פסוק א:פרשה ששה עשר תספר שאחרי מות שאול מלך דוד בחברון על יהודה ואישבושת בן שאול מלך על ישראל, ותספר המלחמות אשר קרו ביניהם, ומיתת אבנר על ידי יואב, ומיתת אישבשת והמלכת דוד על כל ישראל. תחלת הפרשה ויהי אחרי כן וישאל דוד ביי' וגומר, עד בן שלשים שנה דוד במלכו וגו', והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה במה שספר הכתוב שאישבשת מלך שתי שנים על ישראל ודוד מלך שבעה שנים על יהודה, ויתחייב מזה שאחרי מות אישבשת היו חמשה שנים אין מלך בישראל כי לא המליכו את דוד כי אם שבעה שנים אחרי מות שאול, והוא זר מאד שיעמוד ישראל זמן רב אחר מות אבנר ואישבשת בלא מלך, כל שכן שבימי אישבשת דבר אבנר לכל שבטי ישראל ולבנימין והיו כלם מסכימים להמליך את דוד בחייו, ואיך אחרי מותו עברו חמשה שנים שלא המליכוהו? וגם הדברים שאמרו לדוד בהמליכם אותו יורו שהיו תמיד חפצים בו ושאמרו מזה מיד אחרי מות אישבשת ולכן יקשה מאד הדעת הזה:
פסוק א:השאלה השנית בדברי אבנר לעשהאל נטה לך על ימינך או על שמאלך ואחז לך א' מהנערים וקח לך את חלצתו, והיה ראוי שיאמר לו נטה מעלי או אל תרדוף אחרי למה אככה ארצה כמו שאמר אחרי זה, ומה לו לצוות על שיאחז באחד מהנערים ויקח את חליצתו? האם היה זה שחד אליו או מה ענינו בזה? (עיין רד"ק) והמפרשים אמרו שיקחהו לחברתו שישוב עמו ואם היה ירא ממנו יקח חלצתו שרמז בכלי מלחמתו, והדברים האלה אין בהם ממש, ולמה יחוש עתה על חברתו? והיכן מצינו שנקראו כלי המלחמה חלצה? השאלה השלישית בדברי אבנר לאישבשת הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה חסד עם בית שאול אביך ולא המציתיך ביד דוד וגו', ויקשה הפסוק הזה מאמרו הראש כלב אנכי אשר ליהודה, והיה לו לומר אשר לישראל כי הוא לא היה מבית יהודה כי אם מבית ישראל. ויקשה עוד באמרו היום אעשה חסד עם בית שאול וגו', ומיד אמר אחרי זה סותר לזה להעביר את הממלכה מבית שאול ולהקים את כסא דוד וגו', ומה ענין אמרו אל אחיו ואל מרעהו? וגם באמרו היום אעשה חסד בלשון עתיד ולא המציתיך בלשון עבר:
פסוק א:השאלה הרביעית במה שקלל דוד את יואב על הריגת אבנר ואמר יחולו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם, ויקשה למה קלל כל בית אביו ולמה קלל ביתו אחריו? והכתוב אומר (דברים כ"ד י"ו) לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו. ויקשה גם כן למה נתן הקללות האלה בפרט? ומה היחס אשר להם עם חטא יואב והריגת אבנר? השאלה החמשית באמרו אחרי זה ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה, והנה סבת הריגת אבנר כבר זכרה הכתוב במ"ש למעלה וימת בדם עשהאל אחיו, ומה לו להודיעו כאן פעם שנית? וגם למה שתף בהריגת אבישי והוא לא הרגו? השאלה הששית באמרו וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים וגומר, והנה תמצא שבא הפסוק הזה בין ספורי אישבשת אשר לא כדת, כי התחלת הספור ושני אנשים שרי גדודים וגו', ויברחו הבארותים וגו' והכניס כאן ענין מפיבושת, וחזר מיד למיתת אישבשת שהיה הספור בו וילכו בני רמון הבארתי וגו'.
פסוק א:והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
פסוק א:ויהי אחרי כן וגו'. עם היות ששמע דוד שמת שאול לא נתעורר ללכת אל ארץ ישראל מבלי צווי אלקי, כי היה ענינו מתחלף מתכונת שאול, כי הוא לא היה שומר מצוה והיה עושה מעשיו לפי דעתו ולא נשען על המצוה האלקית ולכן נענש עליו, אמנם דוד היה בהפך מזה כי לא היה נשען על דעתו כי אם על הצווי האלקי והיה על כל דבר שואל בה', וכמ"ש בדברי הימים (דברי הימים א' י' י"ג) וימת שאול במעלו אשר מעל בה' על דבר ה' אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש ולא דרש בהשם וימיתהו השם ויסב את המלוכה לדוד בן ישי, הנה שאול שלא היה דורש בה' המיתו ה' ודוד שהיה דורש באלקיו המליכו על ישראל, וז"ש כאן וישאל דוד בה' לאמר האעלה באחת ערי יהודה וגו', (ב-ד) והאל ית' צוהו שיעלה ועלה עם נשיו ואנשיו אל חברון ושם המליכוהו עליהם אנשי שבט יהודה. ואחשוב אני שהתעורר דוד לשאול בהשם על זה קודם שיבא אכיש מלך גת, כי פחד אולי בשובו מהמלחמה בדעתו שמת שאול ושדוד היה נמשח על ישראל למלך יתפוש בו ולא יניחהו להלוך, לפחדו ממנו שימלוך וילחם בפלשתים או יכריעהו לנדור לו נדרים כאשר עם לבבו שיהיה נכנע אליו כל ימיו, הנה בעבור זה בחר דוד ללכת אל ערי יהודה קודם שיבא אכיש מהמלחמה, והאל ית' מפני זה גם כן צוהו שיעלה משם ועלה בעוד שהיו הפלשתים במלחמה קודם שובם. וראה מפלאות תמים דעות ית' שדוד ראשונה נמלך על יהודה ואחר כך על ישראל, והיה זה סימן ואות שזרעו אחרי כן בחלוקת המלכיות ישאר מלך ביהודה כמו שהיה דוד ראשונה, כי במה שהחזיק בראשונה הוא היה הניתן לו ולזרעו מאת האלקים. וראוי שתדע שההמלכה והמשיחה הזאת שעשו בני יהודה אל דוד היה להורות קבלתם אותו למלך, ומשיחת שמואל אותו היה אות שהאל ית' בחר בו וכבר זכרתי זה:
פסוק ה:(ה-ו) וזכר הכתוב משלימות דוד שמיד בהמשחתו לא שכח כבוד שאול, אבל בשמעו שאנשי יבש גלעד קברו את עצמיו שלח אליהם מלאכים לברכם על מה שעשו חסד ואמת עם שאול, ר"ל בלקחם גויתו וגוית בניו מחומת בית שן, ועוד במה שקברו אותו, ושבשכר מצוה זו יעשה ה' עמהם חסד וגם דוד עצמו יגמלם הטובה הזאת אשר עשו:
פסוק ז:ואחרי הברכה הזאת צום ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל כי מת אדניכם, ר"ל אל תעשו כשאר בני ישראל שעזבו הערים אחרי מות שאול בחולשתם, אבל אתם תחזקנה ידיכם ותהיו לבני חיל עם היות שמת שאול אדוניכם, וזה בשתלחמו עם אויבי השם כראוי לבני חיל. ואמרו וגם אותי משחו בני יהודה, ר"ל אתם תחזקנה ידיכם גם עתה שמת המלך שאול, כ"ש שכבר הקימו אותי בני יהודה למלך ואני אהיה לכם מעיר לעזור להחזיק בידכם כאשר יבא העת, ומלבד שהחזיק ידיהם בזה הנה הודיעם המלכתו כדי שיהיו אחריו:
פסוק ח:וספר שאבנר שר צבא ישראל לקח את אישבשת בן שאול והעביר אותו מחנים שהיה במצוע גבול שני השבטים וחצי, שהרי מחנים היה גבול בני דן ובני מנשה. ואעפ"י שידע אבנר המשחת דוד על ידי שמואל הנביא ע"ה, הנה השתדל להעמיד מלכות שאול על בניו כפי כחו, והמליכהו בכל המקומות אשר עבר בהם אחד לאחד עד שבאחרונה המליכו על כל ישראל, ומפני זה ספר ההמלכה בפרט ואח"כ בכלל. ובב"ר אמרו (פר' פ"ב צ"א בראשית ל"ה י"א) ויאמר אלקים אל יעקב אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים וגו', מכאן דרש אבנר וקרב לאישבשת בן שאול, אמר כתיב ומלכים מחלציך יצאו ועל בנימין אמר שלא נולד עדין, ועד עכשיו לא עמד מבנימין אלא שאול, לפיכך לקח אישבשת והמליכו אל הגלעד:
פסוק י:בן ארבעים שנה וגומר. בדברי הימים (דברי הימים א' ח' ל"ג) קרא במקום אישבשת איש בעל, וכן אמר במקום מפיבשת מריב בעל, ולפי זה היה הכוונה בבשת בעל, כאלו היה שמו האיש אשר הוא בעל ואדון, ואמנם מפיבשת תהיה הכוונה באמרו שם מריב בעל שיהיה מריב לאומות ובעל ואדון לעמו. או יהיה הכוונה במה שקראהו כן שיהיה מריב נגד הבעל לשם השם וכבודו. והנה בזמן מלכות אישבשת (אחרי שכתוב אחד אומר שאיש בשת מלך שתי שנים וכתוב אחד אומר שדוד מלך שבע שנים וששה חדשים בחברון על יהודה לבדו) יחוייב אלינו שנ' אחד מב' דברים. אם שהמתין אבנר מלהמליך את אישבשת חמש שנים וחצי אחרי מות שאול, ואז המליכו שתי שנים על ישראל, וזה רחוק מאד, כי איך יעמוד העם ומלך אין בישראל? גם כי הכתוב יורה שהמליכו אישבשת על ישראל כאשר מלך דוד על יהודה. ואם שנאמר שאחרי מות אישבשת המתינו ישראל חמש שנים וחצי להמליך את דוד, וגם זה יקשה מאד כפי הסברא הישרה וכפי מה שיורה עליו פשט הכתובים כמו שזכרתי, ומפני זה אומר אני בזה אחד משתי תשובות. האחת שענין אומרו כאן ושתי שנים מלך על ישראל יובן כמו מה שנאמר בשאול (שמו' א' י"ג א') ושתי שנים מלך על ישראל, וכי הוא מדובק ומחובר עם מה שספר אחריו וירא אבנר וגו', יגיד הכתוב שבן ארבעים שנה היה אישבשת ושכאשר עברו שתי שנים ממלכותו, בהיות שבית יהודה היו אחרי דוד והיו מספר הימים אשר מלך דוד בחברון על יהודה שבע שנים, הנה היה גזירת המאמר שאחרי שתי שנים שמלך אישבשת על ישראל, יצא אבנר ועבדי אישבשת וילחמו עם יואב וימת שם עשהאל כמו שיזכור. ואמר זה להגיד כי בשתי השנים הראשונים למלכותו לא היה מלחמה כלל בין דוד ובין זרע שאול, וגם עתה לא היתה שמה מלחמה זולתי שהעיר עליה אבנר, וזה לאמת שדוד לא רצה לרדוף את בית שאול וזרעו אך שמר לו את השבועה אשר נשבע לו שלא ישמיד את זרעו, ולפי זה מלך אישבשת שבע שנים הימים אשר מלך דוד על יהודה והכתוב לא יזכור כי אם מה שקרה אחרי שתי השנים הראשונים ממלכותו, זאת היא התשובה הראשונה ואליה העיר רלב"ג. והתשובה השנית היא שנ' גם כן שמלך איש בשת שבעה שנים על ישראל כימים אשר מלך דוד על יהודה, כי במות שאול מיד מלך אישבשת על כל ישראל, אך אמנם היו השתי שנים הראשונים מלכות שלימה בהיות אבנר מתחזק עמו והיה ענינו מלכות גמורה, ואחר שמת אבנר היה אישבשת סר וזועף על ביתו ולא היה ענינו ענין מלכות, ולהעיר על זה אמר ששתי שנים מלך על ישראל, כי חמשת השנים הנשארים לא היה מלך במעלתו אבל היה כשאר העם עד שהמיתוהו, (יא) ומפני זה אמר ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על בית יהודה שבע שנים וששה חדשים, רוצה לומר שכל אותם השנים היה דוד מלך ולא היה כן אישבשת, שמשבע שני מלכותו לא נקרא בעצם מלך כי אם שתי השנים שזכר. הנה הותרה השאלה הראשונה:
פסוק יב:ויצא אבנר בן נר וגו'. ספר שיצא אבנר ועבדי אישבשת ממחנים גבעונה, ואם היה זה אחרי שתי שנים מהמלכתו כמו שזכרתי, יהיה פירושו בבואם פעם אחרת משם:
פסוק יג:ויואב ועבדי דוד יצאו להתפשט בארץ ויפגשו אלה באלה על ברכת גבעון, והיו אלה מעבר אחד מהמים ואלה מעבר אחר מהברכה, (יד) ואבנר אמר ליואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, ר"ל יתגרו אלה באלה בחרבותיהם ונראה מי מאלה יותר מלומדי מלחמה. וחז"ל אמרו במדרש תנחומא (סוף פרשת מסעי) לפי שעשה אבנר דם הנערים שחוק נענש ונפל בחרב:
פסוק טו:והנה הציגו שנים עשר מעבדי דוד ושנים עשר מעבדי אישבשת, אבל היו אנשים משבט בנימין שלוו אותם, ולפי שהיו אלה מעבר הברכה ואלה מעבר אחר (ואמר הכתוב ויקומו ויעברו, ולא זכר מי מהם עוברים אם עבדי דוד לעבר אישבשת או בהפך), ידמה שעברו עבדי אישבשת שהמה היו הבאים ממחנים ואבנר עבר עמהם באופן שהיו כלם מצד אחד, (טז) ואז החזיקו איש בראש רעהו, והיה מגבורתם שכל אחד הכה את חבירו עד שנפלו כלם יחד, ושלגבורתם קראו למקום ההוא חלקת הצורים רוצה לומר חלקת החזקים והגבורים, ותרגם יונתן אחסנת קטיליא, שענינו חלקת החרבות, על דרך (שמו' ד' כ"ה) ותקח צפורה צור:
פסוק יז:וזכר הכתוב שעם היות המלחמה נערכת בראשונה בין הנערים לבד, (למה שעבירה גוררת עבירה) היתה המלחמה חזקה וקשה מאד ביום ההוא ועבדי דוד הכו את עבדי אישבשת וינוסו לדרכם:
פסוק יח:ולפי שהיו שם יואב ושני אחיו ועשהאל אחיו היה קל ברגליו, בטח בקלותו ולא זכר המאמר האמתי (קהלת ט' י"א) כי לא לקלים המרוץ (וכן דרשוהו עליו במדרש קהלת דף ק"ח ע"ג) וירדוף אחרי אבנר להרגו:
פסוק יט:(יט-כא) ואמנם ענין נטה לך ואמרו ולא נטה ללכת על הימין ועל השמאל מאחרי אבנר, אחשוב שהיה זה מפני הכבוד, וזה כי הרודף אחרי אדם אחר יהיה לו קלון וחרפה אם ישוב מאחריו, כי יורה בזה שיפחד מן הנרדף וירא מהלחם בו ולזה לא ירדפהו, ומפני זה היה מהתחבולה בלוחמים כאשר לא ירצו בהתמד' ההרדפה ולא יחפצו להלחם עם הנרדף שיטו המרוצה לצד ימין או לצד שמאל, כדי שיחשבו הרואים שלא היה רודף אחרי האיש אשר עזב כי אם ללכת אל הצר ההוא אשר הלך שמה, או יעשו מעשה אחר כאלו הוא המכוון בהרדפה לא דבר אחר, ולזה אמר הכתוב בעשהאל שחשש לכבוד, ולכן התמיד לרדוף אחרי אבנר ושלא רצה לנטות ימין ושמאל כי אם לרדוף אחריו תמיד, ואבנר אמר לו עשהאל אל תרדפני יותר ואל תרצה להלחם בי, ואם תחוש אל הכבוד שיראו אותך שב מאחרי ויאמרו שלא עצרת כח להלחם בי, מוטב הוא שתטה ימין או שמאל ותאחז אחד מהנערים מעבדי אישבשת לא להמיתו כי אם לקחת את חליצתו, ובזה יחשבו הרואים שרדפת אחרי הנער לשלול שללו ואז תשוב בכבוד. ומאשר לא אבה עשהאל לשוב מאחריו, התרה אבנר בו עוד סור לך מאחרי, (כב) רוצה לומר בקלון או בכבוד למה אככה ארצה? (כג) וכאשר לא רצה לסור עשה אבנר תחבולה, והיא שלא חזר פניו ללחום בעשהאל אבל הניחו להתקרב אליו והכהו מאחרית החנית שהיה בו נחשת קלל ויוכל להכות פנים ואחור באופן שלא נשמר עשהאל, והיתה ההכאה אל החומש, והוא הצלע החמשית שעל הלב שבהגיעו שם ימות. וזכר שכל הרודפים מעבדי דוד בבואם אל המקום שהיה שם מת עשהאל היו עומדים אצלו מתבהלים ודואגים, (כד) זולתי יואב ואבישי שרדפו אחרי אבנר עד בוא השמש.
פסוק כה:ובני בנימין בראותם שעבדי דוד היו רודפים להרוג את אבנר נתקבצו לאגודה אחת להלחם ביואב, (כו) עד שקרא אבנר ליואב בקול גדול ואמר לו הלנצח תאכל חרב הלא ידעת כי מרה תהיה באחרונה? רוצה לומר הלא יהיה תכלית לאיבה ולמלחמה הזאת, וכי לנצח תאכל חרב ממנו איש לאחיו? ורמז בזה שלא יתמיד המלחמה בין ישראל ובין יהודה כי בהכרח יסכימו כלם וימליכו עליהם את דוד. והתנצל על מות עשהאל באמרו הלא ידעת כי מרה תהיה באחרונה? ר"ל הלא היית יודע במלחמה שמרה תהיה והיא מיתת עשהאל באחרונה? או אמרו להפחידו שמא ימות אחד מהם או אבנר או יואב באחרונה, ולכן ראוי שיאמר לעם שישובו מאחרי אחיהם:
פסוק כז:ויואב השיבו חי ה' כי לולא דברת כי אז מהבקר נעלה העם וגו', ופירוש זה הוא כפי מה שאמרתי שיואב היה מתמיד ברדיפה מפני הכבוד, ולכן כאשר אבנר התחנן לפניו לשוב מאחריו נתרצה לו ושב לדרכו, ואמר כי לולא דברת, ר"ל אם היית מדבר זה קודם לכן כבר מהבקר היה נעלה העם, כי אני איני רודף מפאת השלל ולא להנקם ממך כ"א מפני הכבוד, ויהיה לולא כמו לו. או יהיה פירושו כי לולא דברת, ר"ל אם לא שדברת אתה יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, לא היתה מלחמה זאת היום ואתה החלות אותה, כ"א לא היית מדבר זה כבר מהבקר נעלה העם ולא היו לוחמים עבדי דוד עמכם:
פסוק כח:ואז תקע יואב בשופר ועמדו כל העם ולא יספו להלחם עוד, ר"ל שאחרי זה לא נלחמו עוד, ויספו הוא עתיד במקום עבר:
פסוק כט:וזכר הכתוב שאבנר ואנשיו הלכו כל הלילה, וכן הלך יואב ואנשיו אחרי קבורת עשהאל, ושפקד העם כל הלילה, והיה זה לחכמתם במלחמה כי אין ראוי ללוחמים ללון בטח, ואבנר בדעתו שהרג עשהאל פחד אולי יואב ישוב לרדפו ויבא עליו לילה וינקום דם אחיו ולזה הלך כל הלילה, ויואב גם כן פחד אולי אבנר בדעתו שהיה לב יואב ואבישי אחיו דואגים על מיתת עשהאל ומבקשים נקמתו יבא עליהם לילה ויכם פן יהיו לו לאויבים ולכן הלך גם כן כל הלילה. הנה התבאר מזה התחלת האיבה ביניהם ושכל זה היה מפאת הכבוד, והותרה השאלה השנית:
