ויאמר ה' אל גדעון עוד העם רב כו'. הנה אומרו וכל אשר כו' הוא מיותר כי מכלל הן אתה שומע לאו. ועוד כי גם אם היה צריך לאומרו מלת הוא מיותרת:
פסוק ד:
אך לומר לאשר לא שבו מאליהם שישובו אחור הלא וכעסו ויריבו ויעשו רעה על כן אמר לו הוא יתברך אל תירא כי דע לך כי כל אשר אומר אליך זה לא ילך עמך הוא לא ילך כלומר הוא מעצמו לא ילך כי לא יקפיד ומרצונו ישוב וז"א הוא וכן היה אין צ"ל שלא הקפידו כי אם שגם נתנו כל צידה שהביאו לנשארים כאומרו ויקחו את צדה העם ואת שופרותיהם כו':
פסוק יג:
ויבא גדעון כו' הנה בחלום הלז יש כפל ענין וכבדות לשון אשר אין לנמשל צורך בו. ועוד כי אין הפתרון דומה לחלום. וגם ראוי לשים לב אל שינוי לשון באומרו מספר במקום סיפור ושברו במקום פתרונו:
פסוק יג:
אמנם קרה לו כאשר בים סוף שהיו ישראל בלתי ראויים והיה עוזא שרו של מצרים מקטרג באו' הללו עובדי ע"ג והללו כו' והיו ישראל כמעט ראויים ליאבד על קטרוגו עד שהוא יתבר' ככל חסדיו היפך בזכות ישראל עד היפך הגזרה על השר ועל עמו והמית את השר כד"א וירא ישראל את מצרים מת וניער גם את כל חילו ע"ד זה עשה ה' גם פה כאשר יבא בס"ד והנה ארז"ל כי צליל לחם שעורים היא מנחת העומר כי בזכות העומר נצולו וראוי לדעת למה נתייחדה מצוה זו לכך מכל השאר אך אין ספק כי בעל מאמר זה הולך לשיטת האומר כי כאשר אמר גדעון ואיה כל נפלאותיו כו' לאמר הלא ממצרים גאלנו ה' שהיה ערב פסח וא"כ החלום הלז היה ליל שני של פסח שהוא יום מצו' העומר או לילה שאחריו שהיום שעבר היה גם הוא יום העומר על כן הגין העומר בזמנו והענין היה שהראהו ה' כי עם שישראל היו בלתי ראוים עכ"ז צליל לחם שעורים היא מצות העומר היה מתהפך במחנה מדין והוא שהיה העומר מתהפך כי זכות העומר היה בא להציל ולהיות במחנה מדין היה הדבר מתהפך באמור הללו עובדי ע"ג והללו עובדי ע"ג כי כמדין כן ישראל וזהו מתהפך ויבא ענין העומ' עד האהל הוא שרו של מדין המאהיל ומחופף על מחנהו שהוא בב"ד של מעלה ויכהו את השר ויפול ממעלתו והוא על דרך הכתוב אצלנו על שרו של מצרים שלא הפילו הוא ית' בפעם אחת כי אם שתחלה בהחילו לקטרג הורידו מגדולתו וזהו ויסר את אופן מרכבותיו הוא השר שהוא אופן שעליו יסובו כל מרכבותיו שהסירו הוא יתברך מגדולתו ועדיין היה מנהיג את עצמו אך בכבדות ואחרי כן שחזר לסרב המיתו ה' והוא גמ' הנפיל' באומרו ויר' ישראל את מצרים מת כו' וע"ד זה היה פה כי תחל' זכות העומר שבאותו היום הכה את האהל הוא השר אש' מדין בצלו יחיו ויפול מגדולתו ומה שהיה משפיע מכחו מלמעל' למט' נהפך כי השיב פניו למעל' ואחוריו אל עמו וזהו ויהפכו למעלה על כרחו ולהיותו מתחזק שלא היה ההתהפכו' ברצונו ע"כ ונפל האהל לגמרי ממצבו וממעמדו נהר' לגמרי ומאליו נשמ' שבהכשל עוור יפול עזור.
פסוק יד:
ויהי כשמוע רעהו את דברי החלום אפשר הבין בדברי' או כי מאת ה' היתה שומה בפיו להשיב ולומר אין זה בלתי אם חרב כו' איש כי נתן ה' בידו את מדין והו' כי אין זה פתרון הדברים כי אם שבראותו איך כח המאהיל עליו שהוא השר נפל אז אמר כמאמר עוזא שרו של מצרים איך יתכן יפיל ה' את מדין ביד חרב ישראל אשר הללו עובדי ע"ג והללו עובדי ע"ג איך אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל כלומר כי חרבו בלבד היא השולטת ולא כללות ישראל כי אם איש ישראל כי אותו ראה ה' צדיק לפניו בדור ההוא ונתן האלהים בידו את מדין כו'.
פסוק טו:
ויהי כשמוע גדעון את מספר החלום הוא מספר חלוקות החלום א' ויכהו ויפול שנית ויהפכהו שלישי' ונפל האהל כי זה מורה על הדרגות נפילת השר כמדובר כי מבלי מאמר המשיב הבין הוא בדברים ענין הפתרון וכן ראה את שברו ואינו הפתרון כמדובר שרעהו לא כתר כי אם שהשיב על קושי הנופל על ענין פתרון החלום אך אמר שראה את שברו שהוא את תקותו כד"א שברתי לישועתך ה' כי ראה כי שם ה' בפיו את מה שהיה הוא מקוה לשמוע כי ינתן מדין בידו כי לא אמ' אין זה בלתי אם חרב ישראל כי אם חרב גדעון נתן ה' בידו את מדין כי זאת היתה תקותו אז נחרץ ויאמר קומו וכו' ומענותנותו לא אמר נתן ה' בידו אלא בידכם את מחנה מדין כו':
פסוק טז:
ויחץ כו'. ראוי לשים לב אל איזה סמך ורמז לעשות הדברים האלה ואפשר כי עשה כן לזכור זכות תורה וזכות אבות והוא כי במתן תורה היו שלש' דברים קולות ולפידים ושופר כד"א וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן כך עשה הוא קולות של שיבור הכדים ולפידים ושופרות וההר עשן מהלפידים ואז וירא העם וינועו נגד אויביהם וגם זכית אבות ביד ימינם הוא אברהם כי השופרות תוקעי' ולא מתריעים שהוא זכות אברהם ולפידי אש זכר ליצחק ביד שמאלם והקול קול יעקב בשבירת הכדי' שגם בהם רמז ליעקב שנשאר יעקב לבדו ואמרו ז"ל אל תקרי לבדו אלא לכדו וזכר לדבר שגם פה בזכותו יצילם ה' כאשר אז הציל את יעקב מן שרו של עשיו גם יתכן זכר עשה למלחמת אברהם את ארבעה מלכים גדולים במתי מעט שהיה הוא ואליעזר שעולה שמו בגמטריא שי"ח כך פה היו שלש מאות איש נשארו י"ח הוא ירבעל במספר קטן עולה ט"ו ובשלשה דברים שופרות וכדים ולפידים הרי י"ח נשארו שמנה עשר וצוה שיקראו לה' ולגדעון שהלא כמו זר נחשב ישתף שם שמים עם שמו אך במה שכתבנו שבישראל דרך כלל לא היה זכות כי אם לגדעון לבדו כי על כן אמר לו הוא ית' לך בכחך זה והושע' את ישראל כו' כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד מה עשה אמר אם יאמרו לישראל אין להם זכית אם אומר לגדעון אין ראוי כי לה' התשועה על כן אמר לה' שהוא העיקר ואגב ולגדעון ולבלתי הזכיר כלל אין ראוי כי טוב להזכיר הזכות בעת הפועל כי השטן מקטרג בשעת הסכנה: