דוד מספר ליהונתן דבר משיחתו

דוד ידע כי כל עוד שאול חי הוא(דוד) ימשיך למלוך בכח ולא בפועל, כי שאול עודנו מלך. בפועל אין שאול יכול לתפקד כראוי. הרוח הרעה השורה עליו מפריעה לו מאד. אנשים אחרים צריכים לבצע את מירב התפקידים שהיו מוטלים על המלך, בכל זאת דוד שנמשח למלך על ידי שמואל לא יוכל למלא תפקיד זה בחיי שאול. שמואל לא רצה לגלות לשאול מי האדם שימלוך במקומו ומסתפק במשפט מעורפל: "לרעך הטוב ממך"(שמואל א טו כח), בכל זאת הנביא אמר למלך כי אדם אשר יקרע את כנף מעילו הוא אשר ימלוך תחתיו. משיחת דוד נעשית בצנעה והנביא נקט באמצעי הסתרה והסואה(כמו עגלת הבקר שלקח עמו) כדי ששאול ושום אדם אחר(פרט למשפחת ישי, ולפי דעה אחת גם הם לא ידעו) לא ידע על  דבר משיחתו של דוד. לאחר שדוד עבר להיות מנגן בבית שאול, הבחין דוד שהולך ונרקם קשר בינו ובין יורש העצר בבית שאול והוא יהונתן. דוד בקש משמואל להרשות לו לספר את דבר משיחתו לפחות לאדם אחד, והנביא הסכים. עתה, לאחר המלחמה, מספר לנו הכתוב שנפש דוד נקשרה בנפש יהונתן. דוד ראה את טוהר נפשו של יהונתן, את מידותיו הנעלות, צדקותו, אמיתות דרכו ויראת ה׳ הטהורה שלו והחליט שהוא יהיה האיש שיספר לו את דבר משיחתו למלך, למרות שהדבר אמור לפגוע בו ישירות, כי הוא צריך להיות יורש העצר. דוד ידע כי יהונתן הצדיק יקבל את רצון ה׳ שדוד ימלוך ולא חשש כלל פן יבולע לו אם יספר ליהונתן דבר משיחתו. המקובלים מסבירים כי דוד ויהונתן הנם משרש נשמה משותף לכן מצאו שפה משותפת ואהבו זה את זה אהבת נפש. כאמור גם נשמות שאול ושמואל באו משרש אחד ולכן שמואל לא נח ולא שקט עד אשר הביא את שאול למחיצתו.

דוד הופתע מן היחס החם שזכה לו בבית שאול. יהונתן הלביש את דוד את מדיו וחגר לו את חרבו. יהונתן סמל במעשיו אלה כי דוד צריך למלוך אחרי שאול ולא הוא. יהונתן אהב את דוד יותר מאשר את עצמו. הוא עשה זאת בנגוד לדרכי תגובה של אנשים רגילים וזאת משום רצון ה׳. כיון שידע יהונתן שדוד הוא המלך המיועד סילק הצידה את הנגיעות ונהג כפי רצון ה׳. הוא התגבר גם על רגשי הלב ולא רק על השכל הקר. לכל אורך הדרך שמר יהונתן על דוד. הוא הדף את טענות שאול ועמד בפרץ כדי שלא יאונה לדוד כל רע. יהונתן ודוד כורתים ברית במגמה לסייע לדוד להגיע למלוכה מפני שהקב"ה רוצה כך. בכל הזדמנות הדגיש יהונתן את אהבתו לדוד ואפילו הגיע לסכנת נפשות כאשר שאול השליך לעברו את החנית(שמואל א כ לג). כאשר דוד בורח מפני שאול וחייו היו בסכנה, יזם יהונתן פגישה עמו בחורשה ושם חדש את הברית עמו. יהונתן בטוח ששאול לא יוכל לדוד כי הקב"ה רוצה שימלוך משום שנמשח על ידי נביא ואי אפשר לבטל מעשה שנעשה. יהונתן מבטיח לדוד כי הוא ימלוך כלומר שאול לא יצליח למנוע זאת ממנו וגם יהונתן לא יעמוד בדרכו. להיפך, הוא ישתף אתו פעולה לכל אורך הדרך. הפסוק מספר: "ויקם יהונתן בן שאול וילך אל דוד חורשה ויחזק את ידו באלוקים. ויאמר לו: אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן. ויכרתו שניהם ברית לפני ה'"(שמואל א כג טז יח). אהבת דוד ויהונתן לא היתה תלויה בדבר לכן לא בטלה לעולם. מצב זה יכל להמשך עד מות שאול, אבל הקב"ה רצה לתת לשטן לנסות שוב את מזלו להפריע להקמת מלכות בית דוד, לפיכך התערערו היחסים בין שאול ודוד והגיעו לשפל חדש.