תנ"ך על הפרק - יהושע יט - נחלות שאר השבטים שאינם חלוצים / הרב אבנר בוטוש שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יט

206 / 929
היום

הפרק

וַיֵּצֵ֞א הַגּוֹרָ֤ל הַשֵּׁנִי֙ לְשִׁמְע֔וֹן לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וַֽיְהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־יְהוּדָֽה׃וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם בְּנַֽחֲלָתָ֑ם בְּאֵֽר־שֶׁ֥בַע וְשֶׁ֖בַע וּמוֹלָדָֽה׃וַחֲצַ֥ר שׁוּעָ֛ל וּבָלָ֖ה וָעָֽצֶם׃וְאֶלְתּוֹלַ֥ד וּבְת֖וּל וְחָרְמָֽה׃וְצִֽקְלַ֥ג וּבֵית־הַמַּרְכָּב֖וֹת וַחֲצַ֥ר סוּסָֽה׃וּבֵ֥ית לְבָא֖וֹת וְשָֽׁרוּחֶ֑ן עָרִ֥ים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃עַ֥יִן ׀ רִמּ֖וֹן וָעֶ֣תֶר וְעָשָׁ֑ן עָרִ֥ים אַרְבַּ֖ע וְחַצְרֵיהֶֽן׃וְכָל־הַֽחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר סְבִיבוֹת֙ הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר רָ֣אמַת נֶ֑גֶב זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃מֵחֶ֙בֶל֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחֲלַ֖ת בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן כִּֽי־הָיָ֞ה חֵ֤לֶק בְּנֵֽי־יְהוּדָה֙ רַ֣ב מֵהֶ֔ם וַיִּנְחֲל֥וּ בְנֵֽי־שִׁמְע֖וֹן בְּת֥וֹךְ נַחֲלָתָֽם׃וַיַּ֙עַל֙ הַגּוֹרָ֣ל הַשְּׁלִישִׁ֔י לִבְנֵ֥י זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיְהִ֛י גְּב֥וּל נַחֲלָתָ֖ם עַד־שָׂרִֽיד׃וְעָלָ֨ה גְבוּלָ֧ם ׀ לַיָּ֛מָּה וּמַרְעֲלָ֖ה וּפָגַ֣ע בְּדַבָּ֑שֶׁת וּפָגַע֙ אֶל־הַנַּ֔חַל אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י יָקְנְעָֽם׃וְשָׁ֣ב מִשָּׂרִ֗יד קֵ֚דְמָה מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ עַל־גְּב֥וּל כִּסְלֹ֖ת תָּבֹ֑ר וְיָצָ֥א אֶל־הַדָּֽבְרַ֖ת וְעָלָ֥ה יָפִֽיעַ׃וּמִשָּׁ֤ם עָבַר֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה גִּתָּ֥ה חֵ֖פֶר עִתָּ֣ה קָצִ֑ין וְיָצָ֛א רִמּ֥וֹן הַמְּתֹאָ֖ר הַנֵּעָֽה׃וְנָסַ֤ב אֹתוֹ֙ הַגְּב֔וּל מִצְּפ֖וֹן חַנָּתֹ֑ן וְהָיוּ֙ תֹּֽצְאֹתָ֔יו גֵּ֖י יִפְתַּח־אֵֽל׃וְקַטָּ֤ת וְנַֽהֲלָל֙ וְשִׁמְר֔וֹן וְיִדְאֲלָ֖ה וּבֵ֣ית לָ֑חֶם עָרִ֥ים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃זֹ֛את נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם הֶֽעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְחַצְרֵיהֶֽן׃לְיִ֨שָּׂשכָ֔ר יָצָ֖א הַגּוֹרָ֣ל הָֽרְבִיעִ֑י לִבְנֵ֥י יִשָּׂשכָ֖ר לְמִשְׁפְּחוֹתָֽם׃וַיְהִ֖י גְּבוּלָ֑ם יִזְרְעֶ֥אלָה וְהַכְּסוּלֹ֖ת וְשׁוּנֵֽם׃וַחֲפָרַ֥יִם וְשִׁיאֹ֖ן וַאֲנָחֲרַֽת׃וְהָֽרַבִּ֥ית וְקִשְׁי֖וֹן וָאָֽבֶץ׃וְרֶ֧מֶת וְעֵין־גַּנִּ֛ים וְעֵ֥ין חַדָּ֖ה וּבֵ֥ית פַּצֵּֽץ׃וּפָגַע֩ הַגְּב֨וּל בְּתָב֤וֹרושחצומהוְשַׁחֲצִ֙ימָה֙וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ וְהָי֛וּ תֹּצְא֥וֹת גְּבוּלָ֖ם הַיַּרְדֵּ֑ן עָרִ֥ים שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יִשָּׂשכָ֖ר לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶעָרִ֖ים וְחַצְרֵיהֶֽן׃וַיֵּצֵא֙ הַגּוֹרָ֣ל הַֽחֲמִישִׁ֔י לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אָשֵׁ֖ר לְמִשְׁפְּחוֹתָֽם׃וַיְהִ֖י גְּבוּלָ֑ם חֶלְקַ֥ת וַחֲלִ֖י וָבֶ֥טֶן וְאַכְשָֽׁף׃וְאַֽלַמֶּ֥לֶךְ וְעַמְעָ֖ד וּמִשְׁאָ֑ל וּפָגַ֤ע בְּכַרְמֶל֙ הַיָּ֔מָּה וּבְשִׁיח֖וֹר לִבְנָֽת׃וְשָׁ֨ב מִזְרַ֣ח הַשֶּׁמֶשׁ֮ בֵּ֣ית דָּגֹן֒ וּפָגַ֣ע בִּ֠זְבֻלוּן וּבְגֵ֨י יִפְתַּח־אֵ֥ל צָפ֛וֹנָה בֵּ֥ית הָעֵ֖מֶק וּנְעִיאֵ֑ל וְיָצָ֥א אֶל־כָּב֖וּל מִשְּׂמֹֽאל׃וְעֶבְרֹ֥ן וּרְחֹ֖ב וְחַמּ֣וֹן וְקָנָ֑ה עַ֖ד צִיד֥וֹן רַבָּֽה׃וְשָׁ֤ב הַגְּבוּל֙ הָֽרָמָ֔ה וְעַד־עִ֖יר מִבְצַר־צֹ֑ר וְשָׁ֤ב הַגְּבוּל֙ חֹסָ֔הויהיווְהָי֧וּתֹצְאֹתָ֛יו הַיָּ֖מָּה מֵחֶ֥בֶל אַכְזִֽיבָה׃וְעֻמָ֥ה וַאֲפֵ֖ק וּרְחֹ֑ב עָרִ֛ים עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם וְחַצְרֵיהֶֽן׃זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אָשֵׁ֖ר לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְחַצְרֵיהֶֽן׃לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י יָצָ֖א הַגּוֹרָ֣ל הַשִּׁשִּׁ֑י לִבְנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃וַיְהִ֣י גְבוּלָ֗ם מֵחֵ֨לֶף מֵֽאֵל֜וֹן בְּצַעֲנַנִּ֗ים וַאֲדָמִ֥י הַנֶּ֛קֶב וְיַבְנְאֵ֖ל עַד־לַקּ֑וּם וַיְהִ֥י תֹצְאֹתָ֖יו הַיַּרְדֵּֽן׃וְשָׁ֨ב הַגְּב֥וּל יָ֙מָּה֙ אַזְנ֣וֹת תָּב֔וֹר וְיָצָ֥א מִשָּׁ֖ם חוּקֹ֑קָה וּפָגַ֨ע בִּזְבֻל֜וּן מִנֶּ֗גֶב וּבְאָשֵׁר֙ פָּגַ֣ע מִיָּ֔ם וּבִ֣יהוּדָ֔ה הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרַ֥ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃וְעָרֵ֖י מִבְצָ֑ר הַצִּדִּ֣ים צֵ֔ר וְחַמַּ֖ת רַקַּ֥ת וְכִנָּֽרֶת׃וַאֲדָמָ֥ה וְהָרָמָ֖ה וְחָצֽוֹר׃וְקֶ֥דֶשׁ וְאֶדְרֶ֖עִי וְעֵ֥ין חָצֽוֹר׃וְיִרְאוֹן֙ וּמִגְדַּל־אֵ֔ל חֳרֵ֥ם וּבֵית־עֲנָ֖ת וּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ עָרִ֥ים תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־נַפְתָּלִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶעָרִ֖ים וְחַצְרֵיהֶֽן׃לְמַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם יָצָ֖א הַגּוֹרָ֥ל הַשְּׁבִיעִֽי׃וַיְהִ֖י גְּב֣וּל נַחֲלָתָ֑ם צָרְעָ֥ה וְאֶשְׁתָּא֖וֹל וְעִ֥יר שָֽׁמֶשׁ׃וְשַֽׁעֲלַבִּ֥ין וְאַיָּל֖וֹן וְיִתְלָֽה׃וְאֵיל֥וֹן וְתִמְנָ֖תָה וְעֶקְרֽוֹן׃וְאֶלְתְּקֵ֥ה וְגִבְּת֖וֹן וּבַעֲלָֽת׃וִיהֻ֥ד וּבְנֵֽי־בְרַ֖ק וְגַת־רִמּֽוֹן׃וּמֵ֥י הַיַּרְק֖וֹן וְהָֽרַקּ֑וֹן עִֽם־הַגְּב֖וּל מ֥וּל יָפֽוֹ׃וַיֵּצֵ֥א גְבוּל־בְּנֵי־דָ֖ן מֵהֶ֑ם וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי־דָ֠ן וַיִּלָּחֲמ֨וּ עִם־לֶ֜שֶׁם וַיִּלְכְּד֥וּ אוֹתָ֣הּ ׀ וַיַּכּ֧וּ אוֹתָ֣הּ לְפִי־חֶ֗רֶב וַיִּֽרְשׁ֤וּ אוֹתָהּ֙ וַיֵּ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וַיִּקְרְא֤וּ לְלֶ֙שֶׁם֙ דָּ֔ן כְּשֵׁ֖ם דָּ֥ן אֲבִיהֶֽם׃זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶֽעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְחַצְרֵיהֶֽן׃וַיְכַלּ֥וּ לִנְחֹל־אֶת־הָאָ֖רֶץ לִגְבֽוּלֹתֶ֑יהָ וַיִּתְּנ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל נַחֲלָ֛ה לִיהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן בְּתוֹכָֽם׃עַל־פִּ֨י יְהוָ֜ה נָ֣תְנוּ ל֗וֹ אֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶת־תִּמְנַת־סֶ֖רַח בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיִּבְנֶ֥ה אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שֶׁב בָּֽהּ׃אֵ֣לֶּה הַנְּחָלֹ֡ת אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן ׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן וְרָאשֵׁ֣י הָֽאָב֣וֹת לְמַטּוֹת֩ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֨ל ׀ בְּגוֹרָ֤ל ׀ בְּשִׁלֹה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיְכַלּ֕וּ מֵֽחַלֵּ֖ק אֶת־הָאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אבנר בוטוש שליט

נחלות שאר השבטים שאינם חלוצים

בפרקנו מסתיימת חלוקת הארץ לנחלות, כל שאר שבעת השבטים מקבלים את גורלם. סידור הנחלות אינו מקרי אלא גורלי! סדר הופעתן מתוכנן בחישוב א-להי, והתאמת השבטים לאזור נחלתם גם היא אינו סתמית, אלא בעלת משמעות, ונרמזת כבר בברכות יעקב ומשה לשבטים.

שמעון – מאחרוני הבנים הגדולים

שמעון, למרות גילו המתקדם אינו זוכה להיות בראש, כמו כן, אינו מקבל עצמאות בנחלתו אלא כעין אוטונומיה בתוך נחלתו של השבט הבכיר ממנו, יהודה;  "וַֽיְהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־יְהוּדָֽה׃". שמעון סומן ע"י יעקב אבינו כשבט בעל נטיות הרסניות. בדומה ללוי אחיו, הוא פוזר בישראל בעקבות חטאם כנגד יוסף ומלחמתם בשכם: "שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃... אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃"(בראשית מט ה,ז)

"אָר֤וּר אַפָּם֙" – במה שעשו ביוסף.
"וְעֶבְרָתָ֖ם" – במה שעשו בשכם.
"אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב" – אמר יעקב אבינו, אם חונים שבט שמעון ושבט לוי כאחד, אין אדם יכול לעמוד בפניהם, אלא אחלק שבט שמעון... "בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־יְהוּדָֽה׃"(יהושע יט א).
א"ר יהושע דסכנין, למה נטל שמעון חלק בתוך בני יהודה? - כדי שיתירא מיהודה. משל לשור שעסקיו רעים, אמרו בעליו נצייר צורת ארי על אבוסו כדי שיהא מביט בה ומתירא.
(בראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 235 [מט, ז] ד"ה ארור)

לכן אין לשמעון נחלה עצמאית אלא היא מסונפת לשבט יהודה הגדול והחזק ממנו ומלוי אחיו.

אמנם מכל שאר שבעת השבטים הוא הבכיר ביותר ולכן גורלו נדון בתחילת הפרק.

זבולון ויששכר

לאחר שמעון מופיעים צמד שבטים שהפכו לסמל לשיתוף פעולה יהודי. העסקן והלמדן, בעל המאה ובעל הדעה. זבולון לחוף ימים מספק את הסחורה הגשמית ואילו יששכר מביא את שניהם לחיי העולם הבא. צמד-חמד זה משתרע מצפון לשבטי יוסף מנמל חיפה ועד לבקעת כנרת לאורך הגליל התחתון. הבנים הקטנים של לאה סוגרים את נחלת בני הגבירות מצפון לבני רחל.

יששכר יושב ועוסק בתורה; זבולון יוצא בשיירה ומפרש בימים, ובא ונותן בתוך פיו של יששכר. התורה רבה ביששכר. 

(פסיקתא זוטרתא בראשית ל טז)

בני השפחות

בני השפחות סוגרים את הפרק, כאשר הכיוון הוא ממערב למזרח – מהגליל המערבי אל אצבע הגליל במזרח. על שפלת החוף הצפונית יושב אשר, נפתלי על מרומי הגליל העליון ולעומתם דן נוחל בשתי נחלות – בגוש דן שבמרכז ארץ ישראל, אך גם בתל דן למרגלות נחל הדן שמצפון לעמק החולה מתחת החרמון.

וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי־דָ֠ן וַיִּלָּחֲמ֨וּ עִם־לֶ֜שֶׁם...
(יהושע יט מז)

המלחמה על העיר לשם והפיכתה לעיר דן מוזכרת בספר שופטים (יח) וכביכול אינה חלק מקורי של נחלת השבט, אלא הרחבה אלימה בשל מצוקת הדיור בגוש דן הצפוף. אבל אם נתבונן בברכת משה לשבט, נגלה כי משה רומז למקומם החדש עוד בערבות מואב: "וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃"(דברים לג כב). כלומר, כבר בימי משה היה ידוע כי לדן יש קשר למרגלות רמת הגולן.

שם עירם בצפון "לשם" או "ליש", מעוברת לשם "דן" כשם אבי השבט. בתרגום לערבית נקרא תל דן המקראי בשם: "תל אל קאדי" כלומר תל השופט/הדיין. כמו במדבר בו היה מחנה דן המאסף לכל המחנות, כך גם בארץ ישראל, דן הוא המתנחל האחרון והצפוני ביותר.

הבכורה בשבטי ישראל

לסיכום ההתנחלות יש להבין את ההיררכיה בעם ישראל. הבכורים נוחלים בראשונה. ננסה להבין מיהם:

בדברי הימים נאמר:

וּבְנֵ֨י רְאוּבֵ֥ן בְּכֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֮ כִּ֣י ה֣וּא הַבְּכוֹר֒ וּֽבְחַלְּלוֹ֙ יְצוּעֵ֣י אָבִ֔יו נִתְּנָה֙ בְּכֹ֣רָת֔וֹ לִבְנֵ֥י יוֹסֵ֖ף בֶּן־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א לְהִתְיַחֵ֖שׂ לַבְּכֹרָֽה׃
כִּ֤י יְהוּדָה֙ גָּבַ֣ר בְּאֶחָ֔יו וּלְנָגִ֖יד מִמֶּ֑נּוּ וְהַבְּכֹרָ֖ה לְיוֹסֵֽף׃
(דברי הימים א ה א-ב)

לאור פסוקים אלו נשאלת מיד השאלה: מי הבכור? ראובן, יהודה או יוסף? 

יש להבין כי יש בכורה ביולוגית ויש בכורה מנהיגותית.

ראובן הוא ללא ספק הבכור לאביו ולאימו, אבל זו בכורה "טכנית" ביולוגית, שלא עומדת במבחן. בשעת משבר תגובותיו של ראובן פזיזות ולא ראויות:

רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃
פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃
(בראשית מט ג-ד)

לכן יש את גבורתו של יהודה שנבחנה בימי המשבר עם יוסף וחישלה אותו להיות הבכיר באחים, למרות שאינו הבכור הביולוגי. כך גם יוסף שהוא הבכור לאמו מגלה מנהיגות, אך לא להתייחס לבכורה הכללית, אלא להיות הכוח השני המנהיג בתוך עם ישראל.

אם כן, הבכורה בתנ"ך במשמעות של הנהגה אינה דווקא של הנולד ראשון. יש לכך דוגמאות רבות (ראה בראשית י כא, שם כה כה, שם מח יג-יד). "בכורה" איננה זהה ל"ביכורים". הבן הראשון אמנם קדוש לביכורים אבל אינו בהכרח המתאים להיות מנהיג; בדומה לאב טיפוס הנבנה במעבדה וזוכה לצילומים ופרסומים רבים אך לא ישרת כמוצר נפוץ ומבוקש.

נחלת המנהיג

יהושע מקבל את נחלתו. אבל בסוף! אם במלחמה נדרש המנהיג לצאת בראש הצבא ולקרוא את סיסמת הקרב, "אחרי"(ראה ספרי ואתחנן), הרי שבהתנחלות, המנהיג מקבל בסוף. כמו כל קברניט מסור הנוטש את הספינה אחרון כך גם בחלוקת הנחלה יהושע ממתין שכל השבטים ינחלו, ורק לאחר שאחרון בני השפחות התנחל, מפנה המנהיג לקבל את חלקו.

סיכום נחלות השבטים

הנחלות מסודרות בסדר היררכי ובסדר גיאוגרפי. מהבכיר בן הגבירה ועד מנהיג בני השפחות, מהדרום ועד לירכתי צפון. את מי "שכחנו"? למי לא נתנו נחלה? על כך בפרקים הבאים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך