פסוק א:אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן – בַּמִּדְבָּר המשתרע בעבר הירדן המזרחי, בָּעֲרָבָה, התחום שבין ים המלח לבין מפרץ אילת מוֹל, כנגד ים סוּף, בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. השמות הללו מציינים מקומות שבהם דיבר משה, וכן הם רומזים לאירועים שעליהם דיבר.
פסוק ב:אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, מהר סיני דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. ההליכה במסלול זה מהר סיני לקדש ברנע שבגבול הדרומי של ארץ כנען אורכת אחד-עשר יום, אבל ישראל נזקקו לשנים רבות מאז הגיעו לקדש ברנע ועד כניסתם לארץ.
פסוק ג:וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ, בחודש האחד-עשר, הוא שייקרא מאוחר יותר שבָט, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם.
פסוק ד:אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, במלחמה שבְּאֶדְרֶעִי. אף על פי שמשה לא הכניס את ישראל לארץ, הוא הכין את הדרך לפניהם, וניצח שני מלכים גדולים. יש בהזכרה זו כדי לבסס את תחושת הביטחון של ישראל לקראת הצעד הבא. הם יתכוננו לכניסה לארץ לאור הזיכרון החיובי ומתוך התקווה שזיכרון זה יפיח בהם.
פסוק ה:בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל, התחיל, או: רצה משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:
פסוק ו:ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ כאשר היינו בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב, די לָכֶם לשֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה, שבו קיבלתם את התורה.
פסוק ז:פְּנוּ מחורב וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ אל הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם – אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל, נְהַר פְּרָת.
פסוק ח:רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ. בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם, לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. צאו למסע שסופו יהיה בכניסה לארצכם.
פסוק ט:וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם.
פסוק י:המשא כבד עלי, שהרי ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם, וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, עם גדול ורב. כיוון שהזכיר זאת, מצא לנכון להוסיף: אינני בא חלילה בתלונות על התרבותכם.
פסוק יא:אדרבא, לוואי שה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם, כמו שאתם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, יקיים בכם את ברכותיו והבטחותיו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם, עליכם.
פסוק יב:ובכל זאת, כיוון שאתם מרובים מאוד – אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי את טָרְחֲכֶם, בעיותיכם המצריכות פתרון, וּמַשַּׂאֲכֶם, המשא שכל אחד מכם מעמיס עלי וְרִיבְכֶם, מריבותיכם הפנימיות ?!
פסוק יג:הָבוּ לָכֶם, בחרו אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים, שאינם זרים או מתבודדים, אלא מוכרים בעלי שם טוב לְשִׁבְטֵיכֶם, וַאֲשִׂימֵם, אשים אותם בְּרָאשֵׁיכֶם. הצגתי בפניכם את ההצעה שהיא בעצם הצעתו של יתרו.
פסוק יד:וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ: טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת.
פסוק טו:וָאֶקַּח על סמך עדותכם וברצונכם אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם – אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם, ומהם מונו שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם.
פסוק טז:וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם, הקשיבו ונסו להבין ללבם של החולקים בעמכם, וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ, גם כלפי מי שאין לו קרובי משפחה.
פסוק יז:לֹא תַכִּירוּ פָנִים, תעדיפו את אחד הצדדים בַּמִּשְׁפָּט. כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן בשווה, שִׁמרו על הצדק והיושר. לֹא תָגוּרוּ, תפחדו מִפְּנֵי אִישׁ, לא בדיבור ולא בהימנעות מדיבור, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, אין לשופט כל צד אישי במשפט שהרי הוא רק מורה את דברי האלוקים; כל עיוות במשפט הוא חטא כלפי ה' ומעילה בשליחותו. את הַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם – תַּקְרִבוּן, תביאו אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו, ואנסה לסייע בפתרונו.
פסוק יח:וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.
פסוק יט:וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ. וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
פסוק כ:וָאֹמַר אֲלֵכֶם: בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.
פסוק כא:רְאֵה ממה שעברת עד כאן, כי נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ – עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, תישבר. גשו למלחמה, כי הדבר בידכם.
פסוק כב:אחרי שהודעתי שמתקרב זמן כניסתכם לארץ – וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ: נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ, ירגלו לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר – אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.
פסוק כג:וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר. וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים – אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט.
פסוק כד:וַיִּפְנוּ אותם אנשים וַיַּעֲלוּ הָהָרָה. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ – את הארץ.
פסוק כה:וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ. וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ: טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. המרגלים הודו שהארץ טובה, אבל הוסיפו דברים שקלקלו את הרושם. באופן כללי בנאום זה משה אינו מעוניין להבליט לעמו את חטאיהם, אלא לתאר כיצד אירעו הדברים בפועל. כאן הוא מדגיש את הדיווח החיובי שמסרו המרגלים.
פסוק כו:למרות התשובה החיובית לשאלתכם – וְלֹא אֲבִיתֶם, רציתם לַעֲלֹת, וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
פסוק כז:וַתֵּרָגְנוּ, לחשתם והתלוננתם בְאָהֳלֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ: בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ. רק מכיוון שהוא רוצה להשמידנו, הוא שולח אותנו לכנען.
פסוק כח:אָנָה, לאן אֲנַחְנוּ עֹלִים?! אַחֵינוּ, המרגלים הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר: "עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם. לא נוכל לכבשם.
פסוק כט:וָאֹמַר אֲלֵכֶם: לֹא תַעַרְצוּן, אל תישברו, וְלֹא תִירְאוּן, תפחדו מֵהֶם.
פסוק ל:ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם – הוּא יִלָּחֵם לָכֶם, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם. הרי במצרים ראיתם שה' הוא שנלחם לכם בלא כל השתדלות מצדכם. כך הוא ימשיך לעשות גם בעתיד.
פסוק לא:ונוסף על הנסים שראיתם בזמן יציאת מצרים, בַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ נסים רבים, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בתוקף, באהבה וברַכות בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה.
פסוק לב:וּבַדָּבָר הַזֶּה, כיבוש הארץ, שהוא הרבה פחות מסובך, אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם,
פסוק לג:הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם, בָּאֵשׁ היורדת בלַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ, להראותכם את הדרך אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם, ביום ?!
פסוק לד:מאחר שהעם לא רצה לשמוע את משה, ושררה בו התנגדות לכניסה לארץ – וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם, וַיִּקְצֹף, כעס וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
פסוק לה:אִם, בוודאי לא יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, מכל האנשים הללו – הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה, אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם.
פסוק לו:זוּלָתִי, מלבד כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה – הוּא יִרְאֶנָּה – את הארץ, וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו, יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי פקודת ה', ומסר דין וחשבון מהימן על הארץ.
פסוק לז:יתר על כן, גַּם בִּי, עלי הִתְאַנַּף, כעס, חרה אפו של ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: עקב חטאיך, גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם. אף שסיפור חטאו של משה הופיע במקום אחר, כבר בחטא המרגלים נרמז לו שגם הוא לא יגיע לארץ.
פסוק לח:יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, שנמצא במחיצתך – הוּא יָבֹא שָׁמָּה. אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל.
פסוק לט:ובאופן אירוני, טַפְּכֶם, תינוקותיכם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם "לָבַז יִהְיֶה", שחשבתם שהאויבים יקחו בשבי ויהרגו, וּבְנֵיכֶם הקטנים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם להבחין בין טוֹב וָרָע – הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה, לארץ כנען, וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ.
פסוק מ:וְאילו אַתֶּם פְּנוּ לָכֶם, וּסְעוּ חזרה הַמִּדְבָּרָה, למדבר דֶּרֶךְ, לכיוון יַם סוּף. ושם תנדדו ותשהו עד שתמותו.
פסוק מא:וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי: חָטָאנוּ לַה'. אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ. וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, העזתם, או: אמרתם 'הן', 'הננו' לַעֲלֹת הָהָרָה, להר.
פסוק מב:וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אֱמֹר לָהֶם: לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ, כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם, וְלֹא תִּנָּגְפוּ, תנחלו תבוסה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.
פסוק מג:וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם שלא תילחמו, מפני שכל ניצחונותיכם עד כה לא נבעו מכשרונותיכם אלא מן העזרה האלוקית, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה', וַתָּזִדוּ, עשיתם בזדון וַתַּעֲלוּ הָהָרָה.
פסוק מד:וַיֵּצֵא העם הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים. האֱמורים הקיפו אתכם כנחיל דבורים, ולא נותר לכם כל מוצא. וַיַּכְּתוּ, הם הכו ושברו אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה. כך נקרא אחר כך המקום, על שם החורבן שהיה בו.
פסוק מה:וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' בחרטה על חטאותיכם, ובבקשת סליחה ורחמים, וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם.
פסוק מו:וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים, כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם, כידוע לכם.
