פסוק ח:ויאמר אבישי כו'. אמר אם פן לא ימות בהכאה אחת ובין האחת לשנית יקום יצעק בחבליו ויחרד המחנ' ונצטרך לברוח ולא יעשה המכוון לזה אני אומר שאכנו באופן שלא אצטרך לשנות לו וזהו פעם א' ולא אשנה לו.
פסוק ט:ויאמר דוד אל תשחיתהו אפי' מציאות הכאה א' גם שלא ימות בה כי מי שלח ידו כו'.
פסוק י:ושמא תאמר כי ה' אנה לידנו לקיים בו מאמר התורה אם במחתרת כו' שהוא הבא להורגך השכם להורגו לזה אנו אומ' חי ה' כי לא יבצר מאחת משלש אחת כי ה' יגפנו כי כאשר ויגוף ה' את נבל על שמרד בי ונגע בכבודי מכל שכן כי ה' יגפנו ואם יש לזה זכות ליתלות בו מש"כ לנבל לא יבצר מאחת משתים אחת כי או יומו יבא ומת כי אם לא שקרוב יום סלוקו לבא לא היה מושח אותי שמואל למלך כי אין מלכות נוגעת בחברתה כו' וזה הוא אם יונח כי צדיק הוא או אולי בעונו במלחמה ירד ונספה על דבר נוב עיר הכהנים כי לא יבצר מזה כי חייב הוא וטוב טוב הוא שיהיה על ידי זולתינו מעל ידינו.
פסוק י:ושמעתי אומרי' כי בזה רמז שלשה מיני מיתות מיתה כריתו' ומיתה טבעית ומיתה מקרית אך תורתנו הקדושה למדנו כי אין מיתת המלחמה מקרית כי אם על עון כאומרו מי האיש הירא כו' שהוא מעבירות שבידו ילך וישוב פן ימות במלחמה הנה כי אם אין עבירה בידו לא ימות ועוד שא"כ למה לא הזכיר הטבעית ראשונה או אחרונה ועוד כי לאחת משלש אלה האדם מוכן יש מקדים ויש מאחר ואם הוא לדמותו לשאר בני אדם אולי יאחר סופו ולא מפני זה יפטר מדין הבא להורגך כו' ויאמר לו עוד טעם אחר והוא חלילה לי מה' והוא כי כאשר כרת כנף מעילו נאמר ויך לב דוד אותו ומיד אמר אז חלילה לי מה' כו' לומר כי מאשר היה לבו נקפו ומכה בו הכיר כי ה' נגע על לבו כי אשר לא טוב עשה למען מזה ישא ק"ו על הריגתו וזהו חלילה לי מה' כי ה' העיר לבי שיכה בי וזה עצמו או' עתה חלילה לי מה' שהוא על מה שויך לב דוד אותו כמדובר לכן קח את החנית כו' ולא עשה כן כי אם הוא לקחה פן אם יקחנה אבישי לא יעצר כח מהתאפק לבלתי הכותו כאשר דבר ואמר כי אין רואה ואין יודע ואין מקיץ והנה באומרו כי אין רואה כי כלם ישנים היה די כי מהיכא תיסק אדעתין כי בהיות שאין רואה היה איש יודע במחנה שאול כי את מי נועץ מאותו המחנה שידע הענין וכן אומרו אין מקיץ בכלל אומרו כי כלם ישנים הוא אך כאשר אדם נתון בסכנ' גם שהוא ישן אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי ונוקף אל לבו ומעירו ובכן גם כי שאול ישן ואין רואה סכנת המות אשר היא בו מזליה חזי וידע ונותן אל לבו ומעירו או את השומרים לראשו לז"א על שאול ושומריו ואין רואה ועל מזליה אמר ואין יודע ובכן ואין מקיץ מכח מזלו ופירש מה שאמרתי ואין רואה הוא כי כלם ישנים ואשר אמרתי ואין יודע כו' אמר כי תרדמת ה' ועל כן גם מזלו אין יודע ואין מקיץ כו':
פסוק יד:ויקרא דוד כו'. למה קרא את העם ואת אבנר. ב' אומרו הלא תענה אבנר שהל"ל ענני אבנר והנה על זה אומרו רז"ל שאמר לו הנה אבנר בכרתי כנף המעיל אמר למלך כי נסירה נעשה הלא עתה תענה על הדרך ההוא מהחנית אי אפשר והנה היה צודק יותר אם היה אומר לו תחלה ענין החנית ואח"כ יאמר לו הלא תענה וגם שהיה צודק יותר יאמר מה תענה. ג' אומרו מי אתה קראת אל המלך כי לא קרא כי אם אותו ואת העם. ד' או' הלא איש אתה ומי כמוך בישראל כי הלא אין יחס להקדמת גדולה זו לאומרו ולמה לא שמרת כי אין הגדולה מחייבת השמיר' ונהפוך היא. ה' איך אחר דברו לשון יחיד מסיים לשון רבים חי ה' כי בני מות אתם אשר לא שמרתם כו'.
פסוק יד:אמנם הנה דוד קרא את העם המסבבים את המלך וקרא את אבנר ואח"כ אמר הלא תענה אבנר בשמוע אבנר כך תמה באמור כי דרך העולם כי בקרוא איש את גדל הערך היושב בקרב אנשים ואינו משיב קורא לקטון הערך ממנו אולי לגדולת הראשון לא החשיבו להשיבו ויענ' הירוד מערכו ואם גם לא ישיב יחזור הקורא ויאמ' אל הקטון הלא תענה אתה אם הגדול לגדולתו לא ענה הלא תענה אתה על כן אמר מי אתה שאחר שקראת את המון העם קראתני כקטון מכלם ואח"כ אמרת הלא תענה כלומר אם גדולים ממך לא ענו הלא תענה אתה וזהו מי אתה שלקל תחשבני ואלו היית קורא את המלך ולא היה משיב היה צודק לאמר לי אח"כ הלא תענה אבנר כלומר אם המלך לגדולתו איננו עונה הלא תענה אתה ולכן אני שואל ואומר קראת אל המלך תחלה ואני לא שמעתי שעל כן בחשבך ששמעתי אתה אומר אלי הלא תענה אתה לפחות כיון שאין המלך עונה.
פסוק טו:אז ויאמר דוד אל אבנר לא מבלי החשובי אותך היה הדבר כי הלא איש אתה ומי כמוך בישראל שעל כן לא היה לך לחשוב שקל הערך אתה בעיני. ומה שאמרתי הלא תענה הוא כי עליך מוטל חיוב שמירת המלך מעל כל השאר על כן אמרתי הלא תענה אבנר שעיק' החיוב עליך כי ולמה לא שמרת אל אדניך המלך במערה וגם עתה כי בא א' העם להשחית את המלך אדניך וז"א אדניך המלך זה פעמים ולהורות כי על שני פעמים הוא מדבר ועם בפעם הראשונה יש לך תענה שלא חשבת היו אנשי' במערה לפחו' לא טוב הדבר הזה אשר עשית בפעם הזאת כי בזה אין שום טענה ומה שקראתי אל העם גם הם הוא על כי חי ה' כי בני מות אתם כו' והוא כי גם שעל שר הצבא מוטל עול שמירת המלך אינו דרך שהוא נעור בלילה לשמור אלא שסביבותיו נעריו הם נעורים ועל סמך זה השר הצבא ישן באומר אם יהיה עת הצורך יקיצו אותו ועל כן אם הם אינם יושבים ומשמרים תמיד בני מות הם וזהו לא שמרתם על אדניכם כלומר שומרים נצבים עליו בהמשך כי זה חיוב על הנערים מש"כ לשר הצבא כי אם לעתות הצורך:.
פסוק יז:ויכר שאול כו'. ראוי לשים לב כי אם הכיר את קולו למה שאל הקולך זה כו' אמנם לבל נבין הדברים כפשטן שהיה מסתפק אם היה קילו אמר ויכר שאול את קול דוד כלומר אין השאלה כפשטה כי הנה ויכר כו' והענין כי בכל מקום אשר דבר דוד ומה גם לפני שאול קראו אדוני וישם את עצמו כעבד לו ועתה זה שלש פעמים הורה כי שאול לא אדוניו הוא אלא אדון לאבנר ולעם אשר אתו כאומרו אל אבנר אדוניך המלך המלך אדוניך ואל העם אמר לא שמרתם על אדניכם ולא אמר אדנינו על כן אמר המלך הקולך זה כמתמיה ואומר האם זה היה הקול שלך שלא לאדון לך חשבתני עתה כאשר בתחלה ועם כל זה בני דוד אחשיבך כבן לי כי חסת עלי ועל כן השי' ואמר קולי אדני המלך כי כקולי אז קולי עתה לאמר אדוני המלך כי לאדון לי אחשיבך ואשר לא אמרתי רק אדניך הוא כי אתה געלת בי ואפילו לעב' לא רצותני כי אם אדוני אתה למה זה אדוני רודף אחרי עבדו כי מה עשיתי.
פסוק יח:ושמא תאמר כי גם שלא עשיתי אתה מתייר' שלא אטור לך אשר רדפתני ואכרית את זרעך אחריך ואעבו' על השבועה שנשבעתי לבלתי הכרית זרעך אחריך ושלא אשמיד את שמך זה ג"כ אין לך לחשוד כי מה בידי רעה שתאמר שכמו שעשיתי רעה אחת אעשה גם רעה אחרת וממוצא דבר יצא לנו תירוץ אל מה שראוי להעיר מה היה שכשכרת כנף המעיל לא נכנע דוד לדבר דברים טובים ותחנוני' כאשר עתה דבר אליו תחנוני' ועשה הסיבה אם מה' שהסיתו בו או מבני אדם ולא משאול עצמו מה שאין כן אז שמסר דין עליו פנים בפנים ודבר דברים מרים ומאררי' בתכלית אך הוא אחר כי עתה בא ענין זה אחר שהודה שאול ואמר אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני וברכו ואמר וה' ישלמך טובה תחת היום הזה ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך כו' ועתה השבעה לי אם תכרית את זרעי כו' וישבע לו על כן אמר דוד בלבו היתכן כי אחר כל אלה הדברים ירדפני להמיתני אך אין ספק כי לא ענה מלבו על כן אמר לא יבצר כי אם אחת משתים או עונו הוא הגורם שעל כן הסיתך בי או מבני אדם הולכי רכיל ומסיתים אך להרע. עוד טעם שני אל אשר עתה דבר טוב אל המלך והוא מאשר כתבנו שכונת שאול באומרו הקולך זה בני דוד הוא לומר הקולך שהיית קוראני אדון לך הוא זה שאתה אומר אדניך אל אבנר ואדניכם אל העם ועם כל זה לא לעבד אני מעריך אותך כי אם לבן וזהו בני דוד על כן בהוראת אהבה רבה דבר לו טוב לאמר קולי אז הוא גם עתה כי אדוני המלך אתה ואני עבדך כמדובר ומאשר הכרתי כי לא מלבך אני אומר כי אין זה רק או עוני גורם.
פסוק יט:ועל כן ה' הסיתך בי ואם כן הוא ירח מנחה שתהיה מיתתי בידך קרבן לה' ריח ניחוח ולא כריח קרבן הבא על חטא כי אם כריח מנחה הבלתי באה על חטא ואם בני אדם הם אשר הסיתוך ארורי' הם מעצמם לפני ה' כי גרשוני היום כו' לצאת במקום שיש' הדר בו דומה כמי שאין לו אלוה כלו' גם שלא נגמרה כונת' הנה זאת לא יבצר שעשו ועתה אל יפול כו' אמר הנה בפעם הראשונה אמרתי ישפוט ה' ביני וביניך שמסרתי דיני לשמים באמרי כי לא תשמע לב"ד של מטה אך עתה שאני רואה דבריך טובים אני אומר ועתה אני מחלה פניך אל יפול דמי ארצה שלא בדין התורה וזהו מנגד פני ה' כי אם נגד פני ה' שהוא בפני הסנה דרין הנקראים פני ה' או להיות שם פני ה' כי הוא נצב בעדת הדיינים.
פסוק כ:ולא יוסיף עוד לעשות כאשר עד כה כי יצא מלך ישראל לבקש את פרעש אחד לומר כי הנה מי שהפרעוש בבשרו ועוקץ אותו ומשתדל להורגו זה הוא דרך העולם אך לבקש את פרעש שאינו עוקצו להורגו שמא אחר זמן יעקצנו הוא פועל ריק בלתי נאות למלך ישראל ורמז לו מה שכתבנו שמה שהיה ירא שאול לא על הזמן הזה כי עד כה לא עקצו דוד כי אם בל יכרית זרעו אחריו כי על כן השביעו אחר כריתת המעיל אם תכרות את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי שהוא דומה למבקש פרעש אחד שמא יעקצנו אחר כך עם שעתה אינו מזיק לו ואדרבה הוא להנאתי כי יסורין אלו יגדילוני לפני ה' כי תדמה בזה כאשר ירדוף הקורא בהרים לגזול ביצי שאר עופות חושב שמיצר את זולתו והוא מטיב כי יחמם ביצי עופות האחרי' ויגדל את בניהם כך תחשוב להרע לי ותגדלני.
פסוק כא:ויאמר שאול שוב בני דוד אצלי כבתחלה כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה ושמא תאמר כי בלעדי הפעם הזאת יקרה נפשי בעיניך ואיך תאמר היום הזה לז"א הנה הסכלתי כו' לומר הנה עד שלש פעמים אדם סובל אך לא הרביעי נלמד מאדון הכל על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ובכן אתה סבלת ממני שלשה חשבתי כי ברביעית לא תשוב אפך ולא תעביר כי אני הסכלתי פעם אחד כשצויתי לשמור את הבית להמיתך ולהביאך במטה וברחת ואשגה פעם שנית כשרדפתי אחריך אל ניות ברמה כי מאז הוצרכת לברוח פעם שנית ואחר כך הרבה בבא הזיפים והלכתי אחריהם שהם שלשה פעמים ולא הרגתני אז במערה והראוי היה שברביעית לא תמחול כענין על שלשה פשעי כו' וזאת הרביעית היא מאד שבאו הזיפים פעם אחרת ורדפתי אחריך וחשבתי כי אם הייתי נופל בידך לא תיקר נפשי בעיניך כענין ועל ארבע' לא אשיבנו על כן זו גדולה על כלן ועל כן אמרתי תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה כי היום שהיא רביעית עלתה על כלן כי בה הסכלתי ואשגה בשנית הרבה בשלישית מאד ברביעית כמדובר.
פסוק כב:ועם כל זה לא שמע דוד לקול שאול באומרו שוב כי לא רצה לשוב אליו כי אם אמר הנה חנית המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה כלומר אך לא אלך אני ואשר אמרת לא ארע לך עוד איני נשען על זה כי אם על ה' כי בו בטחתי כי ישיב לאיש את צדקתו כו' וגם שעל עצמו ידבר לא אמר ישיב לי כי בוש מלומר ישיב לי צדקתי ואמונתי שלא להתפאר שהוא צדיק ונאמן על כן אמר כמדבר על הזולת והענין כי נאמן הוא למעלה מגדר צדיק ד' ידות כמאמרנו על ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן שהוא שהתור' מכינתו לעלות ארבע מעלות ממדרגה אל מדרגה תחלה להיות צדיק וממנה לעלות אל גדר חסיד ומחסיד להיות ישר שהיא המדרגה השביעית שבג"ע הרואים את הפנים שנאמר ישר יחזו פנימו ישבו ישרים את פניך והיא מדרגת אהרן כמ"ש ז"ל וממנה אל בחינת נאמן היא של משה כמה דאת אמר בכל ביתי נאמן הוא. ונבא אל הענין אמר דוד ישיב לאיש את צדקו כשקרעתי כנף המעיל ולא הרגתיך כי היתה מדרגת צדיק כי הא מהא עשיתי איזה דבר וגם היה מיד נרגש לכל העם שחוץ למערה וכמ"ש ז"ל שאמר אבנר לשאול מה תחזיק טובה לדוד שלא הרגך במערה חי ה' היינו אוכלי' אותו צלי על כן כאשר לקח החנית ואין רוא' ואין יודע ואין מקיץ כי תרדמת ה' נפלה עליהם אמר לו הלא תענה אבנר עתה לא הייתם מרגישים ולא הייתי כלוא במערה שהייתי יכול לברוח ולהרוג נמצא כי זאת היתה חסידות גדולה ועליה יאמר ואת אמונתו שהוא גדר נאמן שלמעלה מצדיק שלשה מעלות והטעם הוא כי עתה נתנך ה' היום בידי שהפיל בכלכם תרדמת ה' על כן על זאת אמרתי ואת אמונתו שעם כל זה לא אביתי לשלוח ידי כו' ובזאת אני בוטח ולא בהבטחתך שלא תרע לי כי אין ספק כי הנה כאשר גדלך נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני ה' ויצילני מכל צרה שבכלל הדבר היא ההצלה ממך אז השיב שאול ואמר הנה מענותנותך לא אמרת אלא שבזכות אשר גדלה נפשי בעיניך יצילך ה' מכל צרה לא שיהיה לך טובה בפועל אך לא זו בלבד הוא כי אם שגם עשה תעשה מלוכה ויכול תוכל והכפל הוא אשר אמר למעלה ידעתי כי מליך תמלוך והוא שידע מקרא שכתוב גור אריה יהודה דשליט יהא בשרוייא שלא תהיה מלכות שלמה כאשר היה כי תחלה מלך על יהודה בלבד ואחר כך על כל ישראל וזהו אומרו פה ג"כ עשה תעשה כו' ואז וילך דוד לדרכו ולא רצה לשוב עמו כאשר אמר שאול ואז ושאול שב למקומו:
