פסוק א:וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי מתוך שבעת הגורלות שהשליך יהושע בשילה, לְשִׁמְעוֹן. לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם. נחלתם חולקה למשפחות משפחות. וַיְהִי נַחֲלָתָם ערים בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה.
פסוק ב:וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם – הערים בְּאֵר שֶׁבַע, הידועה כעיר חשובה, וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה
פסוק ג:וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה וָעָצֶם
פסוק ד:וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל וְחָרְמָה
פסוק ה:וְצִקְלַג, שלאחר זמן עברה מידי הפלשתים להיות נחלת מלכי יהודה, וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה
פסוק ו:וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן. בסך הכול בחבל זה היו עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.
פסוק ז:ונוספו עליהן – עַיִן, רִמּוֹן וָעֶתֶר וְעָשָׁן – עָרִים אַרְבַּע וְחַצְרֵיהֶן.
פסוק ח:וְכָל הַחֲצֵרִים, יישובי פרזות קטנים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, שהיו בעיקרן בצורות, עַד בַּעֲלַת בְּאֵר ורָאמַת נֶגֶב. זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם.
פסוק ט:מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה הייתה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן, כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם, גדול ביחס למספר האנשים. מכיוון שבני יהודה לא היו זקוקים לכל השטח – וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם. שמעון היה במשך הזמן שבט עצמאי, לא גדול או חשוב, ומקום מושבו היה בסביבת באר שבע ודרומה.
פסוק י:מכאן – חוץ מן השבט האחרון – שבטים שיתנחלו בחבלי הארץ הצפוניים: וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד היישוב שָׂרִיד.
פסוק יא:וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה, שם מקום, או: אגם וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת, וּפָגַע אֶל הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יָקְנְעָם, מקומות שונים בגליל.
פסוק יב:וְשָׁב הגבול מִשָּׂרִיד קֵדְמָה שהוא מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל יד גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר, הסמוך להר התבור או במעלה ההר, וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיעַ.
פסוק יג:וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר, לגת החפר עִתָּה קָצִין, לעת קצין וְיָצָא לרִמּוֹן הַמְּתֹאָר, המסובב, או: הפונה אל הַנֵּעָה, שם מקום.
פסוק יד:וְנָסַב אֹתוֹ – את התחום של הנעה הַגְּבוּל מִצְּפוֹן חַנָּתֹן, וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו גֵּי יִפְתַּח אֵל, אחד הגאיות שמצפון לשומרון לכיוון עמק יזרעאל. אלו הערים המסמנות את קו הגבול. בחלקו של זבולון נפלו גם ערים אחרות:
פסוק טו:וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם הגלילית. בסך הכול – עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.
פסוק טז:זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם, הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן. זבולון נחל בצפון וגבולו הגיע לים התיכון.
פסוק יז:לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי, לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם.
פסוק יח:וַיְהִי גְּבוּלָם – יִזְרְעֶאלָה, אולי העיר יזרעאל הסמוכה לעמק יזרעאל, וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם
פסוק יט:וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת
פסוק כ:וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ
פסוק כא:וְרֶמֶת וְעֵין גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ.
פסוק כב:וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר כנראה מצפון וְשַׁחֲצִימָה וּבֵית שֶׁמֶשׁ, עיר נוספת בשם זה. וְהָיוּ תֹּצְאוֹת, סוף גְּבוּלָם נהר הַיַּרְדֵּן – בסך הכול עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.
פסוק כג:זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן. נחלתם נמצאת מצפון-מזרח לגבול בני מנשה.
פסוק כד:וַיֵצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי לְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם.
פסוק כה:וַיְהִי גְּבוּלָם: חֶלְקַת וַחֲלִי וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף
פסוק כו:וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד וּמִשְׁאָל, וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה, גבולם המערבי של בני אשר מגיע עד לכרמל הסמוך לים. וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת, שהוא כנראה אחד הנחלים הנשפכים אל הים התיכון.
פסוק כז:וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אל בֵּית דָּגֹן, וּפָגַע, ופגש שם בִּזְבֻלוּן וכן הוא פגש בְגֵי יִפְתַּח אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל, וְיָצָא הגבול אֶל כָּבוּל מִשְּׂמֹאל
פסוק כח:וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה שבממלכת הצידונים, שמעולם לא הייתה מיושבת בפועל בבני אשר. גבול שבט אשר נמשך הרבה צפונה, אך לא היה זה גבול הנחלה הממשית שבני אשר קיבלו, אלא גבולותיה של הנחלה המיועדת להם.
פסוק כט:וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד עִיר מִבְצַר צֹר שבאותו האזור, וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה, שעל חוף הים בגליל העליון
פסוק ל:וְעֻמָה וַאֲפֵק וּרְחֹב – עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן.
פסוק לא:זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן. אשר שכן לאורך החוף הצפוני של הים התיכון.
פסוק לב:לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי, לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם.
פסוק לג:וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף, מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים, שיוזכר בספר שופטים, וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל, שאינה יבנאל שבגבול יהודה. ייתכן שיבנאל של היום נמצאת בסביבתה. עַד לַקּוּם, וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן.
פסוק לד:וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה, מערבה, אַזְנוֹת תָּבוֹר. התבור משמש נקודת מפגש של כמה נחלות. וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה, לחוקוק וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב. גבולו הצפוני של זבולון פוגש בגבול הדרומי של נפתלי. וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם, ממערב וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן, כינוי של הירדן או אזור מסוים בו, ממִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ
פסוק לה:וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים, שזהותן אינה ברורה – היו: צֵר וְחַמַּת, על שם המעיינות החמים, רַקַּת וְכִנָּרֶת, הסמוכות לכנרת.
פסוק לו:וַאֲדָמָה וְהָרָמָה וְחָצוֹר, שאולי לא הייתה בשליטת השבט,
פסוק לז:וְקֶדֶשׁ, שנקראה גם 'קֶדש נפתלי', להבדיל מ'קֶדש' שביהודה ומ'קֶדש' שביששכר, וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר
פסוק לח:וְיִרְאוֹן וּמִגְדַּל אֵל, חֳרֵם וּבֵית עֲנָת וּבֵית שָׁמֶשׁ שלישית. בסך הכול – עָרִים תְּשַׁע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.
פסוק לט:זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן. אחד הגבולות של שבט נפתלי מגיע לכנרת, ועיקר נחלתו מצפון-מערב לה, בגליל העליון המזרחי.
פסוק מ:לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי והאחרון.
פסוק מא:וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, הנזכרות בספר שופטים וְעִיר שָׁמֶשׁ
פסוק מב:וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה
פסוק מג:וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן
פסוק מד:וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת
פסוק מה:וִיהֻד, שאולי שכנה לא רחוק מיהוד של היום, וּבְנֵי בְרַק, שאיננה נמצאת בדיוק במקום שבו שוכנת העיר המכונה כך היום, אך גם היא באזור הגבעות והשפלה שבנחלת דן, מצפון-מערב לנחלת יהודה, וְגַת רִמּוֹן.
פסוק מו:וּגבולם כולל את מֵי הַיַּרְקוֹן, הנחל המכונה כך עדיין, וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל, רצועת החוף מוּל יָפוֹ. שבט דן שכן מצפון-מערב ליהודה וממערב לבנימין.
פסוק מז:וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם, הם לא שלטו בפועל בתחום המלא של נחלתם. כאן נזכר מאורע שיתרחש זמן רב לאחר מכן: וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם, שנקראה גם 'לַיִש', עיר ששכנה קרוב לקצה הצפוני של הארץ, ובמקורה הייתה מיושבת בצידונים, וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ, וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב, וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. כיוון ששטחים נרחבים היו מיושבים בידי ישראל, ועל חוף הים חיו הפלשתים, הרחיק דן בחיפושיו אחר נחלה אחרת, עד שמצא מקום שקט למדי שהיה בכוחו לכבוש וליישב. וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן, כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם. מאותו זמן ואילך נקראה העיר 'דן', ושימשה נקודת ציון צפונית של ארץ ישראל.
פסוק מח:זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן.
פסוק מט:וַיְכַלּוּ, סיימו לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ לִגְבוּלֹתֶיהָ, וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה מיוחדת לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בְּתוֹכָם על כל פעולותיו וזכויותיו.
פסוק נ:עַל פִּי ה', שאלת אורים-ותומים וכיוצא בזה, נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל – אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם. כיוון שהוא עצמו בא משבט אפרים, הוא בחר עיר קטנה בנחלת שבטו. וַיִּבְנֶה אֶת הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ עם משפחתו.
פסוק נא:לסיכום: אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ, הנחילו אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה', פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. חלוקה בסיסית זו של הארץ לנחלות נעשתה על פי ה' על ידי גורל. וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ.
