כיצד יתכן שדוד רצה למנות את עמשא שמרד בו לשר צבא, במקום יואב שעזר לו?
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. וירגז המלך, ויעל על עלית השער ויבך, וכה אמר בלכתו: בני אבשלום, בני בני אבשלום, מי יתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני.
ב. וַיֻגַד ליואב: הנה המלך בֹּכֶה ויתאבל על אבשלום.
ג. ותהי הַתְּשֻעָה ביום ההוא לְאֵבֶל לכל העם, כי שמע העם ביום ההוא לאמר: נעצב המלך על בנו.
ד. ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר, כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה.
ה. והמלך לָאַט את פניו, ויזעק המלך קול גדול: בני אבשלום, אבשלום, בני בני.
ו. ויבֹא יואב אל המלך הבית, ויאמר: הֹבַשְתָּ היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום, ואת נפש בניך ובנֹתיך, ונפש נשיך ונפש פלגשיך.
ז. לאהבה את שֹׂנְאיך ולשנֹא את אֹהביך, כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים, כי ידעתי היום כי לוּ אבשלום חי וכֻלנו היום מתים - כי אז ישר בעיניך.
ח. ועתה קום צא ודבר על לב עבדיך, כי בד' נשבעתי כי אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה, ורעה לך זאת מכל הרעה אשר באה עליך מִנְּעֻרֶיךָ עד עתה.
ט. ויקם המלך וַיֵשֶב בשער, ולכל העם הגידו לאמר: הנה המלך יושב בשער. ויבא כל העם לפני המלך, וישראל נס איש לאהליו.
י. ויהי כל העם נָדוֹן בכל שבטי ישראל לאמר: המלך הצילנו מכף אֹיבינו, והוא מִלְּטָנו מכף פלשתים, ועתה ברח מן הארץ מעל אבשלום.
יא. ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה, ועתה למה אתם מחרִשים להשיב את המלך.
יב. והמלך דוד שלח אל צדוק ואל אביתר הכהנים לאמר: דברו אל זקני יהודה לאמר: למה תהיו אחרֹנים להשיב את המלך אל ביתו, וּדְבַר כל ישראל בא אל המלך אל ביתו.
יג. אחי אתם, עצמי ובשרי אתם, ולמה תהיו אחרֹנים להשיב את המלך.
יד. ולעמשא תֹמרו: הלוא עצמי ובשרי אתה. כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב.
טו. וַיַט את לבב כל איש יהודה כאיש אחד, וישלחו אל המלך: שוב אתה וכל עבדיך.
טז. וַיָשָב המלך ויבֹא עד הירדן, ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך, להעביר את המלך את הירדן.
בתחילת הפרק מסופר כמה בכה דוד על מות אבשלום בנו, ועל גערתו של יואב בדוד, שאם דוד ימשיך לבכות על מות בנו אבשלום שמרד בו ורצה להורגו - זו תהיה כפיות טובה כלפי כל האנשים הנאמנים לדוד, שמסרו נפשם כדי להצילו. דוד קיבל את דבריו של יואב, ויצא אל העם. והנה בסמוך לכך אמר דוד לזקני יהודה שיאמרו לעמשא שהוא יהיה שר הצבא תחת יואב!
כיצד יתכן?! והרי דוד קיבל את גערתו של יואב שלא להתנהג בכפיות טובה כלפי כל האנשים הנאמנים לו שמסרו נפשם כדי להצילו, וכיצד יתכן שהוא מתנהג בכפיות טובה כלפי יואב שמסר נפשו כדי להצילו?
א. הסבר הרד"ק ומפרשים נוספים
כתב הרד"ק:
תחת יואב - כי שנא דוד את יואב על שהרג את אבשלום, ורצה להסירו, שלא יהיה שר צבאו.
הרד"ק הסביר מדוע כעס דוד על יואב, אבל הוא לא התיחס לשאלתנו שיש בזה כפיות טובה.
גם ה"מצודת דוד" כתב כמו הרד"ק:
תחת יואב - כי על שהרג לאבשלום רצה להעבירו.
גם המלבי"ם כתב כמו הרד"ק:
ולעמשא באשר הוא שר הצבא, הבטיח לו שיהיה תחת יואב, שרצה להעבירו על שהרג את אבשלום.
ב. הסבר הרלב"ג והאברבנאל
הסבר אחר כתב הרלב"ג:
אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב - ידמה שעשה זה דוד כדי שלא יירא ממנו עמשא, פן יניא את לב איש יהודה מעל דוד.
כעין זה כתב האברבנאל:
ולפי שעמשא לא יטה את לב בני יהודה נגדו, שלח לאמר לו: 'הלא עצמי ובשרי אתה'.
הרלב"ג והאברבנאל הסבירו שדוד רצה למנות את עמשא לשר הצבא, כדי שעמשא לא יניא את לב אנשי יהודה מדוד. ואכן בפסוק הבא נאמר:
וַיַט את לבב כל איש יהודה כאיש אחד, וישלחו אל המלך: שוב אתה וכל עבדיך.
והסביר הרד"ק: "עמשא הטה את לבב כל איש יהודה".
נראה שזו גם כוונת "דעת מקרא" שכתב:
תחת יואב שעשה מעשים שלא היו לרוחי. ודוד נהג במתון במתנגדיו, מטעמים שבשלום מלכות.
כלומר: דוד לא העניש את עמשא, אף על פי שהוא היה ראוי לעונש על שעזר לאבשלום במרד נגד דוד, כדי לשמור על שלום המלכות. כלומר: כדי לאחד את העם.
לפי זה אנחנו מבינים שדוד עשה זאת כדי להחזיר אליו את כל אנשי יהודה. אבל עדיין קשה השאלה ששאלנו: שיש בזה כפיות טובה!
ג. הסבר ה"משבצות זהב"
הסבר אחר כתב ה"משבצות זהב":
סברא זו שאתה עצמי ובשרי היא גם הנותנת שאני חיב למחול ולשכוח את העבר. והדרך שהמחילה תהיה בלב שלם ממש ולא תשאר בלב שום מחשבת נקמה ושנאה היא לעשות טובה, שעל ידי כך יש התקשרות של הנותן למקבל, כידוע, ועל ידי זה יכולים לפעול אהבה בלב, ולבטל את מחשבות היצר. שהכלל הוא: 'מעשה מוציא מידי מחשבה'.
בוא וראה כמה מתאים הדבר לאדונינו, דוד המלך, טהור הלב, לעשות מעשה גדול כזה, לתת גדולה ושררה למי שעזר לשונאו, וכל זאת כדי לעקור מן הלב כל דבר מעוקל ומעוות, ולא לתת ליצר לשלוט בלבו כלל.
הסבר ה"משבצות זהב" יפה מאד מבחינה מוסרית, עד כמה דוד היה מוכן למחול בלב שלם, אבל עדיין קשה השאלה ששאלנו: שיש בזה כפיות טובה!
ד. הסבר ה"כלי יקר" וה"קהלת יעקב"
הסבר אחר לגמרי כתב ה"כלי יקר":
נשבע לו שיהיה שר צבא תחת יואב, רוצה לומר... שיואב יהיה יותר מעולה ועליון עליך, ואתה השני לו, ותחת יואב.
כלומר: המלים "תחת יואב" אין פירושם: "במקום יואב", אלא: במדרגה אחת תחתיו.
לפי זה אין כאן שום כפיות טובה כלפי יואב!
גם ה"קהלת יעקב" פירש כך:
אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב - כלומר: אחר יואב, שני לו לגדולה, כפירוש הרב 'כלי יקר' ז"ל.
ה"קהלת יעקב" גם הביא ראיה לדבריו:
דאם לא כן נמצא דדוד עשה דבריו שקר, שלא מינהו עכשיו תחת יואב, שלא נהרג עתה יואב עד ימי שלמה, ואיך הבטיחו 'כל הימים', אלא תחתיו ממש ושני לו, כמנהג כל המלכים, שיש שר צבא הגדול מכולם, ותחתיו כמה.
אבל דבריהם דחוקים, וכבר העיר ה"משבצות זהב":
ה'כלי יקר' וכן ה'קהלת יעקב' כתבו שרצה שעמשא יהיה שר צבא תחת יואב, דהיינו שיהיה סגן ומשנה שלו. אמנם מהפרשה שאחר כך, כשמרד שבע בן בכרי, ודוד שלח את עמשא להזעיק ולקרוא את בני יהודה למלחמה, נראה בפשטות שעשאו שר הצבא.
בדבריו יש גם דחיה להוכחה שכתב ה"קהלת יעקב": דוד אכן מינה את עמשא לשר צבא מיד, באמרו לו לאסוף את כל הצבא ולהילחם בשבע בן בכרי!
ה. הסבר נוסף
נראה להסביר על פי דברי הרלב"ג והאברבנאל ולהוסיף עליהם, שדוד הסביר ליואב את גודל הפילוג שעלול להיות בעם ישראל אם דוד לא יעשה צעד קיצוני שיראה לכולם שהוא מוחל להם מחילה גמורה על שמרדו בו, כיון שכולם יחששו שדוד ינקום בהם על מרידתם בו. אבל אם דוד ימנה את עמשא, שהיה שר צבא המורדים, לשר צבאו - יבינו כולם שדוד מחל להם מחילה גמורה וישובו אליו. דוד הסביר זאת ליואב וביקש את הסכמתו לצעד זה, ויואב הסכים, מתוך הבנתו את המצב, ומתוך נאמנותו לדוד ולטובת הממלכה!
אמנם הדבר כאב ליואב, והוא חיפש הזדמנות להסיר את עמשא מהתפקיד, וכאשר ראה שעמשא לא ביצע את פקודת דוד לאסוף את כל הלוחמים הוא הרג אותו (לקמן כ, ד-י, ועיין במלכים א ב, ה ושם, לב, ועיין גם בסנהדרין מט ע"א), אבל הוא הסכים להצעת דוד מהבנתו את ההכרח שבדבר.
לפי הסבר זה, שבנוי על הסבר הרלב"ג והאברבנאל, לא רק שאין במעשיו של דוד כפיות טובה כלפי יואב, אלא יש במעשה זה דאגה גדולה לאחדות עם ישראל ולימוד זכות גדול על יואב שהסכים לותר על תפקידו למען אחדות עם ישראל.