פסוק ג:ולכל חיתם. מאי חיתם, אילימא חיה, והלא חיה בכלל בהמה, ואלא מאי חיותם ממש, פשיטא, אלא מאי חיתם – כביסה, דאיכא צערא דערבוביתא .
(נדרים פ"א א׳)
פסוק ג:ולכל חיתם. א"ר אבהו, ערי מקלט לא נהנו לקבורה דכתיב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם, לחיים נתנו ולא לקבורה .
(מכות י"ב א׳)
פסוק ד:מקיר העיר וחוצה. ר׳ מאיר אומר, נותנין קרפף לעיר , מנא הני מילי, אמר רבא, אמר קרא מקיר העיר וחוצה, אמרה תורה תן חוצה ואח"כ מדוד .
(עירובין נ"ז א׳)
פסוק ה:ומדותם מחוץ לעיר. הנודר מן העיר מותר לכנס לתחומה, מאי טעמא, דכתיב בתחומה ומדותם מחוץ לעיר, מלמד שתחום העיר לאו בעיר דמי .
(נדרים נ"ו ב׳)
פסוק ה:אלפים באמה. ולמעלה הוא אומר אלף אמה, הא כיצד, אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים .
(סוטה כ"ז ב׳)
פסוק ה:זה יהיה להם. אלפים אמה של תחום שבת מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהיה נשכר לזוית דתני רב חנניא, זה יהיה להם מגרשי הערים, כזה יהיו כל שובתי שבת .
(עירובין נ"א א׳)
פסוק ו:ועליהם תתנו וגו'. מה בין שש ערי המקלט ובין הארבעים ושתים עיר, הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הללו לדעת קולטות, שלא לדעת אין קולטות, הללו אין מעלים בהם שכר ללוים והללו מעלים בהם שכר ללוים .
(מכות י׳ א׳, י"ג א׳)
פסוק יא:והקריתם לכם ערים. אין הקריה אלא הזמנה , ערים, שומע אני כרכים, ת"ל ערים, אי ערים שומע אני אפילו כפרים, ת"ל ערים, הא כיצד, מגיד שלא היה שם אלא שווקים ובית המחיה [ספרי].
פסוק יא:ונס שמה רוצח. ת"ר, מניין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחר יש לי ללמד עליו זכות מניין שמחזירין אותו ׳ ת"ל (פ׳ משפטים) נקי אל תהרג, ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו, ת"ל (שם) צדיק אל תהרג, חייבי גלות מאי, אתיא רוצח רוצח .
(סנהדרין ל"ג ב׳)
פסוק יא:מכה נפש. פרט לעושה חבורה באביו בשוגג, ס"ד אמינא כיון דבמזיד בר קטלא הוא בשוגג יגלה, קמ"ל .
(מכות ח׳ ב׳)
פסוק יא:בשגגה. פרט לאומר מותר דאינו גולה .
(שם ז׳ ב׳)
פסוק יב:עד עמדו וגו׳. מה ת"ל, לפי שנאמר (פ׳ כ"ז) ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם, יכול מיד, ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט .
(שם י"ב א׳)
פסוק יב:עד עמדו וגו׳. תניא, ר׳ עקיבא אומר, מניין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר, ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט – עד שיעמוד בב"ד אחר .
(שם שם)
פסוק יג:שש ערי מקלט. להיכן גולין לערי מקלט, לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (פ׳ י"ד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען, ועד שלא נבחרו שלש שבא"י לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר שש ערי מקלט תהיינה, עד שיהיו ששתן קולטות כאחת .
(מכות ט׳ ב׳)
פסוק יג:ערי מקלט תהיינה. אין לי אלא שקולטות בארץ, בחו"ל מניין, ת"ל תהיינה [ספרי].
פסוק יג:תהיינה. מהו תהיינה – שלא תעשנה עיר הנדחת .
(ספרי זוטא)
פסוק טו:ולגר ולתושב. ולמעלה הוא אומר (פ׳ י"ב) והיו לכם הערים למקלט, לכם ולא לגרים, הא כיצד, כאן בגר תושב שהרג ישראל, כאן בגר תושב שהרג גר תושב .
(מכות ט׳ א׳)
פסוק טז:ואם בכלי ברזל. תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהברזל ממית בכל שהוא, לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור .
(סנהדרין ע"ו ב')
פסוק טז:מות יומת. מנה"מ דאמור רבנן זיל בתר רובא, אמר רב כהנא, אתיא מהורג את הנפש, דאמר רחמנא קטליה, ודילמא טריפה הוא , אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא .
(חולין י"א ב')
פסוק טז:מות יומת הרוצח. יכול מדכתיב או בכלי ברזל הכהו אינו חייב אלא על כלי ברזל, מניין שאם השליך עליו עשתות וגולמים והרגו שהוא חייב, ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח – מכל מקום [ספרי].
פסוק יז:אשר ימות בה. מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמיתו, ולהלן הוא אומר (פ׳ שופטים) והכהו נפש, מגיד שאינו חייב עד שיכנו על מקום שהוא כדי להמיתו .
(שם)
פסוק יז:מות יומת הרוצח. יכול מדכתיב או באבן אינו חייב אלא אם הרגו באבן, מניין שאם גלגל עליו סלעים ועמודים והרגו שהוא חייב ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח, מ"מ .
(שם)
פסוק יח:או בכלי עץ. נאמר ברזל אבן ועץ, לא ראי אבן כראי עץ ולא ראי עץ כראי אבן, ולא ראי שניהם כראי ברזל, הצד השוה שבשלשתם שהוא מחמת הממיתים והממית, יצא את שדחפו לתוך האור או לתוך המים ושיסה בו את הכלב או את הנחש שדינו מסור לשמים .
(שם)
פסוק יח:מות יומת הרוצח. יכול מדכתיב או בכלי עץ אינו חייב אלא אם הרגו בעץ, מניין שאם השליך עליו קורות וכלונסאות והרגו שהוא חייב, ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח, מ"מ .
(שם)
פסוק יט:גאל הדם וגו׳. תנא ר׳ שילא, כלפי שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח, הרי מי שהכה את בנו אין בנו השני נעשה גואל הדם להמית את אביו, אבל אח שהנה את אחיו, אחיו השני נעשה גואל הדם .
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ה)
פסוק יט:בפגעו בו. תניא, גואל הדם ימית את הרוצח, מצוה בגואל הרם, ומניין שאם אין לו גואל מעמידין לו ב"ד גואל, ת"ל בפגעו בו – מכל מקום .
(סנהדרין מ"ה ב׳)
פסוק יט:בפגעו בו וגו'. תניא, מניין שאפילו אמר שאיני יכול להקבילו, ת"ל בפגעו בו הוא ימיתנו .
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ה)
פסוק כ:ואם בשנאה יהדפנו. אין לי אלא שהכהו בכלי ברזל באבן יד או בכלי עץ, מניין שאם דחפו מראש הגג ונפל ומת שהוא חייב, ת"ל ואם בשנאה יהדפנו – מכל מקום [ספרי].
פסוק כ:השליך עליו בצדיה. בצדיה – שצדה לו ומתכוין לו .
(שם)
פסוק כא:או באיבה. כבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב, דאמר קרא או באיבה – לרבות את המצמצם .
(סנהדרין ע"ו ב׳)
פסוק כא:הכהו בידו. בידו למה נאמר, לפי שהוא אומר ואם בכלי ברזל הכהו ואם באבן יד או בכלי עץ יד, אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, דחקו חנקו בעטו דעכו מניין, ת"ל בידו – מכל מקום [ספרי].
פסוק כא:הכהו בידו וימת. מכאן דכל היכי דאיכא הכאה סתם לאו מיתה היא .
(סנהדרין פ"ד ב')
פסוק כא:מות יומת המכה. תניא, מניין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו, ת"ל מות יומת המכה – מכל מקום .
(שם מ"ה ב׳)
פסוק כא:רצח הוא. מה ת"ל, לומר לך, על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו .
(שם ט"ו ב׳)
פסוק כא:גאל הדם ימית. מה ת"ל, והלא כבר נאמר (פ׳ י"ט) גואל הדם הוא ימית את הרוצח, אלא שיכול אין לי אלא זה שיש לו גואל, מי שאין לו גואל מניין, ת"ל גואל הדם – מכל מקום [ספרי].
פסוק כב:בפתע בלא איבה. ת"ר, ואם בפתע – פרט לקרן זוית , בלא איבה – פרט לשונא .
(מכות ז׳ ב׳)
פסוק כב:בפתע בלא איבה. מכאן דפתע הוא שוגג .
(כריתות ט׳ א׳)
פסוק כב:הדפו או השליך עליו. הדפו – שדחפו בגופו, או השליך עליו – להביא ירידה שהיא לצורך עליה .
(מכות ז׳ ב׳)
פסוק כב:בלא צדיה. פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר .
(שם שם)
פסוק כג:בלא ראות. פרט לסומא שאינו גולה .
(שם ט׳ ב׳)
פסוק כג:בלא ראות. לרבות את המכה בלילה .
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ה)
פסוק כג:ויפל עליו. עד שיפול דרך נפילה .
(מכות ז׳ ב׳)
פסוק כג:והוא לא אויב לו וגו׳. ת"ר, והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו, חד לדיין וחד לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד .
(סנהדרין כ"ט א׳)
פסוק כד:ושפטו העדה וגו׳. תנא דבי ר' ישמעאל, ושפטו העדה והצילו העדה, שלא תהא העדה לא קרובי המכה ולא קרובי המוכה .
(ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט)
פסוק כד:על המשפטים. תניא, ר׳ יהודה אומר, סומא פטור מכל דינים שבתורה, דאמר קרא ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה, כל שישנו במכה וגואל הדם ישנו במשפטים וכל שאינו במכה וגואל הדם אינו במשפטים .
(ב"ק פ"ז א׳)
פסוק כה:והצילו העדה. תניא, ר׳ עקיבא אומר, סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש כולם נעשו עדים ואין עד נעשה דיין, דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה, וכיון דחזיוהו דקטל נפשא תו לא מצי חזי ליה זכותא .
(ר"ה כ"ו א׳)
פסוק כה:והצילו העדה וגו׳. בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותו משם, מי שנתחייב מיתה הרגוהו ומי שלא נתחייב פטרוהו, שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם, ומי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו, שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו .
(מכות ט׳ ב׳, י׳ ב׳)
פסוק כה:אשר נס שמה. הגולה אינו יוצא משם לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות, ואפילו ישראל צריכים לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, שנאמר אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו .
(שם י"א ב׳)
פסוק כה:עד מות. תניא, ההורג נפש בשגגה לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה, שנאמר וישב בה עד מות הכהן הגדול .
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ג)
פסוק כה:הכהן הגדל. וכתיב (פ׳ כ"ח) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול, ואחרי מות הכהן הגדול ישוב, ללמד שאחד משוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד כהן שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח במיתתן .
(מכות י"א א׳)
פסוק כה:אשר משח אותו. מת כה"ג עד שלא נגמר דינו ומינו אחר תחתיו ולאחר מכאן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני, דאמר קרא וישב בה עד מות הכהן אשר משח אותו, וכי הוא מושחו, אלא זה שנמשח בימיו .
(שם שם ב׳)
פסוק כו:ואם יצא יצא. מה ת"ל יצא יצא, ללמד יצא במזיד נהרג, בשוגג גולה .
(שם י"ב א')
פסוק כז:ורצח גאל הדם. תניא, ר׳ עקיבא אומר, ורצח גואל הדם את הרוצח, רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו .
(שם שם)
פסוק כח:כי בעיר מקלטו ישב. תניא, רוצח שהרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה, אמר רב אחא בריה דרב איקא, מאי קרא כי בעיר מקלטו ישב – עיר שקלטתו כבר .
(שם שם ב׳)
פסוק כח:אל ארץ אחותו. תני, מת קודם שמת כהן גדול מוליכין עצמותיו לקברי אבותיו, דכתיב ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו, איזו היא ישיבה שהיא בארץ אחוזתו, הוי אומר זו קבורה .
(מכות י"א ב׳)
פסוק כח:אל ארץ אחזתו. אל ארץ אחוזתו ולא לשררותיה [ספרי].
פסוק כט:לדרתיכם. מלמד שנוהג הדבר לדורות .
(שם)
פסוק כט:בכל מושבתיכם. למדנו לסנהדרין שנוהגת גם בארץ ובחוץ לארץ .
(מכות ז׳ א׳)
פסוק ל:כל מכה נפש. יכול אפילו נפלים אפילו בן שמונה, ת"ל (פ׳ משפטים) מכה איש .
(סנהדרין פ"ד ב׳)
פסוק ל:ירצח את הרצח. יכול אם הרג בסייף יהרגנו בסייף, במקל – יהרגנו במקל, נאמר כאן נקימה ונאמר להלן (פ׳ בחקתי) חרב נוקמת, מה להלן בחרב אף כאן בחרב .
(ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ג)
פסוק ל:ועד אחד לא יענה. לא יענה בין לזכות בין לחובה .
(סנהדרין ל"ג ב׳)
פסוק ל:לא יענה בנפש. תניא, אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות, אין שומעין לו, שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש .
(שם ל"ד א׳)
פסוק ל:לא יענה בנפש למות. תניא, מניין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה שאין שומעין לו, ת"ל אחד לא יענה בנפש למות .
(שם שם)
פסוק לא:ולא תקחו כופר. מהו לא תקחו כופר – לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה .
(כתובות ל"ז ב׳)
פסוק לא:לנפש רצח. לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרים .
(ב"ק פ"ג ב')
פסוק לא:רשע למות. לפיכך היוצא ליהרג אחר שנגמר דינו וחבלו בו אחרים או הרגוהו פטור [ספרי].
פסוק לב:ולא תקחו כפר לנוס. לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה מן גלות .
(כתובות ל"ז ב׳)
פסוק לב:לשוב. תניא, מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור, ת"ל ולא תקחו כופר לשוב – ולא תקחו כופר לשב .
(ב"ק כ"ח א׳)
פסוק לב:לשבת בארץ. אמר אביי, נקטינן, נגמר דינו ומת מוליכין את עצמותיו לשם, דכתיב לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן, איזו היא ישיבה שהיא בארץ, הוי אומר זו קבורה .
(מכות י"א ב')
פסוק לג:יחניף את הארץ. תניא, בעון שפיכות דמים הגשמים נעצרים, דכתיב כי הדם הוא יחניף את הארץ – כי הדם הוא יחן אף על הארץ .
(ירושלמי תענית פ"ג ה"ג)
פסוק לג:כי אם וגו׳. ת"ר, מניין שאם נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג שאין פוטרין אותו ת"ל ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו .
(סוטה מ"ז ב׳)
פסוק לג:כי אם וגו׳. תניא, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (פ׳ אחרי), חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוהכ"פ מכפר , אלא מעתה, עגלה ערופה שעבר עליה יוהכ"פ לא תערף, שהרי חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא, אמר רבא, אמר קרא ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו .
(כריתות כ"ו א׳)