פסוק א:ויצא הגורל השני. שני לבנימין, שגורל בנימין היה ראשון לשבעה השבטים שאמר יהושע לשלוחיו והתחלקו אותה לשבעה חלקים, שכבר נטלו יהודה ויוסף, כמו שנאמר שם (לעיל יח ה): יהודה יעמוד על גבולו מנגב וגו', מכאן ואילך מונה והולך שבעה גורלות:
פסוק ט:רב מהם. מן הראוי להם:
פסוק יב:כסלות תבור. אומר אני שהוא לשון כסלים, פלנק"ש בלע"ז, לא בגובהו ולא בשיפולו אלא בשיפועו וסמוך לאמצעו קרוב לצד אחורים ומלצד פניו, כדרך שהכסלים עומדות בבהמה, ובמקום שהוא אומר (להלן פסוק לד): אזנות תבור, סמוך לראשו הוא במקום האזנים:
פסוק יג:קדמה מזרחה גתה חפר. ממזרח לגת החפר, שם עירו של יונה בן אמיתי (מלכים ב יד כה):
פסוק יג:עתה קצין. שם העיר עתה קצין:
פסוק יג:המתואר הנעה. המוסב על נעה, כלומר משם תאר הגבול לנעה, וכן תרגם יונתן: ונפיק לרמון ומתמן מסתחר לנעה:
פסוק כט:מבצר צר. קרוין כריכן קרוי תוקפא:
פסוק כט:מחבל אכזיבה. מעדב אכזיבה, מגורל כזיב:
פסוק לה:וערי מבצר. היו לנפתלי הצדים צר:
פסוק מא:צרעה ואשתאול. משל יהודה היה (לעיל טו לג), ונפל גורל בני דן סמוך להם:
פסוק מז:ויצא גבול בני דן מהם. כאן נטלו קצת, ועוד נפל להם גורל במקום אחר רחוק מגבולם, ושאר שבטים מפסיקין בינתים:
פסוק מז:וילחמו עם לשם. לאחר זמן בימי עתניאל בן קנז, ובימי פסל מיכה, כמה שנאמר בספר שופטים (יח ב):
פסוק מז:לשם. היא ליש האמורה בספר שופטים (יח יד):
פסוק נא:אשר נחלו. הנחילו: