פסוק ב:תשמרו להקריב לי מה שמירה האמורה גבי פסח בקור אף שמירה האמורה כאן בקור.
פסוק ב:להקריב לי במועדו אף בשבת אף בטומאה אם לא ימצא טהור לא יניח הקרבתו ואפילו בשעת מלחמה וכן מצינו ביהושע שהוכיח המלאך על שבטלו התמיד כשצרו על יריחו. ד״א במועדו שלא יקדימו קודם הבקר ולא יאחרו אחר הערב.
פסוק ד:את הכבש אחד פרש״י אע״פ שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה היא היתה אזהרה לימי המלואים וכאן צואה לדורות. ואם תאמר הרי התם בפרשת תצוה כתיב בהדיא לדורותיכם אלא י״ל דמיעוט דורות שנים ולא יותר ולכך צריך האי קרא דכתיב ביה צו דמשמע זירוז מיד מכאן ולדורות.
פסוק ה:ועשירית האיפה סלת מה סולת האמורה במלואים של חטים אף כל סלת האמורה בתורה של חטים.
פסוק ה:בשמן כתית הזית נדוך במדוכה וסוחטים אותו בידיים ואין עוצרים אותו בגת כדי שלא יתמצו בו השמרים.
פסוק ה:רביעת ההין ג׳ לוגין.
פסוק ו:עלת תמיד העשיה בהר סיני מאחר שהקרבתם אותה בסיני כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות אינני רוצה שתבטל לעולם.
פסוק ח:וכנסכו קאי אנסכי יין ואנסכי מנחה דתמיד הבקר.
פסוק ט:וביום השבת בכל הקרבנות כתיב ביה הקרבה או עשיה ובשבת הואיל ונאסרה בה מלאכה מפני כבודה לא נאמר בקרבנותיה הקרבה ועשיה כאלו אין מלאכה נעשית בהם.
פסוק ט:שני כבשים לא הטריח הקב״ה במוסף של שבת יותר מדאי אלא המוסף שוה לתמיד. ולא נאמר בה חטאת כמו בשאר מוספין מפני כבוד השבת שאין לשחוט בשבת דבר הנאכל לשום אדם, אלא כל הקרבתו לגבוה ועליו יסדו רצית קרבנותיה. ואע״ג דמוספי חטאת קרבין בה כגון בשבת דר״ח ושבת דיו״ט מ״מ במוסף שבת דעלמא עבד רחמנא היכרא.
פסוק ט:ונסכו קאי אנסכי יין.
פסוק י:עלת שבת בשבתו לא נאמר בו ושעיר לכפר ללמדך ביו״ט ובראשי חדשים שבקרבנותיהם כתוב חטאת או כפרה והם באים לכפר התקינו שיהו קורין אותן ועולין להם ישראל קריאתו כאילו הקריבום כמו ששנו רבותינו ז״ל כל זמן שקורין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני אבל קרבן מוסף שבת לא כתיב ביה לא חטאת ולא כפרה ללמדך שאין קרבנותיו באין לכפר לפי ששבת מכפרת, אלא לריח ניחוח הן באים ולכך אין קורין בתורה מוסף שבת כמו האחרים.
פסוק י:ונסכה קאי אנסכי יין ואנסכי מנחה דעולת תמיד. [על עלת התמיד עם עולת התמיד].
פסוק יא:ובראשי חדשיכם חדש ניסן שכן כתיב בו החדש הזה לכם ראש חדשים.
פסוק יא:פרים בני בקר שנים ואיל אחד וכן מוסף של פסח ושל עצרת לפי שבראשי חדשים שהן תחלת החדש וברגלים שהן באסיפה הוסיף במוסף שלהם אבל של ראש השנה ויום הכפורים ושמיני עצרת אין בהם אלא פר אחד בראש השנה משום דאיכא שני מוספים של ר״ח ושל ר״ה. וביום הכפורים אילו ופר של אהרן ושעירי הגורלות משום הכי סגי להו בפר אחד. ובשמיני עצרת פר אחד כנגד כל ישראל גוי אחד.
פסוק יד:בחדשו בהתחדשו בשעת החדוש צריך להקריב קרבן כזה לכל חדשי השנה.
פסוק טו:ושעיר עזים לכפר על וישחטו שעיר עזים במכירת יוסף. לחטאת לה׳ לפי שהוא ראשון כתיב ביה לה׳ שיהא לשם שמים וכן כולם.
פסוק טו:על עלת התמיד יעשה ונסכו סרסהו עם עולת התמיד ונסכו של תמיד יעשה החטאת.
פסוק טו:ונסכו קאי אנסכי יין ואנסכי מנחה דעולת תמיד.
פסוק יח:מקרא קודש לשון מקרה כתרגומו קרי מערעי במאכל ובמשתה ובכסות נקיה.
פסוק יח:כל מלאכת עבדה מלאכה של עבודה אסורה. וכל מלאכת אוכל נפש מותרת לכך כתיב כאן כל מלאכת עבודה לא תעשו אבל בשבת ויום הכפורים שאסורים בכל מלאכה כתיב כל מלאכה לא תעשו.
פסוק יט:תמימם יהיו לכם אבל אם יהיו בעלי מומין הרי אתם מחללין שבת בשחיטתן ובפשיטתן שהרי אינן קרבין ועל כן נאמר קדשי בזית ואת שבתותי חללת ולכך לא כתיב תמימים בראש חדש הואיל ואינו אסור בעשיית מלאכה.
פסוק כד:כאלה תעשו ליום שבעת ימים למעלה בתורת כהנים בפרשת אמור דמשתעי בעניני הארץ כמו שפי׳ להלן מזכיר הרגלים והתבואות הרגילות לבא בהן לפיכך הזכיר הקרבנות הבאות בגלל העומר ושתי הלחם אבל כאן לא הזכיר רק הקרבנות הבאים על היום.
פסוק כד:ונסכו קאי אלחם אשה דסליק מיניה והוא נסכי יין ונסכי מנחה.
פסוק כו:וביום הבכורים על שם שמשם והלאה מביאין בכורי אדמה קורהו יום הבכורים לא פי׳ הכתוב באיזה חדש ובכמה בו וכבר פרשתי הטעם בפרשת אמור.
פסוק כו:בשבעתיכם מתורגם בעצרתיכון מכאן אנו קורין לחג שבועות עצרת.
פסוק ל:שעיר עזים אחד תנן התם בסוף מסכת ר״ה דבני מערבא ר׳ משרשיא אומר בשם רבי אחא בכל הקרבנות כתוב חטאת ובעצרת אין כתיב חטאת אמר להם הקב״ה לישראל כיון שקבלתם עליכם את עול תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימכם.
פסוק לא:מלבד עלת התמיד ואם תאמר ואמאי לא כתיב מלבד שתי הלחם ושבעת כבשים ופר ושני אילים ושעיר ושבעת כבשים הבאים עמהם כמו שכתוב מלבד עולת החדש ומנחתה וגו׳ מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד אלא יש לומר מדכתיב בהקריבכם מנחה חדשה הרי כבר הזכירה ועל המנחה הם באים ותו לא צריך.
פסוק לא:ונסכיהם קאי אנסכי יין דיום הבכורים ואנסכי יין ואנסכי מנחה דעולת התמיד.
