תנ"ך על הפרק - שמואל א כו - מה בין מעשה דוד במעגל למעשה דוד במערה? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א כו

258 / 929
היום

הפרק

וַיָּבֹ֤אוּ הַזִּפִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֨וֹא דָוִ֤ד מִסְתַּתֵּר֙ בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֔ה עַ֖ל פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּ֙רֶד֙ אֶל־מִדְבַּר־זִ֔יף וְאִתּ֛וֹ שְׁלֹֽשֶׁת־אֲלָפִ֥ים אִ֖ישׁ בְּחוּרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דָּוִ֖ד בְּמִדְבַּר־זִֽיף׃וַיִּ֨חַן שָׁא֜וּל בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֗ה אֲשֶׁ֛ר עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹ֖ן עַל־הַדָּ֑רֶךְ וְדָוִד֙ יֹשֵׁ֣ב בַּמִּדְבָּ֔ר וַיַּ֕רְא כִּ֣י בָ֥א שָׁא֛וּל אַחֲרָ֖יו הַמִּדְבָּֽרָה׃וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד מְרַגְּלִ֑ים וַיֵּ֕דַע כִּֽי־בָ֥א שָׁא֖וּל אֶל־נָכֽוֹן׃וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיָּבֹא֮ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר חָנָה־שָׁ֣ם שָׁאוּל֒ וַיַּ֣רְא דָּוִ֗ד אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁכַב־שָׁ֣ם שָׁא֔וּל וְאַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵ֖ר שַׂר־צְבָא֑וֹ וְשָׁאוּל֙ שֹׁכֵ֣ב בַּמַּעְגָּ֔ל וְהָעָ֖ם חֹנִ֥יםסביבתוסְבִיבֹתָֽיו׃וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־אֲחִימֶ֣לֶךְ הַחִתִּ֗י וְאֶל־אֲבִישַׁ֨י בֶּן־צְרוּיָ֜ה אֲחִ֤י יוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי־יֵרֵ֥ד אִתִּ֛י אֶל־שָׁא֖וּל אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֲבִישַׁ֔י אֲנִ֖י אֵרֵ֥ד עִמָּֽךְ׃וַיָּבֹא֩ דָוִ֨ד וַאֲבִישַׁ֥י ׀ אֶל־הָעָם֮ לַיְלָה֒ וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל שֹׁכֵ֤ב יָשֵׁן֙ בַּמַּעְגָּ֔ל וַחֲנִית֥וֹ מְעוּכָֽה־בָאָ֖רֶץמראשתומְרַאֲשֹׁתָ֑יווְאַבְנֵ֣ר וְהָעָ֔ם שֹׁכְבִ֖יםסביבתוסְבִיבֹתָֽיו׃וַיֹּ֤אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל־דָּוִ֔ד סִגַּ֨ר אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛וֹם אֶת־אוֹיִבְךָ֖ בְּיָדֶ֑ךָ וְעַתָּה֩ אַכֶּ֨נּוּ נָ֜א בַּחֲנִ֤ית וּבָאָ֙רֶץ֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וְלֹ֥א אֶשְׁנֶ֖ה לֽוֹ׃וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־אֲבִישַׁ֖י אַל־תַּשְׁחִיתֵ֑הוּ כִּ֠י מִ֣י שָׁלַ֥ח יָד֛וֹ בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה וְנִקָּֽה׃וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ חַי־יְהוָ֔ה כִּ֥י אִם־יְהוָ֖ה יִגָּפֶ֑נּוּ אֽוֹ־יוֹמ֤וֹ יָבוֹא֙ וָמֵ֔ת א֧וֹ בַמִּלְחָמָ֛ה יֵרֵ֖ד וְנִסְפָּֽה׃חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִשְּׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְ֠עַתָּה קַח־נָ֨א אֶֽת־הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧רמראשתומְרַאֲשֹׁתָ֛יווְאֶת־צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם וְנֵ֥לֲכָה לָּֽנוּ׃וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד אֶֽת־הַחֲנִ֜ית וְאֶת־צַפַּ֤חַת הַמַּ֙יִם֙ מֵרַאֲשֹׁתֵ֣י שָׁא֔וּל וַיֵּלְכ֖וּ לָהֶ֑ם וְאֵ֣ין רֹאֶה֩ וְאֵ֨ין יוֹדֵ֜עַ וְאֵ֣ין מֵקִ֗יץ כִּ֤י כֻלָּם֙ יְשֵׁנִ֔ים כִּ֚י תַּרְדֵּמַ֣ת יְהוָ֔ה נָפְלָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃וַיַּעֲבֹ֤ר דָּוִד֙ הָעֵ֔בֶר וַיַּעֲמֹ֥ד עַל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר מֵֽרָחֹ֑ק רַ֥ב הַמָּק֖וֹם בֵּינֵיהֶֽם׃וַיִּקְרָ֨א דָוִ֜ד אֶל־הָעָ֗ם וְאֶל־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא תַעֲנֶ֖ה אַבְנֵ֑ר וַיַּ֤עַן אַבְנֵר֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י אַתָּ֖ה קָרָ֥אתָ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־אַבְנֵ֜ר הֲלוֹא־אִ֣ישׁ אַתָּ֗ה וּמִ֤י כָמ֙וֹךָ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְלָ֙מָּה֙ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֶל־אֲדֹנֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ כִּי־בָא֙ אַחַ֣ד הָעָ֔ם לְהַשְׁחִ֖ית אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנֶֽיךָ׃לֹא־ט֞וֹב הַדָּבָ֣ר הַזֶּה֮ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂיתָ֒ חַי־יְהוָ֗ה כִּ֤י בְנֵי־מָ֙וֶת֙ אַתֶּ֔ם אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שְׁמַרְתֶּ֛ם עַל־אֲדֹנֵיכֶ֖ם עַל־מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה וְעַתָּ֣ה ׀ רְאֵ֗ה אֵֽי־חֲנִ֥ית הַמֶּ֛לֶךְ וְאֶת־צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם אֲשֶׁ֥רמראשתומְרַאֲשֹׁתָֽיו׃וַיַּכֵּ֤ר שָׁאוּל֙ אֶת־ק֣וֹל דָּוִ֔ד וַיֹּ֕אמֶר הֲקוֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד קוֹלִ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֛ה אֲדֹנִ֥י רֹדֵ֖ף אַחֲרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ כִּ֚י מֶ֣ה עָשִׂ֔יתִי וּמַה־בְּיָדִ֖י רָעָֽה׃וְעַתָּ֗ה יִֽשְׁמַֽע־נָא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ אִם־יְהוָ֞ה הֱסִֽיתְךָ֥ בִי֙ יָרַ֣ח מִנְחָ֔ה וְאִ֣ם ׀ בְּנֵ֣י הָאָדָ֗ם אֲרוּרִ֥ים הֵם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כִּֽי־גֵרְשׁ֣וּנִי הַיּ֗וֹם מֵהִסְתַּפֵּ֜חַ בְּנַחֲלַ֤ת יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֥ךְ עֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃וְעַתָּ֗ה אַל־יִפֹּ֤ל דָּֽמִי֙ אַ֔רְצָה מִנֶּ֖גֶד פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּֽי־יָצָ֞א מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־פַּרְעֹ֣שׁ אֶחָ֔ד כַּאֲשֶׁ֛ר יִרְדֹּ֥ף הַקֹּרֵ֖א בֶּהָרִֽים׃וַיֹּאמֶר֩ שָׁא֨וּל חָטָ֜אתִי שׁ֣וּב בְּנִֽי־דָוִ֗ד כִּ֠י לֹֽא־אָרַ֤ע לְךָ֙ ע֔וֹד תַּ֠חַת אֲשֶׁ֨ר יָקְרָ֥ה נַפְשִׁ֛י בְּעֵינֶ֖יךָ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנֵּ֥ה הִסְכַּ֛לְתִּי וָאֶשְׁגֶּ֖ה הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃וַיַּ֤עַן דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר הִנֵּ֖ההחניתחֲנִ֣יתהַמֶּ֑לֶךְ וְיַעֲבֹ֛ר אֶחָ֥ד מֵֽהַנְּעָרִ֖ים וְיִקָּחֶֽהָ׃וַֽיהוָה֙ יָשִׁ֣יב לָאִ֔ישׁ אֶת־צִדְקָת֖וֹ וְאֶת־אֱמֻנָת֑וֹ אֲשֶׁר֩ נְתָנְךָ֨ יְהוָ֤ה ׀ הַיּוֹם֙ בְּיָ֔ד וְלֹ֣א אָבִ֔יתִי לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה׃וְהִנֵּ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר גָּדְלָ֧ה נַפְשְׁךָ֛ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּעֵינָ֑י כֵּ֣ן תִּגְדַּ֤ל נַפְשִׁי֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וְיַצִּלֵ֖נִי מִכָּל־צָרָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ בְּנִ֣י דָוִ֔ד גַּ֚ם עָשֹׂ֣ה תַעֲשֶׂ֔ה וְגַ֖ם יָכֹ֣ל תּוּכָ֑ל וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ לְדַרְכּ֔וֹ וְשָׁא֖וּל שָׁ֥ב לִמְקוֹמֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מה בין מעשה דוד במעגל למעשה דוד במערה?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. ויבֹאו הזִפים אל שאול הגבעתה לאמר: הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימֹן.
ב. ויקם שאול וירד אל מדבר זיף, ואתו שלשת אלפים איש בחורי ישראל, לבקש את דוד במדבר זיף.
ג. ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על פני הישימֹן, על הדָרך, ודוד יֹשֵב במדבר, וירא כי בא שאול אחריו המדברה.
ד. וישלח דוד מרגלים, וידע כי בא שאול אל נכון.
ה. ויקם דוד ויבא אל המקום אשר חנה שם שאול, וירא דוד את המקום אשר שָׁכַב שם שאול ואבנר בן נר שר צבאו, ושאול שֹׁכֵב במעגל, והעם חֹנים סביבֹתיו.
ו. ויען דוד ויאמר אל אחימלך החתי ואל אבישי בן צרויה אחי יואב לאמר: מי ירד אִתי אל שאול אל המחנה. ויאמר אבישי: אני ארד עִמָּךְ.
ז. ויבֹא דוד ואבישי אל העם לילה, והנה שאול שֹׁכֵב יָשֵׁן במעגל, וחניתו מעוכה בארץ מראשֹתיו, ואבנר והעם שֹכבים סביבֹתיו.
ח. ויאמר אבישי אל דוד: סִגַּר אלקים היום את אויִבך בידֶך, ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו.
ט. ויאמר דוד אל אבישי: אל תשחיתהו, כי מי שלח ידו במשיח ד' וְנִקָה.
י. ויאמר דוד: חי ד', כי אם ד' יגפנו, או יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה.
יא. חלילה לי מד' מִשְׁלֹחַ ידי במשיח ד'. ועתה קח נא את החנית אשר מראשֹתיו ואת צפחת המים ונלכה לנו.
יב. ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשֹתי שאול, וילכו להם, ואין רֹאֶה, ואין יודע, ואין מקיץ, כי כלם ישנים, כי תרדמת ד' נפלה עליהם.

א. מדוע לקח דוד את החנית ואת צפחת המים?

יש לשאול: הרי בפסוק י"א אמר דוד לאבישי שיקח את החנית ואת צפחת המים, ומדוע לקח דוד בעצמו את החנית ואת צפחת המים, כמו שכתוב בפסוק י"ב?

כתב על כך הרד"ק:

ויקח דוד - אחר שאמר לאבישי: 'קח נא', נתחרט בו, ולא רצה שיקרב אבישי אליו, שמא לא יוכל לכבוש את יצרו ויכנו, לפיכך הלך דוד בעצמו ולקח החנית והצפחת.

ב. המעשה במערה

מעשה זה שבפרקנו דומה מאד למעשה שעליו למדנו לפני שני פרקים. כך נאמר בפרק כ"ד:

א. ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים, ויגִדו לו לאמר: הנה דוד במדבר עין גדי.
ב. ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל ישראל, וילך לבקש את דוד ואנשיו על פני צורי היעלים.
ג. ויבֹא אל גדרות הצאן על הדרך, ושם מערה, ויבֹא שאול להסך את רגליו, ודוד ואנשיו בירכתי המערה יֹשבים.
ד. ויאמרו אנשי דוד אליו: הנה היום אשר אמר ד' אליך: הנה אנֹכי נֹתֵן את אֹיִבְךָ בידך, ועשית לו כאשר יטב בעיניך. ויקם דוד ויִכרֹת את כנף המעיל אשר לשאול בלט.
ה. ויהי אחרי כן, ויך לב דוד אֹתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול.
ו. ויאמר לאנשיו: חלילה לי מד' אם אעשה את הדבר הזה לאדֹני למשיח ד', לִשְלֹח ידי בו, כי משיח ד' הוא.
ז. וישסע דוד את אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל שאול, ושאול קם מהמערה וילך בַּדָּרֶךְ.

נשאלת השאלה: מדוע כתב הנביא, בדבר ד', לדורות עולם, גם את פרקנו, ולא הסתפק במעשה הראשון?

ג. הסברי "דעת מקרא" להבדלים שבין שני המעשים

כתב על כך "דעת מקרא" בסיכום לפרק כ"ו (עמ' רעג-רעד) דברים נפלאים, ואלו דבריו כאשר הם ערוכים במקצת:

"הניסיון השני בגבעת החכילה שעל פני הישימון, גדול היה מן הניסיון הראשון.

  1. שם, במערה, בא שאול לידי דוד במפתיע (כד, ג), ואפשר שלא ידע להחליט אם לפגוע בשאול. ואילו כאן תכנן דוד את הליכתו אל שאול. כשבאה אליו הידיעה 'כי בא שאול אחריו המדברה', שלח מרגלים לברר כי אמנם בא (ג-ד). אחר זה ביקש מתנדבים שירדו אתו למחנה שאול (ו), וכשהחליט לא לשלוח יד בשאול היתה זו החלטה לאחר שיקול דעת...
  2. שם, במעשה המערה, היה דוד חתנו של שאול, ומחמת קרבתו זו קרא לו דוד: 'אבי' (כד, יב), ואילו כאן הודיע לנו הכתוב בתחילת הפרשה ששאול ביטל את קשר הנישואין בין דוד למיכל אשתו (כה, מד) שהצילה כבר פעם אחת את חייו (יט, א-יז). מעשה זה ודאי ציער והעליב אותו, והיה מקום שינקום דוד את נקמת עלבונו משאול. נמצא מה שהתרחש בלבו של דוד במעשה המערה לא דמה למה שהתרחש בלבו במעשה גבעת החכילה.
  3. בשני המעשים, גם במערה וגם כאן, מדברים על לבו לפגוע בשאול ולהמיתו, וטעמם כי מאת ד' היה הדבר שניתן שאול ביד דוד... אבל הדרך שמציעים לפגוע בשאול אינה שוה בשני המעשים: שם האנשים אומרים לדוד שהוא עצמו יהרוג את שאול (כד, ד). ואילו כאן התנדב אבישי למעשה זה (כו, ח). הוא רק מבקש רשות לכך, ואין צריך לומר שחומרת שני הדברים אינה שוה.
  4. שם סבר דוד שיוכל להוכיח לשאול על ידי כריתת כנף המעיל שלו, שאין הוא דורש רעתו, ולא חטא לו (כד, י-יא). אבל כאן ברור לדוד שאין בדעת שאול לחדול מלרדוף אחריו, ואפילו ירצה לחדול - יצר לבו יכפה אותו לרודפו.
  5. הנסיבות החיצוניות במעשה המערה ובמעשה המחנה גם הן שונות לגמרי. שם נראה דוד כאדם שאינו מעורה בסביבה, וחסר כל השפעה מדינית על יושביה. ואילו כאן, לאחר נישואיו עם אביגיל ואחינעם, גדלו ודאי השפעתו ומעמדו, לפחות באזורי הערים מעון כרמל ויזרעאל, אשר משם לקח את נשיו.
  6. שם במערה היתה הריגתו של שאול כרוכה בסכנה להורגיו. כי אנשי שאול ששהו בודאי במרחק לא רב מן המערה יכלו להטיל מצור עליה. ואילו הנסיבות במחנה כאילו מזמנות ומפתות את דוד להמית את שאול בלי שיסתכן בדבר: 'ואין רֹאה, ואין יודע, ואין מקיץ, כי כלם ישנים, כי תרדמת ד' נפלה עליהם' (כו, יב). כביכול ד' בעצמו קורא ומבקש מדוד: 'הבא להרגך השכם להורגו' (ברכות סב ע"ב).
  7. שש פעמים חוזרת ונזכרת חנית זו בפרשה, ויש לראותה כאחת המלים המנחות בה. טבע הדברים שחנית זו תעורר בלב דוד זכרונות מרים מהשימוש שעשה בה שאול. אך על פי כן מנע דוד את אבישי להרוג את שאול באותה חנית שהוטלה בשעתו בו בעצמו (יח, יא). ולא זו בלבד, אלא מתוך חשש שמא לא ישעה אבישי לאזהרתו ובכל זאת יכה את שאול הוא מבטל מיד את פקודתו ונוטלה בעצמו (כו, יב ורד"ק שם)".

מהשוואה זו למדנו את מעלתו העצומה של דוד מלך ישראל, כיצד הוא התגבר על יצרו וחס על שאול, למרות כל הסיבות שהיו לו לפגוע בשאול.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך