אח"כ אמר וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל. להורות על גודל פשעם. כי שמונה מרגלים החטיאו שש מאות אלף איש. להדיחם מדרך השם ולעבור על תורתו ולומר נתנה ראש ונשובה מצרימה. וה' אמר להם לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד. ועל זה נאמר ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. ונאמר זבובי מות וגו'. עד שלזאת הסבה תמהו משה ואהרן ויפלו על פניהם לפני כל קהל עדת ישראל. איך כולם נהפכו כקשת רמיה כרגע. קהל ועדה וישראל שהם ד' כתות הנמנים לכל דבר שבקדושה וקרבן. ומן הראוי שאם יפולו האחד יקים את חבירו. אבל כולם ספו תמו ונתפתו לעצת נחש הנחשת וזה פלא גמור. ולזה אמר התנא בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא לפי שאם לא נברא אלא במאמר אחד. כמעט ברגע אחד יחריבו העולם שאין לו אלא יסוד א'. לפיכך רצה השם לעשות עשרה. שאם יעברו על השנים לא יעברו על כולם. ופלא יהיה כשיעברו כולם. כמו המלך שרצה לעשות בעיר אחת שלשה מגדלים. אמרו לו עבדיו די באחת. אמר להם אם יפשע האחד בי לא יפשע השני. ואם יפשעו השנים לא יפשע השלישי. וזהו כדי ליתן שכר טוב לצדיקים וליפרע מן הרשעים. וכן בכאן ויפלו על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל. וכ"ש היותם בני ישראל בני איש קדוש ונורא מאד. ויהושע וכלב קרעו בגדיהם. על שמועה רעה כי באה על רוב הצבור שנהרגו. כי ראו בעיניהם מה שיהיה סוף כולם. ועל ברכת השם שכפרו ואמרו כי חזק הוא ממנו. ועברו תורות וחלפו חוק. כאומרם נתנה ראש ואין ראש אלא ע"ז כמאמרם ז"ל. ויאמרו אליהם שקר הם דוברים. באומרם ארץ אוכלת יושביה היא. כי טובה הארץ ובריאה מאד. ומה שאמרו לא נוכל לעלות. שקר הוא. אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו כמו שנשבע לאבותינו לתת להם ארץ זבת חלב ודבש. ומה שאתם יריאים מריבוי האומה ומגבוריהם. אך בה' אל תמרודו ולא תיראו מריבוי עם הארץ כי לחמנו הם אחר שהם עבדים ממשפחת חם. הם אוכלים לחמנו ולא ירימו ראש כנגד אדוניהם. כאומרו ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. וכנגד הגבורים והענקים שהם גבוהים ואנשי מדה. סר צלם מעליהם. כי אע"פ שהם גבורים. אין להם צל ויסוד. ואחר שבצלם יתהלך איש ואלו אין להם צל. אל תיראום. ולכן אמר ב' פעמים אל תיראום כנגד כלל העם וכנגד הגבורים. ויאמרו כל העדה. אחת משלשה כתות הנזכרות. לרגום אותם וכבוד ה' נראה אל כל בני ישראל הנשארים. ולזה אמר אל כל בני ישראל. הם ב' הכתות הנשארות. ואם עדה כולל לכולם. נראה השם בשביל יהושע וכלב להצילם מידם:
עד אנה ינאצוני העם הזה. לפי שישראל יצאו מרעה אל רעה מיום עשיית העגל. ממתאוננים למתאוים וממתאוים למרגלים. ובכל יום קללתו מרובה משל חבירו. אמר עד אנה ינאצוני ויכעיסוני בהבליהם. כי גדול עונם מנשוא ואיני רוצה לסובלם עוד. וא"ת כי כל זה בסבת כי לא עשיתי להם נסים ונפלאות ואין מכירים ביכלתי. זה שקר כי נסים רבים עשיתי בקרבו. וא"כ למה לא יאמינו בי. עד שבזה נראה כי הם יודעים אותי ומכוונים למרוד בי. וזהו עד אנה ינאצוני. ורמז גם כן באומרו בכל האותות. כי הסבה שאין מאמינים בי הוא בסבת אותות רבות שעשיתי בקרבו. שאם לא עשיתי עמהם אלא אחד לא היו מזלזלים בי. אבל אני עשיתי ואני אשא. וזה כטעם הוקר רגלך מבית רעך. ולכן אכנו בדבר ואורישנו:
ויאמר משה ושמעו מצרים כי העלית בכחך. הרצון בזה כי המצריים היו תמהים וחרדים למה עשה השם נסים גדולים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. כמאמרם ז"ל שהיו רשעים מהם ולא היו יודעים טעם לזה. ועכשיו כשיראו או ישמעו שאתה הרגתם. יבינו הדבר וידעו טעמו למפרע. וזהו ושמעו מצרים והוא כמו כי שומע יוסף. כלומר עכשיו יבינו מה שלא הבינו עד עכשיו. ויהיו תמהים ממנו מה טעם העלית את העם הזה מקרבו. אחר שלא היה ראוי להעלותם. ואמרו אל יושב הארץ. כי הסבה לא היתה אלא כדי להרגם. ואם נאמר שהסבה היתה לפי שחטאו יותר אחר כך. זה שקר כי הם שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה. מצד הפנימי ומצד החיצון ועננך עומד עליהם. והמתה את העם הזה כאיש אחד. לא יאמרו אלא מבלתי יכולת ה' ואעפ"י שאני יודע שהם חייבים מיתה. ועתה יגדל נא כח ה'. בזה העת. ואחר כך תעשה בהם מה שתרצה. והרצון שיכבשו רחמיך שנקראו גדול"ה. את כעסך שהיא כח ה' של מדת הדין. כאשר דברת ולמדת לי לאמר לפניך י"ג מדות. וזהו יגדל נא הגדול"ה על כח ה' שהיא הגבורה. כאשר דברת לאמר לאחרים ה' ארך אפים. כי כן אמרת לי הנה אנכי כורת ברית אם יעשו לפני כסדר הזה אינן חוזרות ריקן. ולא הזכיר בכאן אמת לפי שהם דברי שקר ודבה. ולא הזכיר חטאה לפי שהם חטאו במזיד. ואמר פוקד עון אבות. לרמוז שיפקוד על בניהם אחריהם בענין שלא ימותו כולם ויאמרו מבלתי יכולת ה'. וזהו סלח נא בעת הזאת. ואחר תפקוד עונם. ואע"פ שאין זה שורת המשפט. עשה זאת כגודל חסדך. ומה שאמרת שאינך יוכל לסובלם. לא נתחדש עתה דבר. כי מעולם היו רשעים. וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים תשאם עתה:
ויאמר ה' סלחתי כדבריך. שאמרת סלח נא בעת ובעונה הזאת. כן אעשה לצורך השעה. ואולם חי אני וימלא כבוד ה'. כלומר חי אני ומרגיש מה שעשו לי ואני אעשה עמהם באופן שימלא כבודי את כל הארץ ולא יאמרו מבלתי יכולת ה'. או יאמר חי אני. כלומר עתה סלחתי כמו שאמרת סלח נא. אבל אחר זמן אקח נקמה מהם. אחר שאני חי לעד לעולם. ולא יכלו להשמט ממני. כי מלך בו"ד ממהר לנקום לפי שאין לו יכולת. ולפי שאולי ימות הוא או שונאו. אבל אני חי וקיים בכל זמן. ולכן יש לי היכולת בכל זמן. וזהו וימלא כבוד ה' את כל הארץ זה הגיזום. והעונש הוא כי כל האנשים הרואים את כבודי וינסו אותי ולא האמינו בי לא יראו את הארץ. וחזר לומר וכל מנאצי לא יראוה. כנגד המרגלים שהכעיסו את השם בדבריהם. ועד אנה לא יאמינו בי. כנגד כלל העם שמאמינים דברי המרגלים. אין מאמינים בי בכל האותות שעשיתי בקרבו. והאמינו לדברי המרגלים בכל אות ומופת. ולכן אמר בכאן וכל מנאצי לא יראוה כנגד המרגלים. וכל האנשים הרואים את אותותי כנגד כלל העם שלא שמעו בקולי ושמעו לקול המרגלים. והנה בכאן הענישם ב' עונשים מדה כנגד מדה. כנגד מה שאמרו והאמינו שהארץ רעה. אמר לא יראוה אחר שהיא רעה. וכנגד מה שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה. בדרך אשר באו בה ישובו. מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף. וכנגד מה שאמר שהערים בצורות מאד. עבדי כלב שאמר האמת. הוא יבא אל הארץ וזרעו לבדו יורישנה בכח גדול וביד חזקה. וי"א ויאמר ה' סלחתי כדבריך. כי זה אמר בענין המרגלים. וכך א"ל הקב"ה אתה אומר לי סלח נא לעון העם הזה. ואני כבר סלחתי כדבריך עון העגל. אבל עון זה א"א כי כל האנשים וגו'. בענין שאע"פ שהפסוק נאמר בעון המרגלים. על מעשה העגל נאמר. כך פירש רבינו משולם ז"ל. ולפי שזאת הפרשה נאמרה דרך כלל בראשי פרקים חזר עתה לפרשה באורך. ואמר עד מתי לעדה הרעה. שהם המרגלים שהם מחטיאים ומלינים האחדות. וכן תלונות בני ישראל שמעתי. ואני רוצה לקיים דבריהם וכאשר דברתם כן אעשה לכם במדבר הזה יפלו פגריכם. וזהו לרמוז שכבר פרחה נשמתם מהם בעונותם ונשארו פגרים מתים. וזהו יפלו פגריכם ולא אמר ימותו. אבל יפלו ולא יכלו קום. כי אחר שאין להם נשמה וצלם. הם מעצמם יפלו ולא יקומו. זולתי כלב ויהושע וטפכם שיש להם נשמה. יבואו וידעו את הארץ ואת טובתה. ופגריכם אתם זו משנה שברון. שאם כלב ויהושע לא יבואו לא היה כ"כ רע. אבל עכשיו שיראו בעיניהם כלב ויהושע נכנסים והם נשארים חוצה. זה רע גדול. וזהו ופגריכם אתם ולא האחרים. וא"ת אם הבנים ראוים ליכנס לארץ למה איחר ביאתם כ"כ. לזה אמר ובניכם יהיו רועים ומנהיגים לכם כאומרו תחת אבותיך יהיו בניך. ונשאו את זנותיכם כמו שאמר פוקד עון אבות על בנים. וכן פי' הזמן ואמר במספר הימים וגו'. וקפץ בשבועה אני ה' דברתי כדי שלא יחזור משה להתפלל. או שחזר לומר זה לעונש אחר. כאומרו במדבר הזה יתמו ושם ימותו גוף ונפש. ולא תהיה להם פקידה:
ואמר והאנשים אשר שלח משה. להורות שהתחילו מיד להתקיים דברי השם שמתו השמונה מרגלים במגפה רעה. ויהושע וכלב חיו מן האנשים ונטלו חלקם בארץ. וספר הדברים האלו לישראל והתאבלו ונתחרטו ואמרו חטאנו ולא שוה להם. וזהו למה זה אתם עוברים את פי ה'. כי לפי שאמרו הננו ועלינו אמר להם למה זה אתם עוברים את פי ה'. שכבר אמר למעלה על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. והיאך אתם רוצים לעלות בלי רשות. ובזה אתם עושים רע אחר שאתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח. ר"ל בעבור פי ה' לבדה שאתם עוברים לא תצלח. כ"ש שיש לכם דברים יותר רעים מחטאתכם. ולכן לא תעלו ולא תלחמו כי אין ה' בקרבכם. אחר ששבתם מאחרי ה'. ולפי שכבר היו כמתים בלי דעת ופתאים עברו ונענשו:
