תנ"ך על הפרק - במדבר כח - מערכות המוספים והקרבן המיוחד של השבת / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

במדבר כח

145 / 929
היום

הפרק

קרבנות התמיד, שבת, ראש חודש, פסח וחג המצות, שבועות

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֶת־קָרְבָּנִ֨י לַחְמִ֜י לְאִשַּׁ֗י רֵ֚יחַ נִֽיחֹחִ֔י תִּשְׁמְר֕וּ לְהַקְרִ֥יב לִ֖י בְּמוֹעֲדֽוֹ׃וְאָמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַיהוָ֑ה כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד׃אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃וַעֲשִׂירִ֧ית הָאֵיפָ֛ה סֹ֖לֶת לְמִנְחָ֑ה בְּלוּלָ֛ה בְּשֶׁ֥מֶן כָּתִ֖ית רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃עֹלַ֖ת תָּמִ֑יד הָעֲשֻׂיָה֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃וְנִסְכּוֹ֙ רְבִיעִ֣ת הַהִ֔ין לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד בַּקֹּ֗דֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָ֖ר לַיהוָֽה׃וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכּוֹ֙ תַּעֲשֶׂ֔ה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ׃עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ׃וּבְרָאשֵׁי֙ חָדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֖ה לַיהוָ֑ה פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֙יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַפָּ֖ר הָאֶחָ֑ד וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לָאַ֖יִל הָֽאֶחָֽד׃וְעִשָּׂרֹ֣ן עִשָּׂר֗וֹן סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד עֹלָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃וְנִסְכֵּיהֶ֗ם חֲצִ֣י הַהִין֩ יִהְיֶ֨ה לַפָּ֜ר וּשְׁלִישִׁ֧ת הַהִ֣ין לָאַ֗יִל וּרְבִיעִ֥ת הַהִ֛ין לַכֶּ֖בֶשׂ יָ֑יִן זֹ֣את עֹלַ֥ת חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃וּשְׂעִ֨יר עִזִּ֥ים אֶחָ֛ד לְחַטָּ֖את לַיהוָ֑ה עַל־עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃וּבַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם לַחֹ֥דֶשׁ הַזֶּ֖ה חָ֑ג שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵאָכֵֽל׃בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם וְאַ֣יִל אֶחָ֑ד וְשִׁבְעָ֤ה כְבָשִׂים֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃וּמִ֨נְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֨ה עֶשְׂרֹנִ֜ים לַפָּ֗ר וּשְׁנֵ֧י עֶשְׂרֹנִ֛ים לָאַ֖יִל תַּעֲשֽׂוּ׃עִשָּׂר֤וֹן עִשָּׂרוֹן֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַבֹּ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר לְעֹלַ֣ת הַתָּמִ֑יד תַּעֲשׂ֖וּ אֶת־אֵֽלֶּה׃כָּאֵ֜לֶּה תַּעֲשׂ֤וּ לַיּוֹם֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים לֶ֛חֶם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָ֑ה עַל־עוֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃וּבְי֣וֹם הַבִּכּוּרִ֗ים בְּהַקְרִ֨יבְכֶ֜ם מִנְחָ֤ה חֲדָשָׁה֙ לַֽיהוָ֔ה בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עוֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם אַ֣יִל אֶחָ֑ד שִׁבְעָ֥ה כְבָשִׂ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֣ר הָֽאֶחָ֔ד שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים לָאַ֖יִל הָאֶחָֽד׃עִשָּׂרוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים אֶחָ֑ד לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃מִלְּבַ֞ד עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד וּמִנְחָת֖וֹ תַּעֲשׂ֑וּ תְּמִימִ֥ם יִהְיוּ־לָכֶ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מערכות המוספים והקרבן המיוחד של השבת

הקדמה

פרקים כח-כט עוסקים בקרבן התמיד ובקרבנות המוספים.

כאשר מתבוננים בקרבנות המוספים רואים שיש בהם ארבע מערכות:

  1. מוסף של שבת: שני כבשים.
  2. מוסף ראש חדש, מוסף חג המצות ומוסף חג השבועות: שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים.
  3. מוסף ראש השנה, מוסף יום הכפורים ומוסף שמיני עצרת: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים.
  4. מוסף חג הסוכות: שלושה עשר פרים ביום הראשון, שיורדים עד שבעה פרים ביום השביעי, שני אילים וארבעה עשר כבשים.

כל הקרבנות הללו הן עולות. בנוסף לכך יש עוד שעיר חטאת בכל המוספים מלבד בשבת.

חז"ל והמפרשים הסבירו את הסיבה לחלק מהקרבנות, ומאמר קצר זה יעסוק רק בהסבר המוסף של שבת.

מוסף של שבת

בפרשת מוסף של שבת יש שני פסוקים בלבד, וכך נאמר בהם:

ט. וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימִם, ושני עשרֹנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו.
י. עֹלת שבת בשבתו על עֹלת התמיד ונסכה.

כאשר משוים את המוסף של השבת לשאר המוספים רואים שיש בו מספר שינויים:

  1. יש בו רק שני כבשים, בניגוד לכל המוספים שיש בהם לכל הפחות שבעה כבשים ופר ואיל.
  2. אין בו שעיר חטאת.
  3. לא נאמרה בו לא לשון הקרבה ולא לשון עשייה, לשונות שנאמרו בכל שאר המוספים.

מה הסיבה לשינויים אלו?

1. מדוע קרבן שבת מועט מכל הקרבנות?

שאל הרא"ש: "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים - יש תימא: מפני מה קרבן שבת מועט מכל הקרבנות? והלא שבת חביבה עליו יותר מכל המועדים"!

בצורה ציורית יותר כתבו "דעת זקנים מבעלי התוספות": "וביום השבת - איתא בשוחר טוב: לכל המוספים לא תמצא מוסף מועט כשבת. ועל דבר זה קראה שבת תגר לפני הקדוש ברוך הוא".

ענה הרא"ש: "ויש לומר דרצה הקדוש ברוך הוא שלא להטריח את בניו להקריב אלא שנים. לפי שכל מעשה שבת ועונשיה ואזהרותיה ותענוגיה כפולים הם: 'שבת שבתון', 'מחלליה מות יומת', 'זכור ושמור', 'לחם משנה', 'וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד', לפיכך הקרבן שנים".

כעין זה כתבו גם "דעת זקנים מבעלי התוספות":

אמר לה הקדוש ברוך הוא: הנה שזהו קרבן מוסף הראוי לך, לפי שכל מעשיך כפולים: שיר כפול, שנאמר: 'מזמור שיר ליום השבת', עונג כפול, שנאמר: 'וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד'. עונשו כפול, שנאמר: 'מחלליה מות יומת', לחם כפול - לחם משנה. לפיכך ראוי קרבן שלך להיות כפול. וזהו שאנו אומרים במוסף של שבת: 'להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי', מה שלא נאמר בכל המוספין.

הוסיפו ה"דעת זקנים מבעלי התוספות":

משל למלך שאמר לעבדיו: הכינו סעודה לבני. הכינו להם שני מיני מאכלים.
לאחר שסעדו צוה המלך להכין לו סעודתו. אמרו לו עבדיו: מה נכין לך?
אמר להם: ולבני מה הכינותם? אמרו לו: כך וכך. אמר להם: ולי כמו כן. אל תכינו יותר מבני.
כך הקדוש ברוך הוא נתן לבני ישראל לחם משנה ביום השבת, לפיכך צוה להקריב גם כן לחם משנה. וזהו 'וביום השבת שני כבשים'".
לפי הסבר זה מוסף השבת בא לבטא את הקשר המיוחד שבין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
הסבר שונה קצת כתב החזקוני: "שני כבשים - לא הטריח הקדוש ברוך הוא במוסף של שבת יותר מדאי, אלא המוסף שוה לתמיד.

מדוע המוסף של שבת שוה לתמיד?

אפשר לומר שד' רצה למעט בהקרבה של שבת, כפי שיבואר בסמוך, אלא שלא היה מכובד שהמוסף של שבת יהיה פחות מקרבן התמיד.

2. מדוע אין בשבת שעיר חטאת?

כתב החזקוני:

ולא נאמר בה חטאת כמו בשאר מוספין, מפני כבוד השבת, שאין לשחוט בשבת דבר הנאכל לשום אדם, אלא כל הקרבתו לגבוה... ואף על גב דמוספי חטאת קרבין בה, כגון בשבת דראש חדש, ושבת דיום טוב, מכל מקום במוסף שבת דעלמא עבד רחמנא היכרא.

3. מדוע לא נאמרה בשבת לא לשון הקרבה ולא לשון עשייה?

כתב החזקוני:

וביום השבת - בכל הקרבנות כתיב ביה הקרבה, או עשיה, ובשבת הואיל ונאסרה בה מלאכה, מפני כבודה לא נאמר בקרבנותיה הקרבה ועשיה, כאילו אין מלאכה נעשית בהם.

נמצאנו למדים שכל שלושת הדברים המיוחדים שיש במוסף השבת - מיעוט הקרבן, אי הקרבת החטאת ואי הכתיבה של לשון הקרבה או עשייה - כולם הם למעלתה של השבת!

עוד למדנו שגם לפרשה שעוסקת במספר בעלי חיים שאותם צריך להקריב מצאו רבותינו טעמים מתוקים!

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך