מדוע הרג דוד את הגר העמלקי?
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. ויהי אחרי מות שאול, ודוד שב מהכות את העמלק, וישב דוד בצקלג ימים שְנַיִם.
ב. ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן המחנה מעם שאול, ובגדיו קְרֻעים ואדמה על ראשו, ויהי בבֹאו אל דוד ויִפֹּל ארצה וישתחו.
ג. ויאמר לו דוד: אי מזה תבוא? ויאמר אליו: ממחנה ישראל נמלטתי.
ד. ויאמר אליו דוד: מה היה הדבר? הגד נא לי.
ויאמר: אשר נס העם מן המלחמה, וגם הרבה נפל מן העם וימֻתו, וגם שאול ויהונתן בנו מתו.
ה. ויאמר דוד אל הנער המגיד לו: איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו?
ו. ויאמר הנער המגיד לו: נקרא נקריתי בהר הגלבע, והנה שאול נשען על חניתו, והנה הרכב ובעלי הפרשים הִדְבִּקֻהו.
ז. ויפן אחריו ויראני, ויקרא אלי, וָאֹמַר: הנני.
ח. ויאמר לי: מי אתה? וָאֹמַר אליו: עמלקי אנכי.
ט. ויאמר אלי: עמד נא עלי ומֹתתני, כי אחזני השבץ, כי כל עוד נפשי בי.
י. ואעמד עליו ואמֹתתהו, כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו, ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זְרֹעו, ואביאם אל אדני הנה.
יא. ויחזק דוד בבגדו בבגדיו ויקרעם, וגם כל האנשים אשר אתו.
יב. ויספדו ויבכו ויצֻמו עד הערב, על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ד' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב.
יג. ויאמר דוד אל הנער המגיד לו: אי מזה אתה? ויאמר: בן איש גר עמלקי אנכי.
יד. ויאמר אליו דוד: איך לא יראת לשלח ידך לְשַחֵת את משיח ד'?
טו. ויקרא דוד לאחד מהנערים, ויאמר: גש פגע בו, ויכהו וימת.
טז. ויאמר אליו דוד: דמך על ראשך, כי פיך ענה בך לאמר: אנכי מֹתַתי את משיח ד'.
יש לשאול: מה פירוש דברי דוד: "דמך על ראשך, כי פיך ענה בך לאמר: אנכי מֹתַתי את משיח ד'"?
א. הסבר ה"מצודת דוד"
הסביר ה"מצודת דוד":
דמך על ראשך - רוצה לומר: עון מיתתך על עצמך, כי אתה בעצמך העדת בך שאתה הרגתו. ואף אם אין האמת אתך, וכל דבריך המה בחושבך שבזה תמצא חן בעיני, על שהיה מעולם לי לאויב, מכל מקום פיך ענה בך, ודמך על ראשך.
כלומר: אם הנער העמלקי הרג את שאול - הוא חיב מיתה על כך. ואפילו אם הוא שיקר, והוא לא הרג את שאול, אלא רק רצה למצוא חן בעיני דוד, מכל מקום הוא אמר על עצמו שהוא חיב מיתה.
ב. הסבר המכילתא להריגת דוד את הגר העמלקי
במכילתא נאמר הסבר אחר להריגת דוד את הגר העמלקי.
בסוף פרשת בשלח (פרק י"ז) נאמר:
טו. ויבן משה מזבח ויקרא שמו: ד' נסי.
טז. ויאמר: כי יד על כס י-ה, מלחמה לד' בעמלק מִדֹר דֹר.
במכילתא נאמרו דרשות רבות על פסוקים אלו, ובין שאר הדרשות נאמר:
ר' אליעזר אומר: נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר - שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו - לא יקבלוהו. שנאמר: 'ויאמר דוד אל הנער המגיד לו: אי מזה אתה? ויאמר: בן איש גר עמלקי אנכי' (שמואל ב א, יג). נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבנו: אם יבא אחד מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו, ומביתו של עמלק שלא יקבלוהו, מיד: 'ויאמר אליו דוד: דמך על ראשך כי פיך ענה בך' (שם, טז). לכך נאמר: 'מדור דור'.
יש לשאול מספר שאלות על דברי המכילתא, אבל בעניננו יש לשאול שאלה אחת: מה הראיה מהריגת דוד את הגר העמלקי? והרי מפורש בפסוקים שדוד הרגו על שהרג את שאול!
ג. מה הראיה מהריגת דוד את הגר העמלקי? והרי מפורש שדוד הרגו על שהרג את שאול!
את השאלה מה הראיה מהריגת דוד את הגר העמלקי? והרי מפורש שדוד הרגו על שהרג את שאול! שאל ה"תורה תמימה" בחריפות:
אני תמה מאד: הלא בפסוק מבואר הסבה שבעבורה הרגו דוד: מפני שהרג את שאול, וכמבואר מפורש מהמשך כל הפסוקים: 'ויאמר אליו דוד: איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ד'' וגו' 'ויאמר אליו דוד: דמך על ראשך, כי פיך ענה בך לאמר: אנכי מתתי את משיח ד''! הרי דלולא זה לא היה הורגו כלל! וצריך עיון גדול ליישב.
1. תשובת ה"תורה תמימה"
כתב על כך ה"תורה תמימה":
ולמרבה הפלא נראה לומר, דהדורש הזה מדייק למה התוכח כל כך דוד עם הנער הזה, וגם התנצל על המיתו אותו מפני שפיו ענה בו, והלא כנודע בדברי ימיו של דוד המלך אשר את מי שראה לנכון להרוג הרג מבלי כל טענה והתנצלות. ולכן נראה, כי באמת ידע דוד שהנער הזה לא הרג את שאול, כאשר באמת כן היה, ששאול הרג את עצמו. והיה מכיר זאת בחכמה מדברי הנער, שהכיר בו שהגיד כזה מפני שקוה למצוא על ידי זה חן בעיני דוד, או בנבואה או בידיעה מן הצד. ולכן רצה להרוג את הנער אך ורק מפני שהיה מעמלק, ורק לא רצה לפרש שמפני זה הורגו, אולי מפני שהיה מתעתד אז לעלות למלוכה ולא רצה להרגיז את האומות כי שונא הוא אותם, לכן למען לא יחשבו כזאת האומות שהורגו בשביל גזע עמלק טען עמו למראה פנים איך לא ירא לשלוח יד במלך, וכי פיו ענה בו שהרג את שאול, וידעו כולם כי בשביל זה הרגו.
לעניות דעתי הדברים דחוקים מאד:
וכי דוד חשש מהאומות? וכי דוד לא נלחם בהן?
ועוד: מי יגיד להן מה בדיוק דוד עשה, ומדוע?
ועוד: אם דוד יסביר לעמלקי שצריך להרוג את העמלקים הדבר לא יגרום לשאר האומות להילחם בו, כיון שזה דין שנוהג רק בעמלקים, ולא בשאר האומות!
ועוד: וכי האומות לא ידעו שישראל מצווים להילחם בעמלק?
2. תשובת ה"חומת אנך" וה"משך חכמה"
הסבר אחר כתב החיד"א בספרו "חומת אנך" על פרקנו. הוא הביא את דברי המכילתא ושאל עליהם:
יש לדקדק: מאי שיאטה דזכירה זו שנזכר דוד המלך עליו השלום.
כלומר: מה ענינה של הזכירה להריגת דוד את הגר העמלקי.
וענה:
ושמעתי משם הרב כהר"ר חיים בן שאנגי זלה"ה, בנו של הרב 'דת ודין' ז"ל, שפירש דקיימא לן: 'אין אדם משים עצמו רשע' (יבמות כה ע"ב ועוד), ואינו נהרג אלא בעדים. וזהו דין ישראל, אבל באומות העולם אין צריך עדים, ונהרגין על פיהם. וזה אמר שהוא גר, ואם כן דינו כישראל, שאינו נהרג על פיו. והכא, שאין עדים [שהוא הרג את שאול], רק הוא אמר שהרג לשאול, אם הוא גר מעליא - אינו נהרג על פיו. לזה אמר: באותה שעה נזכר שאין מקבלים גר מעמלק, והרי הוא גוי, ונהרג על פיו. לכך אמר לו: 'פיך ענה בך', והרגו.
כלומר: אם היו מקבלים גרים מעמלק - לא היה דוד הורג אותו על פי הודאתו, כיון שאין הורגים אדם מישראל על פי הודאתו. אבל אם אין מקבלים גרים מעמלק - הרי שהוא נשאר עמלקי, וגוי כן נהרג על פי הודאתו, ולכן דוד הרגו.
כעין זה כתב ה"משך חכמה" בסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יט) בקיצור:
והא דאמרו במכילתא שהרג גר עמלקי שאין מקבלים גרים מעמלק, היינו לכן הרגו בהודאת עצמו, כמו בן נח שנהרג על פי עצמו, וברור.
יש לציין שלהלכה פסק הרמב"ם שכן מקבלים גרים מעמלק (הלכות איסורי ביאה פי"ב הי"ז), ועיין על כך בספר "עין זוכר" לחיד"א מערכת ג' אות א' באריכות.
סיום
רש"י על הפסוק בסוף פרשת בשלח הביא דרשה אחרת:
כי יד על כס י-ה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה להישבע בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית.
ומהו 'כס', ולא נאמר 'כסא'? ואף השם נחלק לחציו [רק האותיות יוד והא מתוך ארבע האותיות של השם]?
נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר: 'האויב תמו חרבות לנצח' (תהלים ט, ז), זהו עמלק, שכתוב בו: 'ועברתו שמרה נצח' (עמוס א יא), 'וערים נתשת אבד זכרם המה' (תהלים שם). מהו אומר אחריו? 'וד' לעולם ישב' (תהלים ט, ח), הרי השם שלם, 'כונן למשפט כסאו' (תהלים שם), הרי כסאו שלם.
יהי רצון שנזכה לראות את התגלות ד' בגאולה השלמה בקרוב.