פסוק ב:וּמִגְרָשׁ – רֶוַח מָקוֹם חָלָק חוּץ לָעִיר סָבִיב, לִהְיוֹת לָעִיר לְנוֹי. וְאֵין רַשָּׁאִין לִבְנוֹת בּוֹ בַּיִת וְלֹא לִטַּע כֶּרֶם וְלֹא לִזְרֹעַ זְרִיעָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב (במדבר ל״ה:ד׳), וְאַחֲרָיו אוֹמֵר אַלְפַּיִם אַמָּה (במדבר ל״ה:ה׳). הָא כֵּיצַד? אַלְפַּיִם הוּא נוֹתֵן לָהֶם סָבִיב, וּמֵהֶם אֶלֶף פְּנִימִיִּים לְמִגְרָשׁ וְהַחִיצוֹנִים לְשָׂדוֹת סָבִיב וְלִכְרָמִים, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ה:ד׳) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סוטה כז). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, שֶׁיֹּאמַר שֶׁיִּתְּנוּ לְמִגְרָשׁ אֶלֶף אַמָּה בִּסְבִיבוֹת הָעִיר כְּנֶגְדָּהּ, שֶׁיִּהְיוּ לָהּ לְאָרְכָּהּ אֶלֶף אַמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת לָרוּחַ הָאֶחָד, וּלְרָחְבָּהּ כְּמוֹ כֵן אֶלֶף אַמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ מְרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה עַל אַלְפַּיִם אַמָּה, וְתִהְיֶה הָעִיר בָּאֶמְצַע הָרִבּוּעַ. הוֹסִיף לָהֶם מִגְרָשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הָעִיר כַּשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁכְּנֶגֶד הָעִיר, עַד שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁתַּשְׁאִיר לְמִגְרָשׁ אֶלֶף אַמָּה בִּסְבִיבוֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּתְּחִלָּה, תִּהְיֶה הָעִיר אֶלֶף עַל אֶלֶף בָּרִבּוּעַ, וְהִנֵּה הָעִיר רְבִיעַ בְּמַה שֶׁיִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. וְדַע כִּי לְשׁוֹן פֵּאָה יֵאָמֵר עַל הַצַּד כֻּלּוֹ, וְכֵן ״מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת״ (שמות כז ט) - לָעֵבֶר כֻּלּוֹ, וְכֵן כָּל הַנִּזְכָּרִים שָׁם, וְכֵן הַפֵּאוֹת שֶׁבְּסוֹף סֵפֶר יְחֶזְקֵאל. וְעוֹד, שֶׁאִם הָיָה אוֹמֵר לִמְדֹּד מִן הָעִיר אֶל הַחוּץ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, הָיָה אוֹמֵר ״וּמַדּוֹתֶם מִחוּץ לָעִיר לִפְאַת קֵדְמָה״ וְגוֹ', אֲבָל "וּמַדֹּתֶם אֶת פְּאַת קֵדְמָה" הִיא מְדִידַת הַצַּד הַהוּא כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי. וְכֵן נָאֶה לָהֶם לֶעָרִים שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם אֲחֻזָּה מְרֻבַּעַת, לֹא שֶׁיִּמְדְּדוּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת כְּנֶגֶד הָעִיר וְהַקְּרָנוֹת לֹא תִהְיֶינָה לָהֶם. וְדוֹמֶה לָזֶה ״סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף״ (יחזקאל מח לה), כִּי הָעִיר בֵּין כָּל סְבִיבוֹתֶיהָ שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף, כִּי מָנָה בְּאַרְבַּע הַפֵּאוֹת אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, שֶׁהֵן שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף לְכֻלָּן, כִּי מָדַד בְּאַרְבַּע הַפֵּאוֹת. וְנָכוֹן הוּא שֶׁיִּהְיוּ אֶלֶף אַמָּה אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם סָבִיב כְּנֶגֶד הָעִיר לְמִגְרָשׁ שֶׁלֹּא יִזָּרַע, וְהָאֶלֶף אֲשֶׁר הוֹסִיף בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּאַרְבַּע הַפֵּאוֹת לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֲבָל שֵׁם הַכֹּל מִגְרָשׁ בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב, אֶלָּא שֶׁזֶּה נֶעֱבָד וְנִזְרָע וְזֶה לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ, וּלְכָךְ הִפְרִישָׁן זֶה מִזֶּה:
פסוק ח:מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ – גַּם זֶה עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (בבא בתרא קכ״ב) מֵאֵת בָּתֵּי הָאָבוֹת שֶׁנָּחֲלוּ הַרְבֵּה יִקְחוּ הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר ״לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם״ (במדבר ל״ג:נ״ד). אֲבָל הַשְּׁבָטִים שָׁוִים הָיוּ בַּנַּחֲלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁתִּמְצָא בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (פרק כ״א) שֶׁאֵין מִסְפַּר הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ לַלְוִיִּם שָׁוֶה לְשִׁבְטֵיהֶם, מִפְּנֵי שִׁנּוּי הֶעָרִים הָיָה, שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבוֹת זוֹ מִזּוֹ, כִּי בְּשׁוּמָא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי נָתְנוּ מִיהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וּבִנְיָמִין עָרִים י״ג, וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי וַחֲצִי מְנַשֶּׁה י״ג, וְאֵלּוּ מְרֻבִּים עַל הָרִאשׁוֹנִים בְּמִנְיָנָם. וְנָתְנוּ מִמַּטֵּה אֶפְרַיִם עָרִים אַרְבַּע, וּמִמַּטֵּה דָן עָרִים אַרְבַּע, וְהָיוּ בְּנֵי דָן כִּפְלַיִם כִּבְנֵי אֶפְרָיִם:
פסוק יד:אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים – וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן תִּשְׁעָה הַמַּטּוֹת, וְכָאן אֵינָם אֶלָּא שְׁנַיִם וָחֵצִי, הִשְׁוָה מִנְיַן עָרֵי מִקְלָט שֶׁלָּהֶם, כִּי בְּגִלְעָד נְפִישֵׁי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב: ״גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם״ (הושע ו ח), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ה:י״ד) מִדִּבְרֵי רַזַ״ל (מכות ט). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמִּקְלָט אֶלָּא בְּשׁוֹגְגִין, הָיוּ שׁוֹפְכֵי דָּמִים בְּמִרְמָה וּמַרְאִין עַצְמָן כְּשׁוֹגְגִין, וְהֻצְרַךְ לְהַרְבּוֹת לָהֶם עָרֵי מִקְלָט לִקְלֹט אֶת כֻּלָּן שֶׁלֹּא נוֹדַע מִי הַמֵּזִיד. וְאִם כֵּן צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶה עַל שֵׁם הֶעָתִיד, עַל דֶּרֶךְ ״וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה״ (דברים לא טז), אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהָיָה אֲוִיר אֶרֶץ גִּלְעָד מְגַדֵּל רוֹצְחִים מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, כִּי עַל דַּעַת רַזַ״ל (מכות י) הַכָּתוּב שֶׁאָמַר ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר״ (במדבר ל״ה:ו׳) - כֻּלָּם לְמִקְלָט צִוָּה בָּהֶם, וְהִנֵּה הָיוּ מֵהֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן ל״ו עָרִים וּבְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן ו', וְכֻלָּן קוֹלְטוֹת לְדַעַת רַזַ״ל. וְהִנֵּה הָיוּ הַמִּקְלָטִים לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיֹשֶׁר וְהַשְׁוָיָה, כִּי אַרְבַּע עָרֵי מִקְלָט יַגִּיעוּ לְשֵׁבֶט. גַּם חָשַׁב שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי שֶׁרוּבּוֹ שָׁם הָיָה. וְאוּלַי בְּעָרֵי הַמּוּעָדָה רִבָּה ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לִכְבוֹד מֹשֶׁה שֶׁיַּבְדִּיל הוּא חֶצְיָן, אֲבָל בִּכְלָלָן בְּמִדָּה וּבְמִנְיָן הָיוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט נִרְאֶה בְּעֵינַי כִּי אֶרֶץ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי הֵם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי גְּדוֹלִים שֶׁהַמִּקְרָאוֹת מַפְלִיגִים בָּהֶם, וְאַף כִּי עַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ (ס״א נזהרו) בָּהֶם. וּמַלְכֵי אֶרֶץ כְּנַעַן מַלְכֵי עֲיָירוֹת, לְכָל מוֹשֵׁל עִיר יִקְרְאוּ לוֹ מֶלֶךְ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה ״מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם אֶחָד מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶחָד״ (יהושע יב י), וּבֵינֵיהֶם מַהֲלַךְ חֲצִי יוֹם. וְכֵן הִזְכִּירוּ חֲכָמִים (שמו״ר לב ב) בֵּין בֵּית אֵל לָעַי אַרְבַּעַת מִילִין, שֶׁלָּזוֹ מֶלֶךְ וְלָזוֹ מֶלֶךְ. וְיִתָּכֵן שֶׁכֵּן הָיָה הַמִּנְהָג בַּדּוֹרוֹת הָהֵם שֶׁכָּל אֲדוֹן עִיר יִקָּרֵא מֶלֶךְ, אוֹ הָיָה לִכְבוֹד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִדְרַשׁ רַזַ״ל. מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ מַלְכֵי אֲרָצוֹת רַק מַלְכֵי עִיר וָעִיר. וְכֵן כָּתוּב: ״שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהוֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי״ (שופטים א ז). וְהִנֵּה הָיְתָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּדוֹלָה מְאֹד רְאוּיָה לְשָׁלֹשׁ עָרֵי מִקְלָט כְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה, וְהָיוּ אֵלֶּה הַשֵּׁשׁ עָרִים לְבַדָּן קוֹלְטוֹת, וְהָאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם לְמִגְרְשֵׁי הַלְוִיִּם לֹא לְמִקְלָט:
פסוק כט:בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לִמֵּד שֶׁתְּהֵא סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כָּל זְמַן שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ה:כ״ט). וְכֵן הַדָּבָר, שֶׁלְּאַחַר הַחֻרְבָּן אֵינָהּ נוֹהֶגֶת לֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּפֶרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין (סנהדרין נב): ״וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם״ (דברים יז ט) - בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן יֵשׁ מִשְׁפָּט, בִּזְמַן שֶׁאֵין כֹּהֵן אֵין מִשְׁפָּט. וְשָׁנוּ בַמְּכִילְתָא: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְמִיתִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת״ (שמות כא יד) - אִם יֵשׁ לְךָ מִזְבֵּחַ אַתָּה מֵמִית, וְאִם לָאו אֵין אַתָּה מֵמִית. אֲבָל לֹא מָצָאתִי בְּמִצְוָה שֶׁתְּלוּיָה בִּזְמַן הַבַּיִת שֶׁיֹּאמַר בָּהּ "לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם", כִּי זֶה יוֹרֶה אֲפִלּוּ עַל זְמַן הַגָּלוּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁבִיתַת חַג הַשָּׁבֻעוֹת (ויקרא כג כא) וּבְאִסּוּר הֶחָדָשׁ (שם פסוק יד), לְחַיֵּב בָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִתְלֶה אוֹתוֹ בָּעֹמֶר וּבְמִנְחָה חֲדָשָׁה, וְכֵן בַּחֵלֶב (שם ג יז) שֶׁלֹּא נִתְלֶה אוֹתוֹ בַּקָּרְבָּנוֹת. וְאוּלַי הֵם דּוֹרְשִׁים "אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט" עַל הַסַּנְהֶדְרִין הַנִּזְכָּרִים בַּפָּרָשָׁה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר ״לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״ (במדבר ל״ה:י״ב), ״וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה״ (במדבר ל״ה:כ״ד), וְיֹאמַר שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ לְדוֹרוֹת עֵדָה שׁוֹפֶטֶת אֲפִלּוּ לְאַחַר חֻרְבָּן, לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת וּגְזֵלוֹת וְחַבָּלוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן וְשֶׁל מַלְקוּת אַרְבָּעִים:
פסוק לא:וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר וְגוֹ' – הַנָּכוֹן בַּכָּתוּב הַזֶּה, כִּי בַּתְּחִלָּה הִזְהִירָנוּ מִן הַמֵּזִיד - ״וְלֹא תִקְחוּ כוֹפֶר״, פִּדְיוֹן מָמוֹן לְנֶפֶשׁ רוֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, כִּי עַל כָּל פָּנִים יוּמַת, לֹא יִנָּצֵל בְּשׁוּם עִנְיָן מִן הַמִּיתָה, לֹא בְּגָלוּת וְלֹא בְּמַכּוֹת וָעֳנָשִׁים אֲחֵרִים. וְאַחַר כֵּן אָמַר ״וְלֹא תִקְחוּ כוֹפֶר״ שֶׁיָּנוּס וְיָשׁוּב לָאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן, וְיַחְזֹר אֶל מְחֻיְּבֵי הַגָּלוּת אֲשֶׁר הִזְכִּיר, שֶׁבָּהֶם עִקַּר הַפָּרָשָׁה. כְּאִלּוּ אָמַר: וְכֵן לֹא תִקְחוּ כוֹפֶר מִן רוֹצֵחַ שֶׁיָּנוּס וְיָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ קוֹדֶם שֶׁיָּמוּת הַכֹּהֵן. וְלֹא הָיָה הַצֹּרֶךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא נִקַּח כּוֹפֶר שֶׁלֹּא יָנוּס שָׁם כְּלָל, כִּי כָל הוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה מִתְּחִלָּה יִפְחַד מִגּוֹאֵל הַדָּם שֶׁלֹּא יְמִיתֵהוּ בְּחוֹם לְבָבוֹ אוֹ שֶׁיַּחְשֹׁד אוֹתוֹ בְּמֵזִיד, וְלֹא יְדַבֵּר בְּכוֹפֶר שֶׁלֹּא יָנוּס שָׁם. אֲבָל אַחֲרֵי נוּסוֹ יְדַבֵּר בְּכוֹפֶר שֶׁיָּשׁוּב אֶל אַרְצוֹ וְלֹא יִתְעַכֵּב שָׁם כָּל יְמֵי הַכֹּהֵן. וְאַחֲרֵי שֶׁיִּבְרַח וְיַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט וּפָטְרוּ אוֹתוֹ, לֹא יִפְחַד, וְאָז יִרְצֶה לָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ קוֹדֶם הַזְּמַן, וְעַל כֵּן הִזְהִירָנוּ הַכָּתוּב מִזֶּה. אוֹ יֶחְסַר וָא״ו מִן לָשׁוּב, וְיִהְיֶה טַעְמוֹ אוֹ לָשׁוּב. וְהָרִאשׁוֹן נָכוֹן בְּעֵינַי:
פסוק לג:וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ – מִפְּנֵי שֶׁאָמַר תְּחִלָּה ״וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם״, שֶׁאֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים נוֹהֲגִים גַּם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, חָזַר וְהֶחְמִיר בְּיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יוֹתֵר לִכְבוֹד הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר שָׁם, וְהִזְהִיר שֶׁלֹּא נַחֲנִיף אוֹתָהּ וְשֶׁלֹּא נְטַמֵּא אוֹתָהּ. וְעִנְיַן הַחֲנֻפָּה הוּא הַנֶּאֱמַר בַּקְּלָלוֹת: ״זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף, כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה, זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ, כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל״ (דברים כח לח-מ), כִּי כָל חֲנֻפָּה עֲשׂוֹת הֵפֶךְ הַנִּרְאֶה וְהַנִּדְמֶה לָעֵינַיִם. וְהוּא עֹנֶשׁ בָּאָרֶץ בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבִשְׁפִיכוּת דָּמִים וּבְגִלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא חָנֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ״ (ירמיהו ג א), ״וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יוֹשְׁבֶיהָ״ (ישעיהו כד ה), ״וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ״ (ירמיהו ג ב). וְעִנְיַן הַטֻּמְאָה שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ טְמֵאָה וְלֹא יִשְׁכּוֹן בָּהּ כְּבוֹד הַשֵּׁם בִּהְיוֹת בָּהּ דָּם נָקִי שֶׁלֹּא נִתְכַּפֵּר בְּדַם שׁוֹפְכוֹ. וּבְסִפְרֵי (מסעי קסא) אָמְרוּ: ״וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ״ - הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַחֲנֵפִין, כִּי הִזְהִיר מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא נִקַּח שֹׁחַד בָּרוֹצְחִים, וְחָזַר וְהִזְהִיר שֶׁלֹּא נַחֲנִיף לָהֶם לְמַעֲלָתָם אוֹ לְתָקְפָּם וּכְבוֹד מִשְׁפַּחְתָּם בְּלִי מִקַּח שֹׁחַד, כִּי אִם אֲנַחְנוּ נַחֲנִיף לָהֶם הִנֵּה נַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ תַּחַת יוֹשְׁבֶיהָ:
