לפרק י"ד
אף על פי שהלך אחר נטיותיו הפרטית, זכה שאול לתמיכתה של ההשגחה האלוהית. בדרך ניסית מצאו הוא ובנו יהונתן כלי מלחמה. יהונתן זכה לתעוזה ואומץ מיוחדים שנבעו מתוך אמונה ברורה ברצון ה' המוליך את האומה בדרך חייה. יחד עם נושא כליו הצליח להבקיע במחנה פלשתים, ולחולל שם מהומה גדולה שהכריעה את המלחמה לטובת ישראל, למרות מצבם הנחות. בפנייתו לנערו אמר יהונתן: "אֵ֤ין לַֽיהוָה֙ מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט׃" (ו). בדבריו אלו הכיח כמה עצום כוחו הרוחני המפעם בתוכו. זהו הכח הראוי למלך המוביל את עמו אחריו, ובזכותו הצליח יהונתן לנסוך אומץ לב גם בנער יחיד שנמצא עמו, כראוי למיועד לרומם את רוח האומה כולה.
המערכה לא הסתיימה בנצחון מוחלט בגלל הסתרת פנים של הקב"ה; שאול לא נענה באורים ותומים.
לאחר המלחמה בפלשתים ממשיך שאול להלחם, להדוף את שונאי ישראל מבחוץ ולייצב את מלכות ישראל בארץ. באחת מהן תקף שאול ביזמתו את עמלק, כאשר סיבות המלחמה היו כרוכות בצרכים חומריים: "וַיַּ֣עַשׂ חַ֔יִל וַיַּ֖ךְ אֶת־עֲמָלֵ֑ק וַיַּצֵּ֥ל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד שֹׁסֵֽהוּ׃" (מח)