אשר אִתָּךְ. כן כתיב לא אִתְּךָ כמו שהוא באיזה ספר:
פסוק ג:
מהר הגלעד. במקצת דפוסים כתוב גלעד בלא ה"א וטעה בין זה ובין שגלשו מהר גלעד דשיר השירים וכן בספר אחר כ"י נמסר כאן מהר הגלעד לית וחד שגלשו מהר גלעד:
פסוק ה:
בלשונו מן המים. כן כתוב לא אל המים:
פסוק ו:
ויהי מספר המלקקים. ב' ובענין וכן כתיבין ושניהם רפויי המ"ם סמוני הה"א בגעיא עיין מכלול דף נ' ובדף צ"ד הביא מלה זו עם אחרות שכאשר נכתבו שתי אותיות דומות פעמים יבארו שתיהן אע"פ שמקדם להם תנועה קטנה אבל ישימו מאריך עם התנועה הקטנה ובאות הראשונה מן הדומות שו"א ופתח וכבר כתבתי בריש פרשת לך לך שזהו חילוף בין הספרים כי במקצתן כל מלות אלו בחטף פתח ובמקצתן כולן בשוא לבד:
פסוק ו:
על ברכיהם. הכ"ף רפה והמסורת עליו כל לשון ברכי ברכיו דגש בר מן שנים רפין וזה אחד מהם וחברו הוא ברך על ברכוהי (דניאל ו׳:י״א) כ"ב רד"ק בפי' ובמכלול דף קצ"א ושרשים שרש ברך:
פסוק יא:
מה ידברו. במקצת ספרים אין דגש ביו"ד:
פסוק יג:
צלול. צליל קרי:
פסוק טו:
ויהי כשמע. ברוב הספרים הכ"ף דגושה ומצאתי כתוב בספר א' מדקדוק ישן כ"י זה הכלל כל ויהי של תלשא קטנה וראש תיבה שלאחריו כ"ף היא נדגשת כגון ויהי כראות המלך (אסתר ה׳:ב׳) ומלכים א' י"ג ומלכים ב' ט"ז. ויהי כשמוע לבן וכן הרבה. ומפני הוגן הקריאה תקנו לבטל חוק יהו"א ע"כ. ועיין מ"ש בפרשת וירא על ויהי כהוציאם ושמואל א' י' ומלכים א' י"ג:
פסוק טז:
ריקים. במקצת ספרים כתוב רקים חסר י' קדמאה וע"פ המסורת ראוי להיות מלא שבמלכים ב' ד' נמסר ג' חסר בלישנא ואין זה מהם:
פסוק יח:
ותקעתם. אין בקו"ף מאריך:
פסוק כ:
בלפדים. בספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים ישנים חסר י' קדמאה וכן נכון ע"פ המסורת שכתבתי בסוף פרשת יתרו וכן הוא ולפדים בתוך הכדים דלעיל:
פסוק כא:
ויניסו. וינוסו ק':
פסוק כב:
צררתה. בשני רישי"ן:
פסוק כב:
על טבת. חד מן ט' דסבירין עד וק' על וסימן נמסר בפרשת ויחי. ועיין מ"ש בנחמיה י"ב: