פסוק א:בשנה השנית לצאתם וגו׳. מגיד שמונים השנים ליציאת מצרים .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק ב:ויעשו בני ישראל. ת"ר, שואלין ודורשין כהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני, שנאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב (פ' ו') ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם .
(פסחים ו׳ ב׳)
פסוק ב:במועדו. במועדו – ואפילו בשבת, במועדו – ואפילו בטומאה .
(שם ע"ז א׳)
פסוק ו:ויהי אנשים וגו'. אותם אנשים מי היו, עוסקים במת מצוה היו, שחל שביעי שלהם בערב פסח, שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ביום ההוא אין יכולין לעשות, הא למחר יכולין לעשות .
(סוכה כ"ה ב׳)
פסוק י:איש איש וגו׳. תניא, איש איש כי יהיה טמא לנפש ועשה פסח לה' בחודש השני, איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין לפסח שני אלא עבדי בטומאה .
(פסחים ס"ו ב׳)
פסוק י:איש איש וגו'. תניא, הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין נדון כרוב, דאמר קרא איש איש כי יהיה טמא לנפש ועשה פסח לה' בחודש השני, איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין לפסח שני .
(חולין כ"ט א׳)
פסוק י:כי יהיה טמא לנפש. אמר רב יהודה אמר רב, אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש, מי לא עסקינן שחל שביעי שלו בערב הפסח ואמר רחמנא דלדחי .
(פסחים צ׳ ב׳)
פסוק י:כי יהיה טמא לנפש. תניא, יכול לא יהיו עושין פסח שני אלא טמא לנפש ושהיה בדרך רחוקה, זבין ומצורעין ובועלי נדות מניין, ת"ל איש איש כי יהיה טמא .
(שם צ"ג א׳)
פסוק י:טמא לנפש. תניא, הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין ומצורעין נדות ויולדות, מאי טעמא, גלי רחמנא טמא לנפש .
(בכורות ל"ג א׳)
פסוק י:טמא לנפש וגו׳. תניא, הרי ששגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני, א"כ למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה, שאלו פטורין מכרת ואלו חייבין כרת .
(פסחים צ"ב א׳)
פסוק י:טמא לנפש וגו׳. אין לי אלא טמא לנפש, אנוסים או שוגגים מניין, תנא ר' ישמעאל, לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה ולא דרך רחוקה כהרי טמא נפש, הצד השוה שבהן, שאם לא עשה את הראשון יעשה את השני, אף אני ארבה אנוסים או שוגגים שלא עשו את הראשון יעשו את השני .
(ירושלמי פסחים פ"ט ה"א)
פסוק י:או בדרך רחוקה. תניא, אמר רבי עקיבא, נאמר טמא ונאמר דרך רחוקה, מה טמא שסיפק בידו לעשות ואינו עושה אף דרך רחוקה נמי שסיפק בידו לעשות אינו עושה, מכאן למי שהיה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו לא הורצה .
(פסחים צ"ב ב')
פסוק י:בדרך רחוקה. איזו היא דרך רחוקה, מן המודיעים ולחוץ וכמידתה לכל רוח .
(שם צ"ג ב׳)
פסוק יא:בחדש השני. הטמא אינו משלח את פסחו. דאמר קרא איש איש כי יהיה טמא לנפש ועשה פסח בחודש השני .
(זבחים כ"ב ב׳)
פסוק יא:על מצות וגו׳. תניא, אמרו עליו על הלל שהיה כורך מצה ומרור בבת אחת ואוכלן ביחד, שנאמר על מצות ומרורים יאכלהו , ואמר ר׳ יוחנן, חלוקים עליו חביריו, דתניא, על מצות ומרורים יאכלהו, אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו .
(פסחים קצ"ו א׳)
פסוק יא:על מצות וגו׳. תניא. אמר רבא, מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן, דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו, בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור, ומצה מיהדר הדר ביה קרא (פ׳ בא) בערב תאכלו מצות .
(שם ק"כ א׳)
פסוק יב:ככל חקת הפסח. ת"ר, יכול כשם שהראשון אסור בבל יראה ובל ימצא כך השני אסור, ת"ל על מצות ומרורים יאכלהו , ואין לי אלא מצות עשה מצות ל"ת מניין, ת"ל לא ישאירו ממנו עד בקר , ואין לי אלא מצות ל"ת שניתק לעשה, מצות ל"ת גמורה מניין, ת"ל ועצם לא ישברו בו, מה הפרט מפורש מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמורה אף כל מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמורה .
(שם צ"ה א׳)
פסוק יב:ככל חקת הפסח וגו׳. ת"ר, ככל חוקת הפסח יעשו אותו, במצות שבגופו הכתוב מדבר, מצות שעל גופו מניין, ת"ל על מצות ומרורים יאכלהו , יכול אפילו מצוה שלא על גופו ת"ל ועצם לא ישברו בו, מה שבירת העצם מיוחד מצוה שבגופו אף כל מצוה שבגופו .
(שם שם)
פסוק יב:יעשו אותו. מה ת"ל ללמד שאין שוחטין את הפסח על היחיד, דכל כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן .
(שם שם)
פסוק יג:והאיש. תניא, יכול לא יהא ענוש כרת אלא מי שהיה טהור ולא היה בדרך רחוקה, ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים מניין, ת"ל והאיש .
(פסחים ס"ט ב׳)
פסוק יג:והאיש. תניא, מניין לרבות את המזיד שאם לא עשה בראשון יעשה בשני, אמר ר' זעירא, והאיש – לרבות את המזיד .
(ירושלמי פסחים פ"ט ה"א)
פסוק יג:ובדרך לא היה. ת"ר, היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה והלה היה בדרך .
(פסחים צ"ד א׳)
פסוק יג:ובדרך לא היה. ת"ר, היה עומד לפנים מן המודיעים ואינו יכול ליכנס מפני גמלים וקרנות המעכבות אותו יכול לא יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך .
(שם שם)
פסוק יג:ובדרך לא היה. תניא, היה מן המודיעים ולחוץ והסוס בידו יכול יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה, יצא זה שהיה בדרך .
(ירושלמי פסחים פ"ט ה"ב)
פסוק יג:וחדל. תניא, היה עומד מן המודיעים ולפנים ורגליו רעות יכול יהא חייב, ת"ל וחדל, יצא זה שלא חדל .
(שם שם)
פסוק יג:וחדל לעשות. תניא, היה עומד מן המודעים ולפנים קודם לשש שעות ויצא לו קודם לשש שעות יכול יהא חייב, ת"ל וחדל לעשות, החדל בשעת עשיה חייב החדל שלא בשעת עשיה פטור .
(שם שם)
פסוק יג:ונכרתה הנפש. תניא, רבי יוסי אומר, אשה שוחטין עליה בפני עצמה אפילו בפסח שני, דאמר קרא ונכרתה הנפש – נפש, ואפילו אשה .
(פסחים צ"א ב׳)
פסוק יג:ונכרתה הנפש. תניא, רבי אומר, חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני , דכתיב והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה – דלא עבד בראשון, אי נמי קרבן ה׳ לא הקריב במועדו – בשני, חטאו ישא, וממאי דהאי חטאו ישא כרת הוא, יליף ממברך את השם דכתיב ביה (ס"פ אמור) ונשא חטאו .
(שם צ"ג א׳)
פסוק יג:האיש ההוא. מה ת"ל האיש – למעוטי קטן מכרת .
(שם צ"א ב׳)
פסוק יד:וכי יגור וגו'. שומע אני ביום שנתגייר יעשה פסח מיד, ת"ל כאזרח, מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר [ספרי].
פסוק טו:וביום הקים. אשר אביי, מניין שאין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן, ביום מקימו, בלילה אין מקימו .
(שבועות ט"ו ב׳)
פסוק כג:על פי ה׳ יחנו. אמר עולא, קסבר ר׳ יוסי, סותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר, סותר על מנת לבנות שלא במקומו לא הוי סותר , אמר ליה רבה, מכדי כל מלאכות שבת ממשכן ילפינן, והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא , אמר ליה, שאני התם, כיון דכתיב ע"פ ה׳ יחנו – כסותר על מנת לבנות במקומו דמי .
(שבת ל"א ב׳)
פסוק כג:על פי ה׳ יחנו. אמר רב הונא, יושבי צריפין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם , מתיב רב חסדא, ויחנו על הירדן מבית הישימות (פ׳ מסעי) ואמר רבה בר בר חנא, לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי, ותניא, כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם ולא לצדיהם אלא לאחוריהם , אמר ליה רבא, דגלי מדבר קאמרת, שאני דגלי מדבר, כיון דכתיב על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כמאן דקביע להר דמי .
(עירובין נ"ה ב׳)