מלחמת הפתע של גדעון במדיינים
גדעון נערך לקרב עם מדיין ועמלק וכל בני המזרח, המון אדם כַּח֛וֹל אשר על שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם, אשר מצפים לשלל המלחמה עם גמליהם. הקרב בפרק מלמד את לקח המלחמה: לא הגודל קובע, המעז הוא המנצח!
מפת הקרב
וַיַּשְׁכֵּ֨ם יְרֻבַּ֜עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־עֵ֣ין חֲרֹ֑ד וּמַחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָיָה־ל֣וֹ מִצָּפ֔וֹן מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה בָּעֵֽמֶק׃
(שופטים ז א)
"מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה" - מיהו אותו מורה? נדמה שגם שאול המלך פחד מהמורים שגרו בשכונה שנאמר: "וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל... וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽים׃"(שמואל א לא ג). אלו כמובן לא מורים, ואף לא מורה מיתולוגי, אלא הגבעה כולה כאילו מרימה את אצבעה ומורה מעל פני העמק השטוח, שרק בו ניתן למתוח כביש בשם "כביש הסרגל", אל עמק יזרעאל.
בעמק נערכים בני המזרח ואילו גדעון נאסף ונערך אל מקור המים בעין חרוד. ה' מודיע לו כי עליו לשלח את כל הפחדנים והספקנים 'לצפור', כלומר, לצפות מהמצפה הבטוח בעבר הירדן בהר הגלעד. כמו כן, מתוך האמיצים יש לצרף בודדים, ועל ידי מספרם המועט יתגלה ניצחון ה'.
מבדק הליקוק
וַיֹּ֨אמֶר יְ-הוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן עוֹד֮ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ לְךָ֖ שָׁ֑ם וְהָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה ׀ יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא־יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ׃
וַיּ֥וֹרֶד אֶת־הָעָ֖ם אֶל־הַמָּ֑יִם וַיֹּ֨אמֶר יְ-הוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן־הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִכְרַ֥ע עַל־בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת׃
(שופטים ז ד-ה)
צירוף הבודדים מתבצע על יד מבחן. המבחן הוא צורת השתייה, המלקקים מעין חרוד הם הנבחרים!
מי שכורע על ברכיו, רגיל הוא לכרוע לעבודה זרה, ואין לה' להביא הישועה על ידו. לעומתו, המביא את המים אל פיו בידו נשאר עומד איתן ואינו כורע ונכנע לעולם החומר.
דרך אחרת להבין את המבחן: מי שמוכיח שאינו מוכן לקרב בכל עת ואינו ערני לכל סכנה, אסור לצרפו לסיירת של גדעון. חשוב להכיר את דרך האכילה והשתייה של הכלב: הכלב אינו שוכב בזמן האכילה; מרפקיו נעולים וראשו רכון אל מאכלו, ובמיוחד בשתייה הרי הוא מלקק על ידי לשונו מהמים ואינו שוכב תוך כדי, שהרי הוא מוכן תמיד להגן על אדונו. מי שמוכן להשתעבד כמו כלב ומשליך את יהבו על ה' הרי שתבוא הישועה באמצעותו.
מודיעין אנושי או טכנולוגי?
וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְ-הוָ֔ה ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה כִּ֥י נְתַתִּ֖יו בְּיָדֶֽךָ׃
וְאִם־יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה־יְדַבֵּ֔רוּ וְאַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְיָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֵּ֤רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל־קְצֵ֥ה הַחֲמֻשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
(שופטים ז ט-יא)
ה' שולח את גדעון לקבל את המודיעין האחרון לפני היציאה לקרב. משימת המודיעין הזו באה בעקבות חששותיו של גדעון מכשלון ולכן הקב"ה מְצַוֵּת למשימה חשאית זו רק אותו ונערו הנאמן פֻּרָה, כדי לתהות על קנקנם של האויבים.
וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה־אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה צלול (צְלִ֜יל) לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד־הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל׃
וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם־חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱ-לֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת־מִדְיָ֖ן וְאֶת־כָּל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
(שופטים ז יג-יד)
גדעון מצליח להביא מודיעין "חלומי" שכל מצביא היה מתברך בו. החלום מבטא את הדברים המודחקים של המדיינים אשר רואים את הלחם מתהפך עליהם. זוהי התנופה של העומר אשר ישראל מקריבים בימי הפסח ועל כך המדיינים פותחים במלחמה – מלחמת הלחם.
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת־מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְאֶת־שִׁבְר֖וֹ וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי־נָתַ֧ן יְ-הוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת־מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן׃
(שופטים ז טו)
כמו בדיווח על ידי רחב בספר יהושע (ב) גם כאן מקבל המצביא את המורל האמיתי של האויב ומאמין בניצחון. כל איסוף מודיעיני שאינו מביא בחשבון את הלך הרוח הלאומי של האויב נוטה להתפרש באופן מוטעה. כי לא המספר קובע אלא הרוח!
דוגמא אישית
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מִמֶּ֥נִּי תִרְא֖וּ וְכֵ֣ן תַּעֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֥י בָא֙ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהָיָ֥ה כַאֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה כֵּ֥ן תַּעֲשֽׂוּן׃
(שופטים ז יז)
גדעון מלמד אותנו שיעור במנהיגות אמיתית, דוגמא אישית, "מִמֶּ֥נִּי תִרְא֖וּ וְכֵ֣ן תַּעֲשׂ֑וּ"; המפקד בראש, וחייליו מקבלים את ההשראה לתפקד כמוהו. אמנם את המשפט הזה לקח בנו אבימלך בפרק ט' בהמשך והפך ליוהרה חסרת רגישות "וַיַּ֨עַל אֲבִימֶ֜לֶךְ הַר־צַלְמ֗וֹן הוּא֮ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּוֹ֒ וַיִּקַּח֩ אֲבִימֶ֨לֶךְ אֶת־הַקַּרְדֻּמּ֜וֹת בְּיָד֗וֹ וַיִּכְרֹת֙ שׂוֹכַ֣ת עֵצִ֔ים וַיִּ֨שָּׂאֶ֔הָ וַיָּ֖שֶׂם עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיֹּ֜אמֶר אֶל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־עִמּ֗וֹ מָ֤ה רְאִיתֶם֙ עָשִׂ֔יתִי מַהֲר֖וּ עֲשׂ֥וּ כָמֽוֹנִי׃" (שופטים ט מח). לעומתו, גדעון, סנגורם של ישראל, רק מחפש את טובת העם ולא את טובתו האישית.
מעניין כי פסוק זה של גדעון ולא של אבימלך נמצא בהרבה לשכות של קצינים בצה"ל.
הפתעה בקרב מביאה את הניצחון
וַיָּבֹ֣א גִ֠דְעוֹן וּמֵאָה־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־אִתּ֜וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה רֹ֚אשׁ הָאַשְׁמֹ֣רֶת הַתִּֽיכוֹנָ֔ה אַ֛ךְ הָקֵ֥ם הֵקִ֖ימוּ אֶת־הַשֹּֽׁמְרִ֑ים וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁ֣וֹפָר֔וֹת וְנָפ֥וֹץ הַכַּדִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּיָדָֽם׃
וַֽ֠יִּתְקְעוּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָרָאשִׁ֥ים בַּשּֽׁוֹפָרוֹת֮ וַיִּשְׁבְּר֣וּ הַכַּדִּים֒ וַיַּחֲזִ֤יקוּ בְיַד־שְׂמאוֹלָם֙ בַּלַּפִּדִ֔ים וּבְיַ֨ד־יְמִינָ֔ם הַשּׁוֹפָר֖וֹת לִתְק֑וֹעַ וַֽיִּקְרְא֔וּ חֶ֥רֶב לַֽיהוָ֖ה וּלְגִדְעֽוֹן׃
(שופטים ז יט-כ)
התזמון של ניפוץ הכדים ותקיעה בשופרות הוא שמביא את הניצחון. בעת החלפת המשמרות, באמצע הלילה במשמרת האמצעית, רוח הלחימה המדיינית נשברת מיד מעוצמת הרעש המתוזמן והלפידים המתחפשים לגדודים רבים מכל הכיוונים. גדולת הנס נשארת לדורות כדוגמא לישועת ה' כהרף עין. כך במאבק מול עוצמת המעצמה האשורית בימי חזקיהו המלך "וְעוֹרֵ֨ר עָלָ֜יו יְ-הוָ֤ה צְבָאוֹ-ת֙ שׁ֔וֹט כְּמַכַּ֥ת מִדְיָ֖ן..." (ישעיהו י כו). וכן בתהילים "שִׁיתֵ֣מוֹ נְ֭דִיבֵימוֹ כְּעֹרֵ֣ב וְכִזְאֵ֑ב וּֽכְזֶ֥בַח וּ֝כְצַלְמֻנָּ֗ע כׇּל־נְסִיכֵֽימוֹ׃" (תהילים פג יב), בתהילה לאל על כל אויבי ישראל.