המלכתו של דוד ביהודה
בפרקנו עולה דוד לחברון ובני יהודה ממליכים אותו למלך עליהם. "ויבאו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה ויגדו לדוד לאמר אנשי יביש גלעד אשר קברו את שאול:" (שמואל ב ב ד).
המלוכה על שבט יהודה באה ביוזמת אנשי יהודה. אולם איך יממש דוד את נבואת שמואל אודות המלוכה על כל ישראל?
נוכל ללמוד רבות מאופן הפניה של דוד לאנשי יבש גלעד: "וישלח דוד מלאכים אל אנשי יביש גלעד ויאמר אליהם ברכים אתם לה' אשר עשיתם החסד הזה עם אדניכם עם שאול ותקברו אתו. ועתה יעש ה' עמכם חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה. ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל כי מת אדניכם שאול וגם אתי משחו בית יהודה למלך עליהם"(שמואל ב ב ה-ז).
החלק הראשון של פניתו, עוסק בחסד שגמלו אנשי יבש גלעד עם שאול. על מעשה זה ראוים הם לשבח ולפרס. בחלק השני של דבריו מזכיר דוד את מות שאול ואת משיחתו למלך על ידי בני יהודה, ומוסיף: תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל.
כוונתו ברורה, אולם אין הוא דורש ואף אינו מבקש מהם להמליכו עליהם! דוד אינו מנסה לשכנע ולעשות נפשות בקרב ישראל למען המלכתו.
בסיטואציה שנוצרה באותו זמן, לא היה דוד יחיד ברצונו למלוך. אבנר סבר שיש להמליך את איש בושת וכך גם עשה. כנראה העובדה שמלכותו של שאול התחילה ביבש גלעד, נתנה משקל רב להכרעתם גם עתה.
מה היא תגובת דוד? אין בפסוקים שום תגובה! נראה שבמקרה זה אפשר ללמוד ממה שלא נאמר, יותר ממה שנאמר. "כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו". דוד אינו רודף אחר הכבוד. אם לאחר פניה מתוך צניעות וענוה, אין העם רוצים בו, אות הוא כי עדיין לא הגיעה העת.
נוכל ללמוד מכאן יסודות חשובים באופן הבחירה של מנהיג הציבור. מצד אחד, מי שצריך להיות מנהיג, בין אם נמשך למלך על ידי נביא, או שברור לו שהוא צריך למלוך, מוטל עליו לפעול לממוש שליחות זו. אך מאידך הפניה לציבור בבקשה לשכנעם שהוא המתאים, פסולה. את דוד הכירו כולם הוא היה המוציא והמביא במלחמה נגד הפלישתים. "ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם... וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם:"(שמואל א פרק יח יג-טז) מכוח הכרות זו עומד דוד לבחירת העם.
יהודה רצו בו, ישראל עדיין לא. על כן מחכה דוד שבע שנים עד שמבשיל הרצון בלב שאר ישראל, והם פונים אליו שימלוך אף עליהם.
לסיכום: בשני אופנים יכול המנהיג האמיתי להיבחר.
א. המנהיגות הרוחנית תצביע על המועמד המתאים ותמליץ לציבור לקבלו! [מנהיגות זו יכולה להיות הנביא, או גדולי הרוח באומה]
ב. הכרות רבת שנים של כל העם את המועמד. הכרות הנובעת מעשיתו של המנהיג בתחומים השונים. הכרות של כשרונותיו ושל יושרו, אומץ ליבו, תושיתו נחישותו, ומסירותו למען העם.במצב זה אין צורך בהתפארות של הנבחר במעשיו. כולם מכירים ויודעים.