נחלות שאר השבטים שאינם חלוצים

בפרקנו מסתיימת חלוקת הארץ לנחלות, כל שאר שבעת השבטים מקבלים את גורלם. סידור הנחלות אינו מקרי אלא גורלי! סדר הופעתן מתוכנן בחישוב א-להי, והתאמת השבטים לאזור נחלתם גם היא אינו סתמית, אלא בעלת משמעות, ונרמזת כבר בברכות יעקב ומשה לשבטים.

שמעון – מאחרוני הבנים הגדולים

שמעון, למרות גילו המתקדם אינו זוכה להיות בראש, כמו כן, אינו מקבל עצמאות בנחלתו אלא כעין אוטונומיה בתוך נחלתו של השבט הבכיר ממנו, יהודה;  "וַֽיְהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־יְהוּדָֽה׃". שמעון סומן ע"י יעקב אבינו כשבט בעל נטיות הרסניות. בדומה ללוי אחיו, הוא פוזר בישראל בעקבות חטאם כנגד יוסף ומלחמתם בשכם: "שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃... אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃"(בראשית מט ה,ז)

"אָר֤וּר אַפָּם֙" – במה שעשו ביוסף.
"וְעֶבְרָתָ֖ם" – במה שעשו בשכם.
"אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב" – אמר יעקב אבינו, אם חונים שבט שמעון ושבט לוי כאחד, אין אדם יכול לעמוד בפניהם, אלא אחלק שבט שמעון... "בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־יְהוּדָֽה׃"(יהושע יט א).
א"ר יהושע דסכנין, למה נטל שמעון חלק בתוך בני יהודה? - כדי שיתירא מיהודה. משל לשור שעסקיו רעים, אמרו בעליו נצייר צורת ארי על אבוסו כדי שיהא מביט בה ומתירא.
(בראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 235 [מט, ז] ד"ה ארור)

לכן אין לשמעון נחלה עצמאית אלא היא מסונפת לשבט יהודה הגדול והחזק ממנו ומלוי אחיו.

אמנם מכל שאר שבעת השבטים הוא הבכיר ביותר ולכן גורלו נדון בתחילת הפרק.

זבולון ויששכר

לאחר שמעון מופיעים צמד שבטים שהפכו לסמל לשיתוף פעולה יהודי. העסקן והלמדן, בעל המאה ובעל הדעה. זבולון לחוף ימים מספק את הסחורה הגשמית ואילו יששכר מביא את שניהם לחיי העולם הבא. צמד-חמד זה משתרע מצפון לשבטי יוסף מנמל חיפה ועד לבקעת כנרת לאורך הגליל התחתון. הבנים הקטנים של לאה סוגרים את נחלת בני הגבירות מצפון לבני רחל.

יששכר יושב ועוסק בתורה; זבולון יוצא בשיירה ומפרש בימים, ובא ונותן בתוך פיו של יששכר. התורה רבה ביששכר. 

(פסיקתא זוטרתא בראשית ל טז)

בני השפחות

בני השפחות סוגרים את הפרק, כאשר הכיוון הוא ממערב למזרח – מהגליל המערבי אל אצבע הגליל במזרח. על שפלת החוף הצפונית יושב אשר, נפתלי על מרומי הגליל העליון ולעומתם דן נוחל בשתי נחלות – בגוש דן שבמרכז ארץ ישראל, אך גם בתל דן למרגלות נחל הדן שמצפון לעמק החולה מתחת החרמון.

וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי־דָ֠ן וַיִּלָּחֲמ֨וּ עִם־לֶ֜שֶׁם...
(יהושע יט מז)

המלחמה על העיר לשם והפיכתה לעיר דן מוזכרת בספר שופטים (יח) וכביכול אינה חלק מקורי של נחלת השבט, אלא הרחבה אלימה בשל מצוקת הדיור בגוש דן הצפוף. אבל אם נתבונן בברכת משה לשבט, נגלה כי משה רומז למקומם החדש עוד בערבות מואב: "וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃"(דברים לג כב). כלומר, כבר בימי משה היה ידוע כי לדן יש קשר למרגלות רמת הגולן.

שם עירם בצפון "לשם" או "ליש", מעוברת לשם "דן" כשם אבי השבט. בתרגום לערבית נקרא תל דן המקראי בשם: "תל אל קאדי" כלומר תל השופט/הדיין. כמו במדבר בו היה מחנה דן המאסף לכל המחנות, כך גם בארץ ישראל, דן הוא המתנחל האחרון והצפוני ביותר.

הבכורה בשבטי ישראל

לסיכום ההתנחלות יש להבין את ההיררכיה בעם ישראל. הבכורים נוחלים בראשונה. ננסה להבין מיהם:

בדברי הימים נאמר:

וּבְנֵ֨י רְאוּבֵ֥ן בְּכֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֮ כִּ֣י ה֣וּא הַבְּכוֹר֒ וּֽבְחַלְּלוֹ֙ יְצוּעֵ֣י אָבִ֔יו נִתְּנָה֙ בְּכֹ֣רָת֔וֹ לִבְנֵ֥י יוֹסֵ֖ף בֶּן־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א לְהִתְיַחֵ֖שׂ לַבְּכֹרָֽה׃
כִּ֤י יְהוּדָה֙ גָּבַ֣ר בְּאֶחָ֔יו וּלְנָגִ֖יד מִמֶּ֑נּוּ וְהַבְּכֹרָ֖ה לְיוֹסֵֽף׃
(דברי הימים א ה א-ב)

לאור פסוקים אלו נשאלת מיד השאלה: מי הבכור? ראובן, יהודה או יוסף? 

יש להבין כי יש בכורה ביולוגית ויש בכורה מנהיגותית.

ראובן הוא ללא ספק הבכור לאביו ולאימו, אבל זו בכורה "טכנית" ביולוגית, שלא עומדת במבחן. בשעת משבר תגובותיו של ראובן פזיזות ולא ראויות:

רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃
פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃
(בראשית מט ג-ד)

לכן יש את גבורתו של יהודה שנבחנה בימי המשבר עם יוסף וחישלה אותו להיות הבכיר באחים, למרות שאינו הבכור הביולוגי. כך גם יוסף שהוא הבכור לאמו מגלה מנהיגות, אך לא להתייחס לבכורה הכללית, אלא להיות הכוח השני המנהיג בתוך עם ישראל.

אם כן, הבכורה בתנ"ך במשמעות של הנהגה אינה דווקא של הנולד ראשון. יש לכך דוגמאות רבות (ראה בראשית י כא, שם כה כה, שם מח יג-יד). "בכורה" איננה זהה ל"ביכורים". הבן הראשון אמנם קדוש לביכורים אבל אינו בהכרח המתאים להיות מנהיג; בדומה לאב טיפוס הנבנה במעבדה וזוכה לצילומים ופרסומים רבים אך לא ישרת כמוצר נפוץ ומבוקש.

נחלת המנהיג

יהושע מקבל את נחלתו. אבל בסוף! אם במלחמה נדרש המנהיג לצאת בראש הצבא ולקרוא את סיסמת הקרב, "אחרי"(ראה ספרי ואתחנן), הרי שבהתנחלות, המנהיג מקבל בסוף. כמו כל קברניט מסור הנוטש את הספינה אחרון כך גם בחלוקת הנחלה יהושע ממתין שכל השבטים ינחלו, ורק לאחר שאחרון בני השפחות התנחל, מפנה המנהיג לקבל את חלקו.

סיכום נחלות השבטים

הנחלות מסודרות בסדר היררכי ובסדר גיאוגרפי. מהבכיר בן הגבירה ועד מנהיג בני השפחות, מהדרום ועד לירכתי צפון. את מי "שכחנו"? למי לא נתנו נחלה? על כך בפרקים הבאים.