פסוק א:עשה כנס וכו׳ לעיל בפ׳ לך לך על פ׳ הנפש אשר עשו פירש״י לפי פשוטו ל׳ קונה וכונס וכאן השמיט קונה ולא הזכיר אלא כנס ובדקדוק עשה כן דבני לבן היו טוענים לפי האמת לא קנה יעקב כל אותן הנכסים שכלן מאשר לאביהן והם גנובים בידו ולכך לא אמרו אלא כנס כלו׳ האמת שכנס אבל אינם שלו ולא קנאם:
פסוק ג:שוב וכו׳ ושם וכו׳ דאל״כ אלא שהיא הבטחה לשמרו בדרך דומה להבטחה ראשונה הול״ל והנה אנכי עמך ואמאי כתיב ואהיה ל׳ עתיד:
פסוק ד:ויקרא לרחל וכו׳ ההרגש הוא דהול״ל בקיצור ויקרא לנשיו וכדכתיב בתר הכי וישא את נשיו וכו׳:
פסוק י:והנה העתודים וכו׳ היו המלאכים וכו׳ ומיהו אפ״ה יעקב לקח לו מקל לבנה וכו׳ כדלעיל לפי שלא רצה לסמוך על הנס ואעפ״י שרא׳ פעם א׳ המלאכים הביאום חשש דלאו כל שעתא מתרחיש ניסא ועוד דחש יעקב שלא ליהנות ממעשה נסים כדאשכחן בגמ׳ שהיו מקפידין על זה הילכך רצה לקרב הדבר אל דרך הטבע הואיל ובהיתר עביד כדכתיב עם עקש תתפתל:
פסוק י:וברודים כתרגומו וכו׳ ואין לי וכו׳ הרד״ק ז״ל בשרשיו פי׳ שיש להן בהרות לבנות כמו הברד עיין שם. ואפשר שגם אנקלוס לזה כיון באמרו פציחין מלשון פצוחי עינא וכן כחום צח מתרג׳ פציח וכ״פ הערוך:
פסוק יז:את בניו וכולי הקדים זכרים וכולי פי׳ דק״ל למה הקדים הבנים לאמותיהם ופי׳ שהקדים הזכרים לנקבות כלומר שהקדים הזכרים להוליכם אצלו ולהיות עמהם תדיר ללמד׳ ספר וכל הצורך אבל הנקבות הזכירם אחר כך לומר שאינם עמו תמיד אצלו רק לעתות הצורך אבל עשו הקדים נשיו לומר שעמהם היה מצוי תדיר כתרנגולים להיותו שטוף בזימה ואין זה ענין למאי דכתיב בפ׳ וישלח גבי יעקב ויקח את שתי נשיו וכו׳ ואת י״א ילדיו דהתם אדרבא מה״ט גופא הקדים הנשים תחלה שהעבירם בתחלה את מעבר יבק והניחם שם לבדן מעבר הנהר ואחר כך חזר ועבר את הנהר להעביר את בניו ולא העביר את בניו תחלה שלא להפרידם ממנו ומיושב בזה מה שהרגיש בש״ח ע״ע:
פסוק כד:מטוב וכו׳ כל טובתן וכולי היינו כדאי׳ בגמרא דיבמות דף ק״ג דילמא מדכר ליה שמא דע״ז כלומר דמתוך שירבה עמו בדברים יבא לישבע בע״א שלו א״נ שמא ישאל ממנו התרפים שלו ולבן הרשע לא שמר מה שציוהו השי״ת שהרי דבר עמו והזכיר לו שמא דע״ז שא״ל למה גנבת את אלהי ואפ׳ דמש״ה א״ל הקב״ה השמר לך פן תדבר וכו׳ דאיכא תרי לאוי דכ״מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה כלו׳ אזהרה על הטוב ואזהרה על הרע. אבל הרשע כשסיפר ליעקב שינה באמרו ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר וכו׳ מטוב עד רע ולא הזכיר אלא אזהרה א׳ כלומר דלא קאי האזהרה אלא על הרע ומה שהזכיר טוב הכוונה שלא יתחיל לדבר דברים טובים וימשך בזה עד שיסיים ברע אבל לדבר טוב בלבד מעולם אמר שלא נאסר עליו לפי שלא רצה בזה לשמוע לציווי הקב״ה שהיה חושש שלא לאבד את התרפי׳ ונ״ל שלזה כיון רש״י התם ביבמות דכי קאמר הש״ס דילמא מדכר ליה שמא דע״ז פירש״י למה גנבת את אלהי ע״כ וכוונתו לו׳ דאה״נ שלא שמר לדברי הש״י דהרי כל מה שצוהו שלא לדבר טוב היה כדי שלא יאמר זה והוא אמרו. וכל זה אשתמיטתיה להרב בש״ח וכן להרב ר״ד שהביא שם שרצונו לפ׳ דר״ל שלא ידבר טוב היינו מה שהוא טוב בעיני לבן כלומר שישוב עמו לחרן שזה היה רע בעיני יעקב שאין השכינה שורה עליו בהיותו מחובר לרשע וכתב הרב שבזה מתורץ היאך דבר לבן עם יעקב אחר שהוזהר שלא ידבר עמו כלל אלא שלא הוזהר רק שלא ידבר עמו להשיבו לביתו ע״כ וכל זה נגד הגמ׳ והפך ממה שפירש״י גופיה לשם כאשר ראית ולק״מ היאך דיבר לבן דאה״נ שמר את דבר השם וכדאמרן:
פסוק לב:לא יחיה ומאות׳ קללה וכו׳ פי׳ דק״ל אמאי קאמר בל׳ שלילה לא יחיה הול״ל ימות ומשני דלא רצה להוציא קללה גדולה מפיו דהוה משמע ימות מיד אלא לא יחיה כלו׳ לא יחיה הרבה ומאותה קללה מתה רחל בדרך אבל לא השתא מיד אלא אחר שעבר קצת זמן ובזה לא תיקשי על דברי חז״ל דאמרו כן דמשום קללה זו מתה רחל דאם אי׳ אמאי לא מתה מיד דהא לק״מ דהא לא קאמר ימות אלא לא יחיה כדאמרן:
פסוק לג:באהל יעקב היא אהל רחל וכו׳ הוכרח לפ׳ כן דאל״כ יש סתירה בפ׳ דמתחלה כתיב שבא באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל האמהות ותו לא והדר כתיב ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל היא גופה קשיא אלא מוכרח דאהל יעקב הוא אהל רחל שהלך שם תחלה ואחר דיצא מאהל לאה חזר לאהל רחל והיינו מאי דכתיב ויצא מאהל לאה ויבא וכולי:
פסוק לט:טרפה ע״י ארי וזאב. ק״ק דהול״ל זאב וארי דזאב א׳ מן הדין הוא חייב לשלם כדתנן בפ׳ הפועלים זאב א׳ אינו אונס אבל ארי ה״ז אונס אלא דיעקב אבינו עשה לפנים משורת הדין כדאי׳ התם ואם כן השתא דקאמר ארי ברישא והדר זאב הול״ל זו ואצ״ל זו:
פסוק לט:גנובתי יום וכו׳ גנובת יום או וכו׳ כלו׳ אף על גב דגנובת לילה מדינא פטור הוה דהא נטר כדנטרי אינשי דגנו פורתא אפ״ה יעקב אבינו נטר נטירתא יתירתא כחזני מתא כדאי׳ התם:
פסוק מט:והמצפה וכו׳ לפי שאמר כל אחד וכו׳ אף על גב דפשטיה דקרא לא משמע שאמר כן אלא לבן לחודיה דכת׳ אשר אמר יצף וכו׳ אם תענה וכו׳ שהללו דברי לבן הם מ״מ ס״ל לרבינו ז״ל דצ״ל שגם יעקב אמר כן דאל״כ לא היה זכה לבן שישאר שם המקום מצפה ע״ש דבריו שאמר יצף וכו׳:
פסוק נד:ויזבח וכולי שחט וכו׳ דליכא למימר זבח ממש דהיינו שלמים דאם כן לא היה מזמין לאותן הרשעים לאכול בשר קדש:
