פסוק א:ותשא כל העדה. תניא, א"ר יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת , לטובה – אז ישיר משה ובני ישראל, לרעה – ותשא כל הערה את קולם ויבכו .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק א:ותשא כל העדה. כד אתו מרגלי אשכחינהו לישראל דעסקי בהלכות חלה וערלה, אמרו להם, לארץ אי אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה, מיד ותשא כל העדה את קולם ויבכו .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"ה)
פסוק א:ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה א"ר יוחנן, אותו הלילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה, אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לבם בכיה לדורות .
(תענית כ"ט א')
פסוק ה:ויפל משה ואהרן. א"ר אלעזר, לא הכל נענין בקריעה ולא הכל בנפילה , משה ואהרן בנפילה, דכתיב ויפל משה ואהרן על פניהם, יהושע וכלב בקריעה, דכתיב ויהושע בן נון וכלב בן יפונה קרעו בגדיהם .
(תענית י"ד ב׳)
פסוק י:ויאמרו כל העדה וגו׳. כתיב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכתיב וכבוד ה׳ נראה באהל מועד, א"ר חייא בר אבא, מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה .
(סוטה ל"ה א׳)
פסוק טז:מבלתי יכולת ה׳. מבלתי יכול ה' מבעי לי', א"ר אלעזר, אשר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, עכשיו יאמרו אומות העולם, תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל .
(ברכות ל"ב א')
פסוק יז:ועתה יגדל נא. תניא, א"ר יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום, אמר לו הקב"ה, משה, וכי אין שלום בעירך , אמר לו, רבש"ע, כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, אמר לו, היה לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח ה׳ .
(שבת פ"ט א׳)
פסוק יז:כאשר דברת. תניא, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שכותב ארך אפים, אמר לפניו, רבש"ע, ארך אפים לצדיקים, אמר לו, אף לרשעים, אמר לי׳, רשעים יאבדו, אמר לי', השתא חזית דמבעי לך , וכשחטאו ישראל, אמר לו הקב"ה, לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים, אמר לו, רבש"ע, ולא כך אמרת לי אף לרשעים, והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר .
(סנהדרין קי"א ב׳)
פסוק כ:סלחתי כדבריך. א"ר יוחנן, מניין שחזר הקב"ה והודה למשה , שנאמר ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך, ותנא דבי ר׳ ישמעאל, מאי כדבריך – שעתידים אומות העולם לומר כן .
(ברכות ל"ב א׳)
פסוק כא:ואולם חי אני. אמר רבא א"ר יצחק, מלמד שאמר לו הקב"ה למשה החייתני בדבריך .
(שם שם)
פסוק כב:זה עשר פעמים. מלמד שלא נתתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע .
(ערכין ט"ו א')
פסוק כב:זה עשר פעמים. ואיזו הם, אמר רב יהודה, שנים בים, שנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל ואחת במדבר פארן .
(שם שם)
פסוק כז:לעדה הרעה הזאת. מכאן שאין עדה פחותה מעשרה ישראלים .
(סנהדרין ע"ד ב׳)
פסוק כט:מבן עשרים שנה. תניא, אמר רב המנונא, לא נגזרה גזירה על שבטו של לוי, מנלן, דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה, מי שפקודיו מבן עשרים שנה, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים שנה .
(ב"ב קכ"א ב׳)
פסוק כט:מבן עשרים שנה ומעלה. תניא, אמר רב אחא בר יעקב, כשם שלא נגזרה גזירה על פחות מבן עשרים כך לא נגזרה על יותר מבן ששים, מאי טעמא, גמר ומעלה ומעלה מערכין, מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים אף כאן יתר מבן ששים כפחות כבן עשרים .
(ב"ב קכ"א ב׳)
פסוק לד:במספר הימים. וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו , אלא לומר לך, כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה .
(חגיגה ה׳ ג׳)
פסוק לה:ושם ימותו. ר׳ עקיבא אומר, דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין, שנא׳ במדבר הזה יתמו ושם ימותו, יתמו בעוה"ז ושם ימותו בעוה"ב .
(סנהדרין ק"י ב׳)
פסוק לז:וימותו וגו׳. מרגלים אין להם חלק לעוה"ב, שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ במגפה לפני ה׳, וימותו בעוה"ז, במגפה – לעוה"ב .
(שם ק"ח א׳)
פסוק לז:מוציאי דבת הארץ. א"ר שמעון בן לקיש, שמתו מיתה משונה, ואיזו היא, דרש ר׳ שילא, שנשתרבב לשונם ונפל על טבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטבורם ומטבורם ללשונם, ורב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו .
(סוטה ל"ה א׳)
פסוק לז:מוציאי דבת הארץ. תניא, א"ר אלעזר בן פרטא, בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, ומה מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים, דאמר קרא, מוציאי דבת הארץ רעה, על דבת הארץ שהוציאו – כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה .
(ערכין ט"ו א׳)
פסוק לח:ויהושע וכלב בן יפנה חיו. תניא, יהושע וכלב נטלו חלקם של מרגלים בארץ, דאמר קרא ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים, מאי היו, אילימא חיו ממש, והא כתיב קרא אחרינא (פ׳ פינחס) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, אלא מאי היו – שחיו מחלקם .
(ב"ב קי"ח ב׳)
פסוק מד:וארון ברית ה׳ וגו׳. תניא, ר׳ יהודה בן לקיש אומר, שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד עם הלוחות ואחד עם שברי לוחות, זה שעם הלוחות הי׳ מונח באהל מועד הדא הוא דכתיב וארון ברית ה׳ ומשה לא משו מקרב המחנה, וזה שעם עברי לוחות היה נכנס ויוצא עמהן .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"א)