המלכתו של דוד ביהודה
וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־ כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיהוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה׃
(שמואל ב ב א)
מיד אחרי מות שאול דוד אינו נרדף יותר על ידי אנשי שאול, מבין שהגיע זמנו למלוך ושואל את ה' היכן יתחיל את מלכותו.
וזו לשון רלב"ג:
ולכן בחר ה' יתברך שיבוא דוד לחברון להגלות העניין אצלו, שמשם תצמח לו המלוכה בקלות יותר. ולזה תמצא שתכף שבא דוד שם, התעוררו אנשי יהודה מעצמם למשוך דוד למלוך עליהם.... ואפשר שלב אנשי חברון היה יותר שלם עם דוד מלב זולתם מבני יהודה וכאילו סבבו הם מפני בוא דוד לחברון למשוך לב יהודה למשוח דוד למלוך עליהם.
(תועלת השני)
***
וַאֲנָשָׁ֧יו אֲשֶׁר־ עִמּ֛וֹ הֶעֱלָ֥ה דָוִ֖ד אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ וַיֵּשְׁב֖וּ בְּעָרֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃
(שמואל ב ב ג)
דוד נפרד מגדודו שילוה אותו כל הנדודים במדבר. הוא התיישב בחברון והם בערי הר חברון. הסביר רלב"ג(תועלת חמישי): "שאין ראוי למלך שישים אצלו ועם חברתו את האנשים אשר התהלכו עימו קודם היותו מלך, כי לא תהיה יראתו על פניהם, ויהיה זה סיבה להקל במלכות". כמו שבאמת ראינו שהתחצפו לדוד בצקלג: " כִּֽי־ אָמְר֤וּ הָעָם֙ לְסָקְל֔וֹ"(שמואל א ל ו).
***
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־ שָׁ֧ם אֶת־ דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־ בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־ שָׁאֽוּל׃
(שמואל ב ב ד)
יש להבין מנין יש אפשרות למנות מלך רק על שבט יהודה, ולמה עשו כן אנשי יהודה להפרד משאר ישראל.
ויש לומר על על פי הרמב"ן על הפסוק: "לא יסור שבט מיהודה", שהתקשה מה היה קורה אם שאול לא היה חוטא, הרי המלכות שייכת לשבט יהודה. ותירץ שאם שאול לא היה חוטא, היה שאול מולך על שבטי אימו(בקהילת יעקב כתב "על אחד עשר שבטים") ודוד היה מולך על שבט יהודה "או (שהיה שאול )מולך תחת מלך יהודה"(לשון הרמב"ן שם).
ויש ראיות ששני תירוצי הרמב"ן לא חולקים ושניהם אמת. שאול היה מולך על י"א שבטים תחת מלך יהודה. וכתב הרמב"ן "שיהודה ואפרים כשני עמים יחשבו". אם כן, מלכות על שבט יהודה היא צורת מלוכה תקנית בעם ישראל והיא הכנה למלכות כוללת ולכן הייתה אפשרות למנות מלך רק על שבט יהודה.
והאלשיך כתב על הפסוק "גור אריה יהודה", שדוד(אשר בא משבט יהודה) בתחיל יהיה בבחינת "גור" – מלך על יהודה, ולאחר מכן בבחינת "אריה" – מלך על כל עם ישראל. אם כן, דבר זה כבר נאמר בנבואת יעקב אבינו.
***
אנו מוצאים שאחר מות שאול, דוד הומלך על שבט יהודה, ואיש בושת על שאר ישראל. וז"ל ר' יוסף אלבו:
איש בושת מלך על ישראל כל השנים שמלך דוד בחברון על יהודה, שהיו ז' שנים. ואף על פי כן לא נימנו לו אלא שתי שנים שעמד בלא מלחמה, שלאחר שתי שנים שמלך התחילה המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד, והיה בית שאול הולכים ודלים, ובית דוד הולכים וחזקים.
(ספר העיקרים מאמר ד פרק כו)
וכפי שהבאנו לעיל אין סתירה בין שתי המלכויות אם הם הן מולכות זו לצד זו. אלא שבעקבות האירוע בגבעון, שפרצה מלחמה בית שתי המלכויות, לא היה ניתן לכנות מצב כזה כ"שתי מלכויות זו לצד זו" ואין זה כרצונו וכנבואתו של יעקב אבינו.