תנ"ך על הפרק - במדבר כה - "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻנת עולם" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

במדבר כה

142 / 929
היום

הפרק

בנות מואב ובני ישראל, קנאת פינחס והפרס, צִוּוּי לְהִלָּחֵם במדין

וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כָּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כָּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר׃וַיְהִ֖י אַחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻנת עולם"

בתחילת הפרשה נאמר:

י. וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
יא. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.
יב. לָכֵן אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.
יג. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

א. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

יש לשאול: הרי נאמר כאן: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", ואם כן פינחס היה כבר כהן, ומהי ההבטחה: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם"!?

שאלה זו שאל רש"י, וענה עליה:

אף על פי שכבר ניתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא ניתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו, ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן. אבל פינחס, שנולד קודם לכן, ולא נמשח - לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (קא ע"ב): 'לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי'.

יש לשאול: מדוע פינחס, שהיה בנו של אלעזר, לא נמשח יחד עם אהרן ובניו?

שאלה זו שאל המהר"ל ב"גור אריה" ותירץ: "שאין מושחין קטן, ופינחס באותו הזמן קטן היה, כשנמשחו אהרן ובניו". כלומר: המשיחה היתה לצורך עבודת המשכן, וקטן אינו יכול לעבוד, ולכן פינחס לא נמשח.

ב. דעת רב אשי: פינחס התכהן רק בימי יהושע!

רש"י כתב: "וכן שנינו בזבחים (קא ע"ב): 'לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי'".

כוונת רש"י היא לדברי רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב: 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם' (במדבר כה, יג)". פירש רש"י: "ברית כהונת עולם - תחת אשר קנא, אלמא מכאן ואילך הוא".

אבל יש לציין שהסבר זה מופיע שם כדעה אחת, ויש שם דעה חולקת: "רב אשי אמר: עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר: 'וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל' וגו' (יהושע כב, ל)".

על מה מדובר שם, וכיצד מוכח משם שאז התכהן פינחס?

פירש רש"י:

ששם שלום בין השבטים - בימי יהושע, בשבט בני גד ובני ראובן שבנו את המזבח בעבר הירדן, ובקשו שאר שבטים לעלות עליהם לצבא, ושלחו את פינחס לדבר עמהם.
וישמע פינחס הכהן - בכל מקום אתה מוצא: 'פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן', אין כהונה כתובה אלא באלעזר, וכאן כתובה בפינחס.

כלומר: מתוך שכתוב שם: "וישמע פינחס הכהן" למד רב אשי שפינחס התכהן רק בימי יהושע, כששם שלום בין השבטים.

ג. כיצד יסביר רב אשי את הפסוקים בפרקנו?

דברי רב אשי קשים לכאורה, שכן בפרשתנו מפורש: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם"! ומשמע שכבר בפרשתנו פינחס התכהן, ולא רק בזמן יהושע!

אכן שאלה הגמרא שם: "ואידך נמי והכתיב: 'והיתה לו ולזרעו אחריו'"!

ענתה על כך הגמרא: "כי כתיב ההוא - בברכה הוא דכתיב". מה פירוש הגמרא? נחלקו בכך המפרשים:

1. הסבר רש"י

פירש רש"י: "ההוא - קרא התם בברכה כתיב, בשרו שלא תפסוק כהונה מזרעו, אבל עדיין לא נתכהן". כלומר: בפרשתנו פינחס קיבל את הבשורה שבעתיד הוא וזרעו יהיו כהנים, אבל עדיין הוא לא נתכהן.

2. הסבר התוספות

הסבר אחר כתבו התוספות שם:

ההוא בברכה הוא דכתיב - שברכו הקדוש ברוך הוא שיהיה כהן. ומיד היה יכול להיות כהן, אלא שתחילה צריך להלבישו, ולמושחו, ולחנכו בחביתין, כדין הדיוטות המתחנכים בחביתין, כדאמרינן בסוף 'התכלת' (מנחות דף נא ע"ב), אבל שמא לא נתרצו לו כל ישראל באותה שעה, מפני שהרג נשיא שבט, עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושע, ואז נתרצו לו, והלבישוהו, [ומשחוהו], וחנכוהו בחביתין.

כלומר: הקדוש ברוך הוא בירך את פינחס שיהיה כהן. ומצד הקב"ה היה יכול פינחס להיות כהן מיד, אלא שישראל לא נתרצו לו באותה שעה, מפני שהרג נשיא שבט, עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושע, ורק אז התרצו ישראל שהוא יהיה כהן.

3. שאלת המהרש"א על הסבר רש"י

המהרש"א שם הביא את דברי רש"י והקשה עליהם: "קצת קשה, דמכל מקום כיון שלא זכה לכהונה אלא משום שלום, וכאן בשרו על כך, מאי האי דקאמר קרא הכא: 'תחת אשר קנא לאלקיו', דמשמע דבשביל מעשה שעשה לזמרי זכה לכך!"

כלומר: כתוב בפסוק שפינחס זכה בכהונה משום שקנא לאלקיו, ולא משום ששם שלום בין השבטים!

4. תשובת ה"עיון יעקב"

תירוץ נפלא כתב על כך ה"עיון יעקב":

נראה דהכי קאמר: ההוא בברכה הוא דכתיב - שנתן לו הקדוש ברוך הוא ברכה שיזכה לשלום, כדכתיב: 'הנני נותן לו את בריתי שלום'. פירוש: בשרו שיזכה לברית שלום - שיעשה שלום בין השבטים, ועל ידי זה יזכה: 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם', כיון שיעשה שלום. ומהיכן יזכה לכל זה? 'תחת אשר קנא לאלקיו' זכה לברכה שעל ידי זה יזכה לכהונה! והוא מיושב לפי לשון הפסוקים.

כלומר: מה שכתוב בפסוק הוא שפינחס יזכה לשלום, ועל ידי השלום יזכה לכהונה. ומדוע יזכה לשלום? משום שקנא לאלקיו!

ד. פינחס הוא אליהו

עוד כתב ה"עיון יעקב": "ואל תתמה על זה, שהרי המדרש ילקוט בריש פרשת פינחס כתב שעל ידי זה זכה גם כן לשלום עתיד"!

מה כוונתו "שעל ידי זה זכה גם כן לשלום עתיד"?

בילקוט שמעוני פינחס (תשע"א) שהפנה אליו ה"עיון יעקב" נאמר כך:

אמר רבי שמעון בן לקיש: פינחס הוא אליהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר: 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ד' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים' (מלאכי ג, כג).

"אור החיים" הקדוש [שבט"ו בתמוז היה יום פטירתו] הוסיף שבפשט הפסוקים בפרשתנו רמוז שפינחס הוא אליהו, שיבוא ויבשר את השלום העולמי:

בדרך רמז יתבאר על פי דבריהם ז"ל (במד"ר פכ"א) שאמרו: 'פינחס הוא אליהו', אשר הוא עתיד לבשר עם בני ישראל בגלות האחרון. וכאן הודיע הכתוב במה זכה למעלה זו להשיב לב בנים על אבות, ואמרו ז"ל (עדיות פ"ח מ"ז): 'אין אליהו בא אלא להרבות שלום בעולם', והוא אומרו: 'פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם. לכן אמֹר: הנני נותן לו את בריתי שלום', שהוא הברית שכרת עם האבות לתת להם עשרה עממין, וזה יקרא 'ברית שלום', כי אז יהיה שלום בכל העולם, דכתיב: 'ופרה ודוב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן', 'לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי' (ישעי' יא, ז-ט). ברית זה יהיה לו, כי הוא זה אשר יעשה את הדבר הזה: 'והשיב לב בנים על אבות' וגו', דכתיב: 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא'.

לפי "אור החיים הקדוש" פירוש המלים "בריתי שלום" הוא הברית שכרת ד' עם האבות לתת להם את כל ארץ ישראל, והיא נקראת "ברית שלום", כי אז יהיה שלום בכל העולם. ופינחס זכה לברכה שהוא יבשר את השלום הזה.

יהי רצון שנזכה לביאת אליהו, שיבשר את ביאת משיח צדקנו, ואז נשלוט בכל ארצנו, ונבנה את בית מקדשנו, ויהיה שלום בכל העולם, במהרה בימינו אמן.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך