פסוק יא:והקריתם וגו׳.
עיין כאן בספרי, והנה באמת קריה הוה מוקפת חומה, עיין לקמן סוף פרשת דברים וכאן ר״ל אם הוה מוקפת חומה צריך לבטלן ולעקור החומה, עיין ערכין דף ל״ד למסתרינהו קאי ע״ש, וגדר מ״ש רש״י ב״מ דף ל״ח גבי דבש ע״ש בזה, והנה בספרי נקט לשון הזמנה, ור״ל כך, דהנה מבואר בירוש׳ ובתוספתא דקודם שכבשו קדש הפרישו גמלא, והנה גמלא בגליל הוה מוקפת חומה, וצ״ל דלשעה לא איכפת לן, אבל מ״מ לא הוה קדושת עיר מקלט לגמרי, וזה דאמר הזמנה לשעה, ומחמת דעדיין לא נתכבש שכם [קדש] ואכמ״ל מזה.
פסוק יא:שם.
בזה הארכתי לפי המבואר ערכין ל״ג דאם ירשו ישראל ערי הלוים מ״מ יש עליהם שם זה אם גם לערי מקלט כן גבי רוצחים וכו׳. ועיין מכות י״ג ובירושלמי שם ומע״ש פ״ה אם יש ללוים חלק גמור וכו׳, עכ״פ בזה י״ל לחלק דאם מתו הלוים וירשו אותם ישראלים י״ל דערי מקלט קלטי, אבל בערי הלוים דהיינו מ״ב עיר אפשר לומר דלא קלטי, ועיין סוטה מ״ח דבבית שני לא הוה כלל ערי מגרש, ומ״מ מוכח בירושלמי דודאי הוה בבית שני ערי מקלט, וע׳ זבחים קי״ז דגם במדבר המחנה קולט, וזה דנ״מ דכאן העיר וכאן מחמת לוים, ועיין ירושלמי פ״ב דמכות ותוספתא דעד שלא כבשו כל ארץ ישראל הוי גמלא מקלט, ואף דהוא מוקף חומה, וכ״כ בחיבורי ח״ד בזה, ועיין תוס׳ עירובין נ״ו דעיקר שלא יהיה עיר גדולה, וכמו במכות י׳, וגם דנ״מ לשיטת הירושלמי סוטה פ״ט דערי מקלט לית בהון דין עגלה ערופה דלא הוי עריך, שוב למה לא מקשה הגמ׳ בערכין ל״ג איך יש בה בתי ערי חומה דהא הוי כמו ירושלים, וצ״ל דנ״מ על מ״ב עיר ע״ש בירושלמי דסוטה וברמב״ם גבי עיר הנדחת בהלכות ע״ז, ובאמת י״ל דיליף מן והקריתם עיין ספרי פ׳ מסעי, וקריה הוי עיר (בלי) [דלו] חומה, ועיין סוף פרשת דברים.
פסוק יז:ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא וגו׳.
ספרי פיסקא קס: לפי שהוא אומר וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו׳. שומע אני שאם יכנו בין בדבר שהוא כדי להמיתו: ובין בדבר שאינו כדי להמיתו וכו׳, ת״ל ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו, מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שהוא כדי להמית.
נ״מ לגבי אבן ואגרוף צריך אומד ב״ד ואומד כללי שזה הדבר ראוי להמית, עיין סנהדרין דף ע״ו ע״ב וב״ק דף צ׳ ע״ב בפלוגתא דשמעון התימני ור״ע, ובדברי רבינו פ״ג מהל׳ רוצח וסוף פ״ק מהל׳ חובל, ולכך מבואר בסנהדרין דף ע״ח דשייך בזה גדר יצא מב״ד זכאי, ע״ש ברש״י ותוס׳ וכו׳. אבל גבי ברזל לא שייך זה, וזה רק אומד פרטי והוה כמו הך דיבמות דף צ״ב הורו ב״ד וכו׳, וכבר כתבתי בזה, ועיין בספרי פ׳ מסעי פיסקא ק״ס.
פסוק כג:והוא לא אויב לו.
ספרי שם: והוא לא אויב לו, איסי בן עקביא אומר נמצא חומרו קולו וקולו חומרו.
עיין לקמן (מכות) דף ט׳ [ע״ב] גבי השונא נהרג, ומקשה כאן מר׳ יוסי אר״י, מאי מקשה הא י״ל דר״ל אם גואל הדם יכול להרגו, כיון דלא מהני הגלות ולא קלט, אך אם נימא דבלא התראה לר׳ יוסי אין עליהם שם עדים כלל, י״ל דאז גם גואל הדם לא מצי להרגו, ואף דלמה גרע משוגג, שבזה יהרג בשביל שלא גלה או שיצא מהעיר, אבל כאן לא שייך זה, וזה מה דאמר באבות דר״נ [פ״ל] דשוגג חמור מן מזיד ע״ש בזה, ועיין בספרי פ׳ מסעי [פיסקא ק״ס] קולו חומרו ע״ש.
פסוק כג:ספרי שם.
נ״מ במה דלא שייך גלות כמו בשוגג קרוב למזיד אם נכנס לעיר מקלט אם יוכל גואל הדם להרגו שם, ועיין ברמב״ם דמשמע דיכול וכו׳ ועיין בספרי סוף פ׳ מסעי חומרו קולו וקולו חומרו מה ע״ש.
פסוק כט:והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם.
שם, פיסקא קסא: והיו לכם לחקת משפט [לדורותיכם],, שינהוג הדבר לדורות, בכל מושבותיכם, בארץ ובחו״ל.
בספרי מרבה לדורות ור״ל אם יש דין ערי מקלט בבית שני אף שבטלו ערי מגרש, סוטה דף מ״ח ע״ב, וגם י״ל אם גואל הדם יכול להרוג גם בזה״ז [לרוצח], בשוגג ואפשר דמהני לזה ערי מקלט, ואם צריך לזה פסק ב״ד עיין לקמן (מכות) דף ט׳ ע״ב ודף י׳ ע״ב ודף י״ב ולעיל דף ב׳ ע״א.
פסוק ל:כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח.
ספרי שם: למה נאמר, לפי שהוא אומר (ולא ימות הרוצח) גוה״ד הוא ימיתנו, שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו, ת״ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגים אלא בעדים, דברי ר׳ יאשיה, ר׳ יונתן אומר וכו׳ שומע אני יהרגנו בב״ד ושלא בעדים, ת״ל כל מכה נפש לפי עדים, מגיד שאין הורגו אלא בבי״ד ובעדים.
בדין אם נעשה טריפה לאחר גמ״ד, הנה באמת מלבד הך דסנהדרין דף ע״ח ע״א, הנה כתב הרמב״ם ז״ל בהל׳ נזקי ממון פ״י הל׳ ז׳ דלכך טריפה אינו נהרג מחמת דלא שייך בו גדר מיתה עי״ש, וזה באמת ר״ל הגמ׳ ב״ק פ״ד דאי לא תימא הכי טריפה שהרג שלם עי״ש, מוכח שם דלאו בר מיתה, וכן מה שכתב בהל׳ רוצח פ״ב ובהל׳ עדות פ״ב ע״ש, ושם נפ״מ ג״כ אם נעשה טריפה אח״כ. [וי״ל] לפי המבואר ברמב״ם בהל׳ סנהדרין פי״ג ה״ז ופי״ד הל׳ ח׳, גבי כל חייבי מיתות המיתה גופה הוא דין עדים, אבל ברוצח מלבד זה צריך לעשות ובערת הרע, ולכן כתב בכל דבר וכו׳, ולא נקט בכל מיתה כמו ברישא, משום דברישא צריך לקיים גדר מיתה אבל גבי רוצח רק כדי לבערו, ולא הביא הך דסנהדרין דף ע״ח גבי רבע, רק בהרג, וכן רק בשאר חייבי מיתות כתב שם והוא שהעידו בפני ב״ד של כ״ג, וס״ל דזה תליא בהך פלוגתא דר״י ור״י בספרי פ׳ מסעי גבי לאחר גמ״ד אם צריך להרגו ג״כ דוקא בב״ד, עי״ש שמחלק בין רוצח לשאר ע״ש בהל׳ רוצח פ״ד גבי כיפה ע״ש, ועכ״פ גבי כל חייבי מיתות אף לאחר גמ״ד דנקרא גברא קטילא, סנהדרין דף ע״א ע״ב ודף פ״א ודף פ״ה וכן מכות וערכין דף ז׳ ותוספתא ב״ק פ״ט, מ״מ גם לזה צריך גמ״ד אם אינו יכול לקיים גדר מיתה די גדר ביעור בכל מה דאפשר, ואף דמלשון הרמב״ם בהל׳ ממרים פ״ז גבי בן סו״מ משמע דלאחר גמ״ד אינו צריך ב״ד להריגה, שם שאני דאז ליכא גדר מצוה רק דין.
פסוק ל:ועד אחד לא יענה בנפש למות.
וזה ר״ל כשיטת הראב״ד ז״ל ורש״י סנהדרין דף פ״א ע״ב דע״א הוה רק גדר מוציא דבה וכו׳, וגואל הדם אם הרג על ידו חייב מיתה, אך רבינו הגדול לא פסק כן בהל׳ רוצח.
