פסוק א:ואמנם מה שאמר אחרי זה ויהי דבר שמואל אל כל ישראל ויצא כל ישראל וגו', אין הכוונה שאמר שמואל לכל ישראל שיצאו למלחמה, כי איך יהיה הייעוד הראשון אשר יעדו לישראל חוזר? ואם חזר איך האמינו בו שנאמן שמואל לנביא ה'? ואיך העיד הכתוב שלא הפיל מכל דבריו ארצה? כי הנה הדבר הראשון אשר דבר לפי זה נפל ארצה, אבל פירושו שדבר שמואל (והיא הנבואה שבאה אליו בראשונה הנה אנכי עושה דבר בישראל אשר כל שמעו תצילנה שתי אזניו) היה בישראל, כי כל העם ידעו אותה ושמעו הדבר אשר היה אליו ועכ"ז לא פחדו ולא שתו לב אליו ויצא ישראל לקראת פלשתים. או יהיה פירושו שהיה ונתקיים דבר שמואל והיא הנבואה הרעה שבאה אליו ונתקיימה בישראל כאשר יצאו לקראת פלשתים, ומדברי רש"י יראה שכוון לפירוש הזה, אמר ויהי דבר שמואל אל כל ישראל, והיה הדבר אשר נאמר לשמואל שבא לכל ישראל, והיאך היה הפורענות? ויצא ישראל לקראת פלשתים. ורלב"ג כתב שעם היות עלי עדין חי היה שמואל שופט את ישראל, וזהו ויהי דבר שמואל אל כל ישראל וגו'. והנה אמרו על האבן העזר דברי כותב הספר הם, שעדין לא נקרא שמו אבן העזר, כי על המלחמה האחרת שעשה שמואל עם פלשתים בין המצפה ובין השן קרא אותה שמואל אבן העזר. הנה אם כן התבארו הפסוקים והותרו השאלות ראשונה ושנית:
פסוק ב:ויערכו פלשתים לקראת ישראל וגו'. פירשו המפרשים כלם ותטש המלחמה, כענין (במדבר י"א ל"א) ויטש על המחנה, יאמר שנתפשטה המלחמה בין ישראל ובין פלשתים וינגף ישראל וגו'. ואני אחשוב שהוא כמו (תהלים ע"ח ס') ויטוש משכן שילה, ענין עזיבה, ספר הכתוב שערכו בני ישראל מלחמה עם הפלשתים ויעזבו בני ישראל את המלחמה לפי שנסו ממנה, וכאשר נטשו המלחמה ועזבוה מיד וינגף ישראל לפני פלשתים, כי תחלת נפילה ניסה, כמו שאחז"ל (סוטה פ"ח מ"ד ע"א): וזכר שכאשר נגפו בני ישראל שבו אל מחניהם ואמרו הזקנים והחכמים שבהם (ג) למה נגפנו ה' היום לפני פלשתים, רוצה לומר הנה אנחנו לא חטאנו לה' וא"כ למה נגפנו לפני האויבים, וחשבו מפני זה שלא היה הענין על צד העונש כ"א להעדר ההשגחה מהם לפי שלא היו צדיקים גמורים ומפני זה התחכמו ואמרו נקחה אלינו משילה את ארון ברית השם ויבא בקרבנו ויושיענו מכף אויבינו, רוצה לומר שיביאו עמהם הארון ושהאל ישגיח על ארון בריתו ובשמרו אותו ישמור אותם מכף אויביהם, והוא ע"ד מאמר הפושעים (ירמיה ז' ד') היכל ה' המה היכל ה' המה, שהאל יתברך ישמור היכלו ובעבורו ישמור את ישראל עמו. והנה הביאום אל זה הדעת מאמר מרע"ה (במדבר י' ל"ה) ויהי בנסוע הארון וגו', ומה שראו ג"כ בזמן יהושע שהיה ארון ה' הולך לפניהם בירדן ומה ששמעו שעשה ביריחו, ומפני זה אמרו ויבא בקרבנו ויושיענו, רוצה לומר יבא בקרבנו כמו שבא בקרב אבותינו במדבר ובכיבוש הארץ ובזכותו יושיענו ה' מהאויבים:
פסוק ד:והנה שלחו שילה ונשאו משם ארון ברית השם, ולא הביאוהו ביד זרים כ"א בידי הכהנים כמו שעשה יהושע, וזהו שאמר ושם שני בני עלי עם ארון ברית השם חפני ופנחס, כלומר שהם הביאו הארון ולא קרב איש זר אליו אשר לא מזרע אהרן הכהן הוא. ואמנם למה נשבה ארון אלקים בתוך אויביו הנה זה אצלי לחמשה סבות:
פסוק ד:הסבה האחת לפי שהיו אז ישראל רעים וחטאים לה' מאד, והיה ענשם שיפול עטרת ראשם שהוא הארון, כמו שנאמר (ויקרא כ"ז י"ט) ושברתי את גאון עוזכם ואמר (שם שם ל"א) והשימותי את מקדשכם, וכבר נרמז זה במה שאמר אחרי זה (סי' ז' ב', ג') ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה', ויאמר שמואל וגו' הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם וגומר, הנה זה יורה שלא חזרו בתשובה עד אותו זמן שהוכיחם שמואל, ושקודם זה היה ביניהם חטא ע"ז ופסל מיכה שלא בערו עד הנה ולזה נפלו לפני אויביהם:
פסוק ד:הסבה השנית בחטאות בני עלי שהיה הארון בידיהם ובענשם נשבה ארון האלקים להיותו בידיהם, וכבר נרמז זה באמרו ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלקים חפני ופנחס, ר"ל שבחטאם קרה זה:
פסוק ד:הסבה השלישית לפי שישראל חטאו בהביאם את ארון האלקים למלחמה והוציאם אותו מקדש הקדשים בלי רשות גבוה, כי הנה הארון לא היה הולך ולא היה יוצא ממקומו כי אם על פי ה' בדבר נביא, ומאשר הקלו ישראל בכבוד הארון ולא שאלו את פי שמואל שכבר היה ביניהם נביא מוחזק, ולא שאלו עלי במשפט האורים והתומים נענשו כשנפלו לפני אויביהם ונשבה הארון:
פסוק ד:הסבה הרביעית לפי שישראל לא שבו אל ה' ולא בקשו ממנו תשועה, אבל חשבו שבעבור הארון יצילם האלקים כדי לשמור ארון בריתו, ומפני זה יען הביאוהו להשגב עמו ולא שבו עד ה' אלקיהם היה ענשם שכשל עוזר ונפל עזור, ושהמה והארון הלכו בלא כח לפני רודף:
פסוק ד:הסבה החמשית שרצה האל יתברך להראות העמים והשרים את קדושת הארון, ושבהיות ישראל מקלים בכבודו בהוציאם אותו ממקומו לא היה עושה עמהם להפליא במלחמה, ואחרי היותו בקרב האויבים עשה אותות ומופתים וגם בקרב ישראל כאשר שב משדה פלשתים, להודיע כי שם ה' נקרא עליו, ושישראל בזו הארון ולא חלקו לו כבוד בהביאם אותו ושהפלשתים יראו מלפניו ושלחו אותו עם מנחה וזבח. הנה אם כן מה שאמרתי יוכללו בזה חמשה סבות למה נשבה ארון האלקים, והותרו השאלות שלישית ורביעית:
פסוק ד:והנה ראיתי לחקור בזה המקום בארון האלקים הזה מה היה בו, ואם היה בישראל ארון אחד או שני ארונות, ואזכור דעות המדברים בזה והטענות המחייבות, דעת דעת מהם אשר הם ספקות וסתירות לדעת המנגד. ואומר שיסוד הדרוש הזה הוא במשנה שקלים (ט' ע"א), אמרו תניא רבי יהודה בר' אלעאי אומר שני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהיתה ספר תורה נתונה לתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונים לתוכו, אותו שהיה תורה נתונה לתוכו היה באהל מועד, שנאמר (במדבר י"ד מ"ד) וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה, וזה שהיו בו שברי לוחות היה יוצא ונכנס עמהם, ורבנן אמרין ארון אחד היה ופעם אחד יצא בימי עלי ונשבה, וקרא מסייע להו לרבנן וקרא מסייע ליה לר' יהודה בר אלעאי, קרא מסייע להו לרבנן (בסי' פסוק ח') אוי נא לנו מי יצילנו מיד האלקים האדירים האלה, דחמו מה דלא חמו מימיהון, וקרא מסייע ליה לר' יהודה בר אלעאי (סי' י"ד י"ט) ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלקים, והלא ארון האלקים בקרית יערים? אלא מאי עבדי ליה רבנן הגישה ארון האלקים ציץ. וקרא מסייע ליה לרבי יהודה בר אלעאי, (שמואל ב' י"ח י"א) עוד הארון וישראל ויהודה יושבים בסכות, והלא בציון היה הארון? אלא מאי עבדי ליה רבנן סכך, שהיה בקרוי שעדין לא נבנה בית הבחירה ע"כ. וכן אמרו במשנת המשכן שהיו שני ארונות ושהיו באחד מהם לוחות האחרונות וזה היה תמיד בתוך המחנה, כמו שאמר (במדבר שם) וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה, ואחד שהיו בו שברי לוחות והיה יוצא ובא לפניהם במלחמות, שנאמר (שם י' ל"ו) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, אבל אותו הארון שהיו בו לוחות אחרונות יצא בימי עלי פעם אחד ונשבה. הנה א"כ סברו שם כר' יהודה ב"ר אלעאי, אם לא שהוסיפו בדבריו שהארון אשר יצא בימי עלי ונשבה היו בו הלוחות השלמות, ועם זה לא יקשה מה שאמרו הפלשתים אוי נא לנו מי יצילנו, דחמו מאי דלא חמו מימיהון, כי זה הארון לא יצא פעם אחרת במלחמה ואל זה הדעת נטה רש"י ז"ל בפירוש התורה בפסוק (שם שם) וארון ברית ה' נוסע לפניהם, ובפרשת והיה עקב בפסוק (דברים י' א') ועשית לך ארון עץ שכתב שם שלא היה אותו ארון הארון אשר עשה בצלאל כי אם אחר שעשה משה להכניס בו הלוחות בעוד שלא נעשה ארון בצלאל, ושאח"כ הושמו שברי הלוחות בארונו של משה והוא היה היוצא במלחמות וכו'. וכן כתב רד"ק בפירושו לזה המקום מספר שמואל:
פסוק ד:אמנם בבבא בתרא פ"ק (דף י"ד ע"א) חלקו ר' יהודה ור' מאיר בגודל הארון וכמותו, ואיך היה מונח ספר תורת משה בו, והנה שניהם קיימו וקבלו שם שלוחות ושברי הלוחות היו מונחים בארון אחד, והוא ממה שיוכיח שהיה דעתם כדעת רבנן שהיה ארון אחד לבד ולא שנים. והרמב"ן בפירוש התורה פרשת עקב (דף קל"ו ע"ד) כתב שלפי הפשט לא נעשה במדבר כ"א ארון אחד ובו היו מונחות לוחות ושברי לוחות, ואמר שדברי רש"י זכרונו לברכה הם דברי הגדה ודעת יחיד כמו שתראה מדבריו שם, אבל לא השיב הרמב"ן למקראות שהעירו חז"ל שיסייעו לר' יהודה בר אלעאי, ולא העיר גם כן לספקות אחרות אפשר שיטען ר' יהודה לסיוע דעתו מכח הפסוקים להשיב אליהם, וכן עשו שאר החכמים המחזיקים בדעות האלה, שלא שיערו בספקות הכת המנגדת ולא השיבו אליהם ונסתפקו בהגדת דעותיהם לבד, ולכן ראיתי אני לבאר דעתי בזה הדרוש ולהעיר על הביטולים המתחייבים לדעת המנגד, ואחריו אשיב אל הספקות אשר אפשר לטוען שיטעון כנגדי. ואומר שדעת רבנן הוא הישר והטוב אצלי שלא נעשה במדבר כי אם ארון אחד ובו היו לוחות ושברי לוחות, ושהארון הזה היה תמיד יושב והולך בקרב המחנה ולא יצא למלחמה כי אם פעם אחת בימי עלי שנשבה, וצדקו אם כן דברי רבנן ודברי ר' יהודה בבבא בתרא, ומה שכתב הרמב"ן מסכים עמהם, והנה נטיתי מדרך ר' יהודה בר אלעאי ומדעת רש"י ורד"ק זכרונם לברכה שנמשכו אחריו לששה טענות, והם ספקות חזקות נגדם:
פסוק ד:האחד שלא מצינו במעשה המשכן כי אם זכרון ארון אחד לבד לא שנים, אם במצות השם למשה אמר (שמות כ"ה י') ועשו ארון עצי שטים, ואם בצווי משה אל בצלאל אמר (שם ל"ה י"ב) את הארון ואת בדיו, ואם במעשה אמר (שם ל"ז א') ויעש בצלאל את הארון, ואם בהקמת המשכן והנחת הדברים במקומם אמר (שם מ' כ"א) ויבא את הארון אל המשכן וגו', וכל זה ממה שיורה שארון אחד היה ולא שנים:
פסוק ד:הספק השני ממה שנזכר בפרשת במדבר סיני איך היו הכהנים מכינים כל כלי המקדש לבוא בני קהת לשאת אותם למסעיהם, ושם נאמר (במדבר ד' ה') והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות וגו', ובאותה פרשה לא נזכר כי אם ארון אחד ולא שני ארונות, ואם היו שנים איך לא נזכרו בתוך כל כלי הבית? וכמו שכתב הרמב"ן (דף קל"ו ע"ד) אנה יעמוד הארון השני הזה כל ימי המדבר? כי במשכן בבית קדש הקדשים לא היה כי אם ארון אחד:
פסוק ד:הספק השלישי במה שאמר בפרשת בהעלותך (במדבר י' ל"ו) וארון ברית השם נוסע לפניהם, ואם היו שני ארונות איך לא פירש איזה מהם היה הנוסע לפניהם? וגם כן בפרשת וילך אמר משה ללוים נושאי ארון ברית ה' (דברים ל"א כ"ו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם, ואם היו ביניהם שני ארונות היה ראוי שיפרש באיזה מהם ישימו, והלוים שני הארונות ישאו לא ארון אחד, ואין לך שתאמר שלא נקרא ארון ברית ה' כי אם אשר היו בו הלוחות השלמות, כי גם כן האחר נקרא כן, וכאמרו וארון ברית ה' נוסע לפניהם שהוא לדעת ר' יהודה בר אלעאי הארון שהיו בו שברי הלוחות:
פסוק ד:הספק הרביעי במה שצוה יהושע אל העם על ענין הארון בהעברת הירדן אמר יהושע אל העם (יהושע ג' ב', ג' וכו') בראותכם את ארון ברית השם אלקיכם והכהנים הלוים נושאים אותו ואתם תסעו ממקומכם והלכתם אחריו, אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה אל תקרבו אליו למען אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום וגו', התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות וגו', ואם היו שני ארונות ואחד מהם הולך תמיד לפניהם, למה נצטרך יהושע לצוות לעם שילכו אחריו? ולמה הזהירם שיהיו רחוקים ממנו כאלפים אמה? אם היה הדבר פשוט אצלם בכל מסעיהם, והנה בכל מסעיהם היו עושים כן וכמו שכתב רש"י ז"ל בפסוק (במדבר ב' ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו, שכתב שם מנגד, מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה כמדת תחום שבת, ולמה אמר יהושע למען אשר תדעו את הדרך כי לא עברתם? ויורה שלא היה נהוג אצלם ללכת הארון לפניהם, ושלכן נצטרך לתת סבה להליכתו לפניהם שהיה להורות להם את הדרך, ולזה אמר עוד התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות כי הליכת הארון לפניהם היה אות שיעשה נפלאות, ומפני זה נצטרך לומר יהושע אל הכהנים שם, שאו את ארון הברית ועברו לפני העם, כי היה זה דבר בלתי נהוג אצלם. וכבר כתב רש"י שם נשתנה מסע זה משאר המסעות, שכל זמן שהיה משה קיים היה עמוד ענן נוסע לפניהם תחלה ומראה להם הדרך והארון נוסע אחר ב' הדגלים, עכשו שלא היה להם עמוד הענן היה נוסע הארון תחלה, וזה סותר למה שכתב בפירוש התורה שארון ברית השם היה נוסע לפניהם תמיד ומקדים דרך ג' ימים לפניהם לתקן להם חנייה. ואין לנו שנאמר ששם בפירוש התורה דבר הרב מהארון שהיו בו שברי לוחות ובענין יהושע דבר מהארון האחר, לפי שיתחייב לזה שעברו בירדן שני הארונות לפניהם וזה לא נזכר בכתוב, וגם לא היה ראוי שיתן בו הסבה להעדר עמוד הענן שהיה נוסע לפניהם ומראה לפניהם הדרך, כי עם היות שנעלה עמוד הענן היה נשאר הארון ההולך לפניהם תמיד לתור להם מנוחה והוא יורם את הדרך ילכו בה ולמה יצטרכו עוד לארון שני מאותה סבה, אבל הענין מבואר לכל בעל שכל שהרב בפירוש התורה נמשך לדעת ר' יהודה בר' אלעאי, ובספר יהושע מאשר הרגיש בספק הרביעי הזה נטה לדעת רבנן. ואכן תמצא שנתן שם הסבה להתרחקם אלפים אמה שהיה זה כדי שיוכלו ללכת שם להתפלל בשבת, לפי שידע יתברך שעתידים ישראל להיות לפני יריחו צרים בשבת, הנה עשה צווי ההתרחק אלפים אמה פרטיי ואינו מתמיד וכולל כמו שפירש על התורה, אבל גם זה רחוק מאד שיצוה אותו יהושע בהעברתם את הירדן שלא היה בשבת ולא זכרו בענין יריחו עצמו שהיה אחרי כן, סוף דבר ענין הארון הנזכר בספר יהושע מורה שלא היה ביניהם כי אם ארון אחד ושלא היה הולך תמיד כי אם בקרב הדגלים אם לא בצווי אלקי:
פסוק ד:הספק החמשי בנדון אשר לנו והוא, כי אם היו שני ארונות ואחד מהם היה יוצא ובא תמיד לפניהם במלחמה, א"כ איך כאשר נגפו ישראל לפני פלשתים אמרו נקחה לנו משילה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו ויושיענו מכף אויבנו? וזה יורה שלא היה ביניהם ארון כלל, ואין לנו שנאמר שרצו להביא הארון השני להיות שניהם בתוכם ליתרון קדושה, כי הנה לא נזכר זה בכתוב והפלשתים לא לקחו כי אם ארון אחד ולא השיבו כי אם אחד, וגם אין לומר ששלחו בעד הארון אשר בו הלוחות השלמות והשיבו למשכן הארון האחר אשר היה בתוכם, כי זה לא נזכר כלל בכתובים, ולא היתה קדושה באחד מהארונות מהאחר, ולמה יבקשו הבלתי נהוג ולא יחפצו בארון הנהוג לבא לפניהם בהיות שניהם שוים בקדושה? הספק הששי הוא שהנה בבנין הבית לא נזכר שהביאו לקדש הקדשים כי אם ארון אחד, והוא אשר נשבה בשדה פלשתים ואשר שלחו בעגלה החדשה ואשר בא אל קרית יערים והביאו דהע"ה אל ציון הוא הוא אשר הביא שלמה אל קדש הקדשים, ובגניזה לא זכרו חז"ל (שקלים ט' ע"א) כי אם שנגנז הארון ולא זכרו ארונות, וכל זה ממה שיורה שדעת רבנן הוא האמת הברור. ולפי שלא ישאר ספק בדבר הזה אעיר גם כן הטענות אשר יוכל לטעון הדעת המנגד ואשיב עליהם:
פסוק ד:האחת מה שהעיר רש"י בפסוק (דברים י' א') ועשית לך ארון עץ שבא בפרשת עקב, שהוא היה הארון שעשה משם קודם עשיית ארון בצלאל, לפי שלא היה לו מקום לתת בו הלוחות ושלכן לא נזכר שמה דבר אחר ממלאכת המשכן כי אם זה שהיה יתר על מה שנזכר במקומו. וכבר השיב לזה הרמב"ן שם שברדת משה מן ההר הניח הלוחות באהל מועד עד שעשה בצלאל את הארון, כי אלו לא שבר את הלוחות הראשונות באהל מועד היו יושבים עד עשיית הארון, וכן שברי הלוחות על כרחינו שם היו כי לא החזירם משה עמו להר, ומה שאמר ועשית לך ארון עץ לא אמרו כי אם על הארון אשר עשה בצלאל, ולא זכר שמה במשנה תורה דבר אחר ממלאכת המשכן לפי שזה הוא העקר ואחריו היו נמשכים שאר הדברים, וגם שנודה שהיה ארון אחר אין ספק שאחרי עשות בצלאל ארונו נגנז ארון משה כדין תשמישי קדושה ולא יתחייב מזה היות שם שני ארונות:
פסוק ד:הטענה השנית היא מה שהביא ר' יהודה בר' אלעאי לדעתו ממה שאמר הכתוב וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. ותמהתי אני איך עשו בפסוק הזה טענה על היות שני ארונות? והנה שם לא נאמר שיצא עם העם ארון אחד ושארון אחר לא מש מקרב המחנה לשימשך מזה היות ביניהם שני ארונות. אבל אמר הכתוב שישראל אחרי שנגזרה עליהם הגזרה בעון המרגלים אמרו למשה (במדבר י"ד מ') הננו ועלינו ומשה אמר אליהם לא תעלו ולא תלחמו למה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח, והם לא שמעו לדבריו ויעלו שלא ברשות גבוה ולכן לא עלה עמהם משה וארון ה' גם כן לא מש מקרב המחנה ללכת בתוכם, לפי שהיה גלוי לפניו יתברך שלא יצליחו וישובו לערב יהמו ככלב, וכן היה שהכה הכנעני אותם, ומזה א"כ נלמוד שלא עלה עמהם לא משה ולא ארון ה', ולא יתחייב מזה שהיה שם ארון אחר שהלך כמו שלא ימשך שהיה שם משה אחר שהלך:
פסוק ד:הטענה השלישית חזקה מאד ממה שאמר בפרשת במדבר סיני (שם ב' י"ז) שאהל מועד היה נוסע בין הדגלים ובפרשת בהעלותך אמר (שם י' ל"ג) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, והם אם כן מאמרים סותרים אין דרך לישבם כי אם בשנאמר שהיו שם שני ארונות, אחד הולך בין הדגלים באהל מועד והשני הולך ונוסע לפניהם, וכן כתבו רש"י שם ואני אשיב לזה בשני דרכים. האחד שמה שאמר הכתוב שאהל מועד היה נוסע בין הדגלים נאמר על המסעות הנהוגות שתמיד כך היו נוסעים הדגלים והמחנות כלם, דגל מחנה יהודה בראשונה ודגל מחנה ראובן אחריו ואהל מועד אחריהם, ואחריו דגל מחנה אפרים ודגל בני דן, ומה שאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם, הוא ספור מה שנעשה באותו מסע ראשון שיצא הארון לפניהם לתור להם מנוחה, והאות המורה על אמתת הפירוש הזה אמרו דרך שלשת ימים, ואין פירושו שהיה מקדים לפניהם דרך שלשת ימים בכל מסעותיו כמו שפירשו רש"י, אבל הוא שבאותן שלשת ימים הראשונים שנסעו מהר סיני היה השינוי הגדול הזה שארון ה' היה נוסע לפניהם ולא היה הולך בתוך הדגלים כמנהגו, וכן פירשו ראב"ע ואשר יכריח דעתו הוא מה שאמר ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. והנה השכל יורה שהשלשת ימים האחרונים הם הראשונים שזכר, וכאלו אמר וארון ברית השם נוסע לפניהם דרך אותם השלשת ימים הנזכרים שהלכו באותו מסע. ואחשוב אני בסבתו שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שארון בריתו ילך לפניהם באותו מסע ראשון שנסעו במדבר ובמסע האחרון שנסעו בו בהעברת הירדן עד בואם אל ארץ כנען ולא בשאר המסעות, וזה כאדם המלוה את חבירו, וכבר הוכרח רש"י להודות בזה כמו שזכרתי בפירוש ספר יהושע (יהושע ג'). ואמנם הדרך השני בתשובת הטענה הזאת היא, בשנאמר שאף שנודה שארון ברית השם היה נוסע תמיד לפניהם במדבר, לא יתחייב מזה שהיו שני ארונות אבל נאמר שאהל מועד וכל כלי המקדש היו נוסעים במחנה שכינה בקרב הדגלים ולא היה הולך שם הארון, כי הוא עם הלוחות ושברי לוחות אשר בתוכו היה הולך לפניהם, ולזה לא אמר ואהל מועד נוסע לפניהם אבל אמר וארון ברית השם שהוא היה הנוסע לפניהם מכלי האהל והכלים כלם אשר היו במחנה שכינה בתוך הדגלים, ואינו מהבטל שיהיה הארון במקום אחד ואהל מועד במקום אחר כמו שאזכור:
פסוק ד:הטענה הרביעית במה שאמר שאול לאחיה הכהן (בספ' סי' י"ד י"ח) הגישה הארון האלקים, והוא הקרא שאמרו במסכת שקלים שמסייע לר' יהודה בר' אלעאי ולא מצאו תשובה אליה בעד רבנן. ואני אשיב לזה שהארון הנזכר כאן אינו הארון אשר היו בו לא הלוחות השלמות ולא שברי הלוחות, והמורה על זה שלא קראו הכתוב ארון ברית ה', לפי שלא היו בו לוחות הברית, אבל הארון הזה אשר אמר שאול היה לדעתי ארון אחר שעשו ישראל להוליך בו האפוד עם האורים והתומים שהיה הולך במלחמה בימי שאול ודוד וכהן עמו, והיה זה כדי לשאול בהם מה שירצו בעת הצורך, כאמרו (שם סי' ל' ח') הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו וגו'? וכמו שנאמר (במדבר כ"ו כ') ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני השם על פיו יצאו ועל פיו יבואו וגומר, והמורה באמת ובתמים שזה הוא הארון אשר שאל שאול, אמרו שם ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה' בשילה נושא אפוד וגו', ועל זה אמר ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלקים וגו' ויהי עד דבר שאול אל הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב ויאמר שאול אל הכהן אסוף ידיך וגו', הנך רואה שלא נשא אחיה ארון ברית ה' כי אם האפוד שהיו עמו האורים והתומים ולא שאל שאול כי אם על האפוד לשאול באורים ובתומים אם ירדוף אחרי הפלשתים, ומאשר ראה אותם בורחים אמר לכהן שלא ישאל ויאסוף ידיו ורדף אחריהם מיד, וכן פירשוהו המפרשים וכתב רש"י שם הארון אורים ותומים, והנה רש"י במה שפי' בזה הוא המלאך שעונה בעל כרחו אמן, וראוי היה שיפרשהו כן, כי לא היה אז לשאול צורך עם ארון ברית השם ולא יאמר שאול עליו הגישה ארון האלקים אבל הם יגשו לפניו אבל אמרו על האורים והתומים, ולפי שהיו באים בארון אחד קראו ארון האלקים ולא קראו ארון ברית ה', ומאשר היה זה הפסוק בעיני בעלי התלמוד סיוע לדברי ר' יהודה בר אלעאי ורש"י לא פירשו כן, יורה שנטה שם בפירוש ספר שמואל לדעת רבנן כמו שעשה בספר יהושע וכמו שזכרתי:
פסוק ד:הטענה החמשית הוא הפסוק האחר שהביאו גם כן במסכת שקלים שיסייע לר' יהודה בר' אלעאי, ממה שאמר אוריה החתי אל דוד (שמואל ב' י"א י"ח) הארון וישראל ויהודה יושבים בסכות ואדוני יואב וגו', ויורה שהיה ארון הברית יוצא עמהם למלחמה מלבד הארון אשר היה יושב בציון, ובגמרא אמר שישיבו רבנן לזה שהיה בקרוי, לפי שעדין לא נבנה בית הבחירה, ופי' זה שלא אמר אוריה על הארון אשר היה עמהם במלחמה כי אם על הארון אשר בציון שהיה יושב באהל בתוך היריעה ולא נבנה עדין בית המקדש, ולהיותו שם בקרוי היה אומר אוריה שאין ראוי ללכת לביתו בהיות הארון באהל בתוך היריעה. וזו באמת תשובה בטלה היא, כי לא היה זה דבר מקרית נעשה לשעתו שבעבורו לא יבא אוריה אל ביתו כי תמיד היה הארון באהל, ולא יבא אם כן אוריה כל ימיו אל ביתו, ועוד כי הארון באהל היה ולא בסכות ובציון היה יושב ולא במלחמה עם יואב, ואיך יאמר אם כן הארון וישראל ויהודה יושבים בסכות ואדוני יואב? אבל התשובה האמיתית לדעתי היא על הדרך שאמרתי, רוצה לומר שלא דבר אוריה החתי מארון ברית ה' כי אם מארון אחר אשר היו בו האורים והתומים עם האפוד, שהיו מוליכים עמהם במלחלמה וכהן עמו כדי לשאול מאתו את דבר ה' כפי צורך השעה, ולזה אמר הארון וישראל ויהודה ולא אמר ארון ברית ה' שהוא השם המיוחד לארון אשר בו לוחות הברית. הנה התבאר ממה שאמרתי אמתת הדרוש הזה והוא שלא נעשה במדבר כי אם ארון אחד לבד ובו היו לוחות ושברי לוחות, ובצדו צוה משה אדוננו ע"ה את הלוים שישימו את ספר התורה, ואותו הארון לא היה הולך לפניהם בתמידות ולא היה יוצא ובא לפניהם במלחמות, כי לא היה זז ממקומו כי אם בדבר ה' ובצווי מיוחד כמו שהיה באותו מסע הראשון שנסעו מהר סיני ובימי יהושע במסע האחרון שנסעו עד בואם לארץ ובענין יריחו שבכלם הוציאו את ארון ברית ה' ממקומו בדבור אלקי ובמצוה מיוחדת, ולכן ישראל בהיותם נגפים לפני אויביהם ששלחו בעדו והוציאו ממשכן השם בלא רשותו ואת פי השם לא שאלו עליו חטאו בזה עון פלילי ונענשו עליו ונשבה הארון והשיבו אותו פלשתים ובא וישב בקרית יערים ימים רבים, ומשם הוליכו דוד לבית עובד אדום הגתי ואחר כך הוליכו משם לציון עם היות אוהל מועד כלו מזבח ומנורה ושאר הכלים בגבעון, והיו ישראל הולכים לגבעון לזבוח זבחיהם ולדרוש את השם אעפ"י שלא היה שם הארון שהיה בציון, תראה זה בדברי הימים אחרי שבנה דוד מזבח בגורן ארונה היבוסי אמר שם, (דברי הימים א' כ"א כ"ח) בעת ההיא בראות דוד כי ענהו השם בגורן ארונה היבוסי ויזבח שם ומשכן השם אשר עשה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלקים כי נבעת מפני המלאך, וזה מורה שגם אחרי היות ארון הברית בציון היה האהל והמשכן כלו בגבעון ושם היו זובחים. וכן אמרו בסדר עולם פרק י"ג שכל הימים שהיה הארון בקרית יערים היו מקריבים בנוב, והארון המיוחד הזה הוא אשר הכניס שלמה המלך בקדש הקדשים אחרי בנית הבית, וכפי קבלת חז"ל (שקלים ט' ע"א) האמתית הוא אשר גנז יאשיהו המלך בחרבן בית קדשנו ותפארתנו, והוא העתיד להגלות בביאת משיחנו מהרה יגלה. זהו מה שראיתי לבאר בדרוש הזה והארכתי בו ליוקר הדבר וקצור דברי חכמינו בו:
פסוק ה:ויהי כבוא ארון ברית ה' וגו'. זכר שכאשר בא ארון ברית ה' אל מחנה ישראל הריעו כל העם תרועה גדולה כתרועת המנצחים, כי חשבו שברית האלקים יושיע אותם, ולא צעקו אל ה' ולא קראו אליו כי לא שבו לפניו אבל חשבו שיהיה הארון תחבולה לנצח המלחמה, וגם חטאו בזה מאשר בענין יריחו צוה השם יתברך שלא יריעו העם כי אם בנפול החומה שהיתה עת הנצחון אבל קודם לזה לא יריעו ולא ישמחו כשמחת בקציר אבל ישאו עיניהם אל השם לשאול ממנו עזרה בצרות, ואלה לא עשו כן כי קודם הנצחון הריעו:
פסוק ו:וכאשר שמעו הפלשתים קול תרועתם וידעו שבא ארון האלקים שמה פחד קראם ורעדה, (ז) ויאמרו אוי נא לנו כי לא היתה כזאת מתמול שלשום, רוצה לומר כאשר נצחנו אותם, ועתה (ח) ועתה יהיה אוי לנו כי מי יצילנו מיד האלקים האדירים האלה, ואמרו עוד אלה הם האלקים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, רוצה לומר המכה את מצרים מכה על ים סוף שהיה במדבר, או הוא כמו שתרגם יונתן ולעמיה עביד פרישן במדברא, ויפה פירש בו הר' יוסף קמחי ז"ל שהוא מן (שיר ד' ג') ומדברך נאוה, ויאמר שהוא האלוה המכה מצרים בכל מכה במצותו ובדברו, כ"ש שיעשה עתה שהוא בעצמו בא כאן:
פסוק ט:ואמרו אלה לאלה שבעבור זה ראוי שתחזקו ויהיו לאנשים, רוצה לומר אחרי שאין לכם ענין אלקות כזה ראוי הוא לכם פלשתים שתתחזקו ותהיו לאנשים, כי בכח אנשים תלחמו אחרי שאין לכם כח אלקים, וביארו צרכם לזה והכרח ההתגברות באמרם, פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם, והנה אמרם עוד והייתם לאנשים ונלחמתם שיראה מותר הוא דרך פיוס, רוצה לומר ואני ידעתי שתהיו אתם לאנשים ונלחמתם כי כן ראוי אל כל בני חיל. וחז"ל אמרו במדרש שמואל (פרשה י') בעירובי דברים נאמרה פרשה זו, מי יצילנו מיד האלקים האדירים אלו דברי הצדיקים שבהם, אבל הרשעים היו אומרים אלה הם האלקים המכים את מצרים בכל מכה, עשרה מכות היה לו וכלן הביא על המצרים ושאר המכות הביא על עמו במדבר ואין לו מכה עוד להביא, אמר להם הקב"ה אתם אומרים שאין לי עוד מכה הנני מביא עליכם מכה שלא היתה מעולם והם הטחורים, וכן הוא אומר ותכבד יד ה' על האשדודים:
פסוק י:(י-יא) וילחמו פלשתים וינגף ישראל וגו'. זכר שכאשר בני עלי לא יראו את ה' ולא כבדו אותו כך לא עזרם ולא היה עמהם, וכאשר הפלשתים יראו מלפניו וכבדוהו בדבריהם הלך לפניהם וינגף ישראל וינוסו איש לאהלו ויפלו מהם כשלושים אלף איש, וילקח שם ארון האלקים ושני בני עלי שהיה הארון בידיהם מתו כדבר השם אשר דבר ביד איש האלקים וביד שמואל הנביא כמו שנזכר:
פסוק יא:וירץ איש משבט בנימין מהמערכה ויבא שילה והיה מתאבל על אשר נעשה. ורבותינו דרשו במדרש שמואל (ריש פרק י"א) שהיה זה שאול וששים מיל הלך באותו יום, במערכה היה ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא, ר' סימון אומר מאה ועשרים הלך באותו יום שהיה במערכה וברח לשילה ושמע שנשבו הלוחות וחטפן מיד גלית ובא, וכן הוא גם כן במדרש תהלים. וכבר השרישונו חז"ל שאין משיבין על הדרש והפשט יתישב על פשוטו, כי כפי פשוטו הלוחות נשבו עם הארון ועמו שבו, ואיש אחר היה זה משבט בנימין.
פסוק יג:וזכר שכאשר בא האיש היה עלי יושב על הכסא על מקום שהיה רואה את הדרך ומצפה לדעת מה יעשה במחנה, כי היה לבו חרד לא על בניו ועל עמו כי אם על ארון האלקים, והאיש בא לעיר מצד אחר והגיד הדבר ותזעק כל העיר, (יד-טו) וכאשר שמע עלי את קול הצעקה שאל עליה והאיש בא והגיד אליו הדבר בהיות עלי זקן מאד בן תשעים ושמונה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות, רוצה לומר שכל אחד מעיניו קמה וכהתה. ואפשר הוא שלרוב לחות הזקנה נזלו המים על עיניו וקמו ונתעבו מאד, והוא אשר יסבב בזקנים העדר הראות:
פסוק טז:(טז-יז) והמגיד הגיד לעלי הדברים כפי מדרגתם וכפי מה שהיו נוגעים אל לבו של עלי, כי הוא אמר ראשונה נס ישראל מפני פלשתים, ואחרי זה אמר וגם מכה גדולה היתה בעם מההרוגים, ואחריו אמר וגם שני בניך מתו, ואחרון אחרון חביב וארון האלקים נלקחה:
פסוק יח:וספר הכתוב שעלי לא הרגיש צרת ישראל והרג שני בניו כלל בערך לקיחת ארון האלקים, ולכן בהזכירו ארון האלקים נפל מעל הכסא וימת, כי היה זקן מאד וכבד ונפילתו היה סבת מיתתו. וזכר מעלתו שהוא שפט את ישראל ארבעים שנה, ואפשר לפרש והוא שפט את ישראל ארבעים שנה, שהיא היתה סבת זקנתו וכבדותו שקפצה עליו מעמל המשפט ההוא:
פסוק יט:וכלתו אשת פנחס הרה וגו'. אמר שכלתו של עלי אשת פנחס בנו הרה ללת, והוא כמו ללדת, רוצה לומר בזמן הלידה, או יהיה ללת מלשון יללה, שהיתה הרה לאוי וליללה, וכאשר שמעה השמועה הרעה הזאת מהלקח ארון האלקים ואל מות חמיה ואישה כרעה ללדת ותלד מיד, ואמרו כי נהפכו עליה ציריה ובעת מותה וגו', אחשוב שהיתה מיתתה לא מפאת לידת הנער כי כבר היה נולד, כי אם לפי שאחרי שיצא הילד נעדרו הצירים והמכאובות ולא היו לה עוד, ולזה לא יכלו לצאת המותרות הדמיות אשר היו ראויים לצאת אחריו כי בהעדר הכח ובהפסק המכאובים לא יצאו עוד וחזרו למעלה בקרבה וזו היתה סבת מיתתה, וזה כי נהפכו ציריה עליה ר"ל יען נהפכו לאחור לקרבה ולא יצאו לחוץ כראוי: ואמרו במסכת בכורות, (פרק ז' מ"ה ע"א) תניא ר' אליעזר אומר כשם שצירים לבית כך צירים לאשה, שנאמר כי נהפכו ציריה עליה. ר' יהושע אומר כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה, שנאמר (איוב ג' ט') כי לא סגר דלתי בטני. ורבי עקיבא אומר כשם שפתח לבית כך פתח לאשה, שנאמר (בראשית ל' כ"ב) ויפתח את רחמה. הנה אם כן לא פירשו צירים על הכאבים, כי אם על פי הרחם ואברי האשה המולידים שמתחזקים לדחות הולד לחוץ עם כל מותרות ההולדה, והם אשר נהפכו עליה:
פסוק כ:ואמר שבעת מותה אמרו הנצבות עליה אל תראי כי בן ילדת, והיא לא ענתה ולא שתה לבה לזה:
פסוק כא:ואמנם אמרו ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלקים ואל חמיה ואישה, יורה שאשת פנחס אמרה זה, ויהיה אם כן שלא לצורך אמרה פעם שנית (כב) ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלקים. וגם יקשה למה לא זכרה שם מות חמיה ואישה כמו שאמרה בראשונה? והמפרשים לא נתנו לזה טעם נכון. ואני אחשוב שאשת פנחס עם היות שלא ענתה לנשים על מה שאמרו לה אל תראי כי בן ילדת ולא שתה לבה לזה (רוצה לומר לשמחת הבן), הנה היא לבד קראה לנער אי כבוד, כי אמרה כאשר ידעה שילדה בן יקראוהו אי כבוד, כלומר אין כבוד, ולא דברה עוד. והנשים הנצבות עליה פירשו דבריה ואמרו שהיתה כוונתה בזה השם לשלשה סבות, והם אל הלקח ארון האלקים ואל מות חמיה ואישה, ולפי זה יהיה אמרו ותקרא לנער אי כבוד הם דברי אשת פנחס, ומה שאמר הכתוב עוד לאמר אל הלקח וגו' הוא מאמר הנשים הנצבות שמה שעשו פירוש לדברי אשת פנחס, ומאשר היא שמעה דבריהן ולא ישרו בעיניה לפי שהשוו מיתת חמיה ואישה להלקח ארון האלקים, חזרה לדבר ואמרה שלא כוונה באותו שם לענין חמיה ובעלה, כי אם לבד למה שנלקח ארון האלקים כי עליו נעדר הכבוד מישראל לא ממיתת בעלה וחמיה, וזהו שהוסיפה לומר ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלקים. הנה התבאר מזה שאשת פנחס לא עשתה שנוי בדבריה, והיה השנוי מפאת הנשים היושבות אצלה שפירשו דבריה באופן בלתי ראוי, והיא עם חוזק כאב המות נצטרכה להשיב להן ולפרש כונתה, ועם היות שאמר ולא ענתה ולא שתה לבה לשמחת הבן, הנה לא נמנעה לדבר הדברים האלה בעת מותה כאשר עם לבבה: