פסוק ב:ריח ניחוחי תשמרו וגו׳.
עיין מנחות דף ס״ה ודף נ״ב ע״ש, ותשמרו ר״ל ג״כ לעשות פעולה לזה, עיין מגילה דף כ״ט ור״ה דף ז׳ ונ״מ דמה דממשכנין על שקלים, ועמ״ש בזה ביומא דף פ״ה ע״ב.
פסוק ב:שם. את קרבני לחמי לאשי ריחי ניחחי וגו׳.
שם פיסקא קמב: קרבני, זה הדם. לחמי, אלו אמורים וכו׳.
עיין זבחים דף מ״ו ע״ב דרק אברים נקראים ריח ניחוח, ותוס׳ שם דף מ״ג דדם לא איקרי לחם, ובספרי פ׳ פנחס, ועיין מנחות דף ק״י מוקטר מוגש.
פסוק ב:ספרי שם: לאשי, אלו קומצים ולבונה.
באמת יש לחלק בין אימורים ועולה דהקטרתן לא הוה רק גדר אכילה וריח ניחוח ולחמו של מזבח, כמבואר בזבחים מ״ו ע״ב ותוס׳ שם מ״ג ע״א דדם לא מקרי לחמו של מזבח משום דהוא רק מתיר, ועיין בספרי פ׳ פנחס פסקא קמ״ב לחמי אלו אימורים ע״ש, ועיין בירושלמי שבת פ״ב ה״ד כיון דרוצה בעיכולם כמבשל הוא ע״ש, משא״כ בקמצים דהוא ג״כ בתחלה רק גדר דם ומקרי מתחלה כמו שריפה, ולכך מרבה בספרי שם מן לאשי ע״ש, ועיין בזבחים פ״ג ע״ב למעוטי קמצים כו׳ ע״ש, ועיין בירושלמי מעש״ש פ״א ה״ג ולא נמצאת מבריחו מן האכילה ע״ש.
פסוק ב:ספרי שם: ריח ניחוחי, אלו בזיכי לחם הפנים.
הארכתי בזה במה שיש בזה סתירה בהך דמנחות דף צ״ו ע״א ודפ״ז ע״ב וד״ז, מאן מקדש הלבונה ולחם הפנים אם השלחן או הבזיכין, כי באמת יש בלבונה ב׳ גדרים, א׳ מגדר קומץ של לחם הפנים, עיין מנחות דנ״ז ע״ב, ובגדר לבונה של המנחה, ועיין כתובות דק״ו ע״ב דלבונה באה ממותר נסכים וכן מוכח בתו״כ פר׳ אמור על קרא מאת בני ישראל לרצון לב״י, ואף דהא מבואר בשקלים פ״ד ובדברי רבינו בהל׳ שקלים דלחה״פ בא מתרומת הלשכה, צ״ל נ״מ בין הלחם עצמו והלבונה, דזה כך, דהנה מבואר בירושלמי פ״ז דשקלים ותוספ׳ מנחות פי״א דאם אין לציבור לחם חדש אז מניחין הלחם לשבוע אחר, ובירושלמי מבואר שם דנקרא לחם פסול, ועיין בזבחים דפ״ז ומנחות דף ק׳ ודף צ׳. וע״ש ד״ח דבזמן שהגיע הזמן לפרק את הלחם הוי כמו שכבר נקמצה הלבונה, וע״ש די״א ע״ב, ור״ל כך דהלבונה מקטירין מיד בגדר קומץ אבל הלחם נשאר לשבת הבאה, וס״ל להתו״כ דהלחם בא מתרומת הלשכה והלבונה באה ממותר נסכים עיין מנחות דף צ׳, וזהו דאמר דהלבונה מרצון בנ״י דהיינו ממותר נסכים, והלחם ממי שהברית שלו ר״ל משקלים דהם שייכין לצבור לא לפרטים, וע״ש בתו״כ דאין כופין את הגזברין ע״ש, ובספרי פר׳ פינחס פי׳ קמ״ב ריח ניחוחי אלו בזיכי לחם הפנים, ור״ל דזה הוי מציאות בפ״ע, ולא כמו שאר לבונה דהוי רק חלק מהקרבה ובגדר מכשיר, ולכך אם חסרה כשר כמבואר במנחות די״א משא״כ בבזיכי לבונה דזה הוה כמו קומץ וקומץ שחסר פסול, ועיין בירושלמי סוף פ״ו דשקלים, עכ״פ הלבונה של לחה״פ יש בו שני גדרים גדר קומץ של לחה״פ וזה מקדש השלחן וגדר לבונה של מנחה וזה מקדש הבזיכין וכו׳.
פסוק ז:ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר לד׳.
שם, פיסקא קמג: ונסכו רביעית ההין לכבש האחד, חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג וכו׳. רבי נתן אומר הסך נסך שכר למה נאמר, להביא נסוך המים.
עיין במה דס״ל לרבינו בהל׳ תומ״ס פ״י ה״ח דבשעת נסוך המים יכול לערב המים והיין בב״א, וכ״כ בזה בח״א, ובה״ג דהא נפסלו הנסכים מחמת מזוג וגם המים צריכין שלא ישתנו, אך י״ל כך דכיון דכבר הקריבם בכלי על המזבח, ומבואר בתענית דף ג׳ דילפינן לה מהך קרא דהסך נסך שוב הוה כחד דבר ולא פסלי להדי הדדי, וזהו כוונת הספרי פ׳ פנחס פ׳ קמ״ג ר׳ נתן אומר הסך נסך שכר להביא נסוך המים, ולמה צריך הך שכר, אך כך דבתחלה שם אמר דאי אתה מנסך מזוג ויליף מהך ונסכו כו׳ לכבש, ר״ל כדמבואר בבכורות דף י״ז ע״א דילפינן מאחד דצריך שלא נשתנה וה״ה לנסכים כמבואר שם, והנה רבינו בהל׳ נזירות פ״ה ה״ט כתב דשכר מקרי היין בתערובת, והיכא משכחת לה גבי נסכים וע״כ עם ניסוך המים וכשיטת רבינו וא״ש.
פסוק ח:אשה ריח ניחח לד׳.
ספרי שם: אשה אע״פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים.
ראה לעיל פ׳ קרח, פי״ח, פסוק יז, מצ״פ הל׳ תרומות, פ״ב ה״ב, דף לד ע״ב.
פסוק כז:שבעה כבשים בני שנה כו׳ עשרון וגו׳ לשבעת הכבשים.
הנה בפ׳ אמור נקט שבעת כבשים, ומשום דכאן מבואר מנחות דף מ״ה ודף מ״ד ע״ב דמוספין לא מעכבי, ולכך נקט שבעה לא דבר כולל רק פרטים, אבל השתי הלחם מעכבין מחמת יהיו, לכן נקט שבעת, והנה הרמב״ם מפרש דלאחר שחיטה גם במוסף מעכב, והנה קיי״ל במנחות ע״ט וכ״ט דנסכים מתקדשין לאחר שחיטה, וזה דנקט גבי מנחת נסכים לשבעת דשם לאחר שחיטה.
פסוק לא:תמימים יהיו לכם ונסכיהם.
בתנאי תמימים ונסכיהם עיין מנחות דף פ״ז ובספרי, ועיקר הגדר מ״ש בזה ברמב״ם דיש ב׳ מיני נסכים של ציבור אחד על היסוד כמ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ מעה״ק, וזה בכל שבת וי״ט ותמיד, והוה גדר שמחה ופסול מגתו, כשיטת רש״י כאן וברכות דף כ״ז ונדה דף ח׳, ועיין סנהדרין דף ע׳. ואחד שתייה, עיין סוכה דף מ״ט ע״ב ומנחות דף כ׳ ע״א ובתוספתא פ״ו ע״ש נסכו על גבי מזבח כו׳. וגם לפמ״ש כאן בספרי ולשיטת הרמב״ם ז״ל, וכן העיקר, דגבי ניסוך המים אם עירה לאחר שקידש המים [צ״ל: שפכן בכ״ש] ונסך מהם יצא, אף דהוה ע״י זה מזוג, משום דזה הוה חד גדר עולין וכמ״ד עולין לא מבטלין והמציאות כן, עכ״פ לא שייך בזה לומר תמימין, ועיין בכורות דף י״ז לא נשתנו ע״ש בזה, לכן כתב זה רק בשבועות לומר דגבי סכות אין הדין כן, וא״ש בזה.
