקמת נפשו ולשרוף שרי החיל כדי שאחזיהו יפחד מלפניו ולא ישלח ידו בו, וכן היה דעתו לעשות לכל אשר יבא אליו, (יג-טו) עד אשר בא השר השלישי ובכה והתחנן לו, ועם זה באהו הנבואה רד אותו אל תירא מלפניו, רצה לומר רד מראש ההר ולך עמו אל תירא לא מאחזיהו ולא מאיזבל אמו, (טז) ואז הלך ודבר נבואתו ונתקיימה כדברו. הנה התבאר מזה הסבה למה הרג אליהו שרי החמשים וחמשיהם, והותרה השאלה הראשונה: וממה שאמר שמלך אחזיהו שנתים, תראה דבר אלקי, שירבעם בחטאיו הניח במקומו בנו נדב ומלך שנתים, ובעשא שבא אחריו בפשעו הניח במקומו אלה בנו ומלך שנתים גם כן, ואחאב ברשעתו הניח במקומו אחזיהו ומלך שנתים, כי היה ממשפט האלקים שימותו בניהם אשר יקומו אחריהם בקצרות שנים כלם שנתים, להעיר שמתו כלם מסבה אחת והיא חטא הע"ז:
פסוק יז:וזכר שמלך יהורם תחתיו והוא היה גם כן בן אחאב, ולפי שלא היה בן לאחזיהו מלך אחיו תחתיו, ואמר שהיה זה בשנת שתים ליורם בן יהושפט והוא קשה, כי למטה יאמר שמלך בשנת שמונה עשרה ליהושפט, ויהושפט הלך עמו למלחמת מואב, והנה היה מלך בימי יהושפט שבע שנים, כי יהושפט מלך עשרים וחמש שנים, אלא שיהושפט המליך את יהורם בנו בחייו מפני מחלוקת אחיו, כמו שאמר בדברי הימים (דברי הימים ב' כ"א ג') ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, ומה היה צריך לומר זה? וידוע הוא כי המלוכה ירושה לבכור, אלא שהיה מחלוקת עם בניו עליה ולפיכך נתן לו המלוכה בחייו, ומלך אם כן יהורם בחיי אביו שבע שנים, ובשנת שתים למלכות יהורם זה שמלך בחיי אביו מלך יהורם בן אחאב על ישראל. ובסדר עולם (פרק י"ז) דרשו זה לענין ויזעק יהושפט ויי' עזרו, אמרו ראוי היה יהושפט ליהרג באותה שעה, לפי שהיה עוזר לרשע, ובשכר שצעק אל השם תלה לו הכתוב שבע שנים ועלו לבנו. והרלב"ג כתב כי מפני החתון שהיה ליהושפט עם אחאב אחרי מות אחאב, נשאר יהושפט מולך על ישראל כל ימיו, כי היו חולקין לו כבוד בני אחאב מפני היותו זקן וחותן אביו, ובזה הדרך נאמר שעד שהתחילה השנה השנית למלכות יהורם מלך יהודה, היה מלך יהודה משתתף עם יהורם מלך ישראל בהנהגת המלכות, כי כבר תמצא במלחמותיו שהיה יהושפט תמיד עמו בהם, ולפי זה השנה שמלך בה אחזיה היתה שמונה עשרה ליהושפט, רצה לומר שכבר עברו לו שבע עשרה שנה למלכותו ובמלוך יהורם עברו ליהושפט שמונה עשר' שנה, והיה אם כן בשנת התשע עשר' שנה, ובשנה שעברו חמש שנים ליהורם בן אחאב מלך ביהודה בן יהושפט ובזה לא יפול שום ספק, כי כשעברו לאחאב ארבע שנים מלך יהושפט, ונשארו לאחאב י"ח שנים מקוטעים, ולזה לא עברו ליהושפט במותו כי אם י"ז שנים שלמים, והיה בשנת שמונה עשרה, ומלך אחזיה שתי שנים מקוטעים ומת כשהיה יהושפט בשנת התשע עשרה, ואחר כן חיה יהושפט פחות משש שנים, בדרך שלקח מעט משנת העשרים וחמש, ואז עברו חמש שנים ליהורם בן אחאב, והיא בשנה הששית, וכשעברו לו אחת עשרה שנה, והיא בשנת השתים עשרה, בדרך שלקח מהשתים עשרה יותר ממה שלקח מהשנה הששית, הנה כבר עברו ליהורם בן יהושפט יותר משש שנים שלמים, והיותר היה קצתו מהשנה הראשונה ליהורם בן יהושפט, וקצתו היה מהשנה השמינית ונחשב לו זה שמונה שנים, ולא היה כי אם שש שנים ויותר מעט, ולפי שהשנה הראשונה ליהורם בן יהושפט לא היתה אלא זמן מועט מאד כמו שהתבאר, הנה לא נראה בזמן ההוא היות מלך יהודה בלתי משתתף עם מלך ישראל בהנהגת ישראל, ולא הראה לו זה עד בואו השנה השנית ליהורם מלך יהודה, זהו דרך החכם ביישוב הפסוקים:
