רש"י את בניו כו' הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים כו' עכ"ל ופי' משום שהיה עשו שטוף בזימה יש מקשין דהא מצינו גם גבי יעקב שהקדים נשיו לבניו דכתיב בפ' וישלח ויקח את שתי נשיו וגו' ואת אחד עשר ילדיו וגו' ועוד גם גבי משה כתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וגו' ונ"ל שאינו קושיא שמה שהקדים יעקב נשיו לבניו כשהלך לקראת עשו בעברו בנחל יבוק היינו משום שהיה דעתו להוליכם כן לפני עשו וכמו שעשו כן במעשה דכתיב ותגשנה השפחות הנה וילדיהן וגו' ותגש גם לאה וילדיה וגו' וכן ודאי הוא דרך המוסר להקביל האם קודם הבן ויעקב בכל עת באותו פעם היה צריך לדאוג פן יבא עשו לקראתו שהרי ידע שהיה בדרך ובא כנגדו לכך הוצרך יעקב להעביר הנשים תחלה במעבר יבוק שאם יבא עשו פתאום שיפגע בנשים תחלה ואח"כ בבנים מה שאין כן כאן וגבי משה היינו טעמא שהרי הוא הרכיב אשתו ושני בניו על חמור אחד ואיך יושיב להרכיב הבנים הקטנים תחלה על החמור והם לא יכלו לרכוב ויפלו מעל החמור לכך הוצרך להושיב האם תחלה על החמור ואח"כ נתן לה הבנים להחזיקם בידה שלא יפלו אבל כאן יעקב הרכיבם על הרבה גמלים הנשים בפני עצמן והבנים בפני עצמן כי היו הבנים גדולים יכלו לרכוב בעצמן על הגמלים בלא סיוע אמותם ומשום שהיו לו בניו עיקר יותר מנשיו הקדים הבנים להרכיבם על הגמלים קודם הנשים:
פסוק לג:
רש"י ויבא באהל רחל כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל כו' נ"ל דמויצא מאהל לאה מפיק ליה דאל"כ ויצא מאהל למה לי דהוי ליה לכתוב ובאהל שתי האמהות ולא מצא ויבא באהל רחל ורחל לקחה וגו' אלא ע"כ חזרה אתא לאשמועינן כאלו אמר שכבר חפש באהל רחל ולא מצא ואח"כ בא באהל לאה ולא מצא ויצא מאהל לאה וחזר לאהל רחל וגו' וימשש לבן את כל האהל וגו' כלומר יותר ממה שמשש באהל לאה מפני שהיתה חשודה בעיניו מפני שהיתה ממשמשנת ולא מצא ואח"כ הלך לחפש באהל שתי האמהות ולא מצא וכיון שהכתוב חזרה אתא לאשמועינן דקדק רש"י והיכן נזכר כבר שחפש באהל רחל שהשמיענו שחזר לאהלה אלא ע"כ אהל יעקב הוא אהל רחל מפני שהיא היתה עיקרת הבית לכך התחיל לפרש מיד למעלה באהל יעקב הוא אהל רחל שסמך על מה שכתב אחריו ויצא מאהל לאה אבל אין לפרש דויצא מאהל לאה לאו חזרה אתי לאשמועינן אלא לאשמעינן שהקדים חיפוש רחל קודם חיפוש האמהות מיד שיצא מאהל לאה והא דלא כתב מיד באהל לאה ובאהל רחל ובאהל שתי האמהות כדי לסמך אחריו ורחל לקחה את התרפים וגו' וכמו שכתב הרג"א דא"כ ויצא מאהל למה לי מאי נ"מ בחיפוש רחל קודם או חיפוש האמהות קודם אלא וודאי העיקר בא ללמדנו שהיא היתה עיקרת הבית ויעקב היה תדיר אצלה ואהלה הוא אהל יעקב אתא לאשמועינן נ"ל:
פסוק מו:
רש"י לאחיו הם בניו שהיו לו אחים נגשים לצרה כו' ע"כ וכתב הרא"ם לא ידעתי למה לא פי' לאחיו של לבן שבאו עמו כו' והרג"א רוצה להשיב על זה ואמר ז"ל לא יתכן לפרש לאחיו שבאו עם לבן שלמה יקרא אותם אחיו והם רודפים אחריו להורגו עכ"ל ולא דבר נכונה כי לא דקדק בדברי הרא"ם שהקשה למה לא פי' לאחיו של לבן כי לא היתה כוונתו שיהיה כינוי הנסתר של אחיו שב על יעקב עד שתהיה התשובה על זה שלא נקראו אחיו שהרי היו רודפים אחריו אבל כוונת הרא"ם בקושייתו הוא שיהיה פי' לאחיו של לבן ויהיה כינוי הנסתר של אחיו שב על לבן וכאלו אמר ויאמר יעקב לאחיו של לבן לקטו אבנים וגו' וכתב היכן נזכר לבן מקודם לכן בפסוק ויען לבן וגו' עד והיה לעד ביני וביניך ועל זה קאי ויאמר יעקב לאחיו של לבן לקטו אבנים וגו' והרי תשובת הרב האריה נשאר מעל ותשובת הרא"ם היא נכונה. א"נ שאינו דרך כבוד שיאמר יעקב לאחיו של לבן שיעשו לו מלאכה וכתירוצו הראשון של הרג"א:
פסוק נד:
רש"י כל דבר מאכל קרוי לחם פי' דוודאי האי לחם לאו בלחם ממש דווקא קמיירי דהא כתיב קודם זה ויזבח יעקב זבח וגו' לאכול עמו סעודת בשר ולחם כנהוג לכך הוצרך לפרש כל דבר מאכל קרוי לחם: