פסוק ו:ויאמר הנער המגיד כו' יש מרבותינו אומרים כי היה עמלקי ממש ורצה להתגייר ולא קבלו ושזהו אומר פיך ענה בך כי עמלקי אתה וימיתהו ויש אומרים כי בנו של דואג היה ויש אומרים שהיה דואג עצמו וזהו אומר דמך על ראשך ביו"ד בין מ"ם לכף על כי דמים רבים של נוב היו על ראשו ואימר והנה שאול נשען על חניתו יהיה כי גם שהפיל עצמו על חרבו לא מת לגמרי מהנפילה ההיא וקם והיה נשען על חניתו ויאמר אלי עמוד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ ארז"ל שהוא עון נוב עיר הכהנים שהם לבושי תשבץ. ואחשוב לפי זה כי הקטיגור המשחית הנברא באותו עון היה מצערו עודנו גוסס על כן אמר ומותתני ויניחני ואשקוט ושמא תאמר הלא מיתתך כפרתך והנך גוסס והלא ירפה ממך ומה גם במה שאמר לו שמואל שע"י מיתתו ינוח ויהיה במחיצת שמואל הנביא לז"א כי כל עוד נפשי בי כלומר אמת הוא שאין כח לעון ההוא אחרי מותי לאחוז בי ולצערני אך כל עוד נפשי שלא יצאה לגמרי הוא כי נאחז בי ולא ירפני וז"א בי שחוזר אל השבץ הנז' לכן אל תניחני גוסס ומותתני לגמרי מיד ואשקוט עליו ואמותתהו ולבל יאשימהו על שהמיתו אמר כי לא יחיה אחרי נפלו לומר אד' הרוג הרגתי כי לא יחיה אחרי נפלו על חרבו כי גם שקם והיה נשען על חניתו ולא מת מנפולתו על חרבו עכ"ז היה כגוסס שלא יחיה כי אם שהיה מאריך שעה או שתי' נמצא שלא עשיתי כי אם שקרבתי מיתתו ויחזק בבגדיו ויקרעם וארז"ל מכאן שקורעים על נשיא ועל אב ב"ד שהוא יהונתן ועל רוב צבור וזהו ועל עם ה':
פסוק יז:ויקנן דוד כו'. לבל יראה חלילה שהיה שמח לאידם על דבר המלוכה ועל היותו נרדף ממנו כל הימים על כן נשא קינה לעיני כל ישראל ולבל יאמר איש כי עיקר הקינה היתה על יהונתן אהובו כי אם שאגבו הזכיר בה את אביו על כן אמר על שאול שהוא העיק' ואחריו ועל יהונתן בנו. עו' כיון שלא על בחינת מלך הספידו כי לא יתכן תהיה הקינה על זה כי הלא מאסו ה' ממלוך על ישראל ואיך יקונן על אבדן מלכותי על כן אמר על שאול כלו' בחינת היותי שאול בלי תואר מלך ועל כן לא אמר על המלך שאול:
פסוק יח:ויאמר הראוי הוא ללמד בני יהודה קשת לנקום נקמת שאול מפלשתים כאשר יהודה אביהם נצטער על בנימין והנה זאת כתובה על ספר הישר יודוך אחיך ידך בעורף אויביך שהוא הקשת שצריכה יד כנגד עורף יראה כי יודו אחיו את יהודה ע"י הקשת יורה שמצטער בצרת אחיו לנקום נקמתם ע"י קשת:
פסוק יח:או יאמר אוי לנו אחרי מות קדוש כזה כי מי יערב אל לבו לסמוך על זכיתו להתקרב אל האויב כ"כ קרוב שישיגנו בחרבו כי אם מרחוק ע"י קשת וזהו ללמד וכו' לומר מעתה צריך ללמד את בני יהודה המולכי' עתה קשת ללחום מרחוק הנה כתובה על ספר הישר ידך בעורף אויביך ישתחוו לך וכו' שהוא כי בזמן בא מלכותך שישתחוו לך בני אביך שהוא עתה תצטרך כקשת שהוא יד כנגד עורף:
פסוק יח:או שיעור הענין אל תדמו שעולה על רוחי שבהסתלק מלכו' ימיני וימלכו בני יהודה שהם גבורים לא יפלו כי אדרבא עתה צריך ללמד בני יהודה ובכל לבי אני אומר כי הנה כתובה על ספר הישר כמדובר:
פסוק יט:הצבי ישראל כו'. בהחילו לבכות על שאול ראה והנה יוכל איש לדבר עד מתי אתה מתאבל על שאול ואומר שעל העדר זכותו צריך ללחום מרחוק והלא רבים חללים הפיל כהני ה' לזה שם פניו כמדבר עמו ואמר הצבי ישראל כו' לומר אתה שאתה צבי ישראל אם על במותיך שהוא גבעת הרמה יש חלל הוא אחימלך הכהן אשר נהרג שם עם מרעיו כלומר ועון זה המיתך איך נפלו גבורים אתך אשר לא הרגו את הכהנים כלומר א"כ הוי אומר כי לא על זה הומת שאול גם הוא כי אין אשמת דבר ההוא רק על דואג שהורה והעיד והמית והלא אמרתי איך נפלו גבורים אל יעלה על רוחכם כי לא כן לבי כי אם שחלשים היו בערכי ובערך גבורי יהודה אשר אתי כי הלא יענו במחולות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כי אם כן היה יתעצבו פלשתים בשומעם כי מת שאול ואקום אני כי הלא הוגד בגת אל מלך פלשתים הלא זה דוד מלך הארץ אשר יענו במחולות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ועכ"ז אני שהתגוררתי עם פלשתים יודע כי אדרבה לא נפלה חיתתי עליהם כי אם חתת שאול על כן אני אומר אל תגידו בגת כו' פן תשמחנה על מיתת שאול בנות פלשתים ולא ישימו לב עלי כי עיקר מוראם ממנו היה וכהתימו לבכות על העדר זכות שאול כמדובר קלל המקום שבו נפל.
פסוק כא:ואמר הרי בגלבוע כו' והוא כי הנה ארז"ל על פסוק עשר תעשר כו' שאומר הקב"ה אדם יש לו שדה ומוריד לה אריס למחצה לשליש ולרביע ואינה מועיל כל מה שעושה אם אין אני משיב הרוח ומוריד הגשם ומוריד הטל ואני שאני עושה לך כל אלה ומצמיח התבואה איני שואל אלא תרומה ומעשר א' מעשרה הרי כי בשכר תרומות ומעשרות הב"ה מוריד טל ומטר ובזה יאמר הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכ' ואם תאמרו שבשכר התרומות לא יעצרו טל ומטר לז"א שגם לא יהיו שדי תרומות כי גם אין חפץ לא בהם ולא בשכרן וזהו אל טל ואל ומטר ושדי תרומות ג"כ לא יהיו מה שלא יהיה מטר הוא על כי שם נגעל מגן גבורים ובמקום שנגעל מגן גבורים גם לא ירדו גבורות גשמים ומה שלא יהיה טל אפילו למשוח פני הארץ ולעדנה בצד מה הוא על כי שם היה מגן שאול כאלו לא נמשח בשמן להחליק בו, החרב או' חנית בל יתקע בגופו כך המקום שהיה בו מגן שאול כאלו לא נמשח לא ירד בו אפילו טל למשוח וללחלח פני האדמה ואם נשים לב אל אמרו בשמן בפת"ח הב"ית ולא ננקדה הבי"ת בש"וא שהוא כאומרו בהשמן הידועה תהיה הכונה במה שידענו כי השמן העיקרי הידוע למשוח בו כהנים ומלכים הוא שמן המשחה אשר עשה משה והנמשח בו הוא המצליח והנה שאול לא נמשח בו כי אם בשמן אפרסמון אך דוד נמשח בשמן המשחה ועל כן היתה הצלחתו גדולה ובכל מלחמות שאול שהיה דוד יוצא היה נוצח כמפורש למעלה ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי כי שם נגעל מגן גבורים והנה תאמרו כי על שאני לא יצאתי עמו נפל הוא ומחנהו על כי אני משוח בשמן המשחה מצליח מש"כ הוא לז"א לא כן הוא כי האמת הוא כי מגן הוא שאול בזכותו בלי היות עמו משוח בשמן המשחה הידוע כלומר בלי היותו אני עמו:
פסוק כב:מדם חללים כו' הנה עד כה דבר על שאול עתה ידבר על שניהם יחד שאול ויהונתן ועל פי דרכו יתן טעם שני לדחות עון נוב אצל העונש הלזה והוא כי דרך המוכחים לומר לשכנגדו לו יונח שדברך אמת אשיב על הנחתך ואח"כ מכחיש הנחתו מכח קושיא אחרת על דרך זה אמר דוד הנה מה שכל החי יתן אל לבו הוא עון נוב המית את שאול במלחמה ועל זה אמר בתחלה אם יונח שכך הוא כי הצבי ישראל שהוא שאול על במותיך חלל שהוא עון נוב הלא כמו זר נחשב שאם כן איך נפלו גבורים עתה עוקר ההנחה ואחרת עמה והוא כי א' משתי סיבות יחשוב איש א' ההשגחיית וא' טבעיית ההשגחיית הוא מחמת דם חללי הכהנים והטבעי' הוא כי מראות נפילת טובי גבוריו רפו ידי שאול ויהונתן וירך לבבם ונפלו.
פסוק כב:אמר כי לא יתכן לא טעם זה ולא זה ובראשון היחל ואמר מדם חללי' הם הכהני' או מחלב גבור' הם מבחר גבוריו שראה שנפלו כד"א חלב הארץ חלב כליו' חטה ועל כן הרך לבם ונפלו אי אפשר כי אם הוא מדם חללי' קשת יהונתן שלא חטא בהם לא היה נסוג אחוה ואם מהטעם השני מחלב גבורים חרב שאול לא תשוב ריקם כי אדרבה יחס לבבו כי גבור היה לנקום נקמת גבוריו על כן כלל הדברים הוא כי אין לבו לבכות עליהם כי המה הלכו למנוחות עולם העליון ואין לבכות כ"א לאובדים שנשארו לאנחות והוא כי יש בוכה את המת על עצמו שהוסר מן העולם ויש על ההנאה שהיה לו ממנו ויש על האובדים שחסר מהם צדיק שהלך למנוחות ועזבו אות' לאנחות אמר כי על עצמ' אין לדאג.
פסוק כב:כי הנה שאול ויהונתן הנאהבי' לשמים והנעימי' לבריות רצה הק"בה יתאחדו במחיצה א' כאחת לע"ה ושמא תאמר כי אלו זכו לא היו מתים כאחת שתראה מות של אכזריות לז"א אדרבה מחמת חיבתם היה וזהו בחייהם ובמותם לא נפרדו והוא מעין מאמרנו על רות עם נעמי שאמרה כי המות יפריד ביני וביניך והוא כי שם כתבנו שכיונה נעמי באומרה יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי שהוא כי הנה ארז"ל כי מה שעשו עם המתים הוא נתין תכריכיהם וגם ידענו מחכמי האמת כי נפש הוא נעש' מלבוש לנפש צדיק בעליתו אל המנוחה העליונה וע"ד זה תהיה נפש גיורת מלבוש אל נפש צדקת וזה יהיה מאמר נעמי יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שהוא כי כאשר עשיתם להם מלבושים כך תעשו אתם מלבושים לנפש צדקת ויהיה עמדי שתלבש בכם באופן תהיו עמדי למעלה ולא נתקיים בשתיהן רק באחת שעל כן נכתב חסר ה"א וכשראתה רות כי כן והיתה מתאמצת ללכת אתה והיא אמרה לשוב אל עמה ואל אלהיה אמרה בסוף דבריה אל תחשבי כי אולי לא אהיה צדקת כמוך ועל כן תעצור לדחותני דעי כי כה יעשה לי אלקים כו' לומר אשר אמרת יעש ה' עמכם חסד כו' להיות מלבוש לנפש צדקת ושיהיה עמך אם בערפ' לא יתקיים בי יתקיים כי כה יעשה לי אלקים כמאמרך וכה יוסיף כי עמך אהיה בעה"ז ובע"ה כי רק המות בלבד הוא שיפריד ביני וביניך כי לא יהיה מפריד רק המות כי מיום מות הראשונה משנינו עד השנית נפרד אך לא אח' היות שנינו שמה כי אז נעמדה יחד.
פסוק כב:ובזה נבא אל הענין אמר דוד הנה רצה ית' יהיו יחד שאול ויהונתן בעה"ז ובע"ה ולא בלב' שמחיצתן א' כי אם שגם לא יתפרדו מיום מות זה עד יום מות זה כי אם שגם המות לא יפריד כי ימותו כאחת באופן שבחייהם ובמותם לא נפרדו ושמא תאמרו והלא אחר ששניהם צדיקים היה טוב שימות יחד שבחייהם ובמותם לא יפרדו ויותן מותן ביד ה' ולא בחרב אויב לזה אני אומר מנשרים קלו כו' והוא ע"ד מה ששמעתי אומרים על מה שארז"ל שאמ' משה לפני הב"ה כשראה תורת רבי עקיב' וראה מיתתו אמר זו תורה וזו שכרה אמר לו הב"ה כך עלה במחשבה.
פסוק כב:ושמעתי כי פירושו הוא שתוק ואל תתמה כי ע"י היות מיתתו כך זכה ועלה למעלה במעלה עליונה ודקה המתייחסת אל מחשבה מה שלא היה משיג אם היה מת מיתת עצמו וע"ד זה ארז"ל שאמר שמואל לשאול אם תמות ביד פלשתי' תזכה שמחר אתה ובניך תהיו עמי במחיצתי ושעל כן הלך הוא והוליך בניו כמוליכם לחופה וזה יאמר דוד אל תתמהו אם מתו ביד פלשתים עם היותם צדיקים כי הנה על ידי כן מנשרים הפורחים למעלה מכל עוף כנף ויותר מהפרש קלות לעלות שיש לנשר על יתר עופות קלו לעלות מעלה מעלה שהוא עד מחיצת שמואל השקול כמשה ואהרן ושמא תאמר איך יתכן וכמה אשמות מנו חכמים לשאול עם אשמת נוב עיר הכהנים לז"א ומאריות גברו והוא כי הנה גדולה גבורת הגבור הכובש את כעסו מהנוקם את נקמתו כי על כן לא ערבו לאנשי כנסת הגדולה דברי ירמיה ולא דברי דניאל שא' השמיט הגבור וא' הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שרואה וכובש אפו כי זה גדול מהלוחם ומתנקם וכן הוא בשאול ויהונתן שאומר לו שמואל אם תקבל ברצון ליפול ביד פלשתים תזכה להיות מחר עמי במחיצתי מיד קבל ולקח בניו לחרב כמו שמוליכם לחופה והוא יתב' קבץ פמליא של מעל' ואמר להם ראו בריה שיש לו בעולמי שאדם הולך לחופה ואינו מוליך בניו מפני העון שאול הלך ליפל בחרב ומוליך בניו עמו ואין ספק כי כבוש את יצרם לעשות כן גבורה תחשב יותר מגבורת אריה כמדובר כי על כן שיבחם ה' ואמר ראו בריה וכו' כי על כן נמחלו כל אשמותם לעלות מיד למחיצת שמואל הנביא וז"א תדע למה מנשרים קלו לעלות ולא עיכבו אשמותם על כי מאריות גברו במה שכבשו את יצרם ללכת עם בניו ליפול בחרב. וכן יורה מאמר ז"ל במה שתלה שמואל היותם מחר במחיצתו אל נפלו ביד פלשתים ויצדק בזה אומרו מחר כלומר בלי עכוב זמן לנכות חלאת דבר עד עלותם למחיצתו הגדולה: הרי שאין לבכות את הצדיק על אבדן עצמו וגם לא על הטעם השני שהוא על העדר ההנאה שהיתה לנו ממנו.
פסוק כד:וזהו בנות ישראל אל שאול בכינה שהוא על שאול מצד עצמו על זכותו כי גלה ממנו לא על ההנאה שהייתם נהנים ממנו וזהו על שאול מצד עצמו עם היות שהיה מלבישכם שני עם עדנים וכו' ולא תבכו על העדר ההנאה רק על שאול מצד עצמו:
פסוק כד:או יאמר מ"ש אצלנו על משנת ר' יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר כו' שכלל שני גדרי מצות עשה באומרו עז כנמר וקל כנשר ושני גדרי מצות לא תעשה ברץ כצבי וגבור כארי והו' כי במצות עשה יש נמנע מהם פן ילעגו עליו ויחשבוהו למתייה' ומה גם אם מתחלה לא הכשי' מעשיו שעתה עליו ישחקו ויש שני עוש' אותן אך שמח בחלקו ולא ירב' לו באומרו האם אעל' על כל קדושים אשר בארץ ודי לי אהיה כאחד מהבינוניים ועל שניהם אמר על הא' הוי עז כנמר נגד הלועגים עליך ועל השנית אמר וקל כנשר שאינו אומר די לי לראות כשאר העופות כי אם למעלה מכולן כך אתה עלה במצות על כל שאר העם ועל מלת יש צריך יהיה תמיד בורח מן העבירה נשמר מיצרו ומביט תמיד לאחוריו אם יש דבר אשר לא ידע לישמר והוא אחריו וזהו ורץ כצבי אם יראה איש מרחוק ברוח יברח ובמרוצתו לא ימיש תמיד מלהפך ראשו לאחוריו אם יש רודף כי לא יבטח במרוצתו בברחו אך אם לא נשמר ובא לידי עבירה אחר שכבר באה לידו מי ומי היכול לינצל לזה צריך גבורת אריה וכעובד' דרב עמרם חסידא שלא יכול לימלט עד שצווח נורא בי עמרם ואף גם ביוסף ארז"ל שאחר שהיה יחידי בבית אלמלא דיוקנו של אביו היה נכשל והוא מאמרנו על מאמר ריב"ז בביאור משלי יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם ועל זה יאמר וגבור כארי כלל הדברים כי סוף גדר מצות עשה הוא היות קל כנשר ותכלית שלמות מל"ת הוא גבור כארי
פסוק כד:ובזה נבא אל הענין והוא כי אמר שאול ויהונתן הנאהבים ונעימים לכל ואשר רוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו אשר מתו יחד הוא כי בחייהם ובמותם לא נפרדו כי לבלתי יתאחר א' מהשני להיות במחיצה העליונה וזה בא' משני פנים או אם לא ימותו כאחד ויעבור זמן מזה לזה או אם היו מתים יחד מיתת עצמם אם האחד טהור ועולה מיד למחיצתו והשני יצטרך זמן עד ינכה חלאתו וע"ד זה אם שניהם יצטרכו ליטהר וזה יותר מזה יהיו זמן נפרדים אך במותם יחד ובמיתה קשה המטהרת שניהם יחדו מכל סיג המה יעלו יחד מיד בלי עיכוב ועל זה אמר בחייהם ובמותם לא נפרדו שהוא על ידי מותם כאחת ובמיתות משונו' ומה היה גדר צדקתם הלא הוא כי היו שלמי' במצות עשה ובמצות לא תעשה במצות עשה כי מנשרי' קלו שהוא גדר התנא באומרו וקל כנשר ושלמי' במצות לא תעשה כי מאריות גברו שהוא תכלית שלמות במל"ת אשר גדרו התנא באומרו וגבור כארי באופן שאין לבכות עליהם כי אם לאובדים ובכן בנות ישראל על שאול בכינה שאבדתם אותו המלבישכם שני עם עדנים כו' ואני אבכה את יהונתן כאשר יאמר צר לי עליך אחי יהונתן כו' כאשר יבא בס"ד:
פסוק כה:איך נפלו גבורים כו' אמר הנה דברנו על שאול ויהונתן כי שלמים הם אמר כי גם שאר גבורים שנפלו איך היה שנפלו אך הוא בתוך המלחמה כלומר שעתידים היו ליפול בזמן הזה אלא שאירע היות בתוך המלחמה והראיה מיהונתן כי הלא יהונתן על במותיך חלל בתמיה כלומר לא חטאת ועכ"ז נפלת משם ראיה אל שאר גבורים והנה היה אפשר לומר כי אולי חטא בענין נוב שהודה ולא מיחה באביו לזה סמך ואמר צר לי עליך אחי כו' נפלאתה כו' שא"כ ודאי שמרוב אהבתו את דוד אם היה יכול להציל את נוב שהיה בגרמת דוד היה מציל:
פסוק כו:צר לי עליך כו' הנה ידוע כי האוהבים יבחנו מלבותם מה שחבירו אוהב אותו כי אם לבו נעים ושלם באהבתו עם חברו יורה כי גם לב חברו טוב עמו וזהו צר לי עליך לומר מאשר לבי מיצר עליך כי צר לי על העדרך יורה כי כן אתה היית עמי באופן שאומר אחי יהונתן כי גדר אחוה היתה בינינו וכן ראיתי בעיני כי נעמת לי מאד שהיית נעים ונאות לי מאד באופן כי נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים והוא כי גם שהנשים ינעמו ויאהבו את בעליהן כד"א ואל אישך תשוקתך עכ"ז לא יבצר כי בבא עליהן חבלי יולדה והיצר לה שנשבעת שלא להזדקק לו כמ"ש ז"ל שעל כן הוא הקרבן לידה אך אתה נפלאתה אהבתך מזה כי באהבתך לי גם בבא חבל לך מצד אהבתי שהיה מחרפך אביך עד בא עת שרצה להטיל בך החנית ואז יותר היית אוהבני ושם נפשך בכפך ומבקשני לגלות אזני ולהבריחני שזו מדרגה גדולה מאהבת נשים:
פסוק כו:או יאמר כי הנה דרך שתי נשים של איש אחד לשנא זו את זו ואם יצוייר תהיה אהבה ביניהם כרחל ולאה שרחל עצמה הכניסה לביתה אין האהבה רק בהיות ששתיהן נשואות לאיש ההוא אך אם תכנס השניה ותתגרש הראשונה אין מקום לאהבה כלל אך אתה לא כן כי אני ואתה כשתי נשים צרות א' אתה בן מלך ויורש עצר ואני באתי בתחומך למלוך שהוא מעין שתי נשים צרות ואני נכנסתי לגרש אותך מהמלכות והודית לי ואמרת אתה תמלוך ואני אהיה לך למשנה ועכ"ז אהבתני הרי זו גדולה מאהבת נשים שלא תצוייר אהבה בהכניס הצרה ותצא הראשונה:
פסוק כו:או יאמר מאהבת נשים לבעליהן כי האשה אל אישה תשוקתה עם היות שהוא ימשול בה כך אהבתני עם שאמשול בך ושאני הייתי מולך ואתה משנה והוא יותר על הנשים כי בנשים הוא כי על שבעלה אוהבה כגופו ומכבד' יותר מגופו מש"כ בנו כי בהיותי מלך ואתה משנה לי לא היה אפשר לכבדך יותר מגופי והנה ארז"ל מאהבת נשים זו מיכל ואביגיל מיכל בעה"ז ואביגיל בע"ה ויהיה הענין כי מיכל הצילתו ממיתת העה"ז כאשר שמרו את הבית להמיתו ואביגיל הצילתו ממות מעולם הבא שמנעתו מבא בדמי' ותצל את נפשו מדינה של גהינם:
