פסוק א:לנסות בם את ישראל. את דור האחר אשר לא ידעו את נסי מלחמות כנען ולא ראו את המעשה הגדול, והמרו ומעלו במקום:
פסוק ב:רק למען דעת. רק לדבר הזה לבדו הניחם, למען דעת ולהתבונן דורות בני ישראל הבאים מה החטא גורם, כי עתה הם זקוקים ללמדם מלחמה:
פסוק ב:רק אשר לפנים. שהיו עומדים לשרת את ה':
פסוק ב:לא ידעום. למלחמות הללו וטכסיסיהם, ולא נצרכו להם:
פסוק ג:חמשת סרני פלשתים. הם הגוים אשר הניח לנסות:
פסוק י:ותהי עליו רוח ה'. דרש רבי תנחומא (מדרש תנחומא שמות כ) נסתכל בהם, שאמר הקדוש ברוך הוא למשה במצרים (שמות ג ז) ראה ראיתי את עני עמי, מה הן שתי ראיות הללו, אמר לו: רואה אני שעתידין לטעות בעגל, ואף על פי כן 'ראיתי את עני עמי'. זו דרש עתניאל, אמר: בין זכים בין חייבים, עליו להושיעם:
פסוק יג:את עיר התמרים. יריחו:
פסוק טו:אטר יד ימינו. תרגם יהונתן: גבר גמיד יד ימיניה, וכל גמיד לשון ארמי הוא, דבר כווץ מחמת חולי, ריטרי"ט בלע"ז; לא היה שולט ביד ימינו. ובלשון עברי: אטר, אטום, כמו (תהלים סט טז) ואל תאטר עלי באר פיה, אטום ביד ימינו, שלא היה שולט בה:
פסוק טז:גומד ארכה. אמה גדומה, ובלשון אשכנז: דוימ"ן לאנ"ג, ובלשון לעז: גשקור"ט:
פסוק טז:על ירך ימינו. לפי שבשמאלו שולט, יאחזנה בשמאלו:
פסוק יז:איש בריא. (תרגום:) פטים:
פסוק יח:וישלח את העם. חזר לאחוריו וליוה את חבורת ישראל אשר באו עמו לשאת את המנחה, ולווה אותם עד הגלגל:
פסוק יט:מן הפסילים. מקום שפוסלים שם אבנים מן ההר, וכן תרגם יונתן: מן מחצביא, ובא אל עגלון ויאמר לו:
פסוק יט:ויאמר הס. אמר עגלון: שתקו את הכל מעלי, ויונתן תרגם הס: סליק, הוציא כל איש, ואף על פי כן ; 'הס', לשון שתוק:
פסוק כ:בעלית המקרה. (תרגום:) בעלית בית קיטא, שהיתה לאויר וצוננת:
פסוק כ:דבר אלהים לי אליך. וצריך אתה לעמוד:
פסוק כ:ויקם מעל הכסא. לכך זכה ויצאה ממנו רות:
פסוק כב:הנצב. הוא הברזל שהשנון תחוב לתוכו, שקורין הול"ט בלע"ז, הוא המעמיד החרב על פי תערה:
פסוק כב:הלהב. הוא השנון שקורין ברונ"ט בלע"ז, ובלע"ז למ"א:
פסוק כב:ויסגור החלב. שמנו, שהיה שמן מאד, וכסה את כל אורך החרב:
פסוק כב:ויצא הפרשדנה. תרגם יונתן: ונפק אוכליה שפיך, עשאן כשתי תיבות ושי"ן משמשת לשתיהן, ויצא הפרש, שדונה, בשפיכה. שפך, 'שדא' כתרגומו:
פסוק כג:ויצא אהוד המסדרונה. מן העליה אל המסדרונה, תרגם יונתן: לאכסדרא:
פסוק כד:והוא יצא. אהוד יצא, ועבדיו של עגלון באו:
פסוק כד:מסיך רגליו. (תרגום:) עביד צורכיה, הם נקבים הגדולים:
פסוק כה:עד בוש. עד עיכוב, כלומר זמן ארוך:
פסוק כו:נמלט. ברח, אישקימוצייר בלע"ז:
פסוק כו:עד התמהמהם. כמו (שיר השירים א יב) עד שהמלך במסבו, (שם ב ז) את האהבה עד שתחפץ, בעוד ששנינו חפצים בה:
פסוק כו:השעירתה. יער דק ועב, שקורין ברוצ"ש בלע"ז, וטוב הוא להחבא והרבה יש בסדר זרעים שענפי אילנות דקים קרויין שער (כלאים ד ט) הופך את השער, (פאה ב ג) ואם היה השער כותש:
פסוק כז:ויהי בבואו. שעבר את הירדן ובא למקומו בארץ כנען:
פסוק כז:בהר אפרים. שהיה בארץ כנען בעבר הירדן המערבי, וארץ מואב היתה בעבר הירדן במזרחו, מתוך ששלטו בישראל ועברו את הירדן, ירשו את יריחו, כמו שכתוב למעלה (פסוק יג) ונתנו את סרניהם ושליטיהם על ישראל:
פסוק כח:רדפו. להרוג את כל מואב שבעבר הירדן שלנו:
פסוק כח:וילכדו את מעברות הירדן. שלא יעברו מואב לנוס ולשוב אל ארצם:
פסוק כט:כל שמן. (תרגום:) כל גבר אימתן:
פסוק לא:מלמד. הוא דרבן, מרדע, אגויילו"ן בלע"ז: