פסוק א:ואמר כי ויהי ככלותו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה כו' והוא כי בסוף דבריו באומרו בית הלחמי הורה כי מפרץ קא אתי. ואז נתאמת ליהונתן כי אליו נוגע המלכות מאת ה' אז סרה ממנו קנאת קחתו המלכות ממנו כי מה' היתה לו על כן ויאהבהו על שלמותו וכי טוב טוב יהיה המלכות לבעל אחותו מלזולתו אחר כי בין כך ובין כך אין לו מלכו' מאת ה' כי בטלה מאתו ית' מלכו' שאול וזהו ויהי ככלותו לדבר כו' כי מסוף דבריו נמשכה אהבתו אותו ואמר כנפשו הענין כי הנה ידענו כי אין אהבה מתהוית אלא בין השוים והנה עתה נתגלה כי דוד הוא מלך ויהונתן נשאר כאחד העם לז"א כנפשו לומר כי נפרדה אהבה זו מיתר אהבות כי אינה בין השוים כי אם כאהבת איש נפחו עם היות כי אין הגוף עם הנפש שוה עם כל זה אוהב את הנפש כך עם שדוד גדול ומלך אהב אותו כאוהב את נפשו הבלתי שוה אליו וזאת תהיה כונת העדר ה"א מיאהבהו שויא' בו כתיב והוא כי הנה כל האותיות יש להן בן זוג עם הוי"ו אך הה"א אין לה בן זוג והנה דומה לה הנה יהונתן עם דוד כי לא היה בן זוגו כאמור ועל כן אהבו כאלו היה בן זוגו ושוה אליו וזהו העדר ה"א כלומר שהיה כאלו ענין הה"א אין בהם כי אם שהן כאלו הם זוג אחד וע"כ היתה אהבה ביניהם ואמר כי להיות שאול ירא פן דוד ימלוך על כן ויקחהו שאול ולא נתנו לשוב בית אביו פן בהתרחק ממנו יעשה מלוכה והוא לא ידע מה שאין כן בהיותו עמו כי לא יערב שם אל לבו לעשות כן ואמר כי ויכרת יהונתן ודוד ברית ולא אמר ויכרתו כי יהונתן בקש והתחיל בדבר ולתת טעם למה הוצרך לכרות ברית וגם להיות יונתן דורש הדבר יותר אמר באהבתו אותו כנפשו כלומר בשביל היות אהבתו אותו כנפשו שהיא אהבה בלתי טבעית כי אינן שוים כי אם כאהבת הגוף לנפשו עם שזה גשמי וזאת רוחנית על כן הוצרך לכרות ברית וגם היה יהונתן דורש הברית על כי הוא גרוע מערך דוד וצריך אל אהבתו יותר:
פסוק ח:ויחר לשאול מאד כו'. הנה ארז"ל על פסוק נוקם ה' ובעל חימה כי אין הקב"ה כבשר ודם כי בשר ודם חמתו גוברת עליו ועושה מה שאח"כ מתחרט אך הב"ה אינו כן אלא שהעושה מהחמה מה שרוצה כשחפץ מסלקה וכשחפץ מקרבה וזהו נוקם ה' ועכ"ז הוא בעל החימה ואדון לה לעשות ממנה מה שחפץ ובזה יאמר פה ויחר לשאול וירע בעיניו בחסידותו החרי אף ההוא שלא היה טוב בעיניו להקפיד אלא שלא יכול נגד יצרו וזהו וירע בעיניו הדבר הזה בחרון ופה אמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ואיני מקפיד על מה שהרבו לו כי הנה ועוד יתנו לו איני מקפיד כי אם על המלוכה שלא אמרו הנה המלך שאול כי אם שאול ודוד כי בתוארים השוו אותנו ובגבורה הרבו לו עשר ידות ומאז היתה עינו עליו להעותו ולרעתו ומרוב עצבותו ויהי ממחרת ותצלח עליו רוח אלהים רעה ויתנבא ניב שפתים אשר היה שם הרוח רעה בפיו מאיזה דבר עתיד ודוד מנגן בידו כפעם בפעם להעביר רוח הרעה מעליו ויטל שאול וכו' ויירא שאול מלפני דוד כי היה ה' עמו כי ע"כ נצול מהטלת חניתו פעמי' ומעם שאול סר והוא כי כאשר הומלך שאול נאמר ותצלח עליו רוח ה' על דוד באופן שהיות רוח ה' בו הוא הוראת מלכות לכן בראות כי היתה רוח ה' עם דוד ומעם שאול סר יורה כי הוסר המלכות משאול וניתן לדוד על כן ויסירהו שאול מעמו כי ידע כי איננו מצליח על ידו וישימהו שר אלף להפילו ביד אויבי ישראל:
פסוק יד:ויהי דוד כו'. הראוי יאמר בכל דרכיו ולא לכל דרכיו בלמ"ד. ועוד שהל"ל וה' הי' עם דוד ויהי לכל דרכיו משכיל כי מהיות ה' עמו היה משכיל ולא יאמר וה' עמו אחר אומרו ויהי לכל דרכיו משכיל והנה משכיל אפשר יהיה כמ"ש ז"ל על אשרי משכיל אל דל שהוא שם שכל והבין אל צורך הדל ואיך יועילהו.
פסוק יד:ובדרך זה יאמר טעם איך היה ה' עם דוד תמיד ולא סר ממנו כאשר סר משאול והוא כי שאול בבואו לעשו' איזה דבר לא הי' תחלה שם שכל בעצם להשכיל אם יעשנו אם יחדל כי אם נחפז ועושהו ואח"כ היה רואה שטעה ואינו יכול לתקן כי על כן טעה שהקריב העול' טרם יבא שמואל שאמר לו תוחיל עד בואי אליך וכן במלחמו' עמלק שאם הי' שם שכל והבין טרם עשות הדב' לא היה משאיר את אגג ואת המקנה וע"י כן ה' סר מעליו וימאסו ממלך אך דוד לא כן כ"א ויהי דוד לכל דרכיו טרם יעשה אות' משכיל ומבין תחלה אם יעשנו וז"א לכל שהוא טרם יעשה דרכיו וע"י כן נמשך שוה' עמו תמיד ולא סר כאשר משאול.
פסוק טו:ואם יתפרש משכיל ענין הצלחה יאמ' כי אחר ששאול הסירו מעליו וישימהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם כלו לא לפני האלף בלבד כי היה מקובל לכל העם אמ' כי ויהי דוד לכל דרכיו אשר היה משלחו שאול להלחם מצליח ולא שמצא חן בעיני ה' והיה מצליחו ע"פ מדתו של רחמים אך אלו הית' מדת הדין ממשמשת בענייניו אולי לא היה מצליח ע"ד מה שכתוב אצלנו בנח כי מצא חן בעיני ה' אך לא בעיני אלהים וכן באומרו ויאמר ה' לנח בא אתה כו' כי אותך ראיתי צדיק לפני כלומר ולא לפני מדת הדין אך דוד כ"א לכל דרכיו של שאול שהיה משלחו היה מצליח עם היותו כי וה' הוא ובית דינו עמו כי גם בעיני מדת הדין היה טוב. או יאמר מאמרם ז"ל אשריהם הצדיקי' שמוסיפי' כח בפמלי' של מעלה שנ' ואנכי מלאתי כח את רוח ה' הפך ענין צור ילדך תשי. ובזה יאמר ויהי דוד בצדקו לכל דרכיו מצליח משפיע בהם הצלח' וה' הי' משכיל ומצליח הוא ובית דינו עמו כי היה ממלא כח את רוח ה' עד שמרוב הצלחתו נפלה אימתו על שאול פן יסיר מלכותו ממנו ויגר מפניו אך וכל ישראל אפי' שבט בנימין ויהודה כלו' כי אהבת כל ישראל עם יהודה שהיה שבטו היתה בהשואה אחת והוא כי ראו גודל ההצלח' כי דרך מלכי' לנצח במלחמו' עם שחסרים מעמו מקצת בשובו מהמלחמ' כי מתו שם קצת' ועוד כי אין המלך עומד בפני המלחמ' רק נשאר בקרב העם ואשר את פני המלחמ' לוחמי' ונופלי' ובהם ניתש כח שכנגד' ואח"כ המלך עם כל שאר הע' מצחי' המלחמ' אך דוד לא כן כי אם שהוא יוצ' למלחמ' ובא מהמלחמ' לפניהם כי הביאה כיציאה. לפני כל ישראל ויהוד' ואין נופלי' מהם כי שלמים חוזרים כי לא היה הוא נשאר בקרב העם עד יותש כח שכנגדם בהפיל את אשר לפניה' ואח"כ כי יקום הוא להתגבר ולנצח כי אם שהוא היה יוצא ובא לפניהם והוא הלוחם קודם הכל כי הוא לפניהם את פני המלחמ' ועל הצלח' הגדולה הזו היתה אהבת כלם אותו באחדות לב אחד וז"א אוהב ולא אמר אוהבים:
פסוק יח:ויאמר דוד אל שאול כו'. ראוי לשים לב מהו ומי חייו לענין זה וגם הל"ל ומי חיי. ועוד שהל"ל ומי משפחת אבי ולמה השמיט מלת ומי. ועוד מה היה שלא השיב לו המלך דבר ואם הוא שהודה לדוד שאין ראוי להיות חתן המלך כלומר מי אנכי כו' איך יאמר ויהי בעת תת את מרב לדוד שירא' שקבעו לו זמן. ועוד אומרו בשתי' תתחתן כי היום כי לא היה רק בא' היום. ועוד למה הוצרך לשלוח אליו מלחשים בלט. ועוד למה לא השיב כבראשונה מי אנכי ומי חיי כו' כי אם שהיה ראש ונקלה ועוד אומרו וירא שאול כו' איך מתקשר לזה ומיכל בת שאול אהבתו:
פסוק יח:אמנם הנה מוטל על שאול חיוב תת לו א' מבנותיו כאשר נדר על גלית ואת בתו יתן לו לאשה ולא היה דברו אל דוד כי אם איזו משתיהן תהיה וז"א הנה בתי הגדול' מרב אותה אתן כי מלת אותה מיותר אך הוא מהשתים אותה תהיה שאתן לשלם אך מציאות החיוב על אחת מהן מאליו היה והשיב לו מי אנכי כו' לומר הנה לאחת משלש לוקח המלך לו חתן א' על חכמת ושלמות החתן מצד עצמו או על רוב עשרו או על יחס משפחת אביו על הראשונ' אמר מי אנכי ועל השנית אמר מי חיי כלומר אין צריך לומר כי אם אפי' די פרנסת חיי אין לי כי איני מחיה את עצמי כי חיי ביד אחר והוא משולחן המלך היה אוכל וזהו ומי חיי כי אין אני חיי כי אם זולתי כי אין בי כח להחיות את עצמי אך הטענה השלישית ישנה כי משפחת אבי בישראל כי אהיה בשבילה חתן למלך וזהו משפחת אבי בישראל כי אהיה חתן למלך כלו' ותשואת חן חן לך שעל זאת בלבד נתרצית בדבר על כן לא הוצרך המלך להשיב כי כבר נגמר הדבר המלך נתנה והוא החזיק לו טובה.
פסוק יט:אך היחל בו המלך כי לא מלבו נתנה כי על כן ויהי בעת תת כו' והיא נתנה כו' ולא אמר ויתנה הלא הוא כי להודיע כי לב שאול לא היה שלם לתתה לו כי אם תואנה היתה לשישתקע על זאת להלחם בפלשתים כו' כאומרו והלחם מלחמות ה' כי אמר תהי בו יד פלשתים. אך כונת הכתוב נמשך אל פסוק שאחריו והוא כי עד כה לא אהבה מיכל את דוד כי אמרה כי לא לה יהיה כי אם למרב אך ויהי בעת תת כו' והוא נתנה כו' אז מיד ותאהב מיכל בת שאול את דוד כו'.
פסוק כא:ויאמר שאול אל תהרהר עלי כי מהתל אני בך כי אין זה כי אם משלשה דברים שאמרת מי אנכי כו' שאמרת כי ממעמד שלשתן א' בלבד היתה בך מצד המשפחה והאמת הוא כי גם הראשונה היתה כי חכמה ושלמות בך ואינך חסר כי אם השנית ואז עליה נמנעתי אך עתה אני בתרי מגו תלתא אתרצה וזהו בשתים תתחתן בי היום אני מסכים בלבד שתתחתן בי ודוד לא השיב דבר כי לא האמין בו כי ידע כי לא מלבו היה אומר ויעשה לו כמעשהו בגדול' על כן בראו' שאול כי אין מענה בחושבו כי לא מלבו אמר לו צוה לעבדיו ידברו לו כמאליהם כי רואים לב המלך טוב עמו ושחפץ בו שלא לסור לבבו מזה כי גם כל עבדיו אהבוהו באופן שיוכרח המלך לבלתי עבור רצונם וכן עשו ואמרו לו ועתה התחתן במלך כלומר עתה שהיא עת רצון טרם ישנא לבו ויאמר דוד הנה משלשה טענות שאמרתי לבלתי הייתי ראוי באמו' מי אנכי ומי חיי אמרתי שמה שלשה לא היתה לי רק אחת שהיא מצד משפחתי והוא אמר כי גם הראשונה היתה בי שהוא מצד עצמי ועם שהשנית איננה שהוא הממון היה מתרצה בשתי' ואמר בשתים תתחתן בי היום ועתה אני חושש על השנית כי איננ' בי לתת מוהר ומתן כאשר יאתה לבת מלך ועל זאת אמ' הנקל' בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה ואיך תחשיבני בת מלך ואין כל מאומה בידי אז כאשר הוגד למלך טענה זו אמר אין חפץ למלך במוהר כי במאה ערלות פלשתים שאין צריך מעות לזה ויגידו לדוד וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך והוא כי עד כה לא היה לו קדושין ולא היה בא החיתון אל הפועל כאשר קרה לו במרב על כן עתה וישר בעיני דוד כי עתה יהיה הענין להתחתן במלך כי יהיו קדושין שוים פרוטה ויהיה לו משכון לבלתי ישוב אחור מדבורו וכן היה כי גם שלא שוה לו עם שאול העיל לו עם פלטי בן ליש שלא קרב אליה כי חשש אל קדושי הערלות האלו ולא מלאו הימי' אשר קצב לו המלך להביא' ויקם דוד טרם מלאת וילך כו' ויבא את ערלותיהם כו':
פסוק כח:וירא שאול הצלחתו ואת וידע כי ה' עם דוד ומהצלחתו זאת הוסיפה מיכל עוד אהבה בדוד. או יאמר כי הוא ית' מקדים רפואה למכה וזהו כי ע"י מה שראה שאול הצלחתו בפלשתים ידע כי ה' עמו שהוא עיקר סיבת משטימתו להורגו כי היה ה' עמו ומעם שאול סר אך הוא ית' הקדים הרפואה כי מיכל בת שאול אהבתהו כבר כאומרו למעלה ותאהב מיכל בת שאול את דוד והיא הקדמה לאשר יספר כי כאשר גמר אחרי זאת להמיתו מיכל באהבתו אותו הצילתו ותשם את נפשה מנגד כאשר יספר:
פסוק ל:ויצאו שרי פלשתים כו'. ויהי כו'. הנה אומרו שכל דוד משולל הבנה והנה רז"ל אמרו ששכל בהלכה ל' שכל ותבונה כי שרי פלשתים שמעו שלקח אשה אמרו כי נקי יהיה לביתו שנה אחת ולא יצא למלחמה ועל בטחון זה יצאו והוא שכל בהלכה כי אמר במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל לא במלחמ' מצוה ויצא עליהם וע"ד הפשט אפשר לפרש ל' שכל ממה שלא אמר השכיל והוא בשום לב שלא הוזכר ל' מלחמ' ולא העם כי אם השרים עם שאין ספק שכל יצא עם אנשיו. אך אפשר כי להיות דוד שר אלף וכמוהו היו שרי אלפים בעבדי דוד וכן בפלשתים היו שרי' ודרך שרי שני מלכיות הסמוכות כי כאשר הם יוצאים בעת מלחמ' אלה נוכח אלה גם כשיש שמחה לשר וגדול מא' מהמלכים לבא דרך שלו' לצאת להתראו' פנים שרים עם שרי' מזה ומזה דרך כבוד להורות התערבות דעת והיות שלום בין הראשים עם החשובים שכנגדם ושמחים אלי גילם ואמ' כי עתה ששמעה שדוד התחתן למלך אז ויצאו דרך התערבות שלום שרי פלשתים לימצא עם דוד ושאר השרים מעבדי שאול ויהי מדי צאתם הכירו כל שרי פלשתי' כובד ראש ושכל טוב לדוד מכל יתר השרים שמשאר עבדי שאול וזהו שכל דוד מכל עבדי שאול ועל כן וייקר שמו בעיניהם מאד:
