א וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛ד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־מֶ֥תֶג הָאַמָּ֖ה מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ ב וַיַּ֣ךְ אֶת־מוֹאָ֗ב וַֽיְמַדְּדֵ֤ם בַּחֶ֙בֶל֙ הַשְׁכֵּ֣ב אוֹתָ֣ם אַ֔רְצָה וַיְמַדֵּ֤ד שְׁנֵֽי־חֲבָלִים֙ לְהָמִ֔ית וּמְלֹ֥א הַחֶ֖בֶל לְהַחֲי֑וֹת וַתְּהִ֤י מוֹאָב֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה׃ ג וַיַּ֣ךְ דָּוִ֔ד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהָשִׁ֥יב יָד֖וֹ בִּֽנְהַר־(פְּרָֽת׃) ד וַיִּלְכֹּ֨ד דָּוִ֜ד מִמֶּ֗נּוּ אֶ֤לֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִד֙ אֶת־כָּל־הָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃ ה וַתָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק לַעְזֹ֕ר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִד֙ בַּֽאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ ו וַיָּ֨שֶׂם דָּוִ֤ד נְצִבִים֙ בַּאֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק וַתְּהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נוֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיֹּ֤שַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ ז וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗ד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ אֶ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר וַיְבִיאֵ֖ם יְרוּשָׁלִָֽם׃ ח וּמִבֶּ֥טַח וּמִבֵּֽרֹתַ֖י עָרֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר לָקַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד נְחֹ֖שֶׁת הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ ט וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עִי מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔ד אֵ֖ת כָּל־חֵ֥יל הֲדַדְעָֽזֶר׃ י וַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶת־יֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִד לִשְׁאָל־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרֲכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵֽי־כֶ֥סֶף וּכְלֵֽי־זָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃ יא גַּם־אֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַֽיהוָ֑ה עִם־הַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכָּל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁ׃ יב מֵאֲרָ֤ם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵֽעֲמָלֵ֑ק וּמִשְּׁלַ֛ל הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֥לֶךְ צוֹבָֽה׃ יג וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ שֵׁ֔ם בְּשֻׁב֕וֹ מֵהַכּוֹת֥וֹ אֶת־אֲרָ֖ם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃ יד וַיָּ֨שֶׂם בֶּאֱד֜וֹם נְצִבִ֗ים בְּכָל־אֱדוֹם֙ שָׂ֣ם נְצִבִ֔ים וַיְהִ֥י כָל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑ד וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ טו וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל־עַמּֽוֹ׃ טז וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃ יז וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֛וּב וַאֲחִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וּשְׂרָיָ֖ה סוֹפֵֽר׃ יח וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵ֥י דָוִ֖ד כֹּהֲנִ֥ים הָיֽוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
הפרשה השמונה עשר תספר המלחמות שעשה דוד המלך עליו השלום בפלשתים ובמואב ובארם ובדמשק ובצובה, ואיך שלח לו תועי מלך חמת מנחה על אשר היה נלחם עם הדרעזר, ואיך היה מואב ואדום וארם ודמשק עבדים לדוד והיו שם נציביו, והחסד אשר עשה עם מפיבשת בן יהונתן, וששלח דוד מלאכים אל חנון מלך בני עמון לנחמו על מות אביו, ושהוא חשב שהיו מלאכי דוד מרגלים ויגלח חצי זקנם ואת מדויהם עד שתותיהם, ואיך לקח דוד ממנו נקמתו על זה. תחלת הפרשה ויהי אחרי כן ויך דוד וגו', עד ויהי לתשובת השנה וגומר.
פסוק א:
והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה באמרו ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגי מלח שמונה עשר אלף, וזה כי כאן ייחס הנביא ההכאה הזאת לדוד שהוא עשאה, ואמר שהיו שמונה עשר אלף ושהיה בארם, ובדברי הימים נאמר במקום זה (דברי הימים א' י"ח י"ב) ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח שמונה עשר אלף, ובספר תהלים אמר (תהלים ס' ב') וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף, הנה בדברי הימים ייחס זה לאבישי ואמר שהיה באדום, והוא סותר למה שנאמר כאן שהיה בארם ושדוד עשאה, ובספר תהלים לא ייחס הדבר לדוד כמו שזכר כאן ולא לאבישי כמו שנזכר בספר דברי הימים, אבל יחסו ליואב ושהיה באדום ולא בארם, ועוד אמר שנים עשר אלף ולא שמונה עשר אלף כמו שזכר כאן:
פסוק א:
השאלה השנית באמרו וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים ויהי כל אדום עבדים לדוד, ובאו בזה אם כן שלשה הודעות וכלם נכללים באחד, כי באמרו בכל אדום שם נציבים נכלל המאמר הראשון וישם באדום נציבים ונכלל גם כן המאמר האחרון בו, כי אם היו נציבי דוד באדום ידוע שהיה אם כן אדום עבדים לדוד:
פסוק א:
השאלה השלישית באמרו וימלוך דוד על כל ישראל וגו', והפסוק הזה אין לו ענין בזה המקום, אם למה שכבר ספר קודם זה המלכת דוד על כל ישראל, וספר גם כן למעלה אחרי ענין חירם ששלח לבנות את בית המלך אמר שם וידע דוד כי הכינו השם למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו, ולכן יקשה זה הכפל ולא ידענו גם כן למה בא בזה המקום? השאלה הרביעית באמרו ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי ובני דוד כהנים היו, והפסוק הזה אין לו גזרה, כי בפסוקים הקודמים זכר כל אחד משרי דוד מה היה מלאכתו, ואמר שיואב היה על הצבא ויהושפט היה מזכיר וצדוק ואחימלך כהנים ושריה סופר, וביהוידע ובכרתי ובפלתי לא זכר מה היה מלאכתם ואומנתם ומעשיהם בבית המלך, כל שכן שהיה יהוידע איש אחד והכרתי והפלתי היו משפחות כמו שאבאר, ולמה זכרם בתוך האנשים המיוחדים? ומה ענין אמרו ובני דוד כהנים היו? כי הם לא היו מזרע אהרן הכהן, ואין צורך להודיע כאן שהיו שרים הלא ידענו שבני המלך היו שרים ונכבדים? השאלה החמישית בחסד אשר זכר הכתוב שאמר דוד לעשות למפיבשת בן יהונתן להשיב לו את כל שדה שאול אביו, וכפי הדין אין בזה חסד גדול ולא קטן, כי משלו נתן לו, כיון שהשדה היה לשאול ומפיבשת יורש של שאול היה ולא היה שם יורש אחר אליו מבני נשיו, ואם נאמר שהיתה הירושה ראויה גם כן לבני רצפה בת איה פלגש שאול, יקשה אם כן איך גזל דוד מהם נחלתם ונתנה למפיבשת? והיה עושה לו חסד מן נכסי בני רצפה ולא נתן לו דוד דבר משלו כי אם משל אחרים:
פסוק א:
השאלה הששית בענין חנון מלך בני עמון שגלח למלאכי דוד את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם, לפי שאמרו לו עבדיו כי לא באו כי אם לחקור את הארץ ולרגלה, ואם היו בעיניו מרגלים איך לא המיתם ולא הענישם בעונש יותר קשה מזה? ומה היחס אשר היה לזה העונש עם החטא? האם גלוח זקנם בחצי יוחס למרגלים? ולמה לא גלחם כלם אם היה הגלוח בזיון וקצף? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
פסוק א:
ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים וגו'. ספר הכתוב שאחרי שהניח השם את דוד מכל אויביו מסביב כמו שאמר למעלה, והיה זה שלא היו הפלשתים ולא יתר העמים עוצרים כח לבוא להלחם בדוד בארצו, השתדל דוד לבנות בית להשם, ומאשר האל יתברך השיבו שהוא לא יבנה הבית ושלא היה עדין זמן מנוחה והשקט, חשב דוד בלבו באמת אין חפץ להשם בשאחשוך עצמי מן המלחמות וראוי שאתמיד בהם, ולזה הלך דוד לבקש את אויביו ולהלחם בם בארצם, וזהו סמיכות הפרשיות. וענין אמרו ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים, להגיד כי עד עתה היו הפלשתים נקבצים ובאים לבקש את דוד ועתה הוא הלך לבקש אותם ואת יתר העמים, ולא היה זה כי אם לפי שלא רצה האל יתברך שלא יבנה הבית ושלא ינוח עדין מהמלחמות, ולזה לא שאל באורים ובתומים על המלחמות האלה, לפי שידע כוונת השם יתברך מתוך תשובתו כמו שזכרתי. והודיע הכתוב כאן שלקח דוד את מתג האמה והוא מחוז אחד נקרא כן, ולכן בדברי הימים במקום זה אמר (דברי הימים א' י"ח א') ויקח דוד את גת ובנותיה, כי נקרא גת ובנותיה כלם מתג האמה. ובפרקי דר' אליעזר פרק ל"ו אמרו, כשבא אבימלך ליצחק אמר לו ראה ראינו כי היה ה' עמך, אמרו יודעים אנחנו שעתיד הקדוש ברוך הוא לתת לזרעך את כל הארצות האל, כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את ארץ פלשתים, מה עשה יצחק? כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם שיהיה בידם אות ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ פלשתים ולא היה יכול מכח אותו ברית שבועת יצחק עד שלקח מהם אות הברית, שנאמר ויקח את מתג האמה מיד פלשתים ואחר כן לקח ארץ פלשתים:
פסוק ב:
וכן נלחם והכה את מואב אחרי זה. וזכר הכתוב שכדי לבזות את מואב היה דוד מודד אותם בחבל השכב אותם ארצה, רוצה לומר שהיה מצוה את המואביים השבויים שישכבו בארץ זה אחר זה, ואז היו מודדים אותם בחבלים ושני חבלים מהם היה ממית וחבל אחד מהם היה מחיה בשבי. והנה עשה זה למואב כפי חז"ל במדבר רבא (פרש' י"ד דף רנ"ו ע"ב) בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו כשהניח אותם בארץ מואב בברחו מפני שאול, כמו שכתוב (שמואל א' כ"ב ד') וינחם את פני מלך מואב וגו', וכשיצא דוד משם והלך ליער חרת הרג מלך מואב אביו ואמו ואחיו חוץ מאחד שברח והחיהו נחש העמוני. וכפי הפשט היה עושה זה ליסר האומות שלא יתעסקו פעם אחרת להלחם בישראל, והדעת נוטה שדוד לא היה בוחר להרוג את המואבים כלם, כי היה חפץ להביא מהם עבדים ושפחות, ולא היה גם כן רוצה להחיות כלם, כי היו כל כך רבים שאולי יתקשרו כלם בעבדותם נגד יושבי הארץ, ולכן היה ממית שני שלישים מהם ומחיה השליש הא', כי היו כל כך רבים שבשליש ההוא שהיה מחיה היה די להיות להם לעבדים, ואחרי שדוד לקח מהם נקמתו ונקמת ה' אז נשתעבדו אליו והיו לו לעבדים נושאי מנחה, רוצה לומר משלמים מס שנה בשנה:
פסוק ג:
וזכר גם כן שנלחם דוד עם מלך צובה הדרעזר והכה אותו כאשר היה הולך להרחיב גבול ארצו ומשיג גבול ישראל, וזהו להשיב ידו בנהר פרת, ובדברי הימים נאמר (דברי הימים - א י"ח ג') להציב ידו, מסכים למה שאמרתי, וכן תרגם יונתן לאשואה תחומיה. והדרעזר זה בראשונה הרע לישראל מאד ולקח מארצם, ודוד לקח נקמת ה' ונקמת עמו ממנו, ועל זה אמר במזמור (תהלים ס' ג' ד' ה') אלקים זנחתנו פרצתנו וגומר הרעשת ארץ פצמתה וגו', הראית עמך קשה וגו', והיה זה בהלחם הדרעזר עם ישראל ובלקחו מארצם. ולפי שבבואו להעמיד גבולו לנהר פרת כדי לכבוש עוד ארץ ישראל, התחזק דוד ובא עליו והכהו, אמר שם (שם שם ו' ז') נתת ליראיך נס להתנוסס וגומר למען יחלצון ידידיך, וסיים דבריו (שם שם י"ג) הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם באלקים נעשה חיל:
פסוק ד:
וזכר הכתוב שלכד דוד ממנו אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף רגלי ושעקר את הכל הרכב משום (דברים י"ז י"ז) ולא ירבה לו סוסים, כי המלך בוטח בהשם והיה יודע ששקר הסוס לתשועה, ולזה עקרם כמו שצוה ה' ליהושע (יהושע י"ח ו') את סוסיהם תעקר, שהרצון בו לנשר את פרסותיהם ומהארכובה ולמטה כדי שלא ילכו עוד, לא השאיר מהם כי אם מאה רכב לצרכו ולעבודתו, והרכב הוא ארבע סוסים. ובדברי הימים אמר בזה (דברי הימים א' י"ח ד') אלף רכב ושבעת אלפים פרשים, הנה אם כן מנה כאן אלף ושבע מאות פרשים והם השרים הגדולים אשר היו במחנה הדרעזר, שהיו עמהם ותחת ממשלתם אנשים הרבה, ולא זכר כאן מנין הרכב, ושם בדברי הימים כתב שהיו אלף רכב ושהיו שבעת אלפים פרשים והם אלה השרים שזכר כאן ופרשים אחרים תחתיהם, שהיו כל הפרשים גדולים וקטנים, ר"ל רוכבי הסוסים שבעת אלפים, ומלבד זה היו עשרים אלף רגלי. וזכר שדוד לכד את אלה, רוצה לומר שלא הכה אותם כי אם שתפסם חיים לקחת מהם פדיון נפש, וכן ת"י וילכד ואסר:
פסוק ה:
ותבא ארם דמשק. זכר הכתוב שבא ארם דמשק שהוא שם אומה אחת, ואמר ארם דמשק, לפי שאמר גם כן ארם צובה וארם נהרים וארם מעכ' וארם בית רחוב, וזכר כאן שבא אומת ארם דמשק לעזור להדרעזר מלך ארם צובה, וששניהם נלחמו בדוד ויך דוד בארם דמשק שזכר שנים ועשרים אלף איש, אולי שבבוא ארם דמשק לעזור לארם צובה יצא דוד לקראתם והכם, ואז כשארם דמשק ראה שגברה יד דוד עליו נשתעבד אליו והיו לו נושאי מנחה ונותני מס שנה בשנה, (ו) עד ששם דוד נציבים בארץ ארם דמשק, והם מנהיגים מידו להנהיג אותם ולהטיל מהם המס כמו שעושים לעם המשועבד. והודיע הכתוב שהיו תשועות דוד באופן כך שכל רואיהם יכירום שהם מאת ה' שהושיעו ושאינם כפי המנהג הטבעי. ומלבד הכבוד ושם המעלה אשר קנה דוד בזה הנה קנה עוד עושר רב, כי היו לפרשי הדרעזר שלטי זהב והם מגיני זהב, או הם אשפות שנותנים בהם החצים כדברי רש"י, ונזכרו כאן כל הדברים האלה שקנה דוד במלחמותיו כדי לספר שקבץ את כל ההקדשות האלה לצרכי הבית, (ז) ולזה אמר שלקחם דוד ויביאם ירושלם להיות שם בבית ה' לתהלה לשם ולתפארת, (ח) וכן לקח נחשת הרבה מערי הדרעזר, ובזה האופן נתעשר המלך דוד מאד:
פסוק ט:
ונוסף עוד על עושרו ששמע תועי מלך חמת שהכה דוד את הדדעזר, [וישמח שמחה גדולה על נפילת אויבו, כי היה הדדעזר תמיד נלחם עמו ולוחצו, (י) ולכן שלח לדוד את בנו לשאול לו לשלום ולברכו, רוצה לומר שיצליחהו האל בכל מלחמותיו ויפיל כל שונאיו תחת כפות רגליו. או פירושו ולתת לפניו מנחה, כמו שאמר ובידו כלי כסף וכלי זהב וגו', כי המנחה נקראת ג"כ ברכה, כמו (בראשית ל"ג י"א) קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. וכמו שלא עבר על לא ירבה לו סוסים כמו שזכרתי למעלה] ככה לא נכשל (דברים י"ז י"ז) בכסף וזהב לא ירבה לו, (יא) כי כל אשר היה לו הקדיש בית ה', והיה א"כ הכסף לא לאוצרותיו אלא לאוצרות בית ה':
פסוק יג:
וספר הכתוב עוד מהצלחת דוד ותשועותיו, שבשובו מהכות את ארם צובה כאשר הכה את הדרעזר או בשובו מהכות את ארם דמשק כמו שזכרתי, הרג והכה בגיא מלח שמנה עשר אלף, וההכאה לא נזכרה כאן באיזו אומה היתה, והאמת הוא מה שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א' י"ח י"ב) ובספר תהלים (תהלים ס' ב') שהכה את אדום בגיא מלח, ואם כן כאשר שב מהכות את ארם הכה את אדום, וזהו שאמר ויעש דוד, ר"ל שעשה גבורה גדולה, ועל זה אמר בספר תהלים (שם) בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח. ונראה שהמלחמה הזאת אבישי התחיל אותה והכה ששת אלפים ושב יואב והשלימה והכה שנים עשר אלף, ועל היסוד הזה יתישבו הפסוקים, כי כאן ייחס המלחמה לדוד להיותו המלך ובידו הכל ואמר שמונה עשר אלף שהם כלם, ובדברי הימים ייחס אותה לאבישי להיותו בפרט המתחיל אותה, ובספר תהלים זכר מה שעשה יואב בעצמו, ולפי שהוא השלים מה שהתחיל אבישי לכן אמר שם וישב יואב ויך את אדום, כי שב להשלים מה שהתחיל אבישי. וחז"ל אמרו במדרש תנחומא (פר' דברים) מהו ויעש דוד? ששלח את יואב לקבור את החללים, כמו שאמר במלכים (מלכים א' י"א ט"ו) בעלות יואב שר הצבא לקבור, וזהו שם גדול לישראל שמקברים את אויביהם, וכן אומר במלחמת גוג ומגוג (יחזקאל ל"ט י"ג) וקברו על עם הארץ וגו'. ועוד אמרו בדרש שם (שם) כשהלך יואב להלחם עם ארם עמדו עליו בני אדום אמרו לו לא כך אמר הכתוב (דברים ב' ד') אל תתגרו בם? השיבם יואב לא כך אמר הכתוב (שם ב' ג') אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו? הניחו אותנו לעבור בארצכם ולא הניחו אותם, אמר יואב אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאים בחזרתינו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור להם, לכך נאמר וישב יואב ויך את אדום, א"ל הקב"ה מה אתם מועילים שתכו את אדום קימעא קימעא? אבישי בן צרויה הרג שמונה עשר אלף ואתם שנים עשר, כשיגיע זמן אני אכלה אותו ואני אחריבנו. ולדברי הדרש הזה היו שתי מלחמות, אחת הנזכרת כאן שמתו שם י"ח אלף, והאחרת שזכר בספר תהלים שנים עשר אלף, וכן כתב רש"י והוא זר אצלי:
פסוק יד:
ואמרו וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים, אמרו המפרשים שלפי שאמר בלשון סתמי וישם באדום נציבים, הוצרך לפרש שבכל ערי אדום שם הנציבים לא נשאר עד עיר אחת שלא שם בה נציבים. והיותר ראוי שנ' הוא שדוד שם נציבים באדום והם המושלים והמנהיגים עליו מבית דוד, ואחז"ל שהיו גובים המס, והודיע שלא שם אותם הנציבים שמושלים פעם אחת, אבל פעמים הרבה שם אותם, ולזה אמר וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים, להורות על השנות הפעמים ששמם, שהוא מה שיורה ממשלתו על אדום אחרי שפעמים רבות שם עליהם נציבים, והיה זה לפי שהיו בכל אדום עבדים לדוד, ולא היה זה לכחו ולגבורתו כי אם לפי שהושיעו ה' בכל אשר הלך, ועל דרך נס ובכח האלקי הצליח בכל עניניו. ועם מה שאמרתי בזה הותרו השאלות ראשונה ושנית:
פסוק טו:
וימלוך דוד על כל ישראל. הנה נזכר כאן המלכת דוד להודיע שעם היות דוד משתדל במלחמות ולוחם מלחמות ה', שלא היה מפני זה מתרשל מהמשפט והנהגת עם ישראל, אבל עם כל מלחמותיו היה מולך על כל ישראל, ר"ל עושה עבודת המלכות ועושה משפט וצדקה לכל עמו, וקיים אם כן בשלימות גדול שני תכליות המלך אשר אמרו ישראל בשאלתם (שמואל א' ח' כ') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. ובאמרו משפט וצדקה רצה שהיה עושה משפט וצדקה כפי הדין, ועוד היה עושה צדקה וחסד לצריכים אליו, על דרך (איוב ל"ז י"ג) אם לחסד אם לארצו.
פסוק טז:
ולפי שזכר שעסק המלחמה וטרדתה לא היה מונע ממנו ענין המשפט, ספר הכתוב איך מנה דוד אנשים חכמים וידועים על כל הענינים, כי מנה את יואב בן צרויה אחותו שהיה שר הצבא מנהו על הצבא, ר"ל שהיה פקיד על אנשי החיל ללחום את המלחמות. וחז"ל אמרו בסנהדרין (פ"ו מ"ט ע"א), המשפט וצדקה שהיה עושה דוד היה גורם ליואב שיצליח במלחמות, ומתוך שהיה יואב טרוד במלחמות לא היה דוד טרוד בהם והיה הוא עושה משפט וצדקה, הרי שיואב היה גורם. ובמכילתא (א"ה חפשתי בכל המכילתא ולא מצאתי מדרש זה אבל בד"ר סדר שופטים דף רצ"ה ע"ב מצאתיו): אמרו מהו משפט וצדקה? ר' יהודה אומר שהיה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, אם לא היה לו לחייב ליתן היה דוד מוציא משלו ונותן, הוי משפט וצדקה. א"ר נחמיה אם כן היה מביא את ישראל לידי רמאות, אלא שהיה מצדיק נפשו של גזלן. ויהושפט בן אחילוד היה מזכיר, ר"ל מזכיר למלך לעניני המשפט אשר יפעל להם מה שראוי. וחז"ל אמרו (עיין רש"י) שהיה מזכיר הדין שבא לפניו ראשון כדי לפסקו ראשון:
פסוק יז:
וצדוק בן אחיטוב שהיה מזרע אלעזר הכהן ואחימלך בן אביתר שהיה מזרע עלי ומבני איתמר היו כהנים גדולים, רוצה לומר שהיה צדוק כהן גדול ואחימלך היה משנהו. ובדברי הימים (דברי הימים א' כ"ה) נזכר שדוד כאשר סדר ראשי האבות סדרם כן. ושריה היה הסופר לפני המלך, ובדברי הימים (שם י"ח י"ו) קראו שושא כי שני שמות יקראו לו:
פסוק יח:
ואמנם בניהו בן יהוידע על קשתיא ועל קלעיא, ר"ל שהיה ממונה על המורים בקשת ובקלע להנהיגם במלחמה, ועל כן פירשו המפרשים וי"ו והכרתי והפלתי כמו על, וכמוהו (ישעיהו א' י"ב) לא אוכל און ועצרה. ובדברי הימים (שם י"ח י"ז) אמר כן על הכרתי, והיה אם כן בניהו ממונה על הכרתי ועל הפלתי שהיו שתי משפחות בישראל סרים אל משמעת המלך. ואחרים (מ"ת מזמור ג') פירשו הכרתי והפלתי שהם הסנהדרין, ואז"ל (סנהדרין י"ז ע"ב) כרתי שכורתין את דבריהם, והפלתי שמופלאים במעשיהם, וגם חז"ל (ברכות ד' ע"א) פירשום על האורים והתומים, ולא יצא הכתוב מפשוטו שהיו שתי משפחות מישראל שהיו הולכים עם המלך תמיד. ופירשו בני דוד כהנים היו, כתרגומו רברבן, שהיו נשיאים ושרים, וכמ"ש בדברי הימים (שם שם) הראשונים ליד המלך, ר"ל שהיו יושבים ראשונה במלכות, וכן אחז"ל (נדרים ס"ב ע"א) כהנים היו, ת"ח היו, ולמה קראם כהנים? מה כהן גדול נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש. ואחשוב אני שהכהנים הוא שם למשמשים ועובדים עבודה מה, כי הכהונה הוא שם לעבדות, וזכר הכתוב שיואב ויהושפט צדוק ואחימלך ושריה היה לכל אחד מהם הנהגה מיוחדת ידועה אצלם, אבל בניהו בן יהוידע ומשפחת הכרתי ומשפחת הפלתי וג"כ בני דוד הלא אלה כלם לא היה להם הנהגה מיוחדת ואומנות ידוע, אבל היו משרתים למלך בכל אשר יצום, וזהו אמרו כהנים היו, יחזור אל בניהו ואל הכרתי ואל הפלתי ואל בני דוד, לפי שהיו כלם הולכים אחרי דוד וסרים אל משמעתו והיו משרתים בכל דבר אשר יצוה אותם, עם היות שלא היה להם הנהגות מיוחדות כמו הנזכרים למעלה. ועם זה הותרו השאלות שלישית ורביעית: