פסוק א:וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם, וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה, שם עיר או אזור, או: רסן השלטון מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.
פסוק ב:וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם – את אנשי הצבא בַּחֶבֶל, חוט מדידה – הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה, וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת. הרג שני שלישים מהם. דוד לא היה מעוניין לכבוש את מואב אלא להשמיד את כוחותיה הצבאיים – וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה, מס, המבטא כניעה וקבלת מרות.
פסוק ג:וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה, ממלכה ארמית במרכז סוריה ובמערבה, בְּלֶכְתּוֹ, בזמן שהדדעזר הלך לְהָשִׁיב יָדוֹ, להרחיב את גבולו, להכות בּאזור נְהַר פְּרָת. מלחמה זו נערכה הרחק מאזורים שבהם ישבו אנשים מישראל.
פסוק ד:וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי. וַיְעַקֵּר, כרת, השמיד דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב, וַיּוֹתֵר, השאיר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב בלבד, מתוך מאות רבות של רכבים.
פסוק ה:וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, ממלכה ארמית אחרת בסוריה שעיר בירתה הייתה דמשק, לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה. וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ.
פסוק ו:וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים, מושלים עליונים מטעמו בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק, וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה. וַיֹּשַׁע ה' אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ. לפעמים דוד היה צריך להתמודד עם שתי חזיתות ועם גורמי הפתעה, ואף על פי כן ניצח בכל המלחמות.
פסוק ז:וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי, מגִני הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ אֶל, על עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ח:וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי, עָרֵי הֲדַדְעָזֶר, לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד.
פסוק ט:וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת, עיר מדינה במרכז סוריה של היום, כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר.
פסוק י:וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת יוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ, כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת לתֹּעִי הָיָה הֲדַדְעָזֶר. לאות תודה לדוד שהביס את מלך צובא, שלח תועי את בנו בראש משלחת, וּבְיָדוֹ הָיוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מתנות לדוד.
פסוק יא:גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַה', לבניין המקדש, עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ.
פסוק יב:את כל החומרים הללו לקח דוד מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק וּמִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה.
פסוק יג:וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם, התפרסם, או: הקים מצבה לזכרון כיבושיו,בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף איש.
פסוק יד:וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים, בְּכָל אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים, וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד. וַיּוֹשַׁע ה' אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ.
פסוק טו:וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, לא רק על יהודה. וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ. כדרך שהיה נהוג בין המלכים, דוד שפט לעתים, וגם עסק בצדקה ובחסד.
פסוק טז:רשימה קצרה של המבנה הממשלתי של דוד: וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה היה המפקד העליון עַל הַצָּבָא; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד – מַזְכִּיר, מי שמעביר לפני המלך את כל הנושאים העומדים להחלטה בתחומי השלטון השונים;
פסוק יז:וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר, שבאו משני בתי האב הגדולים של הכהונה – בית אלעזר ובית איתמר – כֹּהֲנִים; וּשְׂרָיָה – סוֹפֵר, מעין שר החוץ, מי שהיה כותב את מכתבי הממלכה לעמים אחרים בלשונותיהם;
פסוק יח:וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וגדודי הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי תחת פיקודו; וּבְנֵי דָוִד – כֹּהֲנִים, נושאי משרות הָיוּ. דוד חילק תפקידים שונים בין בניו המבוגרים, וכך הם היו הגרעין היסודי של ממשלתו.
